בא לי לבכות מתסכול!!!הריוניסטית
כבר תקופה שבא לי לאפות
ולא מצאתי כוח.
ואתמול בלילה כולם ישנו אז מצאתי קצת.
עמדתי, טרחתי, ניפיתי, רידדתי, אפיתי, מילאתי וכו.
השארתי לבעלי על השולחן שיטעם כשיחזור מהעבודה.

הוא השאיר את העוגיות על השיש
והילדות שקמו לפנינו ישבו לאכול ובעיקר להשחית אותן
אפילו עוגיה אחת הן לא השאירו.
התפוצצתי על הגדולה ובעלי אמר שאני מגזימה,
"סך הכל עוגיות".

לא, בעלי היקר. לא על העוגיות אני כועסת.
אני כועסת על הזלזול בטרחה שלי. על המאמצים שלי.
על זה שעד שמצאתי כוחות לזה וכל כך רציתי שנהנה מהעוגיות בשבת,
עכשיו אני צריכה לטאטא אותן מהרצפה.
עליך, שאתה מכיר את הילדות ועדיין השארת את קופסת העוגיות על השיש.
על הבנות, שהן יודעות להתאפק אבל בחרו להשחית.

אוף
וואו. מרתיח!! ממש😥😥אנונימיות
כמעט בכיתי בשבילך
זה באמת מבאסמתחדשת11
אבל אני לא מרגישה שזלזלו ביכולות הם עדיין ילדים ויכולת ההתאפקות שלהם מוגבלת.. נשמע שגם בעלך הניח שם בתמימות
אם אכלו הכל סימן שהיה טעים וההשקעה הייתה שווה🙂
אני ממש מבינה את התסכולראשית גאולה
זה קשה להתאמץ להשקיע ואז בסוף זה מה שקורה...
ובלב זה מייצר תחושה כזאת לא נעימה ומתסכלת

לי פעם קרה שהיה לי פיצי קטן בבית והיתי צריכה לעבור פרוצדורה רפואית של יום שלם בבי''ח..אז מאחר ואין לי כמעט חלב בשאיבות כמעט 3 ימים השקעתי בשאיבות מסביב לשעון כדי שיהיה לו בקבוקי חלב שאוב ליום הזה
ממש במסירות נפש!

ובסוף
מה שקרה שבעלי בטעות השאיר את כולםםם מחוץ למקרר לכל הלילה...😥 ה-כ-ל לפח
ובסוף הפיצי נאלץ לקחת מטרנה

וואייי כמעט התפוצצתי מתסכול בלב אפילו שלא בוכים על חלב שנשפך

אבל באמת יחד עם ההבנה
משתפת אותך שמה שעוזר לי במקרים כאלה זה להפריד
בין הסיטואציה לבין הפרשנות
יש את התסכול ממה שהכנת והלך לפח או נאכל...ויש את המחשבות שמתחילות לרוץ לך
על בעלך -הוא לא מספיק מעריך את ההשקעה שלי.. אני לא מספיק חשובה לו...הוא לא קולט את המאמצים שלי..
ועל הילדות- הן לא חשבו שהן מגזימות? למה הן לא התגברו?לא אכפת להם ממני?

ושימי לב שאת המחשבות האלה כדאי לעצור ולא ללבות אותן מדי
כי האמת
שהן כנראה רוב הסיכויים לא נכונות

בכנות
לא קרה לך אף פעם ששכחת משהו שבישלת בחוץ בלילה?
כילדה- אף פעם לא אכלת משהו טעים בלי רשות?
זה באמת זלזול?
או פשוט רגע של היסח הדעת
עייפות
מן הסתם לא בכוונה רעה
באותה מידה ששכח עוגיות על השייש יכל לשכוח גם את הגבינה שאכל..רק שאז זה היה פחות מתסכל.

מותר לתת מקום לתסכול זה בסדר
אבל לא להכנס ולשקוע במחשבות של הפרשנות. זה סתם עושה רע בלב.
תאמתסיה
כמה שזה נשמע נורא . אבל כן אם את לא יכולה לסמוך על בעלך פעם הבאה על תשאירי לו על השולחן
תראי מה כעת? כמה צער ועוגמת נפש
אני למדתי שדברים שחשובים לי לא אסמןך שבעלי יכניס או הילדים לא ישחיתו
לא פעם בעלי היתי מבשלת דברים ואומרת לבעלי לפני שתלך לישון רק תכניס את הסיר למקרר כי הוא מתקרר ןהוא שכח ואז לקום ולגלות סיר שלם שבושל למחר לפח זה מעצבן ברמות.
אז או שלא מתעצבנים או שרבים או שלא סומכים .
היום למדתי שאו שלא מתעצבנים או שלא סומכים אבל זה אין לי כח לקחת על עצמי את העול , ולעשות הרבה דברים כי אני לא סומכת, אז האמת פשוט לא עושה!!
לא תמצאי אותי היום בשארית כוחות עושה עוגיות אלא קונה!! כמה שיותר דברים קונה , אני לא אטרח אתמוטט ובסוף בכלל מי בכלל שם לב לזה מי בכלל עושה משהוא למען זה.
ואוו זה נשמע תגובה מתלוננת חחחחחחחח פשוט החזיר אותי שנים אחורה כמה לקחתי ללב וזה רק הורס את הבריאות שלי כולם מתקדמים בדברים שלהם
זאת מסקנה ממש מרירה וממש לא בריאה לזוגיות מתוקנראשית גאולה
בזוגיות הבסיס זה אמון הדדי
לא להגיע למסקנה של אין מה לסמוך עליו
נכון שבנקודות מעשיות אפשר להחליט שאני בוחרת לקחת אחריות
אבל לקחת אחריות
זה לא להתייאש ממנו ולא לסמוך עליו
זאת המסקנה הכי נכונה לזוגיותאמאשוני
יש בעלים (מעניין שלא רק אחד) שפשוט מעופפים בתחום.
זה לא "לא לסמוך" עליו באופן כללי, זה להבין שהמשימה הזאת לא בשבילו.
ואני בטוחה שהמסקנה היא לא על סמך סיר אחד שנזרק לפח אלא כמה וכמה פעמים.
אז אם בנפשה שהוא יצליח במשימה אז אחרי הרבה מאמצים הוא כנראה ילמד כי אם זה או זה או רבנות יהיה לו מאוד חשוב להצליח.
אבל לא בטוח שזאת משימה כזאת חשובה להשקיע בה, הגיוני מאוד להפנים שזה לא יקרה ולקחת על עצמך להכניס את האוכל ולהשקיע את המאמץ בפערים זוגיים אחרים.

