*לנשים בלבד* שאלה אינטימית לנשים על סיפוק מיניאנונימית בהו"ל
עבר עריכה על ידי יעל מהדרום בתאריך ד' בניסן תשפ"א 00:02

אני נשואה קרוב לעשור.

בשנים האחרונות מרגישה שאין תשוקה מינית מצידי.

אחת הבעיות היא שבעלי הרבה פעמים גומר ממש מהר (פחות מחצי דקה מזמן החדירה, הרבה פעמים בסביבות עשר גג עשרים שניות).

אותי זה מתסכל מאוד. לא מרגישה שיש סיפוק שלי.

בשנים הראשונות כן היתה תשוקה כי הוא היה הקשר הראשון שלי והתנסות מינית ראשונה אבל מאז...

 

הוא זה שיותר מעוניין ואני בדרך כלל כדי לרצות ולא לבאס אותו.

בהריון הארחון בערך חודשיים לפני נמנעתי מיחסים כי לא היה ליחשק וגם בערך חודש וחצי אחרי ובכלל לא היה לחוץ לי. לא הרגשתי חוסר חוץ מאולי רצון לחיבוק מדי פעם.

 

גם כשאנחנו בטהרה, יש לי חשש אפילו מחיבוק כי אני מרגישה שאצלו תמיד זה מוביל למגע מיני. ז"א אין דבר כזה סתם להתחבק כדי לעודד, כדי להרגיש קרבה וסתם לשבת יחד -הוא תמיד ינסה חלהגיע חלמצב יותר אינטימי.

ואני נמנעת כי מרגישה שאני לא נהנית.

 

אז שתי שאלות- אחת האם זה נקרא גמירה מהירה.? די בטוחה שכן.

2. מה אפשר לעשות במצב זה?

תןדה לעונות!


אולי לנסות עם האצבעות?Pandi99
לגרות את המקום
שהוא יגרה? זה אנחנו עושים בדרכ אחרי שהוא מגיע לסיפוק..אבלאנונימית בהו"ל

זה מבאס שרק כתוצאה מכך אני מגיעה לפעמים(כשזה מצליח) לסיפוק קצר של שתי שניות..

תהפכו את הסדררינת 29
אחרי שהגבר גומר קשה לו "להשקיע" באשתו, הוא עייף.
עדיף שקודם את תגיעי לסיפוק (מאצבעות) ורק אח"כ הוא. אגב, רוב הנשים לא מגיעות לסיפוק מהחדירה עצמה כך שהשפיכה המוקדמת לא חייבת להפריע לך.
לגבי שאלה 1anonimit48
כן בטח. את יכולה לחפש אונליין יש לזה גם פתרונות
תודה לך, אשמח לשמוע מבעלות ניסיון על דרכים מומלצות ומנוסותאנונימית בהו"ל


אם את בפורום הסגור הייתי ממליצה לך לפתוח שם שרשור.anonimit48
פה לא נעים לשתף אם בכלל.
שאלה נוספת ומביכה שלא מעיזה לשאול -זקפה בבוקראנונימית בהו"ל

שאלה נוספת בתחום וסליחה מראש (לכן נכנסתי מהאנונימי כי זה דברים שלא אעז לשאול בחיים): כל בוקר הוא קם עם זקפה. אותי זה הטריד מאוד כאילו-מה גורם לזה?האם זה תוצר של מחשבות\חלומות?

 פעם שאלתי אותו והוא אמר שככה זה (לי אין איך להשוות ולבדוק ונראה לי מוזר).

האם אכן כך?!

זו בדיוק הסיבה שלגבר יש את כל הלכות השינהבתי 123
על איזה צד לישון וכו. אם זה כתוב בהלכה זו הוכחה שזה רגיל ונורמלי.
בקשר למה שרשמת בהתחלה אם זה תמיד היה ככה כדאי ללכת לאנשי מקצוע ואם זה לא תמיד היה ככה אולי זה משהו בזוגיות ובתקשורת אולי הוא סובל מסטרס או בעיה גופנית
את חושבת שההלכה קשורה לזה? שואלת באמת..אנונימית בהו"ל

איך אני אמורה לומר לו את זה (עניין ההלכתי)?  לא נעים כל כך..

לגבי ההתחלה, אני מתקשה לזכור איך היה לאורך השנים (הזיכרון די נדפק בכללי) אבל כן יש קצת קושי מצידי בזוגיות שלא בהכרח פתחתי איתו ולגבי סטרס אז יש לו עומס.

אבל בשנים האחרונות זה ככה תמיד.. השיא זה חצי דקה.

בקשר לבוקר זה פשוט לא עניין זה משהו גופני ואיןבתי 123
מה לדבר על זה.
זה ממש מובן שאת רוצה לדעת למה זה קורה אבל זה פשוט טבעי . ואם זה קורה הרבה זה לרוב קשור למשהו גופני כמו השמנה תזונה לא נכונה וכו.
זה באמת ככה זהמק"ר
יש אפילו מושג על שם זה

חיבוק
תודה לך, מרגישה קצת יותר נורמלי בזכות התגובה שלך..אנונימית בהו"ל

הרגיש לי מגעיל המצב הזה (סורי..)

בגלל ששאלתי, שמתי לב שהוא מתבייש ומנסה להסתיר את זה בבקרים

אז קחי עוד חיבוק, באהבה❤מק"ר
ממליצה לך ממש להתייעץ (אולי בתור התחלה מכון פוע"ה, זה אנונימי ואת יכולה להתקשר בעצמך ושימחו אותך שם מה ואיך וגם איך לדבר על זה עם בעלך. יש להם עכשיו קו לנשים תכף אעלה לך)

זה סוג של ביצה ותרנגולת בדברים האלה, דיבור על זה מעלה לחץ ומוריד תפקוד וחוזר חלילה.
לכן חשוב לעשות את זה נכון ובהכוונה.

מגיע לך, ולכם
הנה הפרסוםמק"ר

מהמם, תודה רבה!אנונימית בהו"ל


תודה רבה! יש בקשר שלנו הרבה דברים לעבוד עליהם ובעיקר הפתיחותאנונימית בהו"ל

אנחנו נממנעים מלדבר על נושאים שמהווים מוקש בכל נושא שהוא, קטן כדגול.

יודעת שזה בעייתי... הרבה פעמים כשמגיעים לפיצוץ אני דורשת טיפול זוגי (ובלב שלי ממשיככה או גירושין) וזה גורם לו לחזור לתלם ולרדת מהעץ כי זה נראה לו קיצוני. 

למרות שזו לא המטרה. אני באמת רוצה טיפול כדי למצור דרך לתקשר נכון.

אני ממליצה דווקא על הדרכה ממרכז יה"למקקה
הדרכה לחיי אישות. חפשי בגוגל
זה קורה לכל הגברים, אין לזה קשר לעוררותילדת יום הולדת

במהלך הלילה הדם מוזרם לאזור וזה קורה מעצמו, ממש בלי שום קשר למחשבות או חלומות. אל תראי בזה משהו מגעיל, זה כאילו הוא יראה בגוף שלך משהו מגעיל, זה מוריד את הביטחון... אין לו שליטה על זה, זה פיזי לחלוטין.

לפותחת - זה קורה גם לילדים קטנים.רקלתשוהנ
ממש..אנייי88
אגב הייתי עובדת פעם בפנימייה עם ילדים קטנים. וזה קרה לרוב רובם של הילדים בהחלפה של הבוקר.
נורמלימקקה
זאת תופעה פיזיולוגית טבעיתסופי123
בתור אמא לבנים - היא מופיע הרבה לפני שמופיעים הרהורים מיניים...
מצטרפת לנאמררגעים פשוטים
זה ממש פזיולוגי..
זקפת בוקר יש לכל הגברים - קשורה בכלל להתאפקות בלילה להתפנותכינוי-לרגע
לאישה נשואה שמגלה זאת לראשונה לאחר הנישואים, זה באמת קצת שוק והפתעה מוחלטת.
כי התופעה מתקשרת לעניין מיני.

אך אין שום קשר.
בויקיפדיה מסבירים שזו בין השאר תופעה פיזיולוגית טבעית של הגוף בעצירת השתן במהלך השינה.
בזקפה מעבר השתן חסום לחלוטין. (לגבר יש הרי פתח אחד משותף לשתן ולזרע, בזקפה מעבר השתן חסום).

אין מה להכנס לסרטים.

זקפה
את ממש לא צריכה להיות מוטרדת מזהבאורות
הגורמים לכך יכולים להיות החל משלפוחית שתן מלאה ועד לרמות טסטוסטרון גבוהות בבוקר. זה שזה קורה לו זה בריא ותקין.
זוכרת שהמדריכת כלות שלי דברה איתי על זהמצטרפת למועדון
זה משהו טבעי הזקפת בוקר. לא מעיד בכלל על משהו שקשור למחשבות או חלומות. מענין שהיא אמרה לי ועכשיו אני רואה שזה באמת משהו שמעורר חששות אצל נשים.. חכם מצידה.
^^ וכנראה שבהדרכת גברים צריך להנחות לשתף את האישהכינוי-לרגע
לאחר החתונה בתופעה ולהסביר את טבעיות התופעה.
אחרת באמת התופעה גורמות למחשבות לא נכונות בכיוונים לא רלוונטיים מצד הנשים.
שימו לב בבקשה- לענות תשובות ענייניותיעל מהדרום
לק"י

ללא שיתופים אישיים מחדר המיטות.
לדוגמא: "אפשר לעשות כך וכך" ולא "אנחנו עושים כך וכך".

