שינוי באופן כללי הוא דבר מבורך.
המציאות משתנה ,הטבע ניברא עם כח של שינוי והתחדשות וגם בבני האדם ובפרט באישה יש את כח השינוי וההתחדשות.(נמשלה ללבנה ,מתמעטת ומתחדשת..)
אבל שינוי מבורך הוא שינוי שבא ממקום פנימי.
כשמתעורר צורך באדם מבפנים לחולל שינוי בחייו,
ולא כי קולות מחוצה לו מקרקרים סביבו לעשות שינוי!
שינוי שבא בעיקבות עיצות מאנשים מבחוץ מכל הכיוונים,הוא שינוי חיצוני לגמרי ולכן צדקו שלפחות קראו לו שינוי תדמית,תדמית=רושם.
כלומר-אל תשתני באמת מבפנים מתוך בירור פנימי מה את רוצה לשנות,תשתני לפי מה שנאמר לך שינוי חיצוני=הנובע מקולות חיצוניים שלנו,שתוצאתו חיצונית=תדמית.
אם האישה שבה מדובר חשה שלמות פנימית עם מי שהיא ועם הסגנון שלה,מרגישה שהיא נאמנה למי שהיא באמת,
אז כך היא הכי מתאימה למי שניברא לה באמת וכל שינוי חיצוני תדמיתי שבא בעקבות עיצות חיצוניות,רק יחטיא את המטרה -אם היא תקצר את החצאית כי אמרו לה,זה שמתאים למי שהיא באמת בפנימיות שלה,לא יטרח להסתכל לכיוון שלה!
אם האישה שבה מדובר לא שמחה כפי שהיא לא מרגישה מחוברת לעצמה ,לכוחותיה לעוצמות והמתנות המיחדות אותה ורוצה שינוי,אז באמת יש מקום לשינוי אך לא של "תדמית",אלא שינוי אמיתי של בירור עומק הרצונות הגנוזים בתוכה,התחברות לרצונות האלה ומימושם.
אימון יהודי,הוא אחד המקומות שבו אפשר למצוא אי של שקט מהקולות והעיצות שמשמיעים לנו מכל עבר.
באימון רק שואלים את המתאמנת על מה היא רוצה להתאמן.מה היא רוצה לשנות,
ואת התשובות והעיצות איך ובמה לעשות את השינוי אנו מוצאים אצלה בפנים,גם,ע"י שאלות אימון.כי היא מכירה את עצמה הכי טוב והעיצות שלה לעצמה טובות מכל עיצה שנביא מעולמינו.
אגב,מאמן טוב יודע לשמוע מתי המתאמן שלו ענה על השאלה על מה אתה רוצה להתאמן את מה שהוא באמת רוצה לעבוד עליו,ומתי הוא ענה על השאלה הזו במקום מה הוא רוצה,מה הוא צריך לעשות כי מישהו אמר לו..
על מה הוא צריך להתאמן כי מישהו אמר לו,לא מאמנים!
שואלים שוב על מה הוא רוצה,ועובדים רק על מה שהתברר כרצון שלו!
שנזכה להתחבר לפנימיות שלנו ולהיות כל אחד, בריה מיוחדת שאין שני לה (לא נבראו 2 בריות שהן בדיוק אותו הדבר כי לכל אחד יש שליחות מיוחדת משלו בעולם)
במקום לנסות ליישר קו להיות "כמו כולם"
שניזכה לירצות במקום לרצות .