(אני לא מדברת על הפותחת אלא על מה שסיה תיארה שזאת מציאות לא נדירה בחלק מהבתים)
שימי לב למה כתבתי-ראשית גאולה
זה בסדר לומר הוא לא טוב בזה ולכן אני לא מצפה ואני לוקחת שם את האחריות ועושה

לבין לא סומכת עליו
אצלי לא לסמוך מביא תנועת נפש כזאת..שאח''כ מולידה עוד התנהלויות לא הכי מועילות לזוגיות

בפועל מסכימה
ואולי באמת זה לא ההיה מדוייק לכתוב את זה כאן
מאמייייייליהי12
אוף
חיבוק!!
ואי את זוכרת שאת אמא לפיצים? ואת אחרי לידה? ואת לא ישנה בלילה? ו.. יואו
זוכרת מעצמי את השלב הזה של אחרי הלידה השלישית עם תינוקות, פשוט תינוקות ('הגדולה' שלך בת כמה? שלוש וחצי? ארבע? אם אני זוכרת נכון)
וואי זה היה שיגעון
בור שחור של כעס, זעם כללי על העולם
בחוץ מאושרת. מתפקדת. נורמאלית
ובפניםםםם שה יעזור...
באתי להגיד שזה עובר

(נפלתי עלייך ממש.. אולי את בדכ בטוב וסתם ספציפית הייתה לך סיטואציה מרגיזה, רק זה הקפיץ לי אותי בשלב שלך ורציתי פשוט לשלוח לך מלאאא חיבוקים והזדהות)

הלוואי שאת דואגת לעצמך
שאת נחה
שאת מניחה את הראש מידי פעם ונרגעת


חיבוק חיבוק אלופה
האור יגיע ✨
תודה על התגובה הזאת. קלעת בול. ♥️הריוניסטית
אוח! ממש ממש מתסכל..באפיק
אוףףף כואב....מצטרפת למועדון
נראה לי שהציפיות שלך קצת מוגזמות מילדות כל כך קטנות...מחכה_ומצפה
אם אני זוכרת נכון הגדולה שלך בת 4 והקטנה בת פחות משנתיים (ילדנו בערך באותו זמן אז אני זוכרת). בעיניי אלה לא גילאים שילדים אמורים לקום לפני ההורים ולהיות עצמאיים בבית, ועוד להשגיח על אחים קטנים (עם בת השנתיים שלי *אני* לא תמיד מספיקה להגיב בזמן לכל השטויות שהיא עושה, אז בטח שלא אצפה מילדה בת 4 להשגיח עליה).
מעבר לעוגיות, יש הרבה מאוד סכנות אחרות שילדה בת 4 חשופה אליהן (וכבר לא מדברת על בת השנתיים).

אני מבינה שאת אחרי לידה וזה לא קל, אבל זו לא הפעם הראשונה שאת מתארת את הציפיות שלך מילדה בת 4 או 3.5 שבעיניי הן לא ריאליות, ואז כועסת עליה מאוד.
בעיניי ילדה בת 4 וילדה בת שנתיים לבד בבית (וכשאתם ישנים זה מבחינתי שהן לבד בבית) זו ממש סכנת נפשות.

מקווה שלא תיפגעי, אני כותבת את זה רק כי בעיניי זה יכול להיות מאוד מאוד מסוכן ונראה שזה לא משהו חד פעמי אצלכם.

אני לא מסכימה על הסכנת נפשותראשית גאולה
ילדה בת 4 היא לא קטנה
היא יודעת גבולות של מה מסוכן ומה לא
וכשנותנים להם תפקיד ואחריות הם יוצר אחראיים מהרגיל אפילו
אם האמא ישנה ולא שומעת כלום זה האמת פחות לעניין
אצלי כולם ערים ממוקדם בבוקר לבד בסלון ואני מנמנמת..כן ערנית לבכי או משהו חשוד אבל הגדולים שלי בני 5-6 והם לגמרי אחראיים ומטפלים מהמם בקטנים. ויודעים כולם שאם יש בעיה באים אלי

זה כן דורש ערנות בערב לא חהשאיר על השולחן או במקום נגיש מה דלא רוצה שיגעו

אבל אם השארתי עוגיות על השייש- ברורררר לי שהם יאכלו אותם. גם טם לא את העל אז בטח חלק
ולא מאשימה אותם
הכי טבעי בעולם בעיני
יש הבדל בין ילד בן 6 לילד בן 4...מחכה_ומצפה
הכעס על הבעל לגמרי מובן, על הילדות בעיניי ממש לא.
אני לא חושבת שזה הוגן לצפות מילדות בנות 4 ושנתיים ״להתאפק״ ולא לאכול עוגיות שעומדות להן מול העיניים (גם מבוגרים לא תמיד יצליחו להתאפק במצב כזה), ואני לא חושבת שנכון לכעוס על ״הגדולה״ שלא השגיחה על הקטנה.
ילדה בת 4 לא אמורה להשגיח על ילדה בת שנתיים, ואם זה נגמר רק בעוגיות אז בעיניי צריך להגיד שמזל שהיו את העוגיות להעסיק אותן ולא משהו מסוכן אחר.

בעיניי ילדה בת 4 לא מסוגלת להשגיח על עצמה עדיין, קל וחומר על אחותה הקטנה שעוד לא בת שנתיים. לא מתחברת לגישת ה״תנו להם אחריות״ בגיל סה״כ 4, זה לא הזמן עדיין. אפשר לתת להם אחריות בלסדר אחריהם את הצעצועים שלהם, לא בלהשגיח על ילדה בת שנתיים.
אני מסכימה איתך לגבי הציפיה בהקשר של העוגיותראשית גאולה
אבל בלי קשר-
תתפלאי כמה אמון יכל להוציא מילד בן 4. הרבה יותר מרק להרים צעצועים.
ומבינה שזה נשמע לך שהוא קטן
זה תלוי במה רגילים-אצלי כולם קטנים וצפופים בגיל אז מי שבגיל 4 נחשב מהגדולים..
אני לא אשאיר אותו לבד בבית להשגיח על עצמו לבד בודאי
אבל הוא מסוכל להרבה יותר ממה שתיארת

ואגב- להתאפק ולא לאכול עוגיות- ברור שלא שייך לצפות.
ילד בן 4 הוא קטן נקודה.פעםשלישית????
גם אם יש לו אחים צעירים ממנו ואז הוא "הגדול".
ובגיל כזה הם לא אמורים או צריכים להשגיח על קטנים מהם.
העוגיות נשמע לי החלק הכי קל בסיפור הזה..
ואם הוא לא מסוגל להשגיח על עצמו בטח שלא על מישהו נוסף.
סבבה אין מה להתווכח יותר מדיראשית גאולה
אני לא משאירה להשגחה לבד בבית
ולא כשאני יודעת שיש משהו מסוכן-הבית שלנו מותאם לילדים.
אבל אצלי בנוהל כשהם קמים מוקדם בבוקר הם משחקים ביחד והגדולים גם ממש עוזרים לקטנים במה צריכים ואני לא בול עץ אני מנמנמת ואם יש בעיה הם קוראים לי

אז מבינה שזה דעתך
אבל לא מסכימה איתה😏
תודה על התגובה. מוזמנת לצלצל לרווחה להתלונן.הריוניסטית
לי נראה שהיא הגיבה להודעה ספציפית (לא שלך)יעל מהדרום
היא אמנם הגיבה להודעה אחרתהריוניסטית
אבל בתגובתה היא כתבה לגבי המקרה שלנו עם העוגיות שלדעתה זה החלק הקל בסיפור.
ע"פ מה שהיא כתבה מסתמא שהיא חושבת שאני לא כשירה להורות אז נתתי לה את הכתובת לפנות. שלא תסתבך וזה..
היא הגיבה אלי -וזה בסדר מצידיראשית גאולהאחרונה
אני חושבת שכל אחת וסגנון ההורות שלה
יש כאלה שלא יורידו את העיניים מהילד 24 שעות
ויש כאלה שזה לא מתאים להן

ולא
זה לא קשור לרווחה
ולא למי טובה יותר
בעיני גם לעודף גוננות יש השפעה ומחיר
וגם להפך..
וכל אחת שתתמקם איפה שנכון לה
ואני בטוחה שברוב המקרים אין באמת הזנחה מופקעת או סכנה ממשית