וזכורנה, זה פורום פתוח, מסתובבים פה גברים ובני נוער (מן הסתם).
לגבי שאלה 1ילדת יום הולדת

זה נשמע כמו שפיכה מוקדמת, כן. חשוב לי להגיד שבתחום הטיפול, שפיכה מוקדמת מוגדרת בתור כל מה שמוקדם מדי מבחינת בני הזוג - לא משנה תוך כמה זמן היא מתרחשת. אם זוג אחר מתמודד עם סיטואציה זהה לשלך אבל זה לא מפריע להם, זה לא מוגדר כבעיה. ברגע שזה מפריע ופוגע ביחסים, זו בעיה.

זה לא נדיר בכלל, ויש לזה הרבה פתרונות. אם את מרגישה שזה פוגע ביחסים שלכם ובאיך שאת מגיבה אליו לאורך כל חודש - ממש כדאי לא להזניח. אפשר לפתור את זה למרות שזה נושא שמביך לדבר עליו, וחבל על ההתמודדות הקשה הזאת. ממש טוב שכתבת את ההודעה, את ואתם לא צריכים להמשיך להתמודד עם כל זה. לצערי לא אוכל לפרט על הפתרונות כי אני פחות מכירה, אבל אני מנחשת שבמסרים אישיים תוכלי לשמוע יותר, או מקריאה על הנושא.

תודה רבה! זה באמת מדכא את הרצון שלי ליחסים וגם כשזה כבר קורהאנונימית בהו"ל

זה ממש טכני מצידי כי יודעת שאין למה לצפות (נגמר מהר ובלי הנאה מצידי) וזה ממש מבאס..

ואגב לא פתחתי איתו את הנושא הזה כי הוא בטוח לא יעשה מעשה וינסה לפתור את זה מהבושה.

כן היו פעמים שתוך כדי אמרתי לו תחכה... והוא לא הצליח.

 

\לגבי קריאה על הנושא, יש דברים שחסומים בגלל הסינון.

 

שוב תודה

כן עכשיו שעשיתי חיפוש בעצמי אני מבינה מאוד למה...ילדת יום הולדת

יש הרבה פתרונות שהם לגמרי לא רלוונטיים לקהל דתי (אצלי זה לא מסונן)

זה באמת מקור לבושה אצל הגברים, וזה לצערי מונע מהם לטפל. אבל אני חושבת שאם היחסים ביניכם מאפשרים את זה, כדאי לך להעלות את הנושא בעדינות ועם הרבה מחשבה של איך. הוא כנראה מרגיש את ההתרחקות שלך ואת הרתיעה, וזה משפיע גם עליו. לא לדבר על זה מגן עליו מבחינה מסוימת, אבל אולי פוגע בו ובכם בבחינה אחרת.

 

ממה שראיתי בגדול, מומלץ לתרגל את שרירי רצפת האגן. כמו שאצל הנשים חשוב לתרגל אותם, מסתבר שגם אצל גברים זה חשוב. עוד דבר ששמעתי עליו זה ספריי השהייה או משחת השהייה - כמו שהציעו עזרקאין. זה מיועד לזה, ככה שאני בטוחה שזה בטוח לשימוש, אבל כדאי להתייעץ עם מישהו שמבין יותר.

הצעה פרקטיתמקקה
שהבעל עמרי מעט אמלה או עזרקאין על עצמו. מעמעם את התחושה וממילא יאט את השפיכה
אמלה? זה משחה? ושתיהן טבעיות? זה לא ישפיע גם על התחושה שליאנונימית בהו"ל

והאם זה בטוח למגע באיבר הנשי

בטוח לשימוש אינטימימקקה
אם ישפיע גם עלייך זה לנסות ולראות. מאמינה שאם ישים ממש מעט, ואמורים גם לחכות קצת, אז לא ישפיע. אבל שווה לנסות

הן לא משחות טבעיות. הן משחות מרדימות. עזרקאין יש גם של 2% וזו הצעה ששמעתי בעבר מסקסולוג.
מגיבה כדי לענות אח''כחלונות
ענו, אבל רוצה לחזק:ציפיה.
1. כן, זה מהיר.
וגם אם זה לא היה "אובייקטיבית" מהר, מכיוון שזה מפריע לך, זה משהו לטפל בו.
2. בהחלט יש מה לעשות. יש המון יועצים ויועצות בתחום, חילונים ודתיים. נסי לפנות למרכז יהל, כמן שהציעו לך פה.

מבינה לגמרי את המבוכה לדבר על זה, אבל ממש ממש מעריכה אותך שעשית את זה, כי זה חשוב.
מקסימות אתן! תודה! זה באמת מאוד מביך אותי עד כדי בלתי אפשריאנונימית בהו"ל

לפתוח את זה מול אנשים.. אפילו מולו זה עדיין לא נעשה. אבל כמו שאמרתי יש לנו בעיה בכללי עם פתיחות..

אבל כיף שיש מקום כזה שלגיטימי לשאול שאלות ולקבל עצות .

יוצאת מהאנונימי אך עדיין קוראת בכללי..

מודה מעומק הלבאוהב

כן, זה נחשב מהר...סוסה אדומה
אפשר לטפל בזה...
די מובן שאין לך חשק מיני כשאין לך אף פעם סיפוק מהותי מצידו. את מיואשת מהיכולת להסתפק וכל קיום יחסים כזה רק מענה אותך מכל הסיבות שבעולם.
זה משהו שחייב להיפתר...

1.
אתם חייבים לעבוד על זה שיהיה בינכם גם מגע שלא מתקדם למין, כי בזה שאת יודעת שזה תמיד מתקדם לשם, זה חוסם אותך אוטומטית. תגידי לו שאת צריכה מגע של אהבה פשוט, ושלא תמיד זה יתקדם לשם.
2. את צריכה לזכור שאינטימיות אצל גברים זאת אהבה, ולא כמו שזה מתפרש לפעמים אצלנו. ומעבר לזה, זה גורם להם לאהוב את האישה יותר ויותר. כמובן רק במקרה שהמצב תקין בינכם ובכלל ושהיחסים מספקים.
3. הוא צריך ללמוד לענג ולעורר אותך לפני החיבור עצמו ולא אחריו. ברור שעם האצבעות אחרי חיבור מטשטש 4ת האפקט ואפילן מתסכל. את צריכה להגיע למצב שאת ממש ממש רוצה תהתחבר ואז גם במקרה שהוא גומר מהר, יהיה סיכוי שתהני ותסתפקי.
4. קיום יחסים לצורך ריצוי ולא מתוך רצון, יוצר כדור שלג מתגלגל... את חייבת לעצור את זה. הוא חייב לדעת בעדינות שצריך להשקיע בך יותר, ושאת לא נהנת, כי אחרת את כל החיים לא תהני, או יותר גרוע, תסבלי. ולא רק את, גם הוא כנראה לא באמת נהנה.
5. תיצרו שיח סביב הנושא הזה, אי אפשר בלי זה...
6. את זה שהוא גומר מהר, אפשר להתייעץ עם רופא, לראות ממה זה נובע ולטפל לפי המקרה...
מנצלשתמחכה להריון

אף פעם לא קרה שהיה לי סיפוק

בעלי גם גומר מהר מאוד

ורק לפני זמן קצר ידעתי שלאישה בכלל יש יכולת כזאת

אבל אצלי זה כאילו לא משנה לי

כייף לי מהזמן שאנחנו יחד

 

את נשואה קצת שנים, נכון?חלונות
כי בהתחלה כל מגע מרגש ומספק, וזה נהדר ומקסים.
אח''כ רוצים להעמיק, לחוות עוד וגם זה נהדר ומקסים.

הייתי מציעה לך, כשתרגישי שאת רוצה לחוות שיא, ללמוד על גוף האשה, איך הוא עובד, מה המנגנונים המעוררים אותו, איך את מגיעה להנאה, לעונג ולשיא.
כדאי לך, זה מרתק, מענג וגם בעלך יחווה שיאים חדשים מזה שאת נהנת יותר...
באמת מענייןמחכה להריון


נשואה 6 שניםמחכה להריון


אנונימית אחרת-אנונימית בהו"ל
מציעה פתרון שעזר לנו מאוד למרות טיפול מיני שלא כלכך הצליח.
פשוט לקיים שוב ואז הפעם השניה הרבה יותר טובה
זאת אומרת מחכים קצת, מדברים, צוחקים,
ואז שוב...בהחלט יש הנאה לשתי הצדדים בפעם השניה
לא בטוחה שהייתי ממהרת להאשים את הגמירה המוקדמתשחרית*
שימי לב שאין הכרח (ואפילו בדכ זה לא אמור לקרות כך) שאת ובעלך תגמרו יחד.
נסו לשנות את מהלך העניינים כך שקודם את תגיעי לסיפוק מלא ואחר כך הוא וכך לא תהיי מתוסכלת.

חבל שאת נמנעת ממגע אינטימי, לא בהכרח שכל מגע כזה אצלו מוביל לרצון ליחסי אישות. אבל בשביל הזוגיות שלכם המגע ויחזי הקרבה האלה מאוד חשובים.

