אני ממש שמה לב להבדלים האלה, וזה לפעמים גם מוקש שיוצר אי נעימות. 

כשהוא מתעניין בי ואנחנו מדברים זה נותן לי תחושה שאני חשובה לו, שהוא רוצה בקשר (גם אם זה לא תמיד מדד) שאני בראש שלו, ובמצב שלא זה נותן תחושה שהעבודה שהוא עסוק בה כביכול יותר חשובה ממני (מה שלא נכון). אני גם עסוקה ולומדת ועובדת אבל זאת התחושה שמתקבלת לי מהתעניינות/ חוסר התעניינות. 

וזה גם נותן תחושה של קשר יותר קרוב, אני יודעת מה עובר עליו והוא עלי וזה מקרב וקושר יותר...

זה לא חסר לכם? ומי שזה פחות חשוב לו- מה הצורך שלו? איך אתם מרגישים את הקשר תוך כדי היום? לא מרגישים חוסר?

ניח לשלוח הודעת מה שלומך /טלפון /  חשבתי עלייך / או אפילו אימוג'י 

ויש הבדל בין כל שעה לבין פעמים שלוש ביום 

בוקר טוב 

מה שלומך 

לילה טוב 

לדעתי עדיף שלא יהיו צרכים בתוך זוגיות, אלא רק רצונות. 

מה ההבדל בין צורך לרצון?
צורך זה חסרון שאני חייב למלא אותו. ואם אני לא אמלא אותו, אני ארגיש לא מסופק.
רצון זה כיוון ומטרה שאני הולך אליה כי זה יעשה לי טוב. אך גם אם אני לא אלך לשם, אני לא ארגיש חוסר.

דוגמא:
אני צריך לאכול גלידה. משמע שאחרת אני ארגיש לא מסופק.
אני רוצה לאכול גלידה. משמע שזה טעים לי ויעשה לי טוב, אך גם אם אין גלידה, לא חסר לי כלום.

לקשר זוגי צריך להיות צביון של צמיחה ולא צביון של צרכנות. כשנמצאים בתודעה של צמיחה, אז המיקוד הוא על הכיוון שאליו רוצים להגיע, על המטרה אליה אנחנו הולכים. אך אם נמצאים בתודעה של צרכנות, המיקוד הוא על מה שחסר, על מה שלא מספק. 

ברגע שמכניסים לתוך זוגיות דברים שאני חייב וצריך אותם, אחרת אני ארגיש לא מסופק, הזוגיות הופכת להיות יותר לוחצת. אם את אומרת לבן הזוג שיש לך ציפייה ממנו לעשות דבר מסוים, אחרת את תרגישי לא מסופקת, אז בן הזוג מרגיש שהוא חייב לעשות את מבוקשך, אחרת לא תהיי מרוצה. וברגע שמרגישים חובה בתוך זוגיות, אז יש הרגשה לוחצת ולחוצה, וזה מגביל את החופש של בן הזוג. כשהזוגיות מקבלת צביון של צרכנות, אז היא מגבילה את בני הזוג, מרגישה לוחצת ולחוצה, והיא מאבדת מהטבעיות שלה.  

לעומת זאת רצונות לא נותנים הרגשה לוחצת. אפשר לבקש מבן הזוג לעשות דבר מסוים, כי זה ישמח אותי ויעשה לי טוב, אך גם אם הוא לא ירצה לעשות, הכל בסדר. בן הזוג מרגיש שיש לו בחירה חופשית האם למלא את הבקשה או לא, ובאיזה אופן למלא אותה. והוא לא מרגיש שהוא חייב לעשות את זה אחרת הקשר יפגע. וזה נותן לו מקום להביא את הצד שלו ביחס לבקשה, מה הוא רוצה, האם הוא יכול להיענות אליה או לא, האם זה ידרוש ממנו מאמץ או לא. ובאופן הזה יש לזוגיות הרגשה של חופש, של טבעיות, ושל התמקדות בטוב ובצמיחה. ולרוב יהיה לבן הזוג יותר חשק להיענות לבקשה ככה. 

