מתנהלת איתם... נגיד אני שומרת נגיעה אבל יש פעמים שלא שמים לב או שסתם מתקרבים יותר מדי או שכזה רוצים לקרוא אחד לשני ושמים יד על הכתף... זה גם נחשב?

תשאלי רב, אי אפשר לסמוך על הוראות הלכתיות בפורום.

נכון שיכולות להיות תופעות לוואי כתופעה מהגזמה בהרחקות אבל זה עדיף או פחות מסוכן מהשאר התופעות הנוראיות שיש קרבה שהיא לא במקום.

דווקא עצם זה שאנחנו מתרחקים מאיתנו זה מאפשר לנו להרגיש יותר בנוח לפעמים. מרגישים יותר בטוחים שלא פגענו או שלא נפגע באף אחד/ת ח"ו.

(בין כל השאלות שלי בנושא)

זה הכל גדרות של חז"ל בישביל להרחיק מהחטא, זה לא סוד שהדברים לעיתים יכולים להתפתח במהירות למקום לא טוב.

וחז"ל ידעו את זה

יש מצב שזה אפילו איסור מהתורה בגלל העניין עם הנידה אבל אני לא סגור על זה

@נשמה כללית

נגיעת חיבה (כן, כולל הנחת יד על הכתף...) היא איסור דאורייתא של "ואל אשה בנידת טומאתה לא תקרב" לפי חלק משמעותי מהראשונים לפחות.

החיבה היא מה שאסורה מדאורייתא באופן מוחלט. לחיצת יד וכדו' יתכן שיותר קלות, אבל בהחלט אסורות.

מלבד מגע רפואי וכדו' שבעיקרון מותר, אם כי גם בו יש שמחמירים לכתחילה.

חשבתי שזה מנהג כזה לא חובה... עצוב שלא ידעתי את זה ולא שמרתי על ההלכה

זה בתכלס גורם ליחסים להיות יותר רשמיים... יש בזה הגיון, אבל לא מקובל להתנהל ככה אני אצטרך לצאת הדוסית חחח אני מכינה את עצמי

לא שמרת כי היית שוגגת, לא ידעת. העיקר שעכשיו את החלטת להתחזק (אשרייך!!) ותשמרי את ההלכה.

שתדעי, המקום של מי שלא היה רגיל, ומתחזק ומתאמץ. הוא מקום הרבה יותר גבוה ממי שנולד לתוך זה והמאמץ שלו הוא מופחת בהרבה... 

אבל תודה רבה, לפחות זה מוערך

נגיעה זה משהו מאד מוחלט. 1-0. או שנגעת או שלא נגעת. ולכן יש הגיון מאד ברור לשים שם את הגבול.

*בפועל/באופן עקרוני, מגע שאיננו בעל משמעות של קרבה, כמו לתת זריקה למשל, הוא חמור פחות/לא אסור (תלוי הקשר, תלוי את מי שואלים, תלוי אם יכול להיות גם תחושה של קרבה ומגע או שמדובר במגע שלא יכול ליצור תחושה כזאת). לכן לדוגמה יש כאלה שלא יראו איסור בלחיצת יד.

אבל עדיין, התפיסה שנגיעה היא הגבול, היא הנחת עבודה שקל לעבוד איתה ולא דורשת יותר מדי חשיבה

וכן, ההרחקות האלה הן מהתורה, כתוב בתורה שאסור לאדם להתקרב לאשה שאסורה לו, וההבנה היא שמדובר גם בהתקרבות ע"י מגע

איפה כתוב את זה בתורה?

אבל הניסוח המוגדר הוא בספרי הלכה.

ההלכה לוקחת את הפסוקים עם הפרשנות המקובלת שלהם ובהשוואה למקורות משלימים, ובונה מתוך זה את החוקים. בלי להקיף את כל המכלול, המקור הוא לא כל כך משמעותי. ולכן ההדרכה למעשה היא בעיקר בספרי הלכה, וההסתכלות על המקורות היא בשביל להבין את ההקשר, או במובן שנותן "טעם", כלומר תחושה של הזדהות והבנה

איך אני יודעת איזה ספר לפתוח? אין בזה מנהגים?

מה ההדרכה ואם אפשר שיהיה הסבר 

די ברור ומוחלט שגם לחיצת יד אסורה.

יתכן שזה בגלל התחום האפור או כדי ש"לא להגיע" כמו שכתבת

אבל ראוי להדגיש: שזה לא ש"מקום בעולם חושבת שכדי שלא להגיע אז...."

אלא ש"ההלכה טוענת שכדי שלא להגיע אז.."

וההבדל - מובן.