יש לי עוד הרבה להרחיב, אבל לא כאן המקום.

אני ממליצה מאוד מאוד על הדרכה ממרכז יה"ל, יעשה לך סדר ויתן לך הבנה של התהליך ומה שאמור לקרות. יש מאמרים באתר שלהם. נסי לקרוא ולראות אם את מתחברת.
לאו דווקא כי לא מגיעים לשיא יחד, כתבתי שכל העניין נגמר תוך מאנונימית בהו"ל

מס' שניות.. 

אבל "הענין" מבחינתך יכול להיות עוד לפני החדירהשחרית*
אני מתחברת מאוד מאוד לתגובתה של @חלונות למטה.
ובהמלצות על מקומות ללמוד חוזרת,שוב על ההמלצה למרכז יה"ל.
גם ההדרכה המינית בפגישות שם אינה מתקיימת כטיפול שבו את חייבת לשתף בכל פרט ופרט, אלא בלימוד משותף על המיניות שלכם ועל טבע האיש והאישה.
כל הכבוד לך על פתיחת הנושא והרצון לברר.
בהצלחה רבה!
כמה אני מעריכה אותך על השאלה, כמה אומץ צריך בשביל חהחליטחלונות
לקום ולברר, לבדוק ולשאול. תמיד יותר קל להמשיך בשגרה, לטמון את הראש בחול..וזהו..
נגעת כאן בענין של שפיכה מוקדמת. אם זה מציק לך - ודאי שצריך להתעכב על זה, לנסות לשפר את הענין. וב"ה יש היום משחות או ספריי שפותרים את הבעיה.

אם יורשה לי, הבעיה לא נשמעת בשפיכה, לפחות לא רק.
אחוזים מאוד בודדים, מאוד מאוד, של נשים מגיעות לשיא בחבירה עצמה. רוב ההגעה של נשים לשיא פועלת בכלל על מנגנונים אחרים. נשמע שאת תולה את ההנאה שלך בשיא שלו, וזה ממש לא כך.

כשאת מגיעה לקיים יחסים, את הולכת להנות מאוד! זה זמן שאמור להיות לך עונג וכיף. ברור שאם זה לא המצב - לא תרצי בזה ותתחמקי...

נשמע קצת שחסר לך ידע מיני על גוף האישה. איך הוא פועל, מה מעורר אותו, איך להגיע לשיא. כשתדעי - תוכלי להדריך את בעלך. וכשהוא יידע - לא יהיה מאושר ממנו! העונג הכי גדול של גברים זה לענג את האשה שלהם!

אל תרפי מהנושא. התחלת בבירור נפלא, תמשיכי איתו. יש היום קורסים אינטרנטיים שמורים מאוד על מיניות. תקני,תלמדי. יפתח בפניכם עולם קסום ומרתק!!!!
על הדרך תרוויחו קצת אימון זוגי בפתיחות, בשיתוף, בדיבור על מה חסר לי/חסר לך - רווח עצום והכרחי לזוגיות.
אל תרפי! בבקשה! זה יכול וצריך להיות קסום וכיף ומחבר.

אשמח להמלצות לקורסים לי או לו או יחד...אנונימית בהו"ל

תודה חלונות, מאוד מעודד.

אפילו חשבתי לעצמי לפני כמה ימים:" אז בעצם כך, עד סוף ימי לא תהיה לי הנאה מיחסי אישות?" ז"א מין גזירה כזו שלא יודעת עד כמה היא ברת שינוי ואני צריכה להשלים איתה... מחשבה מבאסת.

מרכז יהלוםמבוע.
של ליאורה בוקסנבוים. אני עכשיו עושה קורס אינטרנטי שלה, ממש מדברת על הכל ובצורה טובה.. אני עוד בהתחלה של זה אבל ממש ממליצה.
ולפעמים היא עושה וובינרים, תנסי בגוגל לכתוב אותה אולי יעלה משו
נשמה, יקרה ואהובה שאת!חלונות
מה פתאום?! חלילה! את עוד תהני ומאוד! תגלי עולם כזה קסום, כיף ומחבר.
זה ממש ענין של לימוד וידע.
כמו שכתבו לך, אני מכירה את ליאורה בוקסבוניום. לא אישית, אבל שמעתי עליה דברים טובים.
יש גם את אפרת צור . שוב, לא מהכרות אישית, אבל שמעתי גם שהיא מצויינת.
לבעלך, אם מעונין, יש את יונתן שומר(מקווה שמדייקת באיות).
אחות, אל תוותרי! זוהי ליבת הזוגיות! זה מפתח ובסיס לכל כל הרבה דברים! והי, כל הכיף עוד לפניך ⁦
^^תשובה יפה!מיקי מאוס
כדי להנות מיחסים קודם כל יש לך אחריות להכיר את הגוף שלך ולדעת מה יענג וישמח אותך. והכי חשוב- לשתף את בן הזוג.
בטוחה שהוא רוצה שאת תשמחי ותהני לפחות כמו שאת רוצה. הוא רק צריך בטחון וכלים לדעת איך לעשות את זה

שלב החדירה הוא ממש לא חייב להיות עיקר היחסים. יש אולי מעט זוגות שזה מתאים לשניהם אבל בד"כ האישה צריכה הרבה מעבר. וגם אם השפיכה תקרה לאט יותר זה לא בהכרח יעזור אם זה לא סוג המגע שמתאים לך
ולרוב גם כדאי להתרכז בך לפני שהפוקוס בכלל מתקרב לכיוון

כמובן שזו משימה בכלל לא פשוטה. בייחוד אם העולם הזה הוא לא משהו שאתם מדברים עליו לא בכללי ולא ביניכם.

ממליצה מאוד מאוד על הקורס של אפרת צור, היא מאוד פתוחה, אבל לגמרי שומרת על מסגרת מכבדת ושפה שמתאימה לאישה דתיה ואפילו לזוג דתי. אם בעלך לא יצליח להתחבר לסיטואציה כזו יש לה גם את כל התכנים בסרטונים שבעלה מעביר באופן
שיותר מתאים לגברים.
יש גם את ליאורה בוקנסנבוים שהיא יותר שמרנית ופונה לקהל יותר חרדי
ויש עוד כמה שמתרכזות בנשים דתיות.ב"ה הנושא הזה עולה וצומח, והיכולת לקורס מקוון מאוד מאפשרת לקבל בלי להיחשף במפגש זוגי מול מטפל/ת

אם עדיין אין לכם מספיק פתיחות ביניכם בנושא הזה, כמובן שהדבר הראשון הוא להצליח לפתוח את זה וכמה שיותר לייצר ערוץ של דיבור מה נעים ומה פחות, מה היית רוצה שיהיה ואיך הוא חווה את הדברים. זה קריטי. וזה בסדר שזה ייקח זמן אבל שווה וחשוב מאוד להשקיע בזה כמה שאפשר. חיי אישות קרובים ומספקים זה הדלק של הזוגיות

בהצלחה!!!
יקירה חשבתי עליך הרבה הלילהMeme
אי סיפוק מיני - זוגיות מקרטעת זה גלגל יסורים שאפשר לצאת ממנו.
אי סיפוק מחיי האישות זה לא גזרת הגורל.
אשתף אותך שבשנות נישואינו הראשונים המצב היה בטטה הרבה הנאה שלו וכמעט אפס שלי (לא בזדון אלא מחוסר ידע) אחרי כמה שנים התגלגלתי משמים לשעור של רבנית יקרה שפתחה לי את העיינים. עם המון הקשבה וסבלנות למדנו ועדין לומדים את חיי האינטמיות שלנו. התחלתי לקרוא הרבה ברשת וכן נרשמתי למסרים של ליאורה בוקסנבוים ששמעתי שעזרה להמון. לא קניתי את הקורס, על אף שהבנתי שהוא מקסים. אבל המסרים שנשלחו אלי למייל תרמו המון.
הכי חשוב זה הפתיחות והרצון הטוב של שתי הצדדים. תלכו בקצב שלכם, אל תתבישו להתיעץ וללמוד.
יש דרך ואפשר ללמוד להתקדם ביחד בחיי האישות ואפילו להגיע לנקודת העונג ביחד.
בתפילות שתמצאו את השביל הנכון לעלות לדרך המלך.
מקווה שתיכנסי לקרואאהבהשלאימא
ממה שכתבת ומהתגובות שלך הבעיה היא חוסר פתיחות, אני לא יודעת אם מישהי כאן כבר אמרה את זה אבל אגיד בכל זאת כדאי שתשבי ותדברי איתו ובכלל שתדברו האחד עם השנייה על הכל כמובן ברוגע וממקום שאתם רוצים להקשיב, להגיע לשורשם של הדברים ולעבוד עליהם.
עשר שנים לא הולך ברגל, תנסו לפנות זמן שתהיו רק את והוא ותשבו לדבר כי יחסי האישות זה רק סימפטום לבעיות יותר עמוקות, אם את נהנת בסקס כניראה שגם בעלך לא, ולא לדבר על בעיות ששניכם יודעים שקיימות לא יעזור זה בסוף יתפוצץ לכם בתול הפרצוף אם יש בעיה צריך להתמודד איתה זה לא נעים ולא קל אבל אלו הם החיים, אין זוג שחי בהרמוניה מושלמת ומסכים על הכל והכל מושלם שם ובין ארבע קירות הבית אף אחד לא יודע מה באמת מתרחש.
ואם את רוצה טיפול זוגי תגידי לו גם את זה, אפשר לנסות עד שלא מנסים לא יודעים מקסימום תראו שזה לא מתאים לכם תפסיקו.
לגבי זיקפת הבוקר אין קשר למחשבות וחלומות זה משהו הורמונלי וביולוגי שקורה באופן טבעי ושזה לא יטריד אותך.
הוספתי כותרת ברורה שזה ל*נשים בלבד*יעל מהדרוםאחרונה
אוופ (פריקה)השקט הזה

בבקשה שזה לא יתפתח לדיון של בעד או נגד חיסונים. תנסו להתייחס רק לתחושות ולרגשות שלי.. ואולי להציע פתרונות מעניינים אם עולה לכן


 

היינו אמורים ללכת הערב למסיבת חנוכה עם הצד של בעלי.