ולי עיקר מה 'חשוב
זה שלא יחשבו שאם ככה אני חושבת זאת האמת המוחלטת
לא כל דבר שבעיניך לא ראוי הוא סכנת נפשות
כמו שלא כל דבר שבעיניך הוא בסדר הוא המלכתחילה בכל מצב

אני מבינה את מי שחושבת שילד בן 4-5 הוא קטן לכל מיני דברים
ולא צריכה שיסכימו איתי

אבל שגם לא יכריזו הכרזות שזאת סכנת נפשות נקודה
וואלה לא מסכימה ויש עוד דרכים להתייחס לכל מציאות

וזה נכון בכל נושא אגב


מנסה לענותהריוניסטית
בפשטות אכתוב שהגדולה לא משגיחה על הקטנה.
הקטנה לא עושה שטויות שמסכנות אותה ברוך השם. אין מה שיסכן אותה.. הבית מסורג לחלוטין. כל החפצים/תרופות/כל דבר אחר שעלול לסכן נעול.
הן יושבות לקרוא ספרים, לשחק ולאכול פרי/משהו שמי שמוציא אותן מהמיטה נותן. וכן מנצלות את הלבד כדי ל"הרים" קצת דברים טעימים.
כשהן לא יושבות בחדר לידנו, או שאני לא על הספה לידן, מישהו יוצא להציץ עליהן מדי כמה דקות.
אני לא מרגישה שיש פה סכנת נפשות משום סוג, ואם הייתי חושבת אפילו לרגע שיש לא הייתי זזה מהן לרגע.
המעשה הזה שתיארתי נעשה תוך כמה דקות בודדות עד שבעלי יצא אליהן.

מסכימה כמובן שעדיף שהן תהיינה 100% מושגחות, כמו שהיה עד לא מזמן, אבל המציאות היא מורכבת ואין כאן מקום להרחיב בנושא.
תודה על הדאגה
בכית? אמרת לו את זה????אמאשוני
כתבת כל כך מדוייק. תכתבי לו את זה. מאמצת גם.
הלוואי והם היו יודעים לנתח כל כך יפה את ההתפרצויות של הקשיים אחרי לידה אם היו יודעים בטוחה שהיו יודעים לתת תמיכה כמו שאנו זקוקות לה.
אז תגידי לו.
אולי בערב שבת תכיני לכם כוסות תה ותשימי את קופסת העוגיות עם משהו קנוי בפנים ועם פתק שרשום בו מה שרשמת פה... בטוחה שכשהוא יקרא הדרך ללב שלו תימצא והוא ידע להבין ולהכיל את התסכול שלך!
כי בשורה תחתונה ממש לא נעים אחרי כזאת טרחה לקום בבוקר למצוא פירורים אחרונים...

הסיטואציה מזכירה לי את הבלדה לסלט שלי.. חח..
תני כיף, אחותך להתאוששות שאין בה רגע דל.
מעצבןבת 30
תזכרי שאת אחרי לידה...הווליום של כל הרגשות שלך הרבה יותר גבוה עכשיו..
כל כך מתסכלאני זה א
קבלי קודם כל חיבוק של הזדהות והאמת שאחרי הרבה תיסכולים למדתי לצמצם השקעות שלוקחות ממני את בדל כוחותי האחרונים.. ( ברור שיש עדין פעמים כאלו אבל הצלחתי לצמצם) וגם תמיד שאני עושה משהו שבאמת לוקח ממני המון אנרגיות אני משתדלת להזכיר לעצמי שלא משנה התוצאה העיקר ההשתדלות שלי גיליתי שזה מצמצם כעסים ותסכולים אחכ כי באמת תמיד משתבשים דברים ..
מקווה שבנתיים קצת התאוששת ואת מצליחה לחזור לחייך לכבוד שבת ואם נשאר עוד קצת זמן אולי תבקשי מבעלך שילך לקנות לכם עוגה או עוגיות מפנקות לשבת
תודה לכולןהריוניסטית
אמרתי לו את הדברים
והוא התנצל.
ובאמת, לא יודעת כמה אפשר להאשים את הילדות.
לא באמת.
וכמובן שהכל נסלח ולקחים נרשמו.
תודה על ההבנה והתובנות
אוף נשמה, כמה באסהתוהה לי
ואיזה מהממת שעבדת והשקעת כדי שיהיה לכם טוב ומתוק בלב, ובסוף הכל נהרס ויצר משקעים. אוף אחד גדול. באמת לבכות.
אם היית גרה לידי הייתי מכינה לך עוגיות לפיצוי❤
ירושלמיות עזרתכןניק חדש2

לא קשור להיריון ולידה אבל אין לי איפה לשאול

אנחנו יוצאים מחר בע"ה לטייל קצת במדרחוב בירושלים.

איפה אפשר לחנות עם רכב?

חניון אגריפס עוד קיים?

לא נסעתי שנים לירושלים

אני חונה בחניון ממילא בד''כמתיכון ועד מעון

משם יש רכבת לאן שרוצים

בעיה שאין לי רב קוניק חדש2

לבעלי יש

מותר לו להעביר עלי?

שנים לא נסעתי באוטובוסים חחחח יש לנו רכב אחד והוא אצלי🤣

אפשר לשלם באפליקציהמתיכון ועד מעון

אני משתמשת באפליקציה של פנגו, אבל יש גם באחרות, בכולן אפשר לשלם באפליקציה על נסיעה בתחב''צ

את יכולה לשלם באחת האפליקציות פנגו, מוביט וכוחילזון 123

ואם כבר נוסעים בתחבצ אפשר לחנות בלי להכנס לתוך העיר נגיד בגבעת התחמושת או בהר הרצל

אני חושבת שאפשרהשם שלי

פעם ברכבת הקלה לא היה אפשר לשלם על עוד מישהו, אבל נראה לי כיום כבר אפשר.

ואת יכולה לשלם גם דרך אפליקציה.

עקרונית אפשר לשלם ברב קו אחד על שני אנשיםמתואמת

שימי לב שבמכשיר התיקוף צריך לבחור את האפשרות של שני תיקופים מראש, לפני הנחת הכרטיס.

אפשר לקנות רב קורקאני

אנונימי בתחנות רכבת הקלה ב10 ש"ח

תודה לכולןניק חדש2

איך משלמים בפנגו?

נרשמתי לאפשרות.

יש מלא חניונים בעיר, יש באגריפס, יש שוקניון, לאבית פרטי

חסר. אבל הם לא זולים (חניוני הרכבת הקלה יותר זולים)

באגריפס יש את חניון חלון לירושלים

לפעמים אפשר למצוא באזור הדוידקה בפנגו

אוקיניק חדש2

תודה רבה

בגבעת המבתררקאני

יש חניון ענק בחינם

חניון נחל צופים קוראים לזה

ורכבת הקלה עד לעירייה

נראה לי הכי קל ככה

מקווה שלא מסוכן שםניק חדש2

למה מסוכן?רקאני

ערבים וכוניק חדש2

החניונים במרכז העיר יקרים.. בהר הרצל יש בחינם וגםאוהבת את השבת

בגבעת המבצר

משתיהם לוקחים רכבת למרכז העיר , בערך 20 דק נסיעה ..

רק לזכור לתקף, אפשר באפליקציה של מוביט או פנגו, אחרת הקנס של 180 שח עולה יותר מכל חניון🤪🤪

אני לא אשכח בע"הניק חדש2

היום הפנגו חכם כבר חחח

הכוונה ברכבת הקלה, הרבה שוכחים ונקנסים...אוהבת את השבתאחרונה

בחניון המחסום לא נפתח אם לא משלמים אז זה קל יותר...