והייתה חובשת/ פרמדיקית שמדדה לי דופק, לחץ דם, המוגלובין וכו' ותוך כדי כך היא גם נגעה בי קצת כמובן. נגיעות מינימליות כדי לעשות את הבדיקות הנדרשות.
תוך כדי זה חשבתי על זה שהמגע שלה מאוד נעים לי.
אחר כך הצטערתי על זה והשתדלתי לחזור על זה בתשובה.
 

אני מניח שלה זה לא עשה כלום במיוחד שהיא אישה לא דתיה שכנראה רגילה למגע בגברים (חוץ ממה שהיא עושה בעבודה בבנק הדם).

עלתה בי השאלה האם זה מותר? הרי אני נהניתי מזה. (כמובן שאני לא סומך רק על הדעות שיאמרו כאן)
 

@נשמה כללית אשמח לשמוע את חוות דעתך

גרמת לי לשים לב לכשל משמעותי בשיח:

כשאנו דנים על ענייני נגיעה, אנו מורגלים לומד תמיד לגבי רופא וכדו' ש"בעבידתיה טריד" ו"אומן לא מרע אומנותיה" וכדו'. כשמקור הדברים הוא כמובן מהש"ס והפוסקים.

אך יש לשים לב - שלכאורה מדובר דווקא בהתייחסות לאותו רופא או עובד, ולא לצד השני, שהוא אינו טרוד בעבודה וכדו'. ולכאורה מצידו וודאי יש מקום לאסור.

יצאתי איפוא לבדוק את הדברים, בדיקה מהירה מקופיא. 

בגמרא אכן לא מופיע כלל זה במקרים רלוונטיים - והוא מוזכר לגבי מקרים בהם יש צד אחר - כגון איסור הסתכלות, או המזווג בעלי חיים. וכדו'.

אמנם בפוסקים למדו מכך בפשטות גם לנגיעה - כשיש שני צדדים. כך כתב הכפתור ופרח, וכמותו פסק הרדב"ז, שמותר לרופא למשש את הדופק של אשתו נידה, כיוון שבעבידתיה טריד.

ואם כי יש בפוסקים דחיה לדבריו לגבי איש ואשה (אולי כי ליבם גס זה בזה. אינני מוצא כעת לפניי את טעמי הדחיה) אך קיבלו הדברים לגבי שאר ענייני רפואה.

יש לציין, שתשובת הרדב"ז לעניין ייחוד - שבמקום מסויים הזכיר הטעם של בעבידתיה טריד ובמקו"א לא - ביאר הציץ אליעזר שיש חילוק בין שניהם טרודים למקרה שהנשים לא טרודות. ויש ללמוד מזה ק"ו: שבייחוד החשש הוא מפני העבירה, שהגם שתרצינה הנשים - שאינן טרודות, מכל מקום משוכה בפניהם - טירדתו של האומן. וק"ו לגבי הנאה מנגיעה. ואם כך ודאי צ"ע.

ואולי צ"ל - שדווקא ייחוד אכן, שהוא חשש אטו - חיישינן שמי שלא טרוד יבא לידי פיתוי הצד השני. אך בנגיעה שהיא איסור עצמי - אזי אנו מניחים שהיות והנוגע טרוד - ממילא אין חשש שיוסיף בנגיעתו נופך של נעימות... וממילא גם לא תהא הנאה לצד השני. אך מי שאף על פי כן באה לו הנאה - אכן ייאסר.

מכל מקום, כל זה כדי לדון מדוע כשהתירו לא חששו לכך, אך זה וודאי בלי שום צד ספק - שאיך שלא יהיה, מי שבאמת נהנה - אסור לו בוודאות. וכל דיינא דלא דאין כי האי דינא לאוו דיינא הוא.

ובסיום הדברים יש להעיר, שיותר מידי נשתרש היום ההיתר של "בעבידתיה טריד", ומקילים בזה לגמרי, בעוד ומעיקר הדין היה זה היתר מקומי ודחוק וכו'...

ובפרט חששו פוסקי הדור האחרון (חזון איש ואילך..) שבדור זה, כשרוב הרופאים הם מאלו שפרקו עול תורה ל"ע, אזי גם ההיסמכות על טיעון זה היא דחוקה, כי באין מעצור מצפוני יכולים הם למרות עבודתם לכוון גם לשם הנאה וכו'.. והיו דברים מעולם, כנודע.

(אני בטוח שלכל אשה ואשה יש איזה לפחות סיפור אחד עם רופא שרמז רמזים מסריחים, או יותר גרוע..)

ולכן ודאי שראוי שמי שלא מוכרח/ת ממש - לא ללכת לרופא מבני המין השני. הרבה מידע ניתן למצוא באסופה המגמתית הזו: http://www.toratemetfreeware.com/online/f_02538.html שאמנם היא מגמתית, אך לשם מראי מקומות היא ודאי יעילה.