בשבת גילינו בדרך אגב שיש שם בן דוד שהילדים שלו לא מחוסנים והם מירושלים שזה כן מקום שיש בו התפרצות (אם היו מגיעים ממקום אחר שאין בו התפרצות השיקולים היו אחרים, אבל מעניין שיש קורולציה בין מקומות שיש בהם התפרצות לאנשים שלא מתחסנים)


 

בקיצור כנראה בעלי ילך עם הבנות שכן מחוסנות ואני אשאר עם התינוקי בבית וזה ממש מבאס להעביר ככה את נר שמיני לבד..

וגם מבאס שמגיעים למסיבה הזו אנשים שלא פגשתי כבר הרבה זמן ויהיה נחמד לפגוש אותם (כמו דודה של בעלי שאני אוהבת ומגיעה מחו"ל) ואני צריכה לוותר על להגיע בגלל זה. ושכבר בן דוד אחד שהיה אמור להגיע מחו"ל החליט כבר לפני כמה זמן לא להגיע בדיוק מאותה סיבה


 

זה מעצבן אותי שיש לבחירות של אנשים השפעה כזו על הסביבה שלהם😐

 


 

 

 

ממש ממש מבאסמתיכון ועד מעון

מבינה אותך מאוד!!!

תודה💕השקט הזה
אני אישית לא נמנעת מללכת כי גרה במקוםבורות המים

שבמילא חצי לא מחסנים

אז אין לי איך להמנע מלחיות..אני לא אעבור לחינוך ביתי ולא אנעל בבית

אני כן שומרת על הז שלקטן לא יתקרבו חברים לש הילדים..ובכללי במילא לרוב הוא צמוד אלי


אנ י גם חוששת לפעמים

זה לא שלא

אני לא אומרת לך מה לעשות


אני במקומך כן היתי הולכת

כי ירושלים זה עיר גדולה

זה לא שההתפרצות עכשיו היא בכל בית שני וכו

ובכללי בחיים יש אצלי כן איזה גבול בין השתדלות להשתדלות עודפת

אצל כל אחד הגבול עובר במקום אחר

ולכן באמת ההחלטה היא שלך


אבל סתם משתפת שזה לא כזה חד משמעי שאסור להפגש עם אף אחד לא מחוסן..


ואני יודעת שמי שהגבול שלה שונה משלי תבוא ותביא לי את כל מקרי המוות חו''ש וכו

אני יודעת

ואני גם לא מתנגדת ולא אומרת לאף אחת מה לעשות

תכלס את צודקתהשקט הזה

זה עניין של ניהול סיכונים.

אבל פשוט מכירה קצת את עצמי ויודעת שאני אהיה כל הערב בלחץ שהילדים שלהם לא יתקרבו לתינוק, ואחכ שבועיים אני אהיה בלחץ ואבדוק כל סימן שנראה לי חריג אצלו אז לא יודעת אם שווה לי הלחץ הזה

בן כמה התינוק?רק טוב!

שייך לשים אותו עליכם במנשא?

או אם הוא קטן ועדיין רוב הזמן בעגלת אמבטיה אולי מראש להגיד שאת מבקשת שלא יתקרבו כי עם כל המחלות שמסתובבות עכשיו את חוששת עליו.

ואם הוא כבר בגיל כזה שמסתובב אז אם נעים לכם, להגיד להם מראש שממש התלבטתם אם לא לבןא בגלל זה, אבל בסוף החלטתם שכן, אבל מבקשים שלא יתקרבו לתינוק כי אתם מפחדים. 

רק אומרתאפרסקה

שחצבת כמה שידוע לי מאוד מדבק.

ברמה שאם חולה היה בחדר ויצא ממנו, ומישהו נכנס אחריו לאותו חדר, יכול להידבק. אז זה שהתינוק שמור קרוב להורים לא בטוח יעזור במקרה וח"ו יש מישהו מודבק.

מוסיפה שלעניות דעתי כדאי שגם מי שכן מחוסן והולך למסיבה, שישטוף טוב טוב ידיים במים וסבון לפני שהוא נוגע בתינוק חזרה בבית

👍👍השקט הזהאחרונה
קטן.. לא מסתובבהשקט הזה
אבל עדיין חוששת.. זו בסהכ משפחה אחת מתוך כל מי שאמור להיות שם.. אבל משפחה עם ילדים קטנים שמסתובבים.. לא יכולה כל האירוע להיות על המשמר שהם לא מתקרבים ממרחק מסויים..
אני חושבתשירה_11

שללכת ולשמור על התינוק בעגלה שלא יתקרבו אליי זה מספיק

הם לא היחידים ואנחנו מסתובבים בין הרבה אנשים 

תשמעי, אני גרה במקום הכי סאחי שיכול להיותהשקט הזה
אני לא חושבת שיש סביבי אנשים שלא מתחסנים🙊


וגם יש הבדל בין זה שמישהו סביבי לא מחוסן אבל אני לא גרה במקום שיש בו התפרצות, לבין להפגש עם אנשים שכן יש סבירות מסויימת שהם יכולים להידבק ולהדביק.


וגם בעלי די מטיל וטו על ההגעה של התינוקי (מבחינתו הוא גם מוכן להשאר בבית, אבל זה הצד שלו אז פחות הגיוני😅)

אז לגמרי שיישאר איתו! תמצאו דרך להסביר..תודה לה''
גם אני לא הייתי מביאה את הקטן...
חח לא צריכה למצוא דרך להסבירהשקט הזה
ממש לא אכפת לי להסביר בפירוש שלא הגיעו בגלל שהם לא מחוסנים. לא רואה סיבה להתנצל או להסביר. אם כבר הם צריכים להתנצל. אבל עדיין זה הצד של בעלי ויותר הגיוני שהוא ילך. 
אבל אם לך יותר חשוב להגיע ולבעלך זה בסדר להישארתודה לה''
אז תלכו על זה
לשנינו חשוב להגיעהשקט הזה

זה לא שלי יותר חשוב. גם בעלי רוצה לפגוש את המשפחה שלו ומן הסתם יותר ממני

 

למרות שכרגע הוא אומר שלא מרגיש טוב אז אולי בסוף יצא שבאמת אני אלך🙊

מבאס על ההרגשה!אר

מתכוונת לחיסונים בכללי? או לא מחוסנים לשפעת?


בכל אופן הייתי הולכת ואת התינוק שומרת יותר שלא יתקרבו... או מרדימה בחדר (תלוי גיל)

בכל אופן אין לנו מושג מי מסביבינו מחוסן או לא....

אי אפשר לא לצאת מהבית וחבל שתגרמי לעצמך להפסיד 

נראה לי שהכוונה לחצבת ולא לשפעת...בארץ אהבתי
הם לא מחוסנים בכלליהשקט הזה

וספציפית לחצבת

 

זה מסיבה באיזה אולם קטן אז אין חדר שאני אוכל לשים אותו שם.. אחרת זה באמת יכל להיות פתרון נוח

חיבוק, באמת מבאס מאוד...בארץ אהבתי

מבינה את ההחלטה שלכם.

וזה באמת מבאס שהחלטות של אחרים צריכות להשפיע גם עליכם..

וואי זה ממש מבאסממשיכה לחלום

אולי לשים אותו במנשא עליך כל הערב?

או לחילופין להיפגש עם חברה אחרת?

זהו, שחושבת לבדוק באמת אם יש איזה חברה פנויההשקט הזה
אבל עדיין מבאס על המשפחה
באמת מבאס ממשניגון של הלב

אולי זה ירגיע ואולי לא, אבל ירושלים ענקית, וההתפרצויות הם במקומות מאוד ספציפיים ולא בכל העיר, ככה שהם לא גרים או מסתובבים הרבה באיזורי ההתפרצות (שהם מצומצמים) לא הייתי חוששת יותר מאשר אנשים ממקומות שאין בהם התפרצות

יש לך מידע איפה יש התפרצויות?השקט הזה
או איפה אפשר למצוא מידע כזה?
לא יודעת בדיוק,ניגון של הלב

בעיקר משמועות הבנתי שזה בעיקר בשכונות חרדיות מסוימות אבל לא מצאתי מידע שמאמת אז מעדיפה לא לכתוב פה... אני יודעת שבאיזור שהמשפחה שלי גרים (למרות שהוא נחשב חרדי) אין התפרצות, אז שווה אולי לנסות לברר את זה

כותבת באנונימי כי לא באלי שיתנפלו עלייאנונימית בהו"ל

אבל חד משמעית אם הם גרים בשכונות חרדיות- לא הייתי הולכת.