ובחניה כחול לבן גם שוכחים לפעמים....

יחסים מול אבאמדפדפת

אשמח לעצות שלכן

אני מרגישה שאבא שלי לא אוהב את בעלי וזה כל הזמן מתבטא בעקיצות וכעס כלפיי

זה קשה לי כי באמת חשוב לי להיות ביחס טוב איתם והם גם עוזרים המון

ואילו מבחינת אבא שלי אם אנחנו נוסעים לצד השני זה מוזר והוא לא מאמין לי אף פעם שאני בסדר עם המשפחה של בעלי

כל היחס והעקיצות כל הזמן מאוד יושבות עליי

ממש לא נעים!!!🫤😣❤️שיפור

היחסים שלך איתו תמיד היו מורכבים? יש מצב לדבר איתו על זה?

היינו ביחסים ממש טוביםמדפדפת

ואין מצב לדבר איתו

כשניסיתי הוא פשוט הפך הכל עליי

הוא מאוד ביקורתי ורוצה שהכל יהיה בדיוק כמו שהוא אוהב ובעלי שונה ממנו בהכל וזה מטריף א

ותו

היה לי ככה עם אמא שליאונמר

למדתי שזה מה יש,

לסנן ביקורים למינימום ולהפחית קירבה שלהם.

היתי מגיעה יותר לבד בימי חול משבצות נגיד.

באמת היה בלתי נסבל, וכן ניסיתי לדבר איתה, וראיתי שאין סיכוי ואין תועלת.

תזכרי שאותו בחרת אותו את אוהבת. כמה שהרבה להפחית קשר עם ההורים בגלל זה, לי זה היה עדיף...

זה ממש קשהמדפדפת

כי אמא שלי היא כן עוגן מבחינתי

וזה בא ביחד

לא חושבת שאת צריכה להפחית רק לסנןעל הנסאחרונה

לשמיע רק דברים טובים וחיוביים על הצד השני

נראלי שאני על סף גירושים...אלסה

גילויים קשים על בעלי לצערי..

קשים מאוד מאוד.

ברמה שאני לא מסוגלת לתאר.

הוא מבין שהאמון שלי בקרשים.

הוא לא מוכן ללכת לטיפול, ממש אומר שאין מצב לטיפול.. הוא מבקש שאסמוך עליו. שהפעם זה יהיה אחרת...

מרגישה מרומה שאני בזוגיות שלא מגיע לי אותה.

וחוץ מזה, במקום להוריד את הראש, הוא עוד מעז להתווכח איתי על שטויות ולריב איתי סתם.

במקומו הייתי אומרת תודה על זה שאני עוד כאן אחרי הדברים שהוא עשה מאחורי הגב שלי.

היי, מודה לכולן על העזרה והעצות הטובותאלסה

באמת מודה לכן מאוד, זה נושא שאני מרגישה שאי אפשר לשתף כל כך מישהו אז מזל שיש את המרחב הזה. אני עוד בבחינת הדברים. אחרי שיח רציני שבא ממנו לאחר מה שאמרתי,

הוא הולך לטיפול רציני בבעיית ההימורים, במסגרת סגורה כנראה..(הוא עשה קצת בירורים בשישי עם המקום בו טופל בעבר...) הוא מבין שיש בעיה והוא הולך לקחת את עצמו בידיים, שיתפנו בשבת את ההורים שלו יחד(את ההורים שלי נשאיר כרגע מחוץ לזה מניחה שנצטרך לפתוח את זה איתם גם בקרוב. ) הם היו בהלם, כעסו מאוד והצטערו לשמוע אבל הם יתמכו בו.

בקשר לבגידה, כן זה עצוב וזה כואב ואין לי מילים באמת לתאר כמה זה קשה(כן יש קצת פרטים שאני לא רוצה לשתף אבל הם כן משפיעים על איך שאני רואה את זה..) אבל לצערי אני יודעת שזה חלק מהמחלה הזו, שאין שיקול דעת ומכור יעשה הכל כדי להשיג את מה שהוא רוצה

אז כרגע הוא הולך להיכנס לטיפול. וכמובן טיפול זוגי. אני שמחה שהוא החליט להילחם.

מקווה שאחרי הכל אני אצליח לסלוח ולהישאר

תודה לכולכן על המילים המחזקות ואני לא הולכת לוותר על עצמי. אני נשארת רק בתנאים שלי.

מעבד מזוןאפרסקה

היי בנות,

למי שיש דקה להשקיע, צריכה לבחור מתנה מהעבודה ויש שם 2 אופציות של מעבד מזון שאני צריכה-

סמוראי SUFP100, גדול יותר ועולה מסתבר באזור ה1100

סאוטר FPS585, יותר קומפקטי ועולה מסתבר באזור ה480

למישהי יש איזשהו דגם להמליץ? אני רוצה בעיקר בשביל לחסוך לעצמי גירוד ירקות בפומפיה. גם מושך אותי יותר זה שקומפקטי כי אני לא רוצה שיתפוס יותר מקום. מצד שני, היקר יותר בטח איכותי יותר?

אשמח לתובנות 🙏

אני לא סובלת מכשירים גדולים ומסורבליםהלוואייי

מתעצלת להוציא ולהכניס ולשטוף כלים.. .

ממליצה על מה שקטן

בסוף מה כבר צריך כזה איגותי לקציצת ירקות

כמה כבר את צריכה אותו ..לא על בסיס יומי..

אז בעיני הכי חשוב נח לישמוש

אני בכלל משתמשת מכמו מגרדת מגניבה מעלי אקספרס שכל לגרד איתה לא חשמלית קטנה וקומפקטית ולא צריכה מעבר

אני גםאפרסקה

תודה על הזווית ראיה

לרוב המחירים הם לא באמת המחירים שהמוצררק לרגע 1

נמכר באמת אז אל תסתכלי על זה

לדעתי סמוראי זו חברה פחות טובה מסאוטר

הכי חשוב אם הצורך שלך זה בעיקר גירוד ירקות לראות את הגודל של הפומפיה והאופציות שיש

תסתכלי גם על העוצמה

אז זהו שהמחיריםאפרסקה

הוצאתי מהאינטרנט לא מהאתר של המתנות, שם לא היה כתוב.

הסמוראי 1000 וואט והסאוטר 750 וואט. אבל את צודקת באמת סאוטר זה חברה איכותית.

מבחינת פונדציות נראה שיש להם אותם פונקציות.

מנסיוני המוצאים של סמוראי טובים אבל איןהמקורית

לי את המעבד מזון שלהם

תסתכלי על סרטוני סקירה

לי יש מעבד מזון של סמוראי והוא מצויןשקדי מרק

לא יודעת לגבי הדגם

לי יש סאוטר כבר הרבה שניםDoughnut

אבל לא יודעת אם הדגם הזה, מאד מרוצה.

שימי לב לשני דברים חשובים 1. הגודל של המיכל- אם הוא פיצי וצריך כל רגע לעצור לרוקן שיהיה מקום לעוד ירקות- זה מעצבן. 2. החלקים המצורפים- אני קניתי לפסח מעבד מזון ולא שמתי לב שאין בו דיסקית לגירוד דק- שזה החלק היחיד שאני משתמשת, זה היה ממש מבאס וכמה שניסיתי להשיג חלק מהספק וממקורות נוספים לא הצלחתי. אז שימי לב שיש את החלקים הנדרשים לך.