וה' הטוב יכפר בעד.

והפדתי את הנקודה מצד מי שאין לו כח לקרוא.

אז בקצרה: מי שנהנה בוודאי שאסור לו לקבל טיפול מבני המין השני.

וגם כשלא נהנים, ראוי מאוד להתרחק גם מטיפול רפואי אצל בני המין השני. למרות שנהיה מין מוסכמה שאין בזה בעיה.. כי יש, לצערינו, יש יותר מידי...

אתה לא בחרת שהיא תיגע בך... מה היית צריך לעשות? לא להנות? אי אפשר להגיד דבר כזה

אתה היית סוג של אנוס להנות ממשהו שהוא לא אסור

מבינה את היסורי מצפון אבל בוא...

ובכל זאת רציתי להראות שיש גם את הצד המטופל ביחסי מטפל/ת - מטופל/ת ולראות מה תהיינה התגובות פה.

האמת היא שהדת היהודית היא לא הגורם לדעתי למתח בין בנים לבנות. אלא קצת אנחנו, שנותקנו מעט יותר מדי. תמיד יש לנו לאן לשאוף, לתקן ולהתקדם... עם זאת, קרבה גדולה היא היוצרת מתח גדול עוד יותר.

אבל נגיעה, האם היא כה קלה בעינייך?

הרי אם היא לא הייתה חשובה לך, לא בטוח שהיית שואלת את השאלה. כי מה את כבר מפסידה...

היא הרי הכח החזק המוביל להמשך קיום העולם, היא בעלת כח חזק כל כך שהעולם עצמו מכיר בה ככזו אולי אף יותר מאיתנו. היא המובילה לקשר המחבר בינינו, לחיבור ולאהבה - מקום השמור לאדם המיוחד לך ולא לכל אחד. היא בעלת כח עצום, אל תמעיטי בערכה (:

ואולי דברים משמעותיים לנו לפי איך שאנחנו רואים אותם. ואולי אנחנו לא רוצים לראות אותם כקטנים אלא כגדולים. שכל מעשה שלנו בעל משמעות ענקית, שכל דבר משפיע אף למעלה והופך עולמות.

יש ספרון קטן בשם 'מגע הקסם' של גילה מנולסון, בטח את מכירה, אבל למקרה שלא - ממליץ לך בחום.

558.5 KB file on MEGA

אני לא מכירה את הספר אבל תודה;) שבת שלום!

בעיסוק והזמינות של הבעל, בדינמיקה הזוגית, בעומס החיים והמשפחה (גילאי הילדים, כמה ילדים). 

אם הבעל הוא זה שאחראי על ארגון הילדים בבוקר, להעיר, להלביש, אוכל, לפזר למוסדות חינוך - פחות זמינות ופנאי לפנק בבוקר במיטה עם אלפחורס את האישה האהובה…

זה עניין של סדרי עדיפויות

לשים אלפחורס ליד הכרית עם פתק זו פעולה של פחות מ5 דק

זה דברים קטנים שעושים שינוי גדול בדינמיקה הזוגית

וההפך אם מכינים ארוחת בוקר לילדים אפשר להכין צלחת נוספת לאישה/ להזמין ארוחת בוקר עם שליח

זה עניין של מה חשוב

אם נהיה אובייקטיבים לאדם שאין זמן גם לא יהיה לו זמן להיות בפון או להתכתב עם אנשים או לעשות דברים שהוא אוהב ורובנו עושים את הדברים הנ"ל

אז שזוגיות זה דבר מספיק חשוב אפשר למצוא זמן למחוות יום יומיות של 5 דק

והקב"ה ידאג שתקבלי מישהו כזה.

את מתחתנת עם אדם, פרטנר, שרוצה לעשות לך טוב ואת לו.
 

להתחתן עם האחד המושלם שבדיוק נותן לך את החיזור המדויק שאת רוצה - אין כזה כנראה.

הסוד הוא תקשורת.

ולא רק בחיזור, בכל ציפיה מסוימת שיש לכם מבן/בת הזוג.

המטרה היא לא חיפוש אחרי שלמות, וגם לא מה שהכי קרוב לשלמות.

המטרה היא אדם שאפשר לתקשר איתו בצורה בריאה, שהוא קולט, שהוא רוצה שיהיה לכם טוב וששניכם מוכנים לעבוד על זה.

רוצה פרחים כל שישי? אפשר להגיד.

גם מתנה, אפילו איזו מתנה ספציפית.

זה לא גורע מאפקט החיזור.