 

יש לי חברה שהיא אחות שמטפלת בילדים שנדבקו בחצבת והיא אמרה לי שכונות כמו מאה שערים, גאולה.. שכונות חרדיות ממש- הן האוכלוסיות שמגיעות.


 

חצבת זה לא צחוק... והמצב ממש מחריף בחורף. כל כך מבינה את הבאסה- גם אני הייתי בסיטואציה דומה וזה מתסכל!!

אבל מחזק אותי לדעת שאני עושה את מה שהכי נכון לתינוק שלי ולרוגע הנפשי שלי

הם לא משכונה חרדית לגמריהשקט הזה
כי הם עצמם לא חרדים.. אבל לדעתי כן שכונה שיש בה גם וגם🤔
מבאס ממש...פאף
מבינה אותך ממש, ובאמת כנראה לא תמצאי תחליף ראוי, אבל יפה שככה את מתבאסת על לפספס מפגש משפחתי של הצד של בעלך! מקווה שתפנקיצאת עצמך בדרך אחרת...
כן, זה באמת מיוחדהשקט הזה
אבל יש לו משפחה מקסימה ובגלל שהיא לא מאד גדולה אז אפשר גם להצליח להכיר את כולם וליצור קשרים
איזה כיף שיש לך קשר טוב עם המשפחה של בעלךאמאשוני

באסה להפסיד מסיבה,

אבל אני חושבת שהמחשבה על "אני מפסידה בגלל בחירות שלהם"

היא לא ממש נכונה ובטח לא מקדמת.

יש הרבה בחירות של אנשים שמשפיעות על הסביבה, ועדיין הבחירה של מי שנמנע היא גם בחירה.

מכירה מלא שלא ילכו למסיבות ביו"ש בגלל חשש מהדרכים,

ואף אחד לא יגיד בגלל בחירה שלהם לגור במקום מסוכן אני מפסידה מסיבה.

או בגלל ענייני כשרות/ צניעות.

כשהקטן שלי היה בן פחות משנה, גם הייתה תקופת התפרצות חצבת, ושמרתי עליו בבית ככל יכולתי,

ככה שמבינה את הבחירה שלך להישאר,

ועדיין כדאי לתייג את זה שאת בוחרת להישאר כדי לשמור על התינוק שלך, ולא בגלל בחירות של אחרים (שבעינייך זו בחירה חסרת אחריות, מבחינתם זו בחירה על אוטונומיית הגוף שךהם וזו זכותם בדיוק כמו זכותה שך בחורה ללכת עם גופיה גם אם זה מייצר קונפילקט לאחרים.


לעניין פתרונות, אפשר לבקש שיפתחו זום בזמן הדיבורים, זה נחמד לראות אנשים ככה ולשוחח איתם

אצלנו עושים את זה עם חלק המשפחה שבחו"ל.

אם לא עושים אצלכם תוכלי לעשות שיחת וידאו עם בעלך ולבקש לפטפט עם האנשים שרצית במיוחד, ועל הדרך גם עם השאר..

ותפנקי את עצמך הערב בלי קשר 😀

יכול להיות שאת צודקתהשקט הזה

ואולי זה היה מרגיש אחרת אם הייתי יודעת את זה מראש ומראש מחליטה את ההחלטה שלי ולא ברגע האחרון מגלה את זה..

 

נראה לי פחות הקטע שלי הזום או הוידאו.. אבל תודה על ההצעות

 

וברור שאתפנק.. מתלבטת על מה😅😜

בן כמה התינוק? האם חוסן במנה ראשונה?דיאן ד.

אם כן הייתי שוקלת כן לבוא איתו למסיבה

אם לא, אז ממש לא הייתי מביאה אותו...

 

מה לגבי בייביסיטר?

או להשאיר אותו אצל שכנה/ חברה/ אחות?

 

בן 5 חודשים.. עוד לא יכול בכלל לקבלהשקט הזה

את הבנות שמחוסנות במנה אחת אני שולחת..

הוא עדיין רק על הנקה אז ממש קשה לי להשאיר אותו בלעדיי.. בפעמים הבודדות שהשארתי זה היה עם בעלי. 

ממש ממש מבינה אותך...ממתקית

סביר להניח שאם תצאי עם התינוק למסיבה, לא יקרה לו כלום
אבל ממש מבינה את הלחץ שאחרי...גם אני ככה,כל אפצ'י יכניס אותך לחרדה...וזו סיבה טובה שעדיף להישאר מוגנים בבית.
מצד שני, אולי כדאי לברר דרך רופא או אחות, אם התינוק ממש קטן- הוא נחשב מחוסן ממך דרך ההנקה? (אם לא, מאמינה שהיו ממליצים לחסן לחצבת כבר בבית החולים)


 

הגיוני שההנקה נותנת איזה שהיא הגנההשקט הזה

אבל קשה לי לסמוך על זה בלב שלם.

והבנתי שמתחת לגיל חצי שנה החיסון לא יעיל ולכן לא נותנים, וגם במקומות שהייתה התפרצות הקדימו מגיל שננ לחצי שנה אבל לא פחות מזה

ילד שלא מסוגל לבקש סליחהחנוקה

הבן שלי בן 6 התנהג הבוקר לא יפה לאחותו. הערתי לו ובתגובה הוא ממש התחצף.

(כתבתי כאן פעם שלא תמיד הוא מבין מה נחשב חוצפה אבל עכשיו זה היה לכל הדעות חצוף-

אמרתי לו לא לזרוק קוביות על אחותו הקטנה כי זה יכול מאד להכאיב והוא ענה

תזהרי ממני אני יכול לזרוק גם עליך, ואז משך לי בחצאית ועוד ועוד סאגה שלמה שנחסוך מכן- אבל משהו שהבהרנו כבר כמה פעמים שלא אומרים למבוגר).

זאמרתי לו שהוא מתחצף, שזה לא מקובל עליו. אני מבינה שהוא כועס על אחותו אבל זה לא מוצדק ועכשיו מה שהוא צריך לעשות-

זה לבקש סליחה על ההתנהגות שלו.

לא הענשתי, פשוט הסברתי בנחת שזה לא מתאים- ועל זה מתנצלים.

אמר לי 'אבל אני לא יכול'

ומכאן במשך שעה וחצי הוא בכה שהוא רוצה כל מיני דברים\ מאד בסיסיים כמו לאכול ועוד

ואמרתי לו שבשמחה אכין לו אוכל- אבל הוא צריך קודם להתנצל על היחס שלו בבוקר

והוא בוכה ממש שהוא לא יכול לבקש סליחה

ככה בכי שעה וחצי.

בסוף הייתי צריכה לצאת, למזלי ולמזלו. כשחזרתי הוא כבר היה רגוע (להערכתי מי ששמרה עליו הביאה לו אוכל שתיה וכו' וזה עזר לו להרגע)

עדיין לא התנצל כמובן...

 

מצד אחד- אני לגמרי חושבת שזה בסיסי לבקש סליחה על התנהגות לא מתאימה,

גם אם היה נסער

מצד שני- באמת זמן מועד לפורענות, בוקר הוא רעב צמא וכו'..

מצד שלישי- הוא עדיין לא התנצל, נח לי ולו לעבור הלאה.. כמה זה חינוכי? לא יודעת...

מצד רביעי- מה זה ה'אני לא יכול לבקש סליחה'

אני זוכרת כבר שפעם היה לו מריבה עם חבר ונגמר בצורה דומה

עד שהצעתי לו לכתוב סליחה לחבר, וזה עזר

(הפעם זה לא עבד, הצעתי שוב)

אבל אני ממש זוכרת אותו בקלות אומר מלא פעמים סליחה מעצמו מיוזמתו

'סליחה אמא זה אני לכלכתי' ככה פשוט..

 

אשמח לשמוע את דעתכן

יש משהותקומה

בסליחה שהוא קצת מכני ומעושה, כשהוא מגיע בצורה של דרישה מילדים.

סליחה זה חשוב

יותר חשוב ללמוד איך מתנהגים

הסליחה היא לא מה שגורמת להם להבין האם מה שהם עשו בסדר או לא (לפי דעתי)


 

לגבי התנאים - בעיניי לא להכין לו אוכל, זו תגובה חריפה לאי בקשת סליחה. זה אמור להיות מנותק לפי דעתי. מה גם, שרעב (ועייפות גם, ועוד גורמים פיזיים), באמת מקשים על ההתנהלות ולפעמים אחרי זה הרבה יותר רגועים וקל לנהל כל סיטואציה הרבה יותר טוב 

הוא עלה על עץ, והיה צריך סולם לרדת ממנו.

זה באמת לא בסדר שהוא זרק קוביות, וגם לא בסדר שהוא ענה לך כמו שענה.

אבל אני מרגישה שיש כאן קצת פער בין הציפיות שלך, לבין ההבנה והיכולת שלו.

לא תמיד שיח הוא בדיוק מה שמתאים, במיוחד לא בזמן מעשה.

