עילאי ואלי האולימפוס- תעלומת ארץ הצפון פרק 1בננה8

היי קוראים לי עילאי דוד אני בן 13, אני גר בניו יורק ולומד בתיכון יוניון הייסקול. אין לי כל כך חברים יש לי חבר אחד טוב שקוראים לו ג'ונתן, עברנו אני ומשפחתי לפני חצי שנה לניו יורק מתל אביב. אני לבנתיים מנסה להסתדר בניו יורק כמה שאני יכול, מאז שאני ומשפחתי עברנו לניו יורק התחושה של הבדידות והלבד רק מחלחלת בי יותר ויותר כל יום שעובר, אני עושה את כל המאמצים להשתלב בחברה שיש פה ולמצוא חברים חדשים כל הניסיונות והחיפושים נכשלים בסופו של דבר, פתאום ברגע אחד קרה משהו! אם אתם קוראים עכשיו את מה שאני כותב ומרגישים טוב אז הכל בסדר, אבל אם אתם קוראים את מה שאני כותב עכשיו ומתחילים להרגיש שונה או מוזר בקיצור מרגישים כמוני אז תתחילו לדאוג!

המצב הכלכלי בבית שלי לא מזהיר יש לנו רק כסף לקנות אוכל, זה מה שיש לנו אנחנו לא יכולים לבזבז סתם כסף, בגלל המצב הכלכלי בבית ההורים שלי עובדים כל יום כל היום! ומכיוון שההורים שלי לא נמצאים כל היום בבית אני נשאר לבד בבית, אני ילד יחד אין לי עוד אחים ואין לי גם כל כך חברים אז המצב מאוד קשה אני רוב היום עם עצמי ובדיכאון. יש להורים שלי הרבה מריבות על דברים שטותיים, בפעמים שהם כן נמצאים בבית וכמו תמיד רבים חלק מהכעס שלהם יוצא עליי ואני מרגיש לא טוב עם עצמי אז יוצא שאין לי עם מי לדבר חוץ מג'ונתן. כשאני והמשפחה שלי עברנו לניו יורק זה היה באמצע שנת הלימודים, לפני שעברנו לניו יורק הייתי צריך לעשות המון הכנות, קודם כל הייתי צריך להיפרד מהחברים בארץ (ולא שהיו הרבה) ואז התחלתי תהליך, הייתי צריך ללמוד אנגלית כל יום! הייתי חורש בלמידה לפחות 5 שעות ביום! הסיבה הייתה קודם כל כי זאת ארץ שזאת השפה המדוברת אצלה, אבל גם בגלל שההורים שלי דאגו שאני לא אסתדר שם אם אני לא אדע את השפה המקומית. ביום הראשון שהגענו לניו יורק ההורים שלי רצו שאני אלך ללימודים בתיכון, אני חשבתי לעצמי שאולי יהיו לי כמה ימים של חופש לפני שאני אלך לתיכון מסתבר שטעיתי, ממש לא חיכיתי שהיום הזה יגיע ואני אכיר ילדים חדשים שאני לא מכיר ולא מדברים את אותה שפת אם שלי תחושת הלחץ והפחד הרעידו לי את כל הגוף. אני עכשיו אספר לכם על היום הראשון בלימודים ואיך הכרתי את ג'ונתן, אני ואמא שלי הלכנו לתיכון הגענו לתיכון והלכנו למשרד של המנהל הצגנו את עצמנו "כן בטח שאני יודע מי אתם" אמר לנו המנהל הוא לקח אותנו לכיתה שלי נכנסנו לכיתה "מגיע עכשיו תלמיד חדש תקבלו אותו יפה בבקשה" אמר המנהל לכיתה "בוא עילאי יש מקום פנוי ליד ג'ונתן שב בבקשה לידו" אמר לי המורה ומשם רק התחיל להתפתח הקשר שלי ושל ג'ונתן לאט לאט, "נעים להכיר אני ג'ונתן ואתה?" שאל אותי ג'ונתן "אני עילאי נעים להכיר" עניתי לו, ג'ונתן העביר לי פתק שהיה כתוב בו- "נדבר אחרי השיעור כדי שלא נפריע עכשיו למורה" השיעור המשיך כל דבר שהתקשיתי בו ביקשתי מג'ונתן עזרה הגיע הצלצול שמבשר על סוף השיעור, יצאנו אני וג'ונתן לבחוץ כדי לדבר לפתע הרגשתי שעף לעבר הפרצוף