מתנהלת איתם... נגיד אני שומרת נגיעה אבל יש פעמים שלא שמים לב או שסתם מתקרבים יותר מדי או שכזה רוצים לקרוא אחד לשני ושמים יד על הכתף... זה גם נחשב?

תשאלי רב, אי אפשר לסמוך על הוראות הלכתיות בפורום.

נכון שיכולות להיות תופעות לוואי כתופעה מהגזמה בהרחקות אבל זה עדיף או פחות מסוכן מהשאר התופעות הנוראיות שיש קרבה שהיא לא במקום.

דווקא עצם זה שאנחנו מתרחקים מאיתנו זה מאפשר לנו להרגיש יותר בנוח לפעמים. מרגישים יותר בטוחים שלא פגענו או שלא נפגע באף אחד/ת ח"ו.

(בין כל השאלות שלי בנושא)

זה הכל גדרות של חז"ל בישביל להרחיק מהחטא, זה לא סוד שהדברים לעיתים יכולים להתפתח במהירות למקום לא טוב.

וחז"ל ידעו את זה

יש מצב שזה אפילו איסור מהתורה בגלל העניין עם הנידה אבל אני לא סגור על זה

@נשמה כללית

נגיעת חיבה (כן, כולל הנחת יד על הכתף...) היא איסור דאורייתא של "ואל אשה בנידת טומאתה לא תקרב" לפי חלק משמעותי מהראשונים לפחות.

החיבה היא מה שאסורה מדאורייתא באופן מוחלט. לחיצת יד וכדו' יתכן שיותר קלות, אבל בהחלט אסורות.

מלבד מגע רפואי וכדו' שבעיקרון מותר, אם כי גם בו יש שמחמירים לכתחילה.

חשבתי שזה מנהג כזה לא חובה... עצוב שלא ידעתי את זה ולא שמרתי על ההלכה

זה בתכלס גורם ליחסים להיות יותר רשמיים... יש בזה הגיון, אבל לא מקובל להתנהל ככה אני אצטרך לצאת הדוסית חחח אני מכינה את עצמי

לא שמרת כי היית שוגגת, לא ידעת. העיקר שעכשיו את החלטת להתחזק (אשרייך!!) ותשמרי את ההלכה.

שתדעי, המקום של מי שלא היה רגיל, ומתחזק ומתאמץ. הוא מקום הרבה יותר גבוה ממי שנולד לתוך זה והמאמץ שלו הוא מופחת בהרבה... 

אבל תודה רבה, לפחות זה מוערך

נגיעה זה משהו מאד מוחלט. 1-0. או שנגעת או שלא נגעת. ולכן יש הגיון מאד ברור לשים שם את הגבול.

*בפועל/באופן עקרוני, מגע שאיננו בעל משמעות של קרבה, כמו לתת זריקה למשל, הוא חמור פחות/לא אסור (תלוי הקשר, תלוי את מי שואלים, תלוי אם יכול להיות גם תחושה של קרבה ומגע או שמדובר במגע שלא יכול ליצור תחושה כזאת). לכן לדוגמה יש כאלה שלא יראו איסור בלחיצת יד.

אבל עדיין, התפיסה שנגיעה היא הגבול, היא הנחת עבודה שקל לעבוד איתה ולא דורשת יותר מדי חשיבה

וכן, ההרחקות האלה הן מהתורה, כתוב בתורה שאסור לאדם להתקרב לאשה שאסורה לו, וההבנה היא שמדובר גם בהתקרבות ע"י מגע

איפה כתוב את זה בתורה?

אבל הניסוח המוגדר הוא בספרי הלכה.

ההלכה לוקחת את הפסוקים עם הפרשנות המקובלת שלהם ובהשוואה למקורות משלימים, ובונה מתוך זה את החוקים. בלי להקיף את כל המכלול, המקור הוא לא כל כך משמעותי. ולכן ההדרכה למעשה היא בעיקר בספרי הלכה, וההסתכלות על המקורות היא בשביל להבין את ההקשר, או במובן שנותן "טעם", כלומר תחושה של הזדהות והבנה

איך אני יודעת איזה ספר לפתוח? אין בזה מנהגים?

מה ההדרכה ואם אפשר שיהיה הסבר 

די ברור ומוחלט שגם לחיצת יד אסורה.