לפעמים משפט קצר וחותך, בטון החלטי, הוא יותר אפקטיבי משיח והסבר, שאולי מתאים שיהיו, אבל בשלב של נחת ואחרי מעשה, ולא תוך כדי.

 

אם עבר זמן זה יכול להיות מתאים בשביל שיחה רגועהכורסא ירוקה

לדבר איתו, בלי שיפוטיות, לנסות להבין מה הכוונה שהוא לא יכול לבקש סליחה. אפשר לקרוא ביחד את הסיפור המקסים של אמונה אלון "איך מבקשים סליחה", ולדבר על זה.

אבל, לדעתי האישית, מאד מאד חשוב שידע כן לבקש סליחה. לא בשביל המילה, בשביל היכולת שלו להתנצל, להודות בטעות, להכיר בזה שהוא עשה משהו לא בסדר, מול עצמו ומול מי שנפגע ממנו.

אחרי כל השיחה וההבנה וכל זה, הייתי מבהירה שזה הכל טוב ויפה אבל בסופו של דבר - הוא יבקש סליחה. בעל פה, בכתב, איך שהוא רוצה. אבל הייתי דואגת שהוא יעשה את זה. (אצלנו בבית לא רק מתעקשים על הסליחה אלא גם על ההכרה המפורשת בטעות - "סליחה שעשיתי איקס")

לא הייתי מונעת אוכל ושתיה או משהו בסיסי כי זה יכול לקחת גם יומיים, אבל כן הייתי מתעקשת לפני משהו שהוא לא בסיסי לשמוע את הסליחה.

מצד שני, גם לא הייתי הופכת את זה למשהו עם כעס ואישי, או העלבויות ועניינים כי זה רק יהפוך את הסיטואציה למפלצת, פשוט בענייניות - כמו אם הוא לא התקלח, או שכח לשים גרביים - לא ביקשת סליחה, תבקש. 

אני חושבתתקומה

שמושגי הזמן של ילדים הם קצת שונים משלנו.

זה נכון שהם זוכרים מה קרה, אבל "לגרור" מקרה במשך יומיים, זה לא בהכרח נכון...

ילד מבחינתו כבר עבר והתקדם הלאה, וזה קצת להישאר על מקרה יותר מידי זמן לגיל הזה.

אנחנו אף פעם לא מגיעים ליומייםכורסא ירוקה

אבל אני ממש ממש מאמינה בקריטיות של היכולת להכיר בטעות שלך מול עצמך ומול אחרים. גדלתי עם אחים שחלקם היו ילדים טובים טובים טובים ומדי פעם כשהתפלק להם משהו לא טוב הם מאד התקשו לבקש סליחה/להודות בטעות ולא רק מול אחרים, בכללי הם היו כל כך רגילים להיות ילדים בסדר גמור שממש לא הצליחו להכיל שעשו משהו לא בסדר, וקצת התנהגו כמו שהפותחת מתארת. בגלל שזה לא קרה כל הזמן, ורוב הזמן הם היו בסדר פשוט העבירו להם את זה, ועם השנים ממש הרגשתי איך הם בונים לעצמם חומה של חוסר מודעות עצמית רק כדי לעולם לא להיות טועים. והיום כמבוגרים - הם אף פעם לא אלה שלא בסדר, תמיד הם לא התכוונו, לא שמעת נכון, בשפה ההלכתית הביטוי הזה לגיטימי, לא הבנת אותם, או אלף ואחת תירוצים אחרים אבל בסופו של דבר הם לעולם לא מצליחים להודות בטעות שלהם, להתנצל גם אם אמרו משהו לא מתקבל על הדעת ולהכיר בזה שלפעמים הם לא בסדר.

נכון, זה תיאור קיצוני, אבל במציאות זה לא כזה קיצוני, כי גם היום הם אנשים בסדר גמור עם חיי חברה עשירים שרק מדי פעם יוצא להם כזה דבר אז כמו פעם - אנשים מרימים גבה ומחליקים להם. מה בגיל 30 תריבי עם אחיך על משפט אחד שהוא אמר?!

אבל ילד בן 6 שבוכה חצי שעה שהוא לא מסוגל לבקש סליחה - בדיוק ככה זה התחיל.. 

אניתקומה

לא חולקת על הצורך של להכיר בטעות

לא בטוחה שהדרך היא בלהכריח לבקש סליחה ולהתעכב על זה כל כך הרבה זמן.

יש כל מיני דרכים לחנך, ולפעמים גם נבחר דרכים שונות בסיטואציות מסויימות ולא תמיד נפעל בדיוק אותו הדבר.

בעיניי צריך לסגור סיטואציות עם ילדים בטווח הזמן המיידי, ולא למשוך את זה, גם לא לערב.

לדבר באופן כללי? זה אפשר.

יכול להיות שיקרה משהו בבוקר, ואחליט במודע לדבר אחרי צהריים. אבל זה אז זה לא יהיה כדרישה ותנאי מה לעשות עכשיו, אלא כהסבר ושיח בינינו. 

טוב אני רואה את זה אחרתכורסא ירוקה

מנסה לחשוב על עצמי בתור ילדה יותר קטנה מ6 גם, זה נותן לי איזשהי אינדיקציה, איך הרגשתי לגבי דברים או איך חשבתי עליהם. יצא לי בתור ילדה לקבל עונש על מעשים אחרי כמה שעות ואפילו אחרי שבוע (מעשה שנעשה בשבת והמענה היה בשבת אחר כך כשבסיטואציה דומה  לא התאפשר לי הדבר שבגללו התנהגתי לא בסדר) וכל עוד זה נאמר בהקשר של המעשה "עשית x ולכן זה לא מתאים ש-y" גם כשזו ממש לא היתה השלכה של המעשה שלי (נגיד לא קיבלתי ממתק כי התחצפתי), זה משהו שהבנתי וקיבלתי.

אני חושבת שילדים מסוגלים להכיל יותר ממה שמייחסים להם היום.

ברור שבמצב אידיאלי עדיף לסגור את הנושא באופן מיידי, בתוצאה למעשה, וכו וכו וכו.

בפועל דברים מורכבים יותר ובעיניי יותר חשוב שהילד מבין שהדברים נעשים מתוך שיקול דעת ולא מתוך כעס רגעי של ההורה ושיש משמעות למעשים שלו מאשר שהמענה ניתן באופן מיידי למשל.

ובסופו של דבר, האמת, זה גם מאד מאד קשור לאופי של הילד, והורים הרבה פעמים מבינים אינטואיטיבית מה יותר נכון מול הילד הספציפי, לא משנה מה יותר נכון לפי הספר.. 

אני לאתקומה

כותבת באופן אמורפי

אני כותבת מניסיון שלנו

אצלנו ראיתי שאין טעם "לגרור" דברים.

זה לא קשור לשאלה כמה הילד שלי יכול להכיל

זה קשור לבשלות של ילד

אני לא אעשה לילדים שלי הנחות בהתנהגות

אבל אני פשוט אומרת, שהרבה פעמים לנו כהורים משהו נראה מאוד מובן מאליו, והילדים בכלל כבר שוכחים מזה.

זה קשור גם לתפיסה שלרוב יש מניע לילד אם הוא מתנהג בצורה מסויימת, מצד אחד לא תמיד יעיל לדבר באותו רגע, מצד שני, לגרור את התנאים הלאה, זה גם לא נכון.

אני אעדיף בזמן אמת להגיב במשפט קצר וחותך

ואם אראה שיש צורך, אדבר על זה גם בזמן רגוע אחרי זה. הם ייזכרו

אבל כל שפת התנאים, והחובה בהקשר לבקשת סליחה, בעיניי לא מתאימה לאורך זמן ולא יעילה

בנוסףתקומה

יש משהו לא הוגן או מלחיץ, להחזיק ילד באוויר בציפייה לעונש.

מאוד קשה בעיניי להתנהל ככה.

ילד שיודע שאם הוא עשה משהו לא בסדר, יכול לחכות עכשיו שבוע בשביל עונש, יוצר תחושת לחץ ממש גדולה.

הרבה יותר הוגן ונכון, לסגור אירועים, ולא להחזיק את הילד בפחד מה יהיה העונש ומתי הוא יהיה.

לצד זה שחשוב לחנך ללקיחת אחריות, בעיניי חשוב לא פחות לדעת להעביר הלאה לפעמים, ולא לנטור.

לגבי ההתחלהכורסא ירוקה
נראה לי שזה באמת כנראה ענין של אופי. אצלנו אני רואה שדוקא שיחה רגועה מאוחרת יותר מתקבלת יותר בקלות, כולל הדרישה לבקש סליחה שבלהט האירוע לפעמים הילד מתקשה לבקש אבל אחרי כמה שעות הוא יותר נינוח להכיר במה שעשה, להבין את הצד השני ולמה מה שעשה היה לא בסדר.


לגבי העונשים, זה לא ששבוע הילד "מחכה לגזר דין", אלא באותו רגע אומרים לו בזמן איקס יקרה ככה (בקניות הבאות לא תוכל להצטרף, בארוחת הערב לא תקבל את הממתק או כל דבר אחר) ואז גם אם היישום קורה לאחר זמן, פשוט מזכירים לו ברוגע ובשקט ובזה זה נגמר. זה לא הופך לאיזו עננה שמסתובבת לו מעל הראש 

אז אנחנותקומהאחרונה

כנראה לא לגמרי מצליחות להבין אחת את השנייה

או שההבדל הוא על הטרמינולוגיה של דרישה.

