שלום,
בבקשה לא לשפוט ולא להתנפל, רק מנסה להבין, תודה רבה.
אני רואה זוגות שונים שמתחתנים, כאשר לצד אחד יש בעיה "מהותית". מהותית אני מתכוון למשל בעיה במח בגלל תאונה או משהו מולד או מחלה נפשית רצינית או משהו אחר שבעצם בגללו אי אפשר באמת לסמוך על הבן אדם עד הסוף / להבין אותו עד הסוף / לקשור קשר של נישואין/אינטימיות/חברות/הישענות עד הסוף.
נכון, לא פוליטיקלי קורקט להגיד, ולא אדבר על זה בחוץ, אבל זה המצב, מה לעשות, לכן אני שואל פה בפורום אנונימי.
גם פה בפורום לפעמים אני רואה שאלות של התייעצות - "יש למי שאני יוצאת איתו ________ (בעיה נפשית קשה) אבל אולי ______ (כל מיני סיבות למה להתעלם)"
למה אנשים נכנסים לכאלו קשרים? ולא מסיימים את הקשר מיד כשמגלים את זה, שלא לדבר על להתחתן??!!
אולי כשבני 20 המוקדמים אז יש אנרגיות ועניינים שמחפים על זה, אבל חתונה זה לכל החיים, ובגיל 30, 40 וכן הלאה כשאין כבר את האנרגיות הצעירות, והמצב של בן / בת הזוג יכול להחמיר ולהחמיר ואף פעם לא להשתפר - למה להכנס לכזה דבר בכלל??
ראיתי כבר כמה זוגות שבהתחלה עוד "נחמד" אבל בשלב מסויים, יכול להיות אפילו שבועות אחרי החתונה, ולפעמים חודשים, לפעמים שנים, לפעמים שנים רבות, אבל בסוף זה קורה - בן / בת הזוג לא משתנה כי הבעיה מהותית והשני/ה עם סבל מטורף. גם לא קיבל/ה מה שרצה/תה מהנישואים וגם כל הזמן בסבל. לפעמים סבל מטורף שמשגע גם אותו/ה מהותית.
. במילא הנסיעה לוקחת חצי מהזמן שהיא לוקחת עם רכב שתקוע ברמזורים. תשאל את הבת שלי שאוהבת לעשות למכוניות שאני עוקף איתה ברמזור אדום "ננה בננה שוקולד בננה" בקול של ילדה בת שש.
היא צריכה הקשר