ולכן אין פה עניין של 'אחריות' של מישהו אחד.

מקובל (בצדק) שהבן יותר יוזם וזה אחלה אבל גם לזרום ולפתח שיחה מצד הבת זה מצויין

הוא יותר יסודי מאשר להרים טלפון או לשלם בסוף הדייט.

אני חושב (בצורה לא ודאית כלל) שאיפשהו אצל הרבה גברים העניין של ה'הובלה' יופיע בצורות שונות ואין עניין להתעקש על איזה נוהג מסויים של 'גבריות' המקובל כיום אלא למצוא איך באופן אישי בנאדם מביע את ה'גבריות' שלו במהלך הקשר.

עצם הרעיון שלקחת תבנית פעולה מסויימת ולהשתמש בה באירועים שונים הוא לוקה בחסר.

כל מוסכמה מצריכה התאמה אישית.

הרעיון מאחורי המוסכמה מבורך. 

הנטייה האישית שלי באמת להתייחס למוסכמות בצורה פחות רצינית בפרקטיקה (וואלה באופן אישי אני יכול להגיד לך שזה משפיע עלי אבל זאת עבודה אישית להשתחרר ממוסכמות).

מאוד מזכיר לי את העולת ראיה על "שלא עשני אישה" ו"שעשני כרצונו".

כמו שאתה מזהה בצדק, העניין הכללי הוא לא רחב כ"כ עד שהוא מוחק את האישי. הוא מאוד עדין. 

ועל גביו העניין האישי.

הממשק של נשים וגברים המציאות הוא שונה.

אי אפשר להשוות אבא רגיש ככל שיהיה, לאמא. ככה נראה לי מאינטואיציה אישית על המציאות.

בזוגיות - הגבר יהיה גב תומך, יותר עניין של יציבות, של 'נוקשות' (אין לי את המילה המתאימה) בקשר.

גב תומך בדברים משמעותיים. לא בלשלם במסעדה. 

ז"א גם גבר צריך גב תומך אך זה יהיה יותר קשור לצד העדין של האישה ולא צד היציב.

לדוגמא משהי הסבירה לי שאישה רוצה 'הגנה' בקשר. זאת נקודת מוצא שונה לגמרי.

או דגם כללי של אשה,

כשיש הרבה מאוד אנשים שלא עונים פשוט על הדגם הזה, בגלל הטבע העצמי שלהם. בלי קשר להשפעות תרבותיות למיניהם?

מה שאני כן מבין זה שיש מכנים משותפים, אבל הם נראים לי מאוד רזים. והסקלות רחבות מאוד, הן אצל גברים והן אצל נשים, הסקלה מראה על כך שיש הרבה מאוד סוגי אופי ושלא כולם באותו הדגם

אני לא מבין למה חז"ל מדברים על גבר כ'משפיע' ועל אשה כ'מקבלת', כאילו זהו- בזה מסתכמת גבריותו או נשיותה,

באופן כזה שמרגיש כאילו דוחק את המקום האישי. ומי שלא עונה על הדבר הזה- אז הוא לא מספיק 'גבר' או לא מספיק 'אשה'..

וגם 'אוי לו למי שבניו נקבות'. ועוד אמירות של חז''ל הקדושים, שאני מאוד מאוד הייתי שמח להבין. אבל כרגע אני לא מבין לגמריי.

וסליחה @עד עלות השחר. על הניצלו''ש..

בדיוק אתמול בערב הנושא מאוד בער לי ובדיוק פתחת את השרשור..

"אשרי מי שבניו זכרים ואוי לו למי שבניו נקבות. ואף על פי שפשוטו של דבר כך הוא, יש להוסיף בפירושו שבניו נקבות- שהזכרים פחותים וחסירים ואשרי מי שבניו זכרים שנמצא בהם השלמות המכוון בהם"

לגבי משפיע ומקבל-

בכל אדם יש גם צד השפעה וגם צד של קבלה, בין איש ובין אשה.