בן הזוג מרגיש האם בקשה מסוימת נובעת מתוך צורך או מתוך רצון. האם זה באמת בקשה, שיש לו בחירה חופשית האם להיענות לה או לא, והכל יהיה בסדר. או שזה ציפייה, שהוא חייב לעמוד בה, אחרת לא יהיה טוב לך. את משדרת לו את זה באופן בלתי מודע. אם את מרגישה שאת חייבת למלא את הצורך הזה, אז גם בן הזוג ירגיש את זה. ואם את מרגישה שזה רצון לטוב מסוים, אך זה לא חובה, הכל בסדר אם זה לא יקרה, אז זה מה שבן הזוג ירגיש ממך. 

לכל אחד מאתנו עלול להיות צרכים מסוימים בנפש. אך האחריות של כל אחד לדעת למלא את הצרכים שלו בעצמו. לדעת איך להביא את עצמו להרגיש מלא, שמח, חי, ואנרגטי. ועדיף לא להפיל את המשימה הזאת על בן הזוג. 

וכשניגשים לתוך הזוגיות מתוך הרגשה מלאה בנפש, אז אפשר לתת ולהשפיע בלי חשבון אחד לשני. אפשר להתמקד בנתינה ולא בקבלה. כי אני כל כך מלא בחיים ובשמחה, זה שופע ממני ופורץ החוצה להשפיע על בן הזוג שלי. וממילא במציאות כזאת שני בני הזוג יהיו במסלול של צמיחה ביחד. 

הידיעה שצריך אותך היא כל כך חשובה שאי אפשר לוותר עליה בכלל. הייתי מאריך יותר אבל זה יותר מדי

האמת שלא ציפיתי שמישהו יסכים איתי על זה. כי זה קצת הפוך ממה שכולם מלמדים, חוץ מהבודדים שאני שמעתי וקיבלתי מהם. 

מצד שני אני מסכים עם מה שכתבת. צריך להרגיש שהיא החצי השני שלי, ואני חייב אותה בחיים שלי. ואני לא חושב שזה סותר את מה שכתבתי. כי אני התייחסתי לרצונות וצרכים פרטיים יותר בתוך הקשר. ולא לרצון הכללי בקשר עצמו. דווקא שיש לך בת זוג שאתה פורח וצומח ביחד אתה, מרגישים את הצורך בקשר עצמו יותר חזק. זה בריא שיש צורך להיות ביחד, זה מראה שהקשר מהותי לשני הצדדים. ואכן גם מתחייבים אחד לשני על ידי חופה וקידושין. 

תודה על ההערה. זה עזר לי לדייק את הדברים. 

פחות מזדהה עם 

"צריך להרגיש שהיא החצי השני שלי, ואני חייב אותה בחיים שלי"

הייתי מעדיף את

"צריך להרגיש שאני החצי השני שלה, ולהבין שהיא צריכה אותי בחיים שלה"

כלומר, זה שהאחר צריך אותך, זה מה שטוב לך. זה שאתה צריך את האחר, זה מה שטוב לו

זה שני צדדים של אותו מטבע. הקשר מהותי לשניכם, לכן אתה מרגיש צורך בה, והיא מרגישה שאתה מרגיש צורך בה. והיא מרגישה צורך בך, ואתה מרגיש שהיא מרגישה צורך בך.

על זה שגבר צריך להרגיש ש'צריכים' אותו (מהספר 'ללכת על כל החופה')

כמו כן, בהתאמה, אישה צריכה להרגיש שיש לה משענת וגב ואל מי לשאת עיניים.

אם אכן לזה הוא התכוון אז נורא מובן למה הוא אמר שצורך זה הדבק של הקשר.

מובן גם למה אתה אמרת שצריך להיות עם רצונות ולא צרכים, כי התכוונת כמו שאמרת לדברים יותר קטנים, פרטים וכו, ולא למכלול הקשר עצמו.

@ultracrepidam אם המצאתי בשימך אז מחילה.

לא הבדלתי בזה בין גבר לאשה....

נכון שבדרך כלל הצורך של גבר והצורך של אשה שונים, אבל אני משתדל לא להכנס להכללות האלה כי בדרך כלל זה לא מקדם (כדאי לדעת עליהן, למקרה ששני בני הזוג שייכים לקבוצת הרוב ואז זה יעזור להם להבין מה הולך אצל הצד השני ולמה זה שונה מאשר אצלם).