כי גם אני חושבת ששיחה רגועה מאוחרת יכולה להיות אפקטיבית יותר ונכונה יותר

פשוט להציב תנאי של "תבקש סליחה אחרת לא תוכל לעשות א,ב,ג" זה לא נכון בעיניי

זה מכניס את הילד למלכוד, וזה לא מה שמוביל אותו להבנה על הטעות


שיחות אצלנו יהיו יותר בכיוון של:

- דיבור על מה שהיה

- אתה מבין למה זה לא בסדר? / לא נעים / פוגע?

ואז אם זה באמת נעשה בצורה טובה הילד יבין מעצמו.

ואז השאלה תהיה

אז אני חושבת שצריך לבקש סליחה, מה אתה אומר?

ולרוב זה כבר יהיה כן, אם הוא באמת הבין.

אבל אם הוא לא הבין, גם אם אכריח אותו לבקש סליחה, זה לא מה שיגרום לו להבין.


נראה לי בעצם הבחבוש שלי זה כי סליחה מגיע רק אחרי הבנה בעיניי, ולכן אין טעם להכריח לבקש סליחה סתם ככה

לילד בן 6oo

אין מספיק שיקול דעת ושליטה עצמית 

בעיניי הסיטואציה שתוארה תקינה לחלוטין לגיל 6


 

כשילד אומר שהוא יכול לזרוק גם עלי או מושך בחצאית

אני לא אראה בזה חוצפה אלא מעשה שובבות/ תגובה של ילד קטן


 

גם ילדים גדולים יותר וגם מבוגרים

לא מגיבים תמיד בצורה אופטימלית  ולפעמים מגיבים בצורה גרועה

ככה שכדאי לקחת תגובות גרועות בחשבון מראש


 

בסיטואציה כשהילד עושה מעשה בעייתי

אני מבקשת להפסיק בצורה קצרה וברורה

אם יש צורך חוזרת שוב

וגם פעם שלישית


 

אם הילד מגיב תגובות פחות טובות לרוב אני לא אתייחס

רק אם זה משהו חריג וגם אז אני אגיב בקצרה שזה לא מתאים


 

בעיניי כבוד מקבלים

לא דורשים

כשהילד גדל הוא לומד לדבר בכבוד

לא בגלל שמישהו דורש אלא בגלל ששיקול הדעת והשליטה העצמית מתפתחים וגם הוא מקבל דוגמא אישית

כי אנחנו ההורים מדברים בכבוד אחד לשני ולילדים


 

לגבי בקשת סליחה

אני לא דורשת

אולי לפעמים מציעה לילד לבקש סליחה מאחיו (אני לא צריכה לעצמי בקשות סליחה)

לא כדאי להיכנס למאבקים על בקשת סליחה

זה לא יעיל לכלום וגם פוגע בהובלה ההורית

לא הבנתי מה ההקשר שעשיתהמקורית

בין האוכל שהוא ביקש לזה שנוא לא ביקש סליחה

בעיניי אסור לקשור בין דברים כאלה וזה לא נכון גם כי זה עלול ליצור יותר אנטי. לילד רעב נותנים לאכול לדעתי בלי קשר לאם ביקש או לא ביקש סליחה, וזה לא כמו ממתק לפינוק נניח

אגב, ילדים רעבים/ עייפים בהחלט יכולים יותר להציק אז הפוך - במקום להתעקש על סליחה, ללכת אחורה ולהבין איזה מנגנון הופעל אצלו שהוא התנהג ככה. זה יכול להיות בהחלט רעב/ עייפות/ הצפה רגשית מכעס או רצון בתשומת לב


נשמע שבאמת בנקודת הזמן הזו הוא לא היה מסוגלמתואמת

לבקש סליחה.

זו מיומנות שתלויה במצב רוח, בסופו של דבר, אפילו אצל מבוגרים... ובטח שאצל ילדים בגיל הזה.

טוב שדיברת אליו בנחת, זה חשוב, אבל נראה לי שנכון יותר היה לומר לו: "אני מבינה שעכשיו קשה לך לבקש סליחה, אבל אני בטוחה שבתוך הלב שלך אתה באמת מצטער על מה שאמרת, ולכן אני אסתכל על זה כאילו ביקשת סליחה." ואז לתת לו לאכול ולשתות, כי זה באמת יכול להרגיע...

זכורים לי מקרים שילדים באו אליי אחרי כמה זמן, כשנרגעו, ואז פתאום ביקשו סליחה... אז גם זה דבר שיכול לקרות.

בהצלחה, יקרה❤️

איך אתן מאחסנות מטפחות?מחפשתהמלצה

לובשות עבות וריבוע ככה שזה תמיד נראה בלאגן..

רעיונות ותמונות יתקבלו בברכה!

לי יש כוורתכנה שנטעה

של ריבועים קטנים ואני מגלגלת לבפנים את המטפחות. ממש קליל לסידור (סתם לגלגל ולתקוע) ונראה מסודר כי איך לא

כמו הכוורת שיש בקמיליון?נפש חיה.
לא יודעת מה יש בקמיליוןכנה שנטעה
אבל זה פשוט כוורת עם ריבועים קטנים נגיד של 15 ס''מ לאחד, יכול להיכנס באחד גם שתי מטפחות אצלי אבל אפשר בטח למצוא בכל מיני גדלים
רעיון יפה, אהבתי. אאמץ ברשותך...ממתקית
אצלי הכנתי מתלה מדופן של מיטת תינוק ישנהטארקו

ואז אני תולה על זה


זה לא סופר מסודר אבל זה נוח לי וקל ונראה יפה בעיני

כל אופציה שדורשת קיפןל/גלגול לא החזיקה לי

במגירה, מקופלות ועומדות אחת ליד השניההשקט הזה
ככה שאני פותחת את המגירה ויכולה לראות את כל המטפחות
כנלשירה_11

מדפדפת להנאתי

הכי נוח שמצאתי 

במדף בארוןהשם שלי

מחולק לערימות: מטפחות של שבת, מטפחות צבעוניות, מטפחות חלקות, ומטפחות שאני פחות משתמשת.

לי נח ככה, אבל אולי אם היו לי יותר מטפחות זה כבר לא היה נח.

יש לי משהו כזהניגון של הלב

לא מסודר במיוחד אבל נוח מאוד

גם לי יש כזהחנוקה

אבל האמת לאחרונה מרגישה צריך למצוא פתרון אחר.

זה ממש מבולגן בעין ו'שמן' ומלא פעמים אני לא מוצאת מטפחת על המתלה

לי יש מגירון של 4 מגירותשלומית.

שם זה מחולק ל4 קטגוריות שונות.

וכן, יש לי הרבה...

במגירות רחבות יחסית ושטוחותבאתי מפעםאחרונה
מקפלת את המטפחת ואז מגלגלת צפוף, זה גם שומר שהיא לא תתקמט, גם יש יותר מקום אחסון וגם רואים את כל המטפחות מלמעלה מסודר. 
כאבי בטן, בטן קשה בגיל שבוע וחצי. ממה להימנע?תודה לה''

להוריד קטניות חלב ומצליבים?

מה עוזר מנסיונכן?


אחרי לילה לבן אני נואשת...

מניסיוני מה שעוזר זה פשוט לחכותמוריה

לחכות שיגדל.

זה חלק מהתהליך הסתגלות לעולם.


עסויים, נמר על העץ, אופניים עם הרגליים.

תודה! לא עזר לך להוריד דברים?תודה לה''
לא. לא עזר.מוריהאחרונה
אבל אולי אצלי פחות סבלו 🤷‍♀️
ליבי איתךצלולה

אצלי עזר להוריד מוצרי חלב (בעיקר), שוקולד וקפאין (מצליחים אני אוטומטית לא אוכלת מהלידה...).

הרבה "אופניים" עם הרגליים, למעוך ברכיים לבטן.

בלילות קשים שמתי מנשא וראיתי סדרה. הבנתי שלנסות לישון ולא להצליח יותר מתסכל ומעייף מלא לנסות לישון מראש.

מזל טוב ובהצלחה❤️

תודה! אני אשתדל להוריד..תודה לה''
נכון מנשא זה ממש טוב
אוי כמה זה קשה, לאמא ובטח לתינוק.ממתקית

קודם כל לזכור שזה עובר בע"ה
קטניות- מותר לך לאכול, בתנאי שעברו השרייה טובה, כל עוד עבר השריה זה טוב למערכת העיכול ואין מה לדאוג (כולל קינואה וכל דבר שאפשר להשרות במים...)

אני בזמנו שתיתי הרבה תה שומר וקמומיל, ממש כל שעה, אומרים שזה טוב...
ומרק עם הרבה כורכום- הכורכום מאוד עוזר להם להרגיע את הבטן...
מוצרי חלב אני גם הורדתי לחלוטין, וחזרתי לחלבי כשהיה בן חודשיים...

תודה רבה! טיפים טובים!!!תודה לה''
אני יודעת שאני צריכה להגיד אלף פעם תודהאנונימית בהו"ל

ואני אומרת!