תודה!אפרסקה

איך אני יודעת שיש חלק שמגרד דק? זה מה שאני צריכה גם.. רשום שיש להב לגירוד או איך שלא קוראים לזה, השאלה איזה גודל זה יוצא..

ניסיתי לחפש סרטונים לא ממש הצלחתי

פה באתר שלהםDoughnut

כתוב שיש 3 דסקיות- פריסה גירוד וצ'יפס. בתמונה זה נראה פריסה גסה ולא עדינה...

מעבד מזון דגם FPS585 - Sauter

יש שם אפשרות לפנות לשירות לקוחות אני הייתי פונה ושואלת אם זה כולל גירוד דק.

תודה רבה לךאפרסקה

עזרת לי מאוד

☺️❤️Doughnutאחרונה

הילד המתוק שנעלם באשקלוןשושנושי

מאז שקראתי על הידיעה הזאת, אני בחרדות שדבר כזה עלול לקרות גם לי.

אני לפני טיסה לחול (מקווה שלא יתבטל), קניתי רצועות לילדים ועדיין אני לא מצליחה להפסיק לחשוב על זה. כולי מזיעה ועצבנית רק מהמחשבה על זה. עצוב וכואב. בשורות טובות בקרוב!!!!

מאוד עצוב. אבל לא צריך להסיק מידפרח חדש

שזה יכול לקרות לכם.. זה דבר נדיר

ודווקא אני חושבת שדבר כזה קורה יותר במקום המוכר שאז מאפשרים יותר חופש ופחות לחוצים כל רגע.

באמת עצוב ומלחיץקופצת רגע

אבל למען האמת את 'על זה' ואפילו יש לך רצועות נשמע לי שהמצב אצלך טוב.

אם את רוצה אפשר גם לשים על הילד 'אייר טאג' יש גם כאלה שמתאימים לאנדרואיד.

בן כמה הגדול? אולי תקחו אתכם עגלה גם בשבילו, כדי שיהיה לו מקום מוגדר לשבת בו, וכשתהיו במקומות עמוסים תגידו לו שעכשיו אסור לקום? זה יכול לעבוד עליו?

את עושה אץ ההיערכות הנדרשתאמאשוני

אם היית אומרת שאת אנטי פתרונות מסיבות מדויימנות

אז היית חסקת אחריות.

אבל את לגמרי "על זה"

לא נותנת לשיקולים זרים להכתיב את ההשתדלות שלך, ממש שאפו!!

מה עם האייר טאג שרצית?

שימי לגדול בנעל.

ולגמרי להביא לו עגלה! מסכימה ממש עם העצה הזאת (טיולון מתקפל מטריה, תשאילי ממישהו רק לטיסה)

עגלות ילדים לא נחשבות במשקל, אל תחששי.

היתרון בעגלה, יותר משזה יעזור לשמור על הילד, זה יעזור לך לשחרר בלי להיות בלחץ כל הזמן.

מן הסתם יהיו מקומות פחות הומי אדם שתוכלי לתת לו גם מרחב

אבל במקומות הומי אדם לא לחשוב פעמיים.. הוא יכול להנות גם בתוך הטיולון.

איך אתם מתכוונים להתנייד? מקווה שאתם שוכרים רכב, תשימי נעילת ילדים.

בהצלחה!

נהיה עם רכב חלק מהזמןשושנושי

נהיה עם שתי עגלות. איירטאג לא מצאתי אחד שמתחבר לפלאפון שיאומי שלי. אז קניתי רצועות ועם כל הקושי אני משתמשת באחד מהם גם פה בארץ, דווקא מקבלת פידבקים ממש טובים מהסביבה. יש מבטים מוזרים אבל לרוב בסדר. תחשבו על זה שעם רצועה יש לילד אפשרות להיות במרחק של עד 2 מטר, אם אביא לו יד כל הזמן הוא יהיה במרחק של עד חצי מטר. יש לו הרבה יותר מרחב.

אצלנו,

אני כבר לא יודעת אם אלה ילדים שבורחים או אמא עם קשיי קשב שלא יודעת להשגיח.

אני איתם כל הזמן, מחזיקה יד וממש כל צעד איתם.

הגדול איכשהו פתאום יכול להיעלם, ממש בשניות.

והוא כבר גדול מידי בשביל להסכים להביא יד כל הזמן.

נשימה עמוקה לחופשה ארוכה. בעז''ה יהיה לנו ממש כיף.

ממש מלחיץהבוקר יעלה

ומעניין באמת איך זה קרה.

זה באמת פחד אלוהיםכורסא ירוקה.

כל כך מבינה אותך!

רצועות זה רעיון טוב ואולי כדאי לשקול איזה שעון gps? לא יודעת אני ממש חרדתית בדברים האלה

אני רוצה שעון אבל לא מצאתי אחד שמתחבר לשיאומישושנושי

קניתי אחד וזה לא עבד. בחנות פלאפונים אמרו לי שעם שיאומי יש בעיה.

אולי תשאילי נייד לטיסה?אמאשוני

גם לך וגם לבעלך יש רק שיואמי?

שמעתם שמצאו אותו חי ושלם? ב"ה!קופצת רגע

כן הרגע ראיתיאפרסקה

וואי ב"ה ממש לא מובן מאליו

נמצא ב''ה. והאמת שזה סיפור מאוד מאוד לא ברוראורוש3

הוא לא נראה כמו ילד שהיה יממה בשמש. וגם חיפשו אותו בטירוף. משהו שם לא הגיוני. בטוח יש משהו מאחורי האירוע. אז כמובן להיזהר תמיד בטירוף. אבל לא הייתי מסיקה משם מסקנות...

ב''ה ממש ניסים שהוא נמצא. ישתבח שמו.

הוא נמצא בשיחיםoo

אולי הוא היה שם רוב הזמן/ ישן

אבל איך הגיע את ה7 ק"מ עד אליהם?מרגול

השיחים היו מאוד רחוקים מאיפה שאיבד את משפחתו

ראיתי צילום אוירי שמראה שזה 3.5 קמ מרחקפרח חדש

ולא כמו שאומרים שזה 10 ק"מ

זה הגיוני שהוא הלך והלך

זה נס מטורףבאתי מפעם

הוא כן היה חצי מעולף כשמצאו אותו, האמת הייתי בטוחה שחטפו אותו והתחרטו , אבל הוא כנראה הלך מלא ונרדם... מצאו אותו ממש ברגעים אחרונים, ממש מפחיד ומזעזע. נס גדול

וואי ממשאורוש3

וואי ממש ממש, סיפור הזויאמא לאוצר❤אחרונה

נס ממש וממש משמח שנמצא בריא ושלם .אבל משהו שם בהחלט לא מובן ולא נשמע הגיוני

צמודים וקשה לי- חייבת עידודניק חדש אנונימי

חברות חייבת עידוד מכן מרגישה שכל יום הוא יום מלחמה/הישרדות

כמעט חודש אחרי לידה שניה. בת בכורה בת שנה ו7 חודשים גיל מאתגר מאוד הכנה לגיל שנתיים

הרדמות סיוט לוקח לנו שעה ואפילו פלוס להרדים אותה(נרדמת בלול לבד יושבים עם כיסא לידה ושרים קצת מנדנדים את הלול).

בנוסף מתעוררת בלילה (כנראה זה קורה מהקנאה לתינוקת והכל ריגשי ) כמה פעמים וב4-5 לפנות בוקר בכי צרחות מרדימים שוב

אני מניקה יוצא שאני ובעלי על חוסר שעות שינה מרגישה שלא ישנה וכל יום הוא נצח. פלוס יצאנו לחופש מהמעון ואני מנסה שכל יום יהיה איתי מישהו בבית.