סתם התמקדתי בזה שהאיש צריך לדעת שאשתו צריכה אותו. שהוא לא סתם עוד קישוט בבית, אלא שבלעדיו באמת לא יסתדרו. ולהיפך, האשה רוצה לדעת שבעיני בעלה היא האחת והיחידה והוא לא היה מסתדר בלעדיה. אחרי הכל, כולנו רוצים לדעת שאין לנו תחליף. מעט אנשים הם אלטרואיסטים מספיק כדי לוותר על התחושה הזאת ולהיות שמחים שיש מישהו שימלא את מקומם.

וזה בעיני דבק ממש חזק - אם לא הדבק הכי חזק, שלא לומר היחיד - של הקשר

ברור שאם מדובר על "אשתי מכינה ספגטי הכי טעים" זה רצון ולא צורך, וטוב שזה נשאר רצון ולא תלות. אבל גם בזה - במקום מסוים, אם היא חווה את זה כצורך של בעלה, זה מחזק את הקשר ולא מחליש אותו. זה מאפשר לה לתפוס מקום של "מאכילה", שזה תפקיד נשי מאד (ככה אמרו לי פעם. לא מבין גדול. אבל נראה לי הגיוני), וכך בעצם מאפשר לה לבטא את הנשיות שלה ביחס לבעלה. מה יכול להיות יותר מקסים בקשר מאשר הזדמנות לאשה לבטא את הנשיות שלה בפני בעלה? (וכמובן להיפך, לגבר בפני אשתו, כשהוא פותח בשבילה את הדלת או סוחב בשבילה מזוודה)

יש גם עינין לצרכים של אנשים פשוט אתה לא יכול להיות תלי בבן או בת זוג כי זה לא טוב ולא בריא לאף אחד מהצדדים 

כלומר לדתי יש מקום להביא צורך אל הקשר (כי בסופו של דבר לכולם יש צרכים בסיסים לדוגמה לאכול ולהיות אהובים ) ופשוט לקחת בחשבון שיש כלמני דרכים למלא את הצורך גם בנתינה לעצמנו ולאחרים וקבלה מבן או בת הזוג או חברים וכו פשוט לקחת בחשבון שהרבה פעמים מה שאניחנו מגדירים כצורך הוא איך היינו רוצים למלא אותו ולא הצורך עצמו 

נניח אם בחור היה שולח לי הודעת לילה טוב הייתי מרגישה שאכפת לו ממני והוא חושב עלי וכך באיזה רמה שאני אהובה 

אבל יכול להיות בחור שפחות מתחבר להודעת לילה טוב מאיזה סיבה ואיך שהוא מבטא את זה שאכפת לו והוא חושב עלי זה להשקיע בהכנות לפגישה נניח להכין עוגיות .

אז אם אני מקובעת על כך שהצורך שלי יתמלא בהודעת ליילה טוב זה לא משנה כמה הוא משקיע לפגישות אני אצא בתחושה שהצורך שלי לא מתמלא אבל אם אני אהיה פתוחה לקבל ולהרגיש את האכפתיות שלו ואת זה שהוא חושב עלי אני אראה את זה מגיע בצורות שונות ...

זה לא קשור, האמת שתמיד זה היה לי עם בחורים פנויים מאוד, בעבודות חופשיות יחסית עם הרבה הפסקות.

הצורך הזה נובע בעיקר מהרצון לקשר חזק יותר, לקרבה שהיא רחבה יותר וארוכה יותר.

אולי זה עניין של סדר עדיפויות. כשאני בקשר אני שם לגמרי, ואשלח הודעה (דבר שלוקח גג דקה) גם אם אני עסוקה בעבודה כי הוא חשוב לי ואני רוצה להתעניין מה עובר עליו...

ממש ממש לא!!!

אולי הובנתי לא נכון. אתה מדבר על מצב שבו אחד מבני הזוג צריך קשר שעתי שגוזל המון זמן ואנרגיה ומצב באמת לא בריא.

אני מדברת על מצב בו הבחור יכול ליצור קשר (בפגישות מתקדמות) בפעם הראשונה ב-22:00. הוא אומר שהקשר חשוב לו אבל זה סיגנון כזה, שפחות יוצר קשר במשך היום. לי כן טוב וחשוב לדבר יותר- בוקר וערב ואפשר גם יותר בימים יותר רגועים ופנויים. 

והשאלה שלי לאנשים כאלה- זה מה הצורך שלכם? לא חשוב לכם להרגיש את הקשר יותר במשך היום?