יתכן שזה בגלל התחום האפור או כדי ש"לא להגיע" כמו שכתבת

אבל ראוי להדגיש: שזה לא ש"מקום בעולם חושבת שכדי שלא להגיע אז...."

אלא ש"ההלכה טוענת שכדי שלא להגיע אז.."

וההבדל - מובן.

והייתה חובשת/ פרמדיקית שמדדה לי דופק, לחץ דם, המוגלובין וכו' ותוך כדי כך היא גם נגעה בי קצת כמובן. נגיעות מינימליות כדי לעשות את הבדיקות הנדרשות.
תוך כדי זה חשבתי על זה שהמגע שלה מאוד נעים לי.
אחר כך הצטערתי על זה והשתדלתי לחזור על זה בתשובה.
 

אני מניח שלה זה לא עשה כלום במיוחד שהיא אישה לא דתיה שכנראה רגילה למגע בגברים (חוץ ממה שהיא עושה בעבודה בבנק הדם).

עלתה בי השאלה האם זה מותר? הרי אני נהניתי מזה. (כמובן שאני לא סומך רק על הדעות שיאמרו כאן)
 

@נשמה כללית אשמח לשמוע את חוות דעתך

גרמת לי לשים לב לכשל משמעותי בשיח:

כשאנו דנים על ענייני נגיעה, אנו מורגלים לומד תמיד לגבי רופא וכדו' ש"בעבידתיה טריד" ו"אומן לא מרע אומנותיה" וכדו'. כשמקור הדברים הוא כמובן מהש"ס והפוסקים.

אך יש לשים לב - שלכאורה מדובר דווקא בהתייחסות לאותו רופא או עובד, ולא לצד השני, שהוא אינו טרוד בעבודה וכדו'. ולכאורה מצידו וודאי יש מקום לאסור.

יצאתי איפוא לבדוק את הדברים, בדיקה מהירה מקופיא. 

בגמרא אכן לא מופיע כלל זה במקרים רלוונטיים - והוא מוזכר לגבי מקרים בהם יש צד אחר - כגון איסור הסתכלות, או המזווג בעלי חיים. וכדו'.

אמנם בפוסקים למדו מכך בפשטות גם לנגיעה - כשיש שני צדדים. כך כתב הכפתור ופרח, וכמותו פסק הרדב"ז, שמותר לרופא למשש את הדופק של אשתו נידה, כיוון שבעבידתיה טריד.

ואם כי יש בפוסקים דחיה לדבריו לגבי איש ואשה (אולי כי ליבם גס זה בזה. אינני מוצא כעת לפניי את טעמי הדחיה) אך קיבלו הדברים לגבי שאר ענייני רפואה.

יש לציין, שתשובת הרדב"ז לעניין ייחוד - שבמקום מסויים הזכיר הטעם של בעבידתיה טריד ובמקו"א לא - ביאר הציץ אליעזר שיש חילוק בין שניהם טרודים למקרה שהנשים לא טרודות. ויש ללמוד מזה ק"ו: שבייחוד החשש הוא מפני העבירה, שהגם שתרצינה הנשים - שאינן טרודות, מכל מקום משוכה בפניהם - טירדתו של האומן. וק"ו לגבי הנאה מנגיעה. ואם כך ודאי צ"ע.

ואולי צ"ל - שדווקא ייחוד אכן, שהוא חשש אטו - חיישינן שמי שלא טרוד יבא לידי פיתוי הצד השני. אך בנגיעה שהיא איסור עצמי - אזי אנו מניחים שהיות והנוגע טרוד - ממילא אין חשש שיוסיף בנגיעתו נופך של נעימות... וממילא גם לא תהא הנאה לצד השני. אך מי שאף על פי כן באה לו הנאה - אכן ייאסר.

מכל מקום, כל זה כדי לדון מדוע כשהתירו לא חששו לכך, אך זה וודאי בלי שום צד ספק - שאיך שלא יהיה, מי שבאמת נהנה - אסור לו בוודאות. וכל דיינא דלא דאין כי האי דינא לאוו דיינא הוא.

ובסיום הדברים יש להעיר, שיותר מידי נשתרש היום ההיתר של "בעבידתיה טריד", ומקילים בזה לגמרי, בעוד ומעיקר הדין היה זה היתר מקומי ודחוק וכו'...