וללמוד עוד לפני החתונה - לא לצפות מאף אחד להבין ללא מילים, בן/בת זוג לא אמור לקרוא מחשבות ולא הבעות פנים עמומות.
 

וזה לא קשור למידות טובות, מכירה אנשים מהממים שלא קולטים את הצורך המדויק של האישה ולא את שפת האהבה שלה.

תקשורת טובה זה הנתון הכי חשוב להצלחה בזוגיות. 

רוצה לענות לך על כמה דברים

חשוב שתביני לא היינו נשואים דקה וחצי

זו זוגיות שנבנתה במשך שנים..כלומר לא התחתנו וישר הכל היה מושלם התחתנו עם הרבה אהבה ורצון להטיב אחד לשניה אבל כמו כל זוג עבדנו על הזוגיות דיברנו הרבה למדנו אחד את השני הסברתי לו בדיוק מה משמח אותי ומה פחות מדבר אלי ולאט לאט הוא הבין איך אני מרגישה אהובה ומחוזרת ומתוך זה שגבר אוהב אישה והוא רוצה לעשות אותה מאושרת אז הוא יעשה את הדברים שהיא הסבירה לו שמשמחים אותה

.אני חושבת כמו שרשמו לך מידות טובות זה הבסיס להכל..זה דבר שאני יכולה להעיד עליו היה לו מידות של בנאדם 1 לדור היינו נשואים כמעט עשור ואני יכולה לספור על יד אחת את מספר הפעמים שראיתי אותו כועס אז תחפשי גבר עם מידות טובות ורגוע

לגבי דייטים אני באמת מאמינה בתחושה פנימית אני יכולה לומר לך שבשניה שראיתי את בעלי ידעתי שהוא יהיה בעלי לא חושבת שכשתרגישי מחוזרת תרגישי שזה גובל באובסיסיביות ההיפך את תרגישי אהובה ושמישהו דואג ואוהב אותך

וגם בדייטים בעיני אפשר לראות הרבה..הוא דואג לבדוק אם הגעת הביתה. מציע לך לשתות/ מביא איתו משהו לפגישה/ יוזם/ בפגישות מתקדמות מביא פרחים או פינוק קטן

אבל זה דברים שעם אדם טוב ניתן גם לבנות יחד

מאחלת לך מכל הלב שתמצאי את שאהבה נפשך

בדברים הקטנים.

רגיש ביחס לזמן שלך, ביחס לנוחות שלך

תסמכי על עצמך שתדעי לזהות אכפתיות

מפה והלאה - תקשורת תקשורת ועוד תקשורת, ואז - השמיים הם הגבול

לא מרגש אותי כל המחמאות שטויות

תן לי כנות עדינות יציבות זהו

עדיף צעד צעד מאשר שחור לבן מוגזם

בנוגע ליציבות, זה שונה. גבר יכול להיות אחלה בכללי גם אם הוא לא הכי משרה יציבות, וכמובן זו תכונה, לא מעשה ספציפי. אבל גבר שעושה גוסטינג זה מעשה נלוז. (גם אישה כמובן.)

תדבר איתה על זה על החששות שלך ועל הרצונות שלך ברגע שהכל יהיה על השולחן אז אפשר יהיה ליצצור קשר בינכן שהוא עמוק יותר גם בתקופה הזו

היא כן ואת לא ?

לשמוח בשבילה ולבקש את אותו אור שימלא את החיים שלך.  התחושה שאת מרגישה עכשיו זה בערך משהו כמו "לה יש ולי אין ואני מקנאת בה" (ואז גם עושה עבודה שכלית של לא רוצה לקנא בה)

ואני מציע משהו אחר

איזה כיף להם, אני רוצה גם. יש כזה בעולם, ואם יש כזה בעולם אז גם אני יכול/ה להשיג אותו.

פחות קרוב. לשמוח בשביל חברה שלך אפילו שזה לא קל לך.

אין על מה להתבייש. הרגשות שלך לא אומרות שאת לא שמחה בשביל החברה שלך.

להיפך, דווקא בגלל שאת כל כך שמחה בשבילה זה לוחץ לך על כפתור ה"מה איתי?". זרה לא היתה גורמת לך להרגיש כך.

שאתה מרגיש שאתה יותר מדי משקיע וזה לא הדדי. אני טועה?

לא יצא לצאת עם בחורה שאחרי דייט שני שלישי הבחורה מעצמה שלחה הודעה בלי ששלחתי לה.

אולי אני המוזר?

אבל בזמנו, בטח שהיה תקשורת דו כיוונית גם מבחינת יוזמה. וכשאין, זה לגמרי חשוד בתור היא לא מתלהבת אבל "עושה מה שצריך".