שלי דלי מלא מים כולי נרטבתי מכף רגל עד ראש, התעצבנתי קצת ואז גיליתי שמי ששפך עליי את הדלי הוא לא אחר מאשר מלך הכיתה ששמו הוא דניאל שכולם כולל כולם מקשיבים לו ועושים מה שהוא אומר! "בוא נלך למקום אחר" ג'ונתן אמר הלכנו משם והמשכנו לדבר במקום אחר אני שאלתי אותו שאלות, הוא שאל אותי שאלות וכשהתחיל השיעור חזרנו לכיתה עד אז אני כבר התייבשתי מהדלי מים שדניאל שפך עליי. היום המשיך הגיע סוף היום הצלצול שמבשר על סוף היום ג'ונתן ואני התחלנו ללכת לכיוון הבית בדרך המשכנו עוד קצת לדבר, הגענו לבית שלי "הבית שלי במרחק כמה בתים מפה" ג'ונתן אמר לי "איזה מגניב" אמרתי לו, נפרדנו וכל אחד הלך לביתו, נכנסתי לבית שלנו עליתי לחדר שלי נשכבתי על המיטה והתחילו לעלות לי מחשבות בראש- "מה אם אני לא אמצא חברים" "האם זה ישאר ככה תמיד" בלי ששמתי לב נרדמתי עם כל המחשבות האלה. לקראת ערב התעוררתי ואמרתי לעצמי "אולי אלך לבקר את ג'ונתן" הלכתי לכיוון הבית של ג'ונתן כשהגעתי לפתח הבית שלו גיליתי שלג'ונתן יש כלב, דפקתי על הדלת של הבית שלו וביקשתי את ג'ונתן כשההורים שלו פתחו את הדלת הם לא כל כך הבינו מי אני הם נזכרו שג'ונתן חזר היום מהלימודים הוא סיפר שהגיע לכיתה שלהם ילד חדש והוא התחבר אליו, עליתי לחדר של ג'ונתן בקומה השנייה בבית שלהם, דיברנו עוד קצת ושיחקנו גמרנו לעשות את כל הדברים לקחתי מג'ונתן את המספר פלאפון שלו כדי שנהיה בקשר תמיד וחזרתי לבית שלי. אני אספר לכם עוד משהו על האישיות שלי- הביטחון העצמי שלי שואף ל0, זה מתבטא שאני לא אוהב לפגוש אנשים חדשים שאני לא מכיר, הנושא הזה מאוד מפריע לי באופי שלי! עם הזמן אני רוצה שהנושא הזה בי ישתנה. הגיע היום השני ללימודים ג'ונתן ואני קבענו שנלך ביחד לתיכון, נפגשנו לפני הבית שלי "בוקר טוב מה שלומך?" שאלתי את ג'ונתן "בוקר טוב אני מעולה מה איתך?" ג'ונתן שאל אותי "אני בסדר" החזרתי לג'ונתן והמשכנו ללכת לתיכון, כשהגענו לתיכון חיכתה לי קבלת פנים, לא נעים זאת מילה קטנה לעומת מה שהיה לי דניאל והחבורה שלו חיכו לי בכניסה לתיכון עם דלי מלא בבלוני מים כשהגעתי הם התחילו לזרוק עליי אותם אני וג'ונתן המשכנו ללכת ולא התייחסנו. היום עבר מהר וכבר נגמר והגיע הצלצול שמבשר על סוף היום "בוא אליי נשחק קצת" ג'ונתן הציע לי, הלכנו לבית של ג'ונתן ושיחקנו קצת חזרתי לבית שלי וההורים שלי עדיין לא היו בבית אז לא היה לי עם מי לדבר בבית עליתי לחדר שלי שיחקתי קצת במחשב אכלתי והלכתי לישון. כל יום שאני חוזר מהלימודים או מאיזו פעילות אני נכנס לבית ואין לי עם מי לדבר ההורים שלי רוב הזמן בעבודה וחוזרים מאוחר הביתה וגם כשההורים שלי נמצאים בבית הם רוב הזמן רבים אז גם אם אני רוצה לדבר עם מישהו אין לי עם מי, אני כל היום לבד עם עצמי בבית וגם את שאר הדברים עושה לבד אם זה להכין אוכל או לעשות שיעורי בית לבד אני צריך להסתדר לבד! המצב הזה ממש מעצבן אותי ואני רוצה ממש שהמצב ישתנה אני לא אשרוד עוד הרבה זמן עם המצב הזה זה מצב מעצבן שלא טוב שהוא ימשיך!