תודה לך ה' כי שום דבר לא מובן מאליו!!!!!


ועדיין מרגישה קנאה כלפיי נשים שעוברות את ההריון בנחתתת, בשקט, בלי לרוץ לבדיקות, יכולות לעשות פדיקור מניקור, טיפול פנים, לקנות דברים לעצמם בנחת ולא כמוני רק בפחדים של איך תהיה הלידה ואם הוא יתהפך או לא.


מקנאה בכאלה שיכולות לבחור בית רפואה לפי האוכל או לפי חדר פרטי או לא ואני מתחננת שיקבלו אותי אחרי קיסרי ויתנו לי צאנס


והכל עובר בלחץ של מילואים ולבד וריצות

גם אני רוצה נחת


תודה ה' על הכל

אני ממש מבינה אותך!! וברור שזה לא סותר את ההודיה!חוזרת בקרוב

ב‘ה בנושא הזה אני מושא קנאתך אבל ההריונות שלי קשים בטירוף! ואני הרבה מוצאת את עצמי מקנאה באילו שרצות ויפות ואוהבות להיות בהריון...

ועדיין מודה על רגע על ההיריון ומאוהבת בתוצאות שלו...!!

אם הבנתי אותך נכון, ההריון בסדר והפחד רק מהניתוח?עדינה אבל בשטח
אז אפשר להרגיע אותך שזה לא סוף העולם? זה עדיין הריון שקט ורגוע, שלא תדעי איזה דברים נשים עוברות בהריון, לא נעים ניתוח, אבל לא נורא, תנסי להנות מהדרך.. העיקר ידיים מלאות, בריא ושלם ❤️ חיבוק על הקושי,  הרגשות ועל המילואים !
הבנת לא נכון 😅אנונימית בהו"ל

ההריון לא קל, הקאות נון סטופ והרבה ריצות לבדיקות אבל זה שגם הלידה אולי תהיה בניתוח וכל הלחץ סביב זה ממש קשה לי.

יש לי ניסיון עם קיסרי, לי זה היה נורא בעיקר נפשית

שולחת חיבוקעדינה אבל בשטחאחרונה
ןמאחלת לך את כל הטוב, בשורות טובות ❤️
רוצה להציעסתם שם 1

שמכירה נשים שילדו גם ככה

אשמח לעזור בזה אם תרצי כתבי לי בפרטי

למה הכוונה ככה?אנונימית בהו"ל
חושבת עכוזסטודנטית אלופה
מזדהה איתך ברוב הדברים ♥️מולהבולה
צריכה את עזרתכן הדחופהההאנייי חדשה

אז לצערי אני צריכה לעבור גרידה מחר בבוקר, עובר שלא התפתח

שבוע 10

ופתאום עכשיו התחיל דימום חלש האם זה אומר שלא לגשת לעשות גרירה מחר?

זה יקרה טבעי?

אני ממש חוששת שיקרה טבעי מניסיון קודם שלי שהיה כואב ממש ואני רוצה להמינע מזה.

מה מצפה לי הלילה?

אני רק רוצה לדעת האם להתנהג כפי שביקשו ממני ועגיין לגשת לגרידה מחר או שכבר לא רלוונטי

פליז עזרה ממי שמבינה בזה


תודההה

היי חיבוק קודם כלפרח חדש

מה בעצם את מתלבטת

אם ללכת עכשיו למיון?


אני חושבת שבאמת אין כ"כ מה לעשות עכשיו חוץ מלחכות למחר בבוקר ולקוות שלא יצא לבד

ולעבור את הגרידה כמתוכנן.


אולי אם תקפידי ממש לשכב כל הזמן עד הגרידה זה יעכב  במידה מסויימת.


חיבוק גדול ושיעבור בקלות.

השאלה שלי בעצםאנייי חדשה

היא האם זה שהופיע דימום אוטומטית פוסל את הגרידה?

זאת אומרת אם מחר כשאגיע ואגיד שהתחיל דימום יסרבו לבצע גרידה?

אני לא חושבת שזה פוסלפרח חדש
תגידי שממש חשוב לך לעבור את הגרידה ולא לתת לצאת לבד
לא פוסל, פשוט כשתגיעי יבדקו אם יש שאריתחצי שני

כדי לא לעשות סתם גרידה אם כל התוכן יצא.

הרבה נשים מגיעות מדממות לגרידה

לא יסרבונירה22
אולי ישאלו אם את מעדיפה לחכות או לא
תודה לכולן❤️אנייי חדשה
לי קרה משהו דומה, משתפת אותךדובדובה

קבעו לי תור לגרידה,

הייתי בשבוע 10 פלוס לעובר שהתאים לשבןע 8 פלןס 3

אבל ההפלה התחילה יום קודם. קצת דימומים שיתגברן ויתגברו עם כאבי בטן

אז בעלי לקח אותי למיון לבדוק אם יש מה לעשות גרידה או שהכל יצא.

שבאנו אמרו לי שיש שארית ממש קטנטונת.

ובאמת היא יצאה בהמשך... ולא היה צורך בגרידה.

הפלה ראשונה לקחה לי כמה ימים. התחיל דימום ורק ביום החמישי אחרי הדימום התחילה ממש ההפלה...

קיצר איפשר לדעת. אם הדימום מתגבר ומתחילים צירים וכאבי בטן הייתי הולכת לבית חולים. 

מה שלומך?חצי שניאחרונה
פורום אובדן הריון נסגר?רבקוש
אני חושבת שלפעמים פורומים פחות פעיליםבארץ אהבתי

נעלמים מרשימת הפורומים, אחרי תקופה מסוימת ללא פעילות.

את יכולה לשאול בפורום משוב...

הנה הקישור לפורום (תשמרי לך במועדפים)יעל מהדרום
לק"י


/forum/f51


(חיפשתי את השם של המנהלת, מסתבר שלשעבר, ודרכה הגעתי לפורום).

הוא לא סגורמתיכון ועד מעוןאחרונה
ישנם פחות פעילות, אבל אם תכתבי נשים יראו שהייתה פעילות בפורום ויכנסו להגיב, זה מה שאני עושה 
ילד שיש לנו התמודדות איתו לאחרונהאובדת חצות

עקשן

מתחצף אם לא מקבל ממתק (מקבל המון אבל דורש מה שרוצה)

אומר לנו "אתם חצופים"או- אני שונא אתכם

מרביץ לנו כשכועס

מרביץ לאחיו המון ומתנכל אליו


ילד טוב ירושלים בגן ואצלנו- מלא התמודדות..

ולא ברור לי למה.


מה עושים? איך מתנהלים? אני מרגישה שהוא מוציא ממני כעס וחוסר סבלנות, קשה לי עם האופי שלו כשאני רגועה ונעימה.

ובמיוחד מעצבן אותי כשהוא מתנכל לאחיו שעדין ואפילו לא מחזיר ואוהב אותו (אולי הוא מרביץ לו מקנאה- לאחיו יש אופי רגוע כמו שלנו)


אנחנו כועסים עליו לצערנו כי זה מה שהוא מוציא מאיתנו.

הלוואי שהייתי מצליחה להיות יותר מכוונת אליו

מרגישה שקשה לי להכיל בכי ותלונה וכעס ודרישה והמון דרמה!מה עושים? שוב, הדרכת הורים?

זה אותו ילד שתמיד היה מאתגר?מתואמת

נדמה לי שכבר כתבתי את דעתי, שכדאי ללכת לאבחון מקיף, לא רק אצל פסיכולוג אלא גם אצל רופא התפתחות, הכי טוב דרך התפתחות הילד בקופה.

וכן, כמובן לחזור להדרכת ההורים - זה לא משהו שאפשר לפתור בכמה פגישות. ילד מאתגר לפעמים דורש ליווי במשך שנים...

ורק לגבי זה שבבית הוא מאתגר ובגן לא - זו תופעה ידועה. ולהפך, יש בזה מחמאה להורים, שהילד מרגיש מספיק בטוח אצלם בשביל לשחרר את האנרגיות שלו, ובגן הוא לא משחרר כי אין לו מספיק ביטחון. (יכול להיות כמובן שזה נובע מכך שבגן מצליחים להציב לו סמכות נכונה ובבית לא. מדריכת הורים טובה תדע לעזור לכם לזהות את זה...)

הרבה כוחות!❤️

זה לא אותו ילד!אובדת חצות
אז הם מחליפים תפקידים כל הזמן?מתואמתאחרונה

גם אנחנו שמים לב לזה אצל התאומים שלנו

בכל אופן, אם הייתם בהדרכת הורים בשביל הילד השני, אז בהחלט כדאי עכשיו ללכת להדרכת הורים על הילד הנוכחי. וזה בעצם יהיה על שניהם, כי אי אפשר לנתק אחים זה מזה.

ובהדרכת ההורים תוכלו להתייעץ אם כדאי ללכת איתו לאבחון או לטיפול רגשי...

כשאת כותבת "זה מה שהוא מוציא מאיתנו"המקורית

זה אומר שאת לא בעמדה של מובילה, הורית

ולכן כן, הדרכת הורים

זה כנראה מעגל של היחס שלכם לתגובות שלו שמזין אתכם

ניסיתם הדרכת הורים בתחום הזה ועזר לכם?יעל מהדרום

אולי יעניין אותך