כבר תקופה שבא לי לאפות
ולא מצאתי כוח.
ואתמול בלילה כולם ישנו אז מצאתי קצת.
עמדתי, טרחתי, ניפיתי, רידדתי, אפיתי, מילאתי וכו.
השארתי לבעלי על השולחן שיטעם כשיחזור מהעבודה.
הוא השאיר את העוגיות על השיש
והילדות שקמו לפנינו ישבו לאכול ובעיקר להשחית אותן
אפילו עוגיה אחת הן לא השאירו.
התפוצצתי על הגדולה ובעלי אמר שאני מגזימה,
"סך הכל עוגיות".
לא, בעלי היקר. לא על העוגיות אני כועסת.
אני כועסת על הזלזול בטרחה שלי. על המאמצים שלי.
על זה שעד שמצאתי כוחות לזה וכל כך רציתי שנהנה מהעוגיות בשבת,
עכשיו אני צריכה לטאטא אותן מהרצפה.
עליך, שאתה מכיר את הילדות ועדיין השארת את קופסת העוגיות על השיש.
על הבנות, שהן יודעות להתאפק אבל בחרו להשחית.
אוף
ולא מצאתי כוח.
ואתמול בלילה כולם ישנו אז מצאתי קצת.
עמדתי, טרחתי, ניפיתי, רידדתי, אפיתי, מילאתי וכו.
השארתי לבעלי על השולחן שיטעם כשיחזור מהעבודה.
הוא השאיר את העוגיות על השיש
והילדות שקמו לפנינו ישבו לאכול ובעיקר להשחית אותן
אפילו עוגיה אחת הן לא השאירו.
התפוצצתי על הגדולה ובעלי אמר שאני מגזימה,
"סך הכל עוגיות".
לא, בעלי היקר. לא על העוגיות אני כועסת.
אני כועסת על הזלזול בטרחה שלי. על המאמצים שלי.
על זה שעד שמצאתי כוחות לזה וכל כך רציתי שנהנה מהעוגיות בשבת,
עכשיו אני צריכה לטאטא אותן מהרצפה.
עליך, שאתה מכיר את הילדות ועדיין השארת את קופסת העוגיות על השיש.
על הבנות, שהן יודעות להתאפק אבל בחרו להשחית.
אוף
)
זה לא שמדובר בחוג ציור, נגיד (שגם זה משהו של גאונים במובן מסוים!) (חוץ מזה, אלה תחומים מאוד נושקים...)