יש הבדל ממש גדול בין התרבות כיום של הודעות וואטסאפ

לבין הודעות בש.א בפורום או סמס

אני יוצא כמה שנים ב"ה ולא יודע איך זה אצל בנות..

אחרי 3-4 דייטים, אז אפשר לעשות סוג של שיחת חתך (לא כמו בצבא, אבל יש קווים מקבילים ;) ) שבה בהם עושים תיאום ציפיות.

קודם כל אתה משתף איך אתה מרגיש ביחס לקשר ואז - 

איך את מרגישה ביחס לקשר?

במידה והכל טוב, אז שואל -

איך מפה ממשיכים?

ולאו דווקא שהיא תענה תשובות ברורות, אלא שניכם בונים את זה ביחד.

בגלל שבכל זאת מדובר במישהי מסוג בת, ובקשר קשר שמכוון להקמת בית בישראל, זה קצת שונה מתיאום ציפיות במערכות יחסים אחרות, וגם על זה כדאי לתת את הדעת. 

אני מאמינה שהבסיס לזוגיות תקינה זה תקשורת תקינה.

מפריע לך שהיא לא יוזמת?

תגיד לה את זה.

מצפה שגם היא תתקשר\תשלח הודעה מיוזמתה - תגיד לה את זה.

סביר להניח שיש לכם ציפיות שונות, עמדות שונות על המקום בקשר.

צריך לנהל את השיחה הזאת בחכמה, לא כביקורת על איך שהיא היתה עד כה, אלא -

עד כה היה לי טוב וחיובי, ואני רוצה לקדם את הקשר הזה עוד קצת - ומתוך המקום הזה לדבר. לבדוק אם גם היא נמצאת במקום הזה בכלל, אם גם היא רוצה להצמיח את הקשר, ולבדוק איך כל אחד מכם יכול לעשות את זה.

בהצלחה!

זה לא בהכרח מה שיקרה בפועל כמובן.

אם 5-6 פגישות, אז אם זה לא עולה בראשונה, גג בשניה- לא הייתי ממשיכה.

אם 3-4 חודשים- הייתי מחכה שבועיים- שלושה, עם 2-3 פגישות בשבוע

אם שנה- הייתי מחכה חודש-חודשיים.

תחשוב על עצמך איך אתה מרגיש כשאתה חושב על להיפגש איתה. משהו מעיק לך? טוב לך?

אם היית צריך להיות איתה עכשיו יום שלם. כמה מהר היית ממצה את העניין?

אתה מסוגל להיפתח איתה ולשתף אותה בדברים אישיים? רוצה בזה?

הייתי מעביר איתה יום שלם כי היא מעניינת, יש לה אנרגיות, ונחמד איתה סה"כ. מה שבטוח לא מעיק.

לגבי פתיחות אני פתוח עם הרבה אנשים, אז לא מרגיש שזה משהו מיוחד לספר לה דברים אישיים

אם תוך כמה מפגשים לא מתפתח משהו אחר, ביי.

מבחינת מראה, אתה מתחבר אליה? משהו מפריע?

יש משיכה כלשהי גם אם קטנה? 

דברתם על איפה עומד הקשר? אתה יודע איך היא מרגישה?

לנסות להגיע לקומה הבאה..

יותר לשתף לעומק וברגש.. לספר גם על חולשות, התלבטויות בעבר ובהווה..

וגם להביא אנרגיה אחרת ביניכם..

לאסוף אותה. /ללוות לתחנה

לשאול  אותה מה יעשה לה טוב ויפתח אותה יותר..

להחמיא (ברמה המתאימה)

לארגן פקל/מבשלים יחד משהו שאוהבת. וכו'

דבר זה יכול לאט לאט לפתח את הרגש.

בנוסף, ליצור מפגשים חוויתיים יחד ולא רק ישיבה וכד', אלא ממש דייטים חווייתיים,

לשוחח על חלומות, שאיפות,

וגם על קשיים או כאבים,

זה יכול יותר לחבר.

ובתוך הפגישה עצמה - להיות רק בה.

לא לנסות לחשוב ולנתח תוך כדי הפגישה,

אלא לשהות

להיות ברגע

בנוכחות

ולאחר ובין לבין הפגישה אפשר לחשוב על כך בצורה תחומה ומסודרת.

וגם לא למהר ולרוץ לשום מקום מחד

ומאידך לא סתם "למרוח" אם מבינים בוודאות שלמה שזה לא זה (באופן כללי, לא כהתבטאות לכאן או לכאן על המקרה הספציפי כמובן).