 

 @הרמוניה הבטחתי שאני אעלה סיפור אז הנה ההתחלה.

הוו מעולההרמוניה

בן כמה אתה?

קודם כל אני אוהבת את הכתיבה שלך יש בה פתיחות וחיות וזה ממש יפה

דבר שני בהחלט הייתה פה התפתחות של עלילה והקריאה זורמת, אבל רק ההערות שלי זה שתשים לב לפסק קצת יותר כי יש משפטים ארוכים וצריך מרחב נשימה.

מחכה להמשך!

הבנתיבננה8

אני עוד מעט בן 16 ואני אקח את ההערה שלך אליי

תודה רבה רבהבננה8


...רחל יהודייה בדם
מעניין..
מרגיש יומן. יותר מסיפור
ואני אוהבת את זה, זה נותן קצת טעם נוסף רענן ומגניב
לפורום.

רק שים לב יותר על הפיסוק והמרווחים..
מתי לרדת שורה וכו', כי ככה לפעמים דברים נאבדים בין הכל
תודה רבה רבהבננה8אחרונה


..דאק

..

שתי נקודותטאביאחרונה

שתי נקודות

קרובות, קרובות

אך המרחק ביניהן מלגעת

במסגרת הפורמט

אינו ניתן לגישור.

מי נתן לך רישיוןעיניים טובות

בחיים לא חשבתי שאפשר למשש ככה פגיעות.

החלל הריק בין המילים ללב נשאר דומם, בעיקר מדמם, ובאוזני רק זעקה נוקבת: "מי נתן לך רישיון?!"

הזירה נראית כמו אחרי תאונה קשה במיוחד. הצעדים הכבדים של אחריות מנסרים את השטח עד שהוא מסיים להקיף את הזירה ושולח בי מבט שאין בי כוחות נפשיים להסתכל בו חזרה.

זה רצון. זה רצון. אני ידעתי מיד. הוא שרוע מדמם במרכז הזירה שאשמה מכתרת כעת בסרטים אדומים. תוך כדי אני שומעת אותה ממלמלת-מטיחה לכיווני, נוטפת ארסיות: "לא סתם רצון. זה הרצון הטוב. ה-רצון הטוב".

אני רוצה לצעוק לה שזה לא הזמן כרגע, שהוא מאבד דם יקר, שיטפלו בו לפני שיהיה מאוחר מדי, אבל כל מה שיוצא לי מהפה זה רק יבבות קטועות שכנראה מנסרות את הלב של ביטחון שנדרס במרכז החזה.

מרחוק אני רואה את חמלה נוגעת-לא נוגעת, בטח מפחדת להתקרב. לעזאזל, למה היא נשארת לבהות שם? לא רואה שצריך אותה כאן דחוף?

בטחון משחרר אנחות קטועות מפעם לפעם, מחרחר בצורה שמדאיגה את אשמה ואחריות.

רצון מאבד סופית את ההכרה.

כל העסק הזה מדליק את אשמה שבפנים מיוסרות מתקרבת אליי, מדדה עקב בצד אגודל עד שעיניה ננעצות עמוק בעיני והיא לוחשות אליהן, שוב עם הארס הזה: "את הרגת את רצון".