אז אם אצל גבר מסוים צד הקבלה יותר דומיננטי מצד ההשפעה, ואצל אשה מסויימת צד ההשפעה יותר דומיננטי מצד הקבלה- איפה מגיע לידי ביטוי זה שהאיש הוא משפיע והאשה מקבלת?

עד כמה זה חד משמעי ועד כמה זה כללי או יורד לפרטים.

כי בסוף כיום זה מה שמקובל בד"כ, השאלה עד כמה זה נכון,

שאשה תצפה מגבר להוביל ולהעניק וכו' וכו' וכו'- אין בזה פרופורציות (ברמת הציפיה..) בין הגבר לבין האשה.

אם באמת אין לזה משמעות מאוד גדולה עבורנו, כי זה בסה"כ ענין של אופי (גם אם הרבה כן עונים על הקריטריונים האלה של גברים כ'משפיעים')- אז אולי כדאי לשנות את הגישה...

(וממילא את הקבלה- בצד הנשי)

אתמול שמעתי רב מרצה שפשוט לקח את זה ממש למעשה באופן גורף, וזה גרם לי לחשוב על זה הרבה.

מה שאתה אומר הרבה יותר מתקבל אצלי האמת (אבל הרוב מורידים את זה באופן גורף לפרקטיקה... ובד"כ זה באמת משקף את האופי של הדוברים...)

"ואולי האישי הוא על הכללי, אבל הכללי הוא מאוד מאוד רזה כך שהוא יכול להכיל את המקום האישי של כל אחד על גביו?" - זה מה שהתכוונתי.

אי אפשר לצמצם אותו להתנהגות כזאת או אחרת.

אני חושב שעצם זה שאתה מצביע על זה שאין התנהגות שצריך לומר עליה 'כזה ראה וקדש'  זאת עובדה חשובה.

'הרצון להוביל' (בהשאלה, אני לא יודע בדיוק מה זה) יכול לבוא לידי ביטוי באין ספור אפשרויות לכן אין מעשה פרקטי אחד שיכול להיות מתאים לכל הגברים.

זה מאוד משתנה

יהיו כאלה שירצו בעל מצ'ואיסט ויהיו כאלה שירצו קצת יותר בטחון. ובין לבין - יש סקאלה רחבה.

או מה זה גבר,

אני חושב שאם תעשה סקר כזה אתה תגלה- הרבה תשובות מאוד קרובות אחת לשניה

יהיה עקרון בסיסי משותף אבל בצורת הביטוי המעשי יהיו קבוצות שונות של ביטויים.

תחשוב על מישהי שהאופי שלה שקט, כנראה שהיא לא תרצה איזה 'ראמבו'..

ובהמשך, מי שזה יותר בטבע שלו.

ומי שזה יותר טבעי לו.

אבל בעיקרון היא צודקת, לא?

הבעיה כאן היא חוסר האמון במי שהציע לה.. 

פעם מישהו שאל אותו אם מותר להתגלח בספירת העומר לצורך פגישות

הרב אליהו שאל אותו אתה רוצה להתחתן עם מישהי שלא מפריע לה שבן אדם מתגלח בספירת העומר?;)

אדם אמין סיפר לי שכשהוא (או חבר שלו, לא זוכרת במדויק) שאל

את הרב מרדכי אליהו זצ"ל, איך לבחון יראת שמים של בחורה,

הוא ענה לו: אם היא מברכת על מה שאוכלת. 

ולא הוסיף יותר.

אני בעד, 

לפעמים אני גם מתקילה בשאלות(:

1.  היא לא חוקרת משטרה שמנסה ל"התקיל" עבריין.  

2.  זה לא כן, זה לא ישיר, ואם הייתי בחור, לא הייתי שמח עם בחורה כזו.

3  הוא אמר שהוא מעדיף חצאית. למה להמשיך לחפור ולהתעקש?!

הוא @חתול זמני.