קשה לי יודעת שזה זמני אבל זה נראה נצח

באלי שיגדלו כבר

אוף מרגישה שאני רק רוצה שיגמר היום כי כל יום קשוח לי

לא אדבר על התינוקת שזה מלא הנקות ביום וגזים.

חייבת עידוד שלכן… מתי ראיתן שיפור? אחרי כמה חודשים? מתי הגיל הזה מתאזן? טיפים

אתמול בעלי הלך לבית כנסת והחזרתי אותו כי היא התעוררה אחרי חצי שעה ושתיהן בכו לי לא יכולתי כבר אחרי יום שלם איתן

רושמת מאנונימי כי אין סיסמה לניק הרגיל

אצליאיזמרגד1

לא בדיוק אותם גילאים, אבל הייתי לבד בבית כל יום מאז שהתינוק היה בן שבוע עד שבעלי חזר מהעבודה... היה קשוח ממש אבל ב''ה אחרי 3 חודשים הרגשתי שנכנסו למסלול טוב ב''ה ותכלס היה לי ממש טוב איתם בבית אחרי הקשיים של ההתחלה.

הטיפ הכי טוב זה לזכור שהזמן עובר, עכשיו זה קשה אבל בעז''ה הם יגדלו קצת ויהיו החברות הכי טובות😍

מנשא טוב מציל חיים, תנסי

ולנסות להקל על עצמך כמה שיותר- לישון כל רגע שאפשר וכמה שפחות לעבוד בבית שמקביל

תודהה שעצרת וכתבת ליניק חדש אנונימי

משתמשת במנשא פה ושם אולי באמת אתחיל להשתמש גם בבית

יודעת שזה זמני זה נראה נצחחח 🥺

מתנחמת שעוד קצת חגים ובעלי יהיה בחופש איתי

זהoo

מאד הגיוני להרגיש ככה עם 2 תינוקות

זה יכול להיות קשוח הרבה זמן

כי ילדים קטנים ותינוקות לוקחים לרוב הרבה אנרגיות וסבלנות

להבין שזה הגיוני ולתכנן את היום/ תקופה לפי זה זה יכול לעזור

וואי איזה קשוחצלולה

תקופה קשוחה ממש,

אבל זמנית ועוברת..

אני תמיד מרגישה שקלה בכמה שלבים. בעיני מאוד תלוי גם בתינוק ובאופי שלו.

אני הרגשתי הקלה חלקית איפשהו באזור גיל שלושה חודשים, ובהמשך שוב סביב חצי שנה ושנה.

תקחי כמה שיותר עזרה, תזכרי שזו תקופה והיא תעבור ולכן אין מה לחסוך בעזרה כרגע. תשמעי לא להגיע לקצה, לתפוס את עצמך לפני ההתפרקות. טוב מאוד שקראת לבעלך מהתפילה, זאת התקופה עכשיו, לכל זמן ועת ובע''ה יבוא יום שהוא ילך בנחת לביה''כ.

חיבוק, ושתראי המון נחת בע"ה🤗

רק אומרת שזה נורמלי מאודפרח חדש

ואין פה משהו חריג או בעיה בך/בילדים

זה פשוט קשה מאוד מאוד

אני בשלב כזה הייתי נעזרת בילדה מהבניין

היא היתה משחקת עם ה"גדול" בשעת אחהצ שזה השעות הכי קשוחות

לאט לאט נכנסנו לשגרה יותר יציבה התינוק טיפה גדל ואז הפסקתי עם העזרה

אבל כן זה היה קשה מאוד!!

הכי הגיוני בעולם התחשות שלךרק טוב!

את נמצאת בשלב מאתגר.

מנסיוני, לוקח כ3 חודשים עד שהבית נכנס לאיזון ושגרה חדשה. לא אומר שמאז הכל קל, אבל כבר יודעים מה עובד טוב ומה פחות, ואיך נכון לעשות כל דבר כמו סדר יום, מקלחות, הרדמות, ארוחות, נסיעות, יציאות מהבית וכו.

לא פירטת איזה חלק ביום הכי קשה או מאתגר לך, אז אשתף שאני עם תינוקת בת חודש וחצי עכשיו, והערבים קשוחים. בד"כ מתחילת אחה"צ עד 23 בלילה וצפונה היא לא כ"כ רגועה... וגם במשך היום מרגישה שעמוס ולא מספיקה לפעמים לנוח או להכין אוכל. ואצלי היא השביעית אז יש כאן עוד ידיים שיכולים להחזיק אותה ומעליה בן 3 וחצי. ועדיין זה שלב מאתגר. כך שאני ממש מבינה אותך.

מחזקת אותך להתמקד בצרכים הבסיסיים, להעזר בכל מי ומה שאפשר. ולדעת שעוד מעט בעז"ה תכנסו למסלול שיותר יהיה קל. (אצלי שלושת הגדולים צפופים. השלישית נולדה כשהגדול היה בן שנתיים ו8 חודשים)

והכי חשוב בשביל הכוחות שלך לישון טוב עד כמה שאפשר, ולאכול טוב (לא צריך ארוחות גורמה, אבל כן אוכל מזין ולא גאנק, וכמובן מים בימים חמים אלו).

את עוד במשכב לידה, נסי לשמור על הכוחות שלך, וכמה שהבעל יכול להיות יותר בתמונה זה רווח נקי של שניכם.

עוד משהו לגבי הגדולהרק טוב!

מנסיוני, מה שהכי עוזר-

לתת לה להרגיש שהאחות החדשה היתה מתנה בשבילה. גם בגיל כזה היא לגמרי יכולה להבין אם התינוקת זה שבר שאסור להתקרב, לגעת, לוקח לה את אמא, וכו.. או שאיזה כיף שיש לי בובה שמותר ללטף (תציעי לה, ותראי לה איך. תסבירי לה איפה לא ולמה). אפשר להביא לה טיטול או לעזור לאמא להחליף לה, אפשר לשים לה מוצץ, אפשר להחזיק אותה (כמובן יחד איתכם, אבל שהיא תרגיש שהיא מחזיקה). וכו. כל זה נון תחושה שזאת מתנה שווה, שהרווחתי חברה, ואחריות ולא הפסדתי.

פה בשביל להגידטוט

אצלי השנה הראשונה היתה קשה כמו שאת מתארת.

נעזרתי הרבה בביבייסיטר שהיתה ביחד איתי והילדים.

עכשיו הם בני 3 ו2 וזה הכי מתוק בעולםםםם

משחקים שעות ביחד. אוהבים וחברים. במקרה שאחד מהם איתי לבד הוא שואל איפה השני.