ענווה1 (לא מצליחה לתייג) תודה על הדיוק.

טרמינולוגיה לא נכונה שיוצרת תחושה של חובה. מסכימה מאוד

• שיהיה גבוה, אבל לא שחצן.

• חתיך, אבל שלא יידע שהוא חתיך.

• חכם, אבל שלא יתקן אותי.

• עשיר, אבל שיהיה עניו.

• תורני, אבל שלא יהיה "כבד".

• קליל, אבל רציני.

• מצחיק, אבל שידע מתי להפסיק.

• רגיש, אבל גברי.

• גברי, אבל מחובר לרגשות.

• ספונטני, אבל מתכנן הכול מראש.

• כריזמטי, אבל צנוע.

• מנהיג, אבל שייתן לי להוביל.

• אוהב לטייל, אבל גם אוהב להישאר בבית.

• ספורטאי, אבל שלא יהיה מכור לחדר כושר.

• בשל רגשית, אבל עם נשמה של ילד.

• חברותי, אבל שלא יהיו לו יותר מדי חברות.

• שיהיה לו תואר.

• רצוי שניים.

• ועדיף שגם יעשה מילואים בלי להתלונן.

• שיהיה לו עסק מצליח או עבודה בהייטק.

• אבל שיסיים לעבוד בארבע כדי להיות עם הילדים.

• שיאהב ילדים.

• אבל שלא ייתן להם מסכים.

• שידע לבשל.

• ושלא יעשה מזה עניין.

• שיקום מוקדם לתפילה.

• אבל גם יישאר ער לדייט עד חצות.

• שילמד דף יומי.

• וגם שיספיק לקרוא ספרי פסיכולוגיה.

• שיהיה מחובר לרב.

• אבל שיחשוב בעצמו.

• שידע לרקוד.

• אבל לא יותר טוב ממני.

• שיאהב מוזיקה.

• אבל שלא ישמיע טראנסים באוטו.

• שיהיה כריש במשא ומתן.

• אבל עדין איתי.

• שיזכור כל תאריך חשוב.

• בלי שאני אזכיר.

• שידע להחליף גלגל.

• לתקן ברז.

• להרכיב איקאה.

• להבין במשכנתאות.

• להשקיע בבורסה.

• ולהוציא את הזבל בלי לבקש.

• שיהיה עמוק.

• אבל גם זורם.

• שידע להכיל.

• אבל גם להציב גבולות.

• שיכבד את ההורים שלי.

• ויאהב את האחים שלי.

• ויצחק מהבדיחות של אבא שלי.

• שיהיה בן 29.

• עם ניסיון החיים של בן 45.

• והאנרגיות של בן 23.

• בלי מטענים.

• בלי אקסיות.

• בלי דרמות.

• ועם אינטליגנציה רגשית של מטפל זוגי.

• וכמובן... כימיה. כי אם אין כימיה — כל השאר לא משנה.

כמובן ג'נרטתי את המקבילה לגברים (חלק חמודים, חלק קצת פספס והייתי עורכת יותר)

שתהיה צנועה, אבל נראית כמו דוגמנית.

תורנית ומשכילה, אבל שאין לה ידע הלכתי יותר ממני.

חכמה ושנונה, אבל שלא תנצח אותי בוויכוח.

זורמת וקלילה, אבל שתקפיד על קלה כבחמורה.

שתפרגן לי מול החברים, אבל שלא תגרום לזה להיראות כאילו היא מחנכת אותי.

נשית וענוגה, אבל שתדע להרים ספות כשמנקים לפסח.

דעתנית ומבינה, אבל שתיתן לי להרגיש הראש בבית.

עצמאית, אבל שתחכה להחלטה שלי.

שתרצה לפרנס את לימוד התורה שלי, וחס וחלילה לא שתפתח קריירה.

שתעשה תואר פרקטי.

עדיף בהוראה או חינוך מיוחד.

אבל שתרוויח כמו בהייטק כדי לשלם שכר לימוד לישיבות.

שתעבוד חצי משרה.

כדי שתהיה בבית כשאני חוזר מסדר ערב.

שתאהב ילדים.

שתגדל שבט של שמונה ילדים.

אבל שלא תיראה עייפה לעולם.

שתדע לבשל כמו אמא שלי.