ובפרט חששו פוסקי הדור האחרון (חזון איש ואילך..) שבדור זה, כשרוב הרופאים הם מאלו שפרקו עול תורה ל"ע, אזי גם ההיסמכות על טיעון זה היא דחוקה, כי באין מעצור מצפוני יכולים הם למרות עבודתם לכוון גם לשם הנאה וכו'.. והיו דברים מעולם, כנודע.

(אני בטוח שלכל אשה ואשה יש איזה לפחות סיפור אחד עם רופא שרמז רמזים מסריחים, או יותר גרוע..)

ולכן ודאי שראוי שמי שלא מוכרח/ת ממש - לא ללכת לרופא מבני המין השני. הרבה מידע ניתן למצוא באסופה המגמתית הזו: http://www.toratemetfreeware.com/online/f_02538.html שאמנם היא מגמתית, אך לשם מראי מקומות היא ודאי יעילה.

וה' הטוב יכפר בעד.

והפדתי את הנקודה מצד מי שאין לו כח לקרוא.

אז בקצרה: מי שנהנה בוודאי שאסור לו לקבל טיפול מבני המין השני.

וגם כשלא נהנים, ראוי מאוד להתרחק גם מטיפול רפואי אצל בני המין השני. למרות שנהיה מין מוסכמה שאין בזה בעיה.. כי יש, לצערינו, יש יותר מידי...

אתה לא בחרת שהיא תיגע בך... מה היית צריך לעשות? לא להנות? אי אפשר להגיד דבר כזה

אתה היית סוג של אנוס להנות ממשהו שהוא לא אסור

מבינה את היסורי מצפון אבל בוא...

ובכל זאת רציתי להראות שיש גם את הצד המטופל ביחסי מטפל/ת - מטופל/ת ולראות מה תהיינה התגובות פה.

האמת היא שהדת היהודית היא לא הגורם לדעתי למתח בין בנים לבנות. אלא קצת אנחנו, שנותקנו מעט יותר מדי. תמיד יש לנו לאן לשאוף, לתקן ולהתקדם... עם זאת, קרבה גדולה היא היוצרת מתח גדול עוד יותר.

אבל נגיעה, האם היא כה קלה בעינייך?

הרי אם היא לא הייתה חשובה לך, לא בטוח שהיית שואלת את השאלה. כי מה את כבר מפסידה...

היא הרי הכח החזק המוביל להמשך קיום העולם, היא בעלת כח חזק כל כך שהעולם עצמו מכיר בה ככזו אולי אף יותר מאיתנו. היא המובילה לקשר המחבר בינינו, לחיבור ולאהבה - מקום השמור לאדם המיוחד לך ולא לכל אחד. היא בעלת כח עצום, אל תמעיטי בערכה (:

ואולי דברים משמעותיים לנו לפי איך שאנחנו רואים אותם. ואולי אנחנו לא רוצים לראות אותם כקטנים אלא כגדולים. שכל מעשה שלנו בעל משמעות ענקית, שכל דבר משפיע אף למעלה והופך עולמות.

יש ספרון קטן בשם 'מגע הקסם' של גילה מנולסון, בטח את מכירה, אבל למקרה שלא - ממליץ לך בחום.

558.5 KB file on MEGA

אני לא מכירה את הספר אבל תודה;) שבת שלום!

אבל בעיקרון היא צודקת, לא?

הבעיה כאן היא חוסר האמון במי שהציע לה.. 

פעם מישהו שאל אותו אם מותר להתגלח בספירת העומר לצורך פגישות

הרב אליהו שאל אותו אתה רוצה להתחתן עם מישהי שלא מפריע לה שבן אדם מתגלח בספירת העומר?;)

אדם אמין סיפר לי שכשהוא (או חבר שלו, לא זוכרת במדויק) שאל

את הרב מרדכי אליהו זצ"ל, איך לבחון יראת שמים של בחורה,

הוא ענה לו: אם היא מברכת על מה שאוכלת. 

ולא הוסיף יותר.

אני בעד, 

לפעמים אני גם מתקילה בשאלות(:

1.  היא לא חוקרת משטרה שמנסה ל"התקיל" עבריין.  

2.  זה לא כן, זה לא ישיר, ואם הייתי בחור, לא הייתי שמח עם בחורה כזו.