אתן ממש מעודדות אותי עם כל הקושי אוףניק חדש אנונימי

מרגיש לי שאני חייבת מישהו איתי כל יום גם לחברה וגם לעזרה

אוף וחמותי עוזרת מלא במהלך השנה שהבת שלי אצלה ביום יום. באלי לעשות אצלה שבת אבל בטח בעלי פחות ירצה

ואמא שלי פחות תצליח להשתלט להרדים וכאלה

ועוד משהו… אני רק במחשבה שיגדלו כברניק חדש אנונימי

וזה מבאס אותי שאני רק רוצה שהזמן יעבור ויחזור לעבודה לשגרה

באלי להנות מהן להיות בטוב

בעלי עוזר לי מלא ואהבה שלנו התעצמה עוד יותר עם הקושי הזה

הקושי הוא ההרדמות הלילות ההתעוררות של הבכורה

והתינוקת לפעמים איך ששמה אותה מתעוררת ואז זה לופ של הנקה 24/7 ככה מרגיש

אני רוצה בהמשך לשלב תמ"ל. יש תמל שלא עושה בעיות עיכול וכו? מניסיון שלכן…

כל טיפ יתקבל בברכה

גם אני מתבאסת מהמחשבה הזאתצלולה

הקטנה שלי תכף בת שנה ומאז שנולדה היא די מאתגרת אותנו. המון פעמים אני מוצאת את עצמי אומרת שאני מחכה שהיא תגדל... ומציבה לעצמי יעדים חחח🤭

אמרתי לבעלי שלא כיף לי להיות בראש הזה בגידול שלה, ולא בהנאה מהמתיקות. כי היא באמת בובה, מתוקה ממש. הוא שיקף לי שאני לא מחכה שהיא תגדל אלא שהקושי יחלוף.

איזה יופי שאפשר לחשוב על זה שהקושי יחלוף.

מזכירה לךקדם

שאת ממש קצת אחרי לידה, עדיין במשכב לידה, ממש הגיוני שזה ככה, לקוח זמן להתאושש מהלידה ולפני שישה שבועות אין מה לדבר בכלל. כשאת תתחזקי ותרגישי יותר טוב זה יראה אחרת... בנתיים כמו שתיארת כדאי עזרה כשצריך בעיקר כדי לישון ביום, אם אפשר לפחות שעתיים ברצף, זה מאוד משמעותי.

לנו גם יש רווח כזה בין ילדים וגם אחותי ואני ברווח כזה ובאמת זה כל כך שווה כשגדלים!!

אני רק רוצה לעודד (בתקווה שזה יעודד)מתואמת

שלא תמיד זה ככה עם צפופים. אומרת את זה בעיקר כדי שלא תחששי מילדים הבאים... (למרות שאי אפשר לדעת מראש)

שני הראשונים שלי צפופים יחסית (שנה וחמישה חודשים הפרש), והם היו תינוקות נוחים מאוד והגידול שלהם היה יחסית קל (יחסית, כמובן, כי תמיד גידול ילדים נושא אתגר), והיה לי גם כיף איתם.

יש לי עוד שני צפופים (הפרש של שנה ותשע), וזה כבר היה מאתגר יותר, כי הגדול מביניהם היה תינוק מאתגר (בגיל שנתיים הוא יחסית נרגע).

והכי מאתגר היה לי דווקא (ועדיין, בעצם) עם שתי האחרונות, שהן לא צפופות (הפרש של שנתיים ותשעה חודשים), פשוט כי שתיהן היו תינוקות מאתגרות וגם בתור ילדונות הן מאתגרות...


בכל אופן, כרגע עוד לגמרי הגיוני שקשה לך, כי את שנייה אחרי לידה. כשקצת תצליחי להתאפס, אולי תנסי לברר אם יש משהו ספציפי שמציק להן - משהו שמקשה על הגדולה לישון ברצף (קשה לי להאמין שזה נטו רגשי), משהו שמקשה על הקטנה לינוק (אולי אלה לא רק גזים, וגם אם אלה גזים אולי יש דרך להקל עליה).

ובינתיים - כן, תנסי להיעזר כמה שאפשר בכל מי שמציע עזרה... אולי אפילו בייביסיטר שתוציא את הגדולה לטיולים ותעייף אותה מספיק כדי שתישן טוב בלילה וגם תיתן לך מנוחה לטפל בתינוקת לבד...

הרבה כוחות ומזל טוב!

ממש מבינה..ומנסיוני רוצה גם לעודדהלוואייי

אצלי גם כולם צמודים ..

ובשנים הראשונות גם חוויתי הרבה קושי של אינטנסיביות שוחקת

וגם אצלי הם בכיינים ורוצים ידיים ולא ישנים וכו

חושבת שזה תהליך של למידה אמהית.

בהתחלה הבנתי שלא נכון לבא עם ציפיה להצליח ושיהיה קל ויתקתק הכל

אני לומדת את המקצוע

אני לומדת את עצמי שם

לומדת מה עובד לי ומה מאתגר לי

לומדת איפה אני יכולה לעזור לעצמי ומה יכל להקל עלי

לומדת לחשוב יצירתי

לומדת לכבד את עצמי ושאני חשובה והשמחה והכוחות שלי חשובים

לומדת לעשות איזונים

לומדת לקחת בפרופורציות

לומדת להזכיר לעצמי מראש שזה תקופה קשה יותר אבל היא עוברת ולכן לומדת לקחת אוויר ולנשום עמוק

ובעיקר

לומדת להקליל!! לא לשקוע בהווה מדי

אז לא ישנתי.

.לומדת לומר את זה לעצמי בטון זורם ועובר הלאה

לתת חיבוק לעצמי ולהמשיך

באחרונים למדתי לזהות שאני רוצה להנות ולא רק לשרוד

ואז גם ניסיתי ללמוד איזה גישה תעזור לי להצליח להנות גם בקטנטנות

וזה עובד

ב3 האחרונים ממש נהנית מכל רגע לצד העיפות והבקשות וכו

קצת כמו שפיתחנו חוסן מול טילים

אז אני מרגישה שעם הזמן פתחתי חוסן מול אתגרי התינוקות והאמהות אחרי לידה

אני משתדלת לא לקחת קשה ..לכתוב הרבה להקשיב לעצמי אבל לעבור מהר הלאה ולא לשקוע בקושי

הסיפור הוא לידה ותינוק וילדים מתוקים

ויש גם קישוטים של קושי..לפעמים הם על כל הדף..לפעמים רק בחלקו

וכל זה נכון לא רק לצמודים.אבל בצמודים י ש יותר סכנה לחוות רק את ההישרדות ולא את המתיקות

ולכן חושבת שהעבודה היא תודעתית בעיקר

וגם פרקטית למצוא דרכים להקל על עצמך

ולזכור שזה זמני ההתחלה זה עובר

איזה כיף שאתן מגיבות לי זה ממש עוזר לי לדעתניק חדש אנונימי

שזה באמת זמני ושווה את זה

מישהי רשמה שבעלה אמר לה שזה לא שיגדלו אלא שהקושי יחלוף… אהבתי ממש את המחשבה

אנסה כמה שיותר לזרום ולא לשקוע

כמה שאפשר..🩷

תודה לכן

חודש זה כלוםםםםםאוהבת את השבתאחרונה

עדיין כל הגוף מפורקת

ההורמונים ברכבת הרים

קחי את הזמן

תקלי על עצמך

תנוחי כמה שאפשר

הגדולה בסך הכל רוצה פיצוי על הבלעדיות שאבדה

הקטן או קטנה לא רגילים להיות מחוץ לרחם ורוצים מגע כמה שאפשר

לי אבל זה אישי

היה הכי טוב פשוט לישון עם שניהם..

בלי לקום בלילה

בלי התעוררויות ביחד הם ישנים מעולההההה

גם שהשלישית נולדה הבכורה המשיכה לישון איתי

כשהרביעי נולד השלישית המשיכה...

יש ילדים שזקוקים לזה

.

