ונכון ברגיל אני איתך ..בלמצוא דרך להיות ביש..לשמור על הכוחות ועל הרוח ועל התקווה ולראות את הטוב ולהתעסק במה שמרים
אבל לא אני המצאתי שבימים האלו הבקשה היא שונה
זה ימים שכן מבקשים מאיתנו לשהות במה אין..בגעגוע בכאב
נכון לא להתפרק
לא להתיאש
לא ממבט כזה
וגם שם הגבולות הם לפעמים מתשנים מאחד לאחד
הנפש שלנו עברה הרבה וצריך לשמור עליה
אבל בעיני לפנות את המרחב מהסחות דעת כמו מוזיקה ובריכה וקניות לכיף ואולי גם בשר(אני אוהבת חלבי חח אז מבחינתי זה דוקא כיף🫣) בעיני זה כמו מזכיר לי את הנק 'חוסר הפנימית המהותית שהיא הקודש
הגילוי לש ה' בעולם
וזה הכי כואב לי בכל המלחמה האשת
לדמיין איזה מטורף היה אם היה פה 'כינה אם הינו מלוכדים ומאוחדים כעם סביב הלשיחות הלאומית והרוחנית לשנו בעולם
אם היה לנו ראש מורם ויציבות גם מול העולם
אם היה לנו כעם חיבור לקודש לתורה לגודל
וכן קל לי לכאוב ממש את זה שזה לא שם עדיין
אנחנו בדרך כנראה
והיא מפותלת
ולרוב עני מסכימה משתדלת לראות כמה כבר נפתח וכמה התקדמנו
אבל עכשיו
מרגישה שזה באמת זמן להרגיש גם את מה שעדיין לא
ולהפוך את זה לתפילה להשלמה
נגיד הייתי בבניין שלם ובכנות לא הבנתי למה מותר יריד בגדים בשלושת השבועות מניחה שיש רבנים 'התירו ויודעת שיש כל מיני דעות וכו והכל בסדר
לא יודעת לי זה מאוד צרם.. כי כן יש בי מקום שאומר כן חשוב להיות גם בלוחות השבורים הז מוליד בלב הרבה געגוע ורצון לתיקון שלם
אז הסתובבתי ביריד ראיתי מטפחות יפות ואמרתי לעצמי
נכון את רוצה?
אז כאשת לא קונה עכשיו את אומרת לה'- אתה רואה..חסר לנו גאולה. אני רוצה להיות שייכת למי שמצפה לה.
ומי שקנתה הכל טובבבבב לא כתבתי בכלל כביקורת חלילה
שיתפתי מעצמי