פשוט עדיין לא הכרתי אותך מספיק זמן בפרום  

עם שטויות

פה לא אוהבים שמשגעים פה את הפורום עם דיבורים לא קשורים🙃

זאת אומרת להתחיל לפרגן על המעשה הטוב שהאדם עשה - "איזה מעשה X טוב עשית"

ואז להגיד לו שזה לא רק המעשה אלא המעשה נובע מתכונה טובה שלו - "זה שעשית ככה זה מראה שאתה X Y Z"

אני שואלת כי ספציפית לגבי מחמאות לילדים, דווקא הבנתי שעדיף להחמיא על מעשים, ועל מאמצים. ולהימנע מלהדביק תוויות של תכונות אופי (חיוביות, כמובן. שליליות זה מובן מאליו)

את מציגה את זה כהנחת יסוד שאני לא כל כך מבין.

אדרבה, אם מדברים על ילדים - אדם תופס את עצמו עם תכונות חיוביות שהן מהותיות בשבילו, זה בונה לו תדמית טובה. 

והסיבה שאליה כיוונתי - ברגע שאת מפרגנת רק על מעשה יש בזה משהו שיטחי. אבל כאשר את מפרגנת על עצם האישיות בזה משהו הרבה יותר אישי והרבה יותר מחמיא. זה לראות את מי שמולך ממש ולא רק בתועלת שהוא עושה. כל אחד רוצה ש"יראו אותו".

רצוני הוא להיות סמוי מן־העין.

יש עוד מחקרים דומים.

הרעיון הוא שאם ילד מתרגל להתיחס לעצמו כ"חכם", "צייר", "מוכשר", "יפה", ורואה בזה את עצמו ואת הערך שלו - מה יקרה כשזה כבר לא יעבוד? אם הוא ינסה לפתור תרגיל ולא יצליח? הוא כבר לא יהיה חכם? אבל אם הוא לא יהיה חכם אז מה הוא בכלל? הוא ינסה לצייר ציור ולא יצליח - אז הוא כבר לא צייר, אבל אם כך, מה הוא שווה?

ולכן עדיף להחמיא על מאמץ, לחזק מסוגלות שמגיעה על ידי ניסיון, ולא להחמיא על כשרונות.

זה קצת שונה מהדוגמא הספציפית שנתת, לגבי עין טובה, כי בדוגמאות שלי מדובר על כשרונות ולא מידות. ושוב - גם מדובר על ילדים. אני צריכה לחשוב על ההבדל בין הדוגמא שלך לדוגמאות היותר ברורות של כשרונות, וגם כמובן על השוני בין הקשר חינוכי לקשר בין מבוגרים. 

הוא כמובן לא קשור לכאן

הראשונים.

לא דוחים חתונה בגלל זה, ובוודאי לא לוותר על קורס הקצינים וההכשרה החיילית. ממש חשוב לטובת פיתוח הקריירה שלך בצבא ובהמשך באזרחות, עפ"י הניסיון שתצבור בצבא.  

מה שכן, ממליץ לתכנן בינכם מניעה בחודשים הראשונים. עד שתכנס למסלול שירות צבאי נוח מבחינת הבית.  

רק חושבת שלאשתך יהיה קשה. שנה ראשונה יעשה לביתו....

חושבת שהקשר בין בני הזוג בתחילת דרכם, הוא החשוב ביותר.

נניח שזו היתה קרירה אחרת, לא צבאית?

איזה מרגש

שתבנו בית קדוש ושמח ביחד

מזל טוב,

שיתמלאו כל משאלות ליבכם לטובה בבית הנפלא שתקימו יחד באהבה, בריאות, שמחה ואושר לאורך שנים רבות

איזה יופי!

שתזכו לבנות בית נאמן בישראל מתוך אהבה, שמחה, נחת ורווח!

המון המון מזל טוב! כן תרבינה הודעות משמחות כאלו!

איזו בשורה משמחת ומרגשת

בשעה טובה ומבורכת ממש

שתזכו לבניין עדי עד בשמחת עולם ובאהבה גדולה ❤️🌟🥳