ושלא תשתמש באבקת מרק.

שתכין חלות כמו במאפייה.

ותלמד את כל הסגולות להפרשת חלה.

שתאהב אורחים בשבת.

ותארח 15 חברים מהישיבה בהתראה של שעה.

ותשמח לשטוף את כל הכלים במוצאי שבת בלי להזעיק אותי.

שתהיה מחוברת לרבנית שלה לתמיכה רגשית.

אבל שתסכים עם הרב שלי בכל נושא.

שיהיו לה אידאלים לתמוך בחצי שנה רצוף מילואים.

אבל שלא תדרוש ממני לגור בגבעה.

שתדע לשיר זמירות שבת.

אבל שלא תשמיע קול ליד חברים שלי.

שתאהב מוזיקה יהודית עמוקה.

אבל שלא תביא לי שירי קרליבך של שלוש שעות.

שתעשה ספורט ותשמור על כושר.

אבל בצניעות ובלי לעשות מזה עניין.

שתדע לנהוג בצורה בטוחה.

אבל שתיתן לי לנהוג תמיד.

שתדע לקפל את הציצית היטב בלי שהפתילים יסתבכו בכביסה.

ותגהץ לי את החולצות הלבנות בלי קמט אחד.

שתהיה עמוקה מחשבתית.

אבל שתסתפק בוורטים פשוטים על הפרשה.

שתדע להכיל את הספקות שלי.

אבל שתהיה יציבה כמו סלע אמוני.

שתכבד את ההורים שלי.

ותאהב את השטויות של אחים שלי.

ותצחק מהווארטים הנאמרים בשולחן שבת של אבא שלי.

שתהיה בת 21.

עם בגרות נפשית של בת 50.

והמראה הרענן של בת 16.

בלי היסטוריה של דייטים.

בלי חפירות של 'לאן הקשר הולך' - שפשוט תזרום עד האירוסים.

ועם יכולת הקשבה של פסיכולוגית קלינית אחרי יום עבודה.

וכמובן... שיהיה ענווה ופשטות. כי אם אין פשטות — איפה כל התורניות?

יש שיר כזה

אגב זו תשובה לכל אתגר

חתן מתוק מדבש*

אני חושב שכולנו רוצים לבנות בית ורק מחכים לזה

שיעור ד' זה לא צעיר

לא צריך לקחת אותי כפרוייקט כדי לשדך לי?

אבל אני כופר וצעיר מכדי להכיר בחורות שיתאימו לך

זקן בעלז. ואולי אתה לא מכיר בחורות שיתאימי לי אבל אולי את הסגנון כן

את הסגנון ודאי שאני מכיר, אבל את הבחורות לא

מתחיל שיעור ג'

להכיר בנות בסגנון זה כבר משהו אחר. השאלה יותר מי יכול לעזור לי להכיר

לא הייתי חושש מזה לשניה

במקומי; שיר או סיפור וכו'. חוששת שהוא יעשה זאת טוב יותר.

ולזה אני לא מוכנה. באמת רוצה להאמין שאף פעם לא

יוכל להחליף את האדם, את היצירתיות האנושית.

אחרת, מה אנחנו עושים פה בכלל?

מהסיבה הפשוטה שאיני אוהב לנהל שיחות.

הרימו כוס לחייו ואמרו: "ומה עלינו לספר למלך על אודותיך, זנון?".

"לא כלום", השיב להם, "מלבד שישנו איש זקן באתונה שיכול לשתוק בשעת משתה".

"על הפטפטנות", פלוטרכוס.

טאקט ויכולת להתאים את עצמך לסיטואציה שאתה נמצא בה היא נכללת בכישורי חברה בסיסיים.

ברור שיש מקרים שעדיף לוותר על הנימוסים ולדבר ישירות, אבל הרבה יותר מעצבן בן אדם שלא יודע להתאים את עצמו לסיטואציה.

אוקי,

למשל אם בן אדם "מתאים את עצמו לסיטואציה" ולמעשה נרצה או לא, צבוע כלפי הצד השני,

איך נדע שהוא לא עושה את זה איתנו ?

כי אצל הבן אדם הישיר, עם כולם, נדע שמה שהוא אומר, זה מה שהוא חושב

ואם הוא רוצה "להתאים את עצמו לסיטואציה", הוא לא מחרטט הוא פשוט שותק.

