לדעתי עדיף שלא יהיו צרכים בתוך זוגיות, אלא רק רצונות.
מה ההבדל בין צורך לרצון?
צורך זה חסרון שאני חייב למלא אותו. ואם אני לא אמלא אותו, אני ארגיש לא מסופק.
רצון זה כיוון ומטרה שאני הולך אליה כי זה יעשה לי טוב. אך גם אם אני לא אלך לשם, אני לא ארגיש חוסר.
דוגמא:
אני צריך לאכול גלידה. משמע שאחרת אני ארגיש לא מסופק.
אני רוצה לאכול גלידה. משמע שזה טעים לי ויעשה לי טוב, אך גם אם אין גלידה, לא חסר לי כלום.
לקשר זוגי צריך להיות צביון של צמיחה ולא צביון של צרכנות. כשנמצאים בתודעה של צמיחה, אז המיקוד הוא על הכיוון שאליו רוצים להגיע, על המטרה אליה אנחנו הולכים. אך אם נמצאים בתודעה של צרכנות, המיקוד הוא על מה שחסר, על מה שלא מספק.
ברגע שמכניסים לתוך זוגיות דברים שאני חייב וצריך אותם, אחרת אני ארגיש לא מסופק, הזוגיות הופכת להיות יותר לוחצת. אם את אומרת לבן הזוג שיש לך ציפייה ממנו לעשות דבר מסוים, אחרת את תרגישי לא מסופקת, אז בן הזוג מרגיש שהוא חייב לעשות את מבוקשך, אחרת לא תהיי מרוצה. וברגע שמרגישים חובה בתוך זוגיות, אז יש הרגשה לוחצת ולחוצה, וזה מגביל את החופש של בן הזוג. כשהזוגיות מקבלת צביון של צרכנות, אז היא מגבילה את בני הזוג, מרגישה לוחצת ולחוצה, והיא מאבדת מהטבעיות שלה.
לעומת זאת רצונות לא נותנים הרגשה לוחצת. אפשר לבקש מבן הזוג לעשות דבר מסוים, כי זה ישמח אותי ויעשה לי טוב, אך גם אם הוא לא ירצה לעשות, הכל בסדר. בן הזוג מרגיש שיש לו בחירה חופשית האם למלא את הבקשה או לא, ובאיזה אופן למלא אותה. והוא לא מרגיש שהוא חייב לעשות את זה אחרת הקשר יפגע. וזה נותן לו מקום להביא את הצד שלו ביחס לבקשה, מה הוא רוצה, האם הוא יכול להיענות אליה או לא, האם זה ידרוש ממנו מאמץ או לא. ובאופן הזה יש לזוגיות הרגשה של חופש, של טבעיות, ושל התמקדות בטוב ובצמיחה. ולרוב יהיה לבן הזוג יותר חשק להיענות לבקשה ככה.
בן הזוג מרגיש האם בקשה מסוימת נובעת מתוך צורך או מתוך רצון. האם זה באמת בקשה, שיש לו בחירה חופשית האם להיענות לה או לא, והכל יהיה בסדר. או שזה ציפייה, שהוא חייב לעמוד בה, אחרת לא יהיה טוב לך. את משדרת לו את זה באופן בלתי מודע. אם את מרגישה שאת חייבת למלא את הצורך הזה, אז גם בן הזוג ירגיש את זה. ואם את מרגישה שזה רצון לטוב מסוים, אך זה לא חובה, הכל בסדר אם זה לא יקרה, אז זה מה שבן הזוג ירגיש ממך.
לכל אחד מאתנו עלול להיות צרכים מסוימים בנפש. אך האחריות של כל אחד לדעת למלא את הצרכים שלו בעצמו. לדעת איך להביא את עצמו להרגיש מלא, שמח, חי, ואנרגטי. ועדיף לא להפיל את המשימה הזאת על בן הזוג.
וכשניגשים לתוך הזוגיות מתוך הרגשה מלאה בנפש, אז אפשר לתת ולהשפיע בלי חשבון אחד לשני. אפשר להתמקד בנתינה ולא בקבלה. כי אני כל כך מלא בחיים ובשמחה, זה שופע ממני ופורץ החוצה להשפיע על בן הזוג שלי. וממילא במציאות כזאת שני בני הזוג יהיו במסלול של צמיחה ביחד.
️