אבל כן, נתינת הזמן גם היא חשובה

והמקום ללב להיפתח

בטח אם יש לו או היו לו מחסומים או כוויות מהעבר

בטח אם הוא נפגע ורוצה לשמור על עצמו חזק

וגם אם לא - עצם הזמן, ההיכרות, העמקת ההיכרות, היצירה של התנאים להשביל להרגיש יציבות בתוך הקשר, רגש בתוך הקשר, ביטחון בתוך הקשר, שייכות בתוך הקשר - אלו דברים שבונים ונבנים ולא באים ב"פוף".

וכמובן הרבה תפילה לקב"ה שיכוון אותך גם תוך כדי וגם בכלל להחלטות הכי נכונות וטובות.

המון ברכה והצלחה ב"ה

דיברתי על נושאים יותר אישיים?

התקדמתם קצת בשיח?

אבל אצלי במבחן התוצאה זה לא עבד כך..

היו בנות שפגשתי והתפתח רגש מהר..

אבל כשפגשתי את אשתי, במשך חודש וחצי זה היה כמו שתיארת.

נעים, נחמד, מעניין וכו', אבל ללא התפתחות של רגשות.

בשלב הזה שנינו המשכנו, רק מפני שלא מצאנו סיבה מספיק טובה להפסיק.

אחרי חודש וחצי החלטנו שאנחנו הולכים לסדנא אצל מישהי שתעזור לנו לפתח את הרגשות.

שבועיים לאחר הסדנא כבר התארסנו (עם הרבה רגש אחד אל השניה).

מה עוזר לייצר רגש מאפס?

לי זה תמיד היה נראה שזה או שיש רגש או שאין. אי אפשר לייצר רגש.

נפגשתי עם אחת 10 פעמים, ועדיין לא היה שום רגש, למרות ששאר הדברים התאימו. שאלתי איזו יועצת בתחום מה לעשות, היא אמרה שאם רגש לא התפתח אחרי זמן כזה, כנראה גם שלא יתפתח ואין טעם להמשיך.

אם אין רגש, כנראה שגם אין משיכה, לא?

נניח שפיתחת רגש כלפיה, מה עם המשיכה? זה גם יכול להתפתח?

ובכלל, כמה זמן מחזיק הרגש שפיתחתם בסדנא? זו מניפולציה שצריך לתחזק כל כמה זמן?

כרגע מה שעולה לי לראש:

עשיית מעשים למען האחר,

חשיפה של נושאים רגישים,

צבירת חווייות משותפות

ויש כמובן עוד..

הסדנא מתחילה בהיכרות,

היא מנסה לאתר את חסם הרגש בקשר, ולתת כלים לזוג להתגבר על החסם.

כשהיא מזהה דפוסים לא טובים, היא גם יכולה לעזור לזוג להיפרד.

אני הגעתי אליה עם 2 בנות.

עם הראשונה הרגש היה לא הדדי (היא הייתה עם רגשות ואני לא).

היא הצליחה לשבור לי מחסום, התפתח לי רגש אבל הוא לא היה יציב.

בהמשך,יחד איתה הבנתי שבת-הזוג 'חונקת' אותי, והיא עזרה לי להיפרד ממנה (כי בת הזוג לחצה עליי להמשיך וזה לא היה לי פשוט).

עם אשתי,

היא נתנה לנו כלים שעזרו לנו להיחשף יותר זה בפני זו.

וגם המליצה לנו לצאת לטייל, להצטלם יחד ולצבור חוויות משותפות.

לגבי אי התפתחות רגש לאחר כ-10 פגישות.

אני מסכים שזה כנראה לא יקרה מעצמו, אבל מניסיון אישי זה יכול לקרות עם עזרה (כפי שהיה אצלנו).

לגבי משיכה, אם אין משהו שממש גורם לדחיה, אז זה יכול לקרות.

אצלנו המשיכה התפתחה יחד עם הרגש.

לגבי כמה זמן זה מחזיק מעמד..

עם הראשונה, זה אכן לא היה יציב.

עם אשתי זה מחזיק כבר כמה שנים ללא צורך בעזרה מאז.

רגש לא מחזיק אם יש שגרה יומיומית שוחקת, אז מדי פעם יוצאים לדייטים, טיולים, חופשות וכד'.

(כל זוג עם מה שטוב לו והתדירות שהוא צריך) 

מה שעולה מכאן שעבדתם על חסימה רגשית. זאת אומרת, הרגש הפוטנציאלי קיים רק שהוא חסום ולכן לא מופיע בפועל.

אבל ייתכן שבאמת אין שום רגש וזה לא עניין של חסימה. צריך פשוט לעבוד בהנחה שיש חסימה רגשית, ואם זה לא עזר אז כנראה שאין שום רגש פוטנציאלי.

הבנתי נכון?

רק אחדד שאם יש התאמה שכלית, *הערכה הדדית, דיבור נעים ואין דחיה מבחינת הנראות.