ואם הוא אוהב את הצד השני הוא מחייך לו ואם הוא לא אוהב הוא לא מחייך. הכל ברור. בלי לעגל פינות. בלי צביעות.

אחרי ההבהרה הזו,

איזה אופי תעדיפו יותר ?

גם אני מעדיף בחורה יפה וגם שמאוד אוהבת את המטבח וגם אוהבת מאוד לגדל ולחנך ילדים (ממש אוהבת, נהנית מזה)

אבל מה אני מעדיף יותר ? שתאהב לגדל ולחנך ילדים.

אין לי בעיה שהיא לא תהיה יפה ושלא תאהב את המטבח, למרות שגם אלה דברים חשובים, אבל אם צריך לבחור, בחרתי. ויתרתי.

רואה ? עניתי על התשובה.

עכשיו תורכם (פנייה לנשים וגברים)

מה חשוב לכם יותר ? ישיר כלפי כולם (סותם במקרה שלא רוצה לפגוע אבל לא מחייך ולא מספר סיפורי סבתא)

או...מעגל פינות ? זורם ? ונרצה או לא מחרטט קלות. או זה או זה.

זו השאלה.

שאלה שיש לה תשובה ברורה מאוד וניתן לענות עליה בצורה החלטית,

גם אם זה פחות נח, אבל זה פורום אנונימי, אז אני מאמין שזה אפשרי.

זכיה ב 20 מיליון שקל בשנה הקרובה , לעונים.

שייך,

סביר מאוד שאפילו לא קיבלו את הפרטים שלך בגלל זה.

לפעמים דווקא כשהאדם כבר לא רלוונטי עבורנו הדמיון מתחיל להשלים את כל מה שלא באמת קרה. הוא בונה בראש מה היה יכול להיות ובקלות מצייר תמונה מושלמת ( מידי) שלא בטוח שהייתה קיימת במציאות.

כשאתה רואה אותה עם בעל וילד אתה לא באמת רואה את החיים שהיו יכולים להיות לכם. אתה רואה תוצאה מוגמרת והמוח באופן טבעי משלים את החסר..

אל תשכח שגם אם הייתם נפגשים אף אחד לא יודע אם באמת הייתם מתאימים. יש הבדל גדול בין פוטנציאל שדמיינו במשך שנים לבין זוגיות אמיתית שנבנת יום יום .

ובעיניי, המשפט שכתבת מה אני אמצא? הוא כנראה הדבר שבאמת יושב מתחת לכל זה. מתי שלי תגיע

אל תיתן למחשבות האלה לשכנע אותך שפספסת את האחת. יכול להיות שהן פשוט מזכירות לך כמה אתה רוצה כבר להקים בית משלך. וגם זה, בעזרת ה' יגיע.

ועם כל מה שכתבתי לי יש כלל ישר שקופץ לי לא להשוות לאחרים תתרכז בעצמך זה באמת הרבה יותר כיף

זה באמת מה שחשתבי בהתחלה... מי אמר שאנחנו בכלל מתאימים. וזהעבד טוב

רק שבחודש האחרון לא יודע פתאום נכנס למח

עכשיו הגעתי לבית אז אני יותר מיושב. שניה רגע עוצר כי נשרף לי האוכל.

אוקי שומעים? אז בקיצור, עכשיו אני פתאום קולט את הפספוס. היא היתה עם האח שלה (בנינו זה הבן שלה אבל אני מעדיף לחשוב שהיא לא נשואה)

קיצר זרקה לו פירגונים בקול .. "מלך מלך!" אני סתם הסתובבתי. נראה לי היא חצי התפדחה למרות שהיא לא מהמתפדחות. אולי מהמפדחות זה כן. בקיצור....

מה רציתי להגיד, חשבו על הסיטואציה שאני מסתובב ואומר לה "יותר ממני?..." מה לדעתכם היתה התגובה שלה? אני אומר הייתה מבקשת את המספר לא שאני משוויץ עכשיו או משהו.

סתם טוב אני רואה שאני שוב מדרדר לכן נעצור כאן. יש למישהו משהו להוסיף?

זה בסדר אתה גם ככה מדבר לעצמך אין מה להוסיף . אוקי... הבנתי.

אני הולך.

🤣🤣🤣

קשה לדעת.