3  הוא אמר שהוא מעדיף חצאית. למה להמשיך לחפור ולהתעקש?!

הוא @חתול זמני.

פשוט עדיין לא הכרתי אותך מספיק זמן בפרום  

עם שטויות

פה לא אוהבים שמשגעים פה את הפורום עם דיבורים לא קשורים🙃

זאת אומרת להתחיל לפרגן על המעשה הטוב שהאדם עשה - "איזה מעשה X טוב עשית"

ואז להגיד לו שזה לא רק המעשה אלא המעשה נובע מתכונה טובה שלו - "זה שעשית ככה זה מראה שאתה X Y Z"

אני שואלת כי ספציפית לגבי מחמאות לילדים, דווקא הבנתי שעדיף להחמיא על מעשים, ועל מאמצים. ולהימנע מלהדביק תוויות של תכונות אופי (חיוביות, כמובן. שליליות זה מובן מאליו)

את מציגה את זה כהנחת יסוד שאני לא כל כך מבין.

אדרבה, אם מדברים על ילדים - אדם תופס את עצמו עם תכונות חיוביות שהן מהותיות בשבילו, זה בונה לו תדמית טובה. 

והסיבה שאליה כיוונתי - ברגע שאת מפרגנת רק על מעשה יש בזה משהו שיטחי. אבל כאשר את מפרגנת על עצם האישיות בזה משהו הרבה יותר אישי והרבה יותר מחמיא. זה לראות את מי שמולך ממש ולא רק בתועלת שהוא עושה. כל אחד רוצה ש"יראו אותו".

רצוני הוא להיות סמוי מן־העין.

יש עוד מחקרים דומים.

הרעיון הוא שאם ילד מתרגל להתיחס לעצמו כ"חכם", "צייר", "מוכשר", "יפה", ורואה בזה את עצמו ואת הערך שלו - מה יקרה כשזה כבר לא יעבוד? אם הוא ינסה לפתור תרגיל ולא יצליח? הוא כבר לא יהיה חכם? אבל אם הוא לא יהיה חכם אז מה הוא בכלל? הוא ינסה לצייר ציור ולא יצליח - אז הוא כבר לא צייר, אבל אם כך, מה הוא שווה?

ולכן עדיף להחמיא על מאמץ, לחזק מסוגלות שמגיעה על ידי ניסיון, ולא להחמיא על כשרונות.

זה קצת שונה מהדוגמא הספציפית שנתת, לגבי עין טובה, כי בדוגמאות שלי מדובר על כשרונות ולא מידות. ושוב - גם מדובר על ילדים. אני צריכה לחשוב על ההבדל בין הדוגמא שלך לדוגמאות היותר ברורות של כשרונות, וגם כמובן על השוני בין הקשר חינוכי לקשר בין מבוגרים. 

הוא כמובן לא קשור לכאן

הראשונים.

לא דוחים חתונה בגלל זה, ובוודאי לא לוותר על קורס הקצינים וההכשרה החיילית. ממש חשוב לטובת פיתוח הקריירה שלך בצבא ובהמשך באזרחות, עפ"י הניסיון שתצבור בצבא.  

מה שכן, ממליץ לתכנן בינכם מניעה בחודשים הראשונים. עד שתכנס למסלול שירות צבאי נוח מבחינת הבית.  

רק חושבת שלאשתך יהיה קשה. שנה ראשונה יעשה לביתו....

חושבת שהקשר בין בני הזוג בתחילת דרכם, הוא החשוב ביותר.

נניח שזו היתה קרירה אחרת, לא צבאית?

איזה מרגש

שתבנו בית קדוש ושמח ביחד

מזל טוב,

שיתמלאו כל משאלות ליבכם לטובה בבית הנפלא שתקימו יחד באהבה, בריאות, שמחה ואושר לאורך שנים רבות

איזה יופי!

שתזכו לבנות בית נאמן בישראל מתוך אהבה, שמחה, נחת ורווח!

המון המון מזל טוב! כן תרבינה הודעות משמחות כאלו!

איזו בשורה משמחת ומרגשת

בשעה טובה ומבורכת ממש

שתזכו לבניין עדי עד בשמחת עולם ובאהבה גדולה ❤️🌟🥳