אז הסבירות לחסם רגשי היא מאד מאד גבוהה.

*לגבי הראשונה שהזכרתי לעיל, לקראת סוף הקשר היא אמרה לי שהיא מרגישה שאני לא מספיק מעריך אותה, עד אז לא שמתי-לב לזה, אבל כשהיא אמרה את זה פתאום הבנתי שזה נכון..

שווה להתייעץ עם איש מקצוע.

זה נשמע לי שאלה שיא הטריוויאלית.

ואולי איש מקצוע זה יהיה מאמן לחתונה.. איזה אנשי מקצוע עוסקים בזה?

@איזו

ויש מגוון עצום של אנשי מקצוע.

וצריך למצוא את הסוג והאדם המתאים לאירוע.

באופן אישי, נעזרתי באנשי מקצוע שונים לדברים שונים. לי חשוב ניסיון החיים של האדם, וגם סוג ההכשרה.

לא דומה בעיניי אדם שעשה קורס של חודשיים אצל מאמן אחר ומגדיר את עצמו כמאמן לחתונה ועוסק בזה שנה, לבין אחרים שלמדו טיפול בצורה רצינית יותר במסגרות אחרות, ועוסקים בזה מספר דו ספרתי של שנים.

יש היום המון גישות טיפוליות. יצא לי ללכת לאנשי מקצוע, להשקיע זמן וכסף, ולא התאים לי. יצא לי ללכת לאנשי מקצוע אחרים, שמאוד עזרו לי. מצאתי שהגישה של האחרים דיברה אליי הרבה יותר מהראשונים, שלא היתה לי מועילה. 

בעיני שווה להשקיע זמן ומאמץ למצוא אדם שיוכל לעזור לך, במיוחד אם מדובר במשהו שיש בו דפוס חוזר. אפשר לפתח מיומנויות וכלים, שלענ"ד יסייעו גם בחלק הבא של המסע הזה.

אורך ההכשרה ושנות הניסיון לאו דווקא מעידים על התאמה ואיכות,

וזה נכון לכל דבר ועניין..

לגבי טיפול, הפרמטרים החשובים הם התאמה בהשקפת עולם וחיבור בין-אישי.

צריך להכיר המלצות אישיות על מאמנים

והשאלה שלו נראת לי שיא הטריוויאלית.

לא בטוח הייתי קופץ דווקא לרעיון הזה.

יכול להיות שכן יש צורך אבל יכולות להיות גם עוד אופציות..

אנחנו לא יודעים אם זה קורה לו באופן חד פעמי או שזה קורה לו לאורך זמן 

ובאופן טבעי אנחנו לא יודעים עוד משנים ביחס לסיטואציה

בעיני, האמירה ללכת לאיש מקצוע היא לא אמירה נטרלית.

היא אמירה שיש לה משמעות מסויימת ולכן הייתי אומר אותה במידה ויש תשתית מסויימת.

יש הרבה עניינים שקשורים לרגש שאפשר במקרים מסויימים לדבר בין חברים או עם דמות חינוכית אפילו...

כמובן, בלי לגרוע כלל וכלל מהצורך והחשיבות והתועלת המרובה שיש באנשי טיפול ומקצועות טיפוליים.

לא הייתי ממליץ להכליל

האם אתה יכול להכיר בחורות נוספות בקלות ? כאלה שסיכוי סביר שתהיה התלהבות כמו שהיתה לך כבר.

אם כן, אז כנראה עדיף לך להמשיך הלאה.

אם לא, אז שווה לבדוק לעומק אם יש משהו לעשות כדי להתניע את הקליק. ברוב המקרים יש מה להתניע.

הרי אם זו היתה הבחורה היחידה בעולם, היית מתנהג אחרת. זה על אותו סרגל.

החלק הקריטי הוא שאין לך משהו שאתה לא אוהב אצלה וזה רק נייטרלי כזה. כל עוד נייטרלי אז הכל פתוח ולפעמים גם משתלם יותר,

כמו תבשיל טוב על אש נמוכה.

בהצלחה.

כשמגיעים הכי למטה -משם אפשר רק לעלות...  

אחי היקר!

לכל אחד יש סיכוי! 

חזק ואחוז עצמך!

כוון עצמך אל מי שאמר - והיה העולם!
בסך הכל הוא יכול והוא בטוח דאג לך כבר...

רק עוד קצת סבלנות...

הישועה כבר מעבר לפינה...

אתה יודע כמה פעמים גיליתי שיש תחתית יותר עמוקה ממה שהייתי?

וברצינות:

התחתית היא לא מציאות אובייקטיבית, של נקודה ספציפית שממנה אפשר רק לעלות.