אצלנו עבד הכי טוב להתחיל את השינה במיטה שלהם ובהתעוררות הראשונה לעבור לידי

אבל היו גם תקופות שמראש הרדמתיבמיטה שלי

הריח של הסדינים המגע נוסך שלווה

בכל מקרה לא בטוח שיתאים לך

אבל העיקר להקלילללללל

לנסות להנות מכל רגע שאפשר

להודותתתתתת על הניסים

ופה ושם לצאת לרבע

שעה הליכה לבדדדדד

לקנות משו

להתפנק בקפה

להרגיש שיש לך רגע של שקט לעצמך

חלומות על ילד נוסףshiran30005

כולם מסביבי יולדים, לנו יש 4 ילדים 2 גדולים 14-15 ו 2 קטנים 3 וחצי- שנתיים וחצי, מבחינתי אני סיימתי. ילדים פגים שדורשים המון השקעה , בדיקות אני בעצמי חלשלושית כזאת וחסרת כוחות, הריונות בסיכון גבוה מאוד לא פשוט

אבל ממש בוער בי להביא עוד ילד,להיות בהריון עם כל המשתמע מכך, אשפוזים ארוכים, דימומים, צירים מוקדמים, עובר קטן ומלא מלא מעקבים ועדיין ממש ממש בא לי לחוות את זה שוב

עבורי זה די לא מומלץ מבחינת הרפואה אז חושבת שסיימתי, אבל איך מתנתקים מהמחשבה? חולמת מלא מלא שאני שוב שוב בהריון, רק אתמול חלמתי שילדתי שוב וככ נהנהתי מהחלום

איך מצליחים לעשות קאט ולהבין שזהו?

אני בת 36 ועם ההסטוריה שלי כל שנה פה משחקת לרעתי...

אם יש סכנהניק חדש2

מתמקדים במי שנמצא ברוך השם.

עדיף פחות ילדים לאמא בריאה מאשר יותר ילדים ואמא בסכנת חיים.

אני אישית לא מסוגלת לחשוב על עוד ילד. יש לי 3 שיהיו בריאים.

כן יודעת שאתחרט כמעט בוודאות.

אבל לא מסוגלת לעבור את כל מה שעברתי.

אז נהנית מהם ככה.

תחפשי חלומות אחריםoo

לחיים יש כ"כ הרבה מה להציע חוץ מילודה

שלווה

תחביבים

טיולים בטבע

קשרים חברתיים

בילויים וחוויות משפחתיות

תשימי לב גם מה כתבת בהתחלה

'כולם מסביבי יולדים'

ותביני למה החלום שלך מתרכז במשהו אחד

מאוד מובן הרצון והחלומותפרח חדש

שמעתי ממישהי שגם היה לה משהו דומה

ואז היא הבינה שבעצם חוץ מהרצון לעוד ילד כמובן אבל בתוך תוכי זה, עמוק בפנים נמצא בעצם איזה חוסר שאת מרגישה צורך למלא

וצריך לחשוב איך למלא אותו במשהו שהוא לא זמני. הילד כמובן הוא לתמיד

אבל הריון ולידה יהיה ויעבור ואז שוב תרגישי את זה.. מבינה?

לעבור לאיזה מימוש עצמי באופן אחר

שייטיב איתך ועם משפחתך

מסכימההמקורית

אני רק אומרת שאת מדהימהמתואמת

שעם כל הקשיים המטורפים שאת חווה סביב היריון ולידה וגם גידול הילדים - את עדיין רוצה היריון❤️

מעריכה אותך מאוד!

מציעה לך - לא לגנוז את החלום מיד, אלא לחלום אותו עד הסוף, לפרטי פרטים, ממש לחוות אותו, להתענג רק מהדברים הטובים שבו, לשהות בו כמה זמן...

ואז, באהבה רבה ובאמונה שלמה, לסגור אותו היטב בעטיפת מתנה, להניח אותו בכדור פורח, ולתת לו להמריא אל על... (אני אוהבת לדמיין שיש מקום בשמים שבו כל החלומות שלנו נאצרים ונשמרים, וכמו שתפילה לא הולכת ריקם, גם חלומות לא נעלמים. אולי מישהו אחר יזכה בהם, אבל הם עתידים להתגשם...)

ואחרי ששחררת את החלום הזה - נסי לטוות לעצמך חלום חדש, חלום טוב ומספק. הוא אולי לא ישתווה לחלום של ילד נוסף, אבל כן יכול לתת לך סיפוק ושמחה.

מתפללת בשבילך לטוב❤️

אני גם עם ארבעהאמאשוני

וכפי הנראה סיימנו.

בהתחלה לא קל להשלים עם זה, אבל ככל שהילדים גדלים ההורות משתנה ומתמקדת בדברים אחרים ופחות בגיל הרך ואז גם פחות מתגעגעים.

אני רואה מסביבי תינוקות והם מתוקים, אבל לא מרגישה שזה משהו שקשור לסיפור שלי איכשהו..

הרבה שנים זו הייתה פסגת שאיפותייך עד שזכית ב"ה לשני הקטנים,

כנראה שלעד תשאי איתך את הכמיהה לתינוק

ועדיין צריך להפריד בין הכמיהה עצמה והזכרונות של המסע שהיה, לבין המציאות שעכשיו ב"ה אחרי שזכית ללדת פעמיים בניסים מופלאים צריך לעבור הלאה..

רק אתם תחליטו אבל לי זה נשמעאורוש3

פחות...

הקטנים שלך הם ניסים. והם דורשים המון המון טיפול והשקעה.

פלוס נשמע שצריך נחת קצת לנפש שלך, לזוגיות.

יכול להיות שזה רצון שתמיד יהיה, גם אם יהיה עוד אחד, אז אחריו. אז אולי צריך לתת לו מקום, להרגיש אותו ולעשות עבודה להשלים עם זה שהוא שם וזה בסדר גם אם הוא לא בא לידי ביטוי.

ולהתמקד באתגרים וברגעי הטוב שיש.

אם את כל כך רוצה אז למה לא?Avigailh1אחרונה

לכי עם הלב שלך

יכול להיות שההריון הזה לא יהיה בסיכון ויהיה רגיל לגמרי

ו36 זה גיל סבבה

זוכרות אותי מההדברת פרעושים? יש התפתחות ואני בהלםמעיין34

אז עשינו הדברה רק בחוץ. כי המדביר אמר שהמקור זה מהמלטת חתולים ולא חייב להדביר בבית.

שיתפנו את המשכירים שלנו והם התעקשו שהם ישלמו. הגיוני כי זה היה בשטח שלהם.

עכשיו המשכיר פנה לבעלי ואמר שזה שהם שילמו על ההדברה זה היה לפנים משורת הדין. הביא לו תחושה שהוא לא היה צריך לשלם.

הקטע שהוא ואשתו ישר אמרו שהם ישלמו ואפילו אשתו אמרה לי "בבקשה אתם לא משלמים אל תשלמו כלום"

הביא לנו חשק לעזוב את הדירה. איך יצאנו לא בסדר אם זו הצעה והתעקשות שלהם?

אוף

זה לא אומר שיצאתם לא בסדר124816

לי נראה שהם פשוט רצו שתדעו שהם לא מתחייבים לשלם אם יהיה שוב צורך.

הוא תפס את בעלי וביקש שנשלם חצי חצימעיין34

כנראה הוא ואשתו לא הסכימו ביניהםהמקוריתאחרונה

היא אמרה שלא תשלמו והוא כנראה חושב שכן

הייתי משתתפת בתשלום וזהו

בסוף הם באמת לא חייבים לשחם לכם על ההדברה

אבל תכלס אם זה משו שכנראה יחזור על עצמו הייתי שוקלת אם להאריך חוזה שם.

אולי יעניין אותך