לרוב בן-אדם יתחיל לעלות, בנקודה שהוא יבין ויפנים שהוא האחראי הבלעדי על האושר שלו ולא לתלות את האושר שלו בגורמים אחרים (כמו מציאת בת-זוג).

בונוס, כשזה יקרה הוא גם ימצא מישהי שמתאימה לאדם מאושר ולא מישהי שמתאימה לאדם מיואש.

תראה, כל כך הרבה שמרימים את ידיהם, עד שזה נראה כמו מוראלים בסניף😉

תהיה חזק בויה. שוק השידוכים קשוח מאוד אבל היעד הנכסף שווה את כל הסבל בדרך.

עוד כמה הרמות והורדות ידיים ותזכה להרים למישהי יד ולהשחיל בה טבעת

אני לא מחפש עזרה, תמיכה או עצה כאן. אני פשוט רוצה להבין איך אפשר להשתיק את הקול הקטן והמכאיב שעדיין מנסה וללמוד להמשיך בחיים בלי תקווה בכלל.

לא יודע למה אלוהים ברא ככה את העולם ולמה כל כך כואב, אבל עד שלא תפצח את זה אתה תגלה שאי אפשר להשתיק את הקול הזה, חרף הבזיונות והכאב. עד שלא תעז ללמוד את חוקי המשחק - החוקיות האכזרית של העולם תמשיך לטגן אותך.

"ודווקא כשרואים את האופק הלב נשבר מן המרחק

כאן לומדים איך לאהוב את זה

ואני עובד בזה

עד שהפחד בי יצחק"

כתב את זה רותם בר אור, אדם שהחיים כנראה פירקו לו את הצורה והוא לומד מחדש את חוקי המשחק

Short קצר ויפה שלו בנושא:

בהצלחה!

אם הציפיות מעמיסות מדי עדיף לוותר עליהן. 

וזה סוג של אתחול. אח"כ מפתחים תקווה טובה עם איזון נכון.

גם לקוות וגם לאזן את זה עם עומסים

ציפיות למשו גבוה יכולים להפריע, אבל זה לא חייב להעסיק אותנו 

אין מצב שאתה מרים ידיים אחי!!

אם אין לך דאודורנט טוב..

אתה לא מרים ידיים, אחי!!

בגללכם הייתי צריך לכתוב את הבדיחה המטופשת הזו.

הכרת הטוב.
להעריך את הקיים.
לא לקחת אותו כמובן מאליו.

עכשיו, יש לך 2 דרכים.
הדרך הארוכה 
תצטרך להגיע לכזו תחתית,
שגם אם תראה פרח ברחוב או תעשה הליכה קצרה בפארק ביום עם שמש טובה,
 הדופמין שלך, התחושה הנעימה, הריגוש,  יעלה כמו שחקן כדורגל שמבקיע גול בדקה 90 מול 50,000 צופים.

או הדרך הקצרה
זה שתתחיל ממחר בבוקר, שינוי בסיסי, סיבוב פרסה, בעזרת צעדים קטנים מאוד,
על מנת שתהיה מאושר ושמח בחלקך, גם במצב הקיים. וברור שזה אפשרי כי מיליונים בעולם עוברים ועושים את זה.

עכשיו למשהו יותר מעשי.
תעשה ניסוי.
נניח אתה בתקופה שאתה לא שולט במחשבות ומרגיש ריקנות. אין לך חשק לכלום. 
תתקין אפלקציה עם מד צעדים.

תתחיל לשים לב כמה אתה זז כל יום.
אם למשל אתה  זז 5000 צעדים ביום ועדיין רצות מחשבות לא נעימות,
אז תנסה לזוז 10,000.
ואם זה לא מספיק אז 25,000 צעדים ביום. פשוט תתחיל ללכת עם מוסיקה נעימה או פודקאסט שמדבר על נושא קליל מאוד.

דבר אחד בטוח :
כשעייפים  ממאמץ בריא במהלך היום, אז  בסוף היום, אין זמן לחשוב על הרמת ידיים נפשית,
פשוט רוצים לנוח בכיף והכל רגוע מאוד.  זה מדע בסיסי ופשוט. 
לאנשים עסוקים אין זמן למחשבות האלה.
אין לך במה להתעסק ? תמצא משימות קטנות ופשוטות שלא דורשות מאמץ מחשבתי ותסיים אותם.

למה חשוב שתעשה השתדלות ללמוד את הדרך הקצרה ?
כי גם אחרי  שתמצא זוגיות יש אתגרים חדשים שגורמים לבן אדם להתעייף וצריך ללמוד איך להתמודד טוב יותר בתקופות האלה.
עדיף כמה שיותר מוקדם.

בהצלחה.