אחריות ואשמה אוהבות לעבוד יחד, אני כבר מכירה אותן היטב. שני צדדים של אותו מטבע שחוק שכעת נזרק לכיווני ואני חסרת אונים.

חוסר אונים. בחייאת ראבאק איך שכחתי ממנו. אורות כחול-אדום מהבהבים מולי בדיוק כשאני קולטת אותו מתרוצץ בתוך הזירה עד שכמעט ובורח ממנה.

כשהוא יושב ליד מה שנשאר מרצון הוא מזכיר לי ילד כאפות, מחכה לבריון של השכבה שירביץ לו.

אחריות מנסה להזיז אותו מהשטח המסומן. אשמה דווקא גוררת אותו לשבת על רצון, אולי חושבת שבכוחו להנשים אותו. מפגר.

איך תמיד אני נתקעת עם הכוחות האלו, כנראה שוב חוייג המספר הלא נכון בלהט הלחץ והכאוס.

"גם כן כאוס. בגללו התאונה בכלל", אשמה מלכה בלקרוא מחשבות, והמחשבות שלה מלקות בחזרה. אולי זאת האֲשָׁמָה בעצם.

בין חרחור אחד של ביטחון למשנהו יש לי כמה שניות לעצמי ושוב השאלה חוזרת להכות ולהדהד בי, "מי נתן לך רישיון?!"

חבר'ה יש תחרות כתיבההרמוניה

שיר או סיפור קצר עד 250 מילים

הנושא הוא "אמת"

תרשמו בגוגל "מילה במקום 2026" ותראו פרטים

אפשר לשלוח רק עוד 10 ימים

יש פה הרבה מוכשרים...

בהצלחה

וואי תודה, שלחתי עכשיואהבה.

איזה יופי רוצה לשתף?הרמוניה

הבנתי שאסור להעלות לרשת..אהבה.

לפי התקנון.

אולי כשיפרסמו את הזוכים אני אעלה

אהה חחח אופסהרמוניה

לא נורא חוקים נועדו כדי לעבור אותם

חוץ מזה שכאן זה לא באמת רשת זה סך הכל חצר אחורית כזאת..😅

סתם סתם אבל אם באלך תשלחי לי בפרטיהרמוניה

תודה על ההכוונה סופר צעיר

הנה אחד משלושה שירים שכתבתי לתחרות

עֵת תָּבוֹא הָאֱמֶת 

לְבִקּוּר אֶצְלֵנוּ, 

בְּוַדַּאי תִּתְפַּלֵּא  

מֵעֹקֶם שְׁבִילֵינוּ. 

  

עִקְבוֹתֶיהָ יְכַסּוּ אֶרֶץ 

בּוֹחֶנֶת שֶׁלֶט אֶל דֶּרֶךְ, 

תִּשְׁכֹּן בְּלֵב כָּל נַוָּד 

תָּסֹב כְּנָחָשׁ כָּל כֶּרֶךְ. 

  

לְבַסּוֹף תַּעֲצֹר הָאֱמֶת 

לָפוּשׁ תַּחַת בְּרוֹשׁ, 

יַעֲצֹר לְיָדָהּ זָב חֹטֶם 

וִינַעְנֵעַ אֶת הָרֹאשׁ. 

  

מוֹפִיעָה בְּכָל מָקוֹם, 

וַעֲדַיִן אַתְּ נִסְתֶּרֶת. 

לְךָ יֵשׁ רַק דֶּרֶךְ אַחַת 

וְלָנוּ יֶשְׁנָהּ כָּל דֶּרֶךְ. 

ואוו..!הרמוניה

ידעתי שמוכשרים פה

אהבתי זה נשמע לי פשוט ומקצועי בו זמנית

את הבית השני לקח לי יותר זמן להבין

וממש אהבתי את הבית האחרון

תודה רבהסופר צעיר

לצערי עירי אינה משתתפת טאבי

וואי...הרמוניה

לא אכפת לי לשלוח בשמך אם אתה רוצה כי אני לא שלחתי חחח

אם זה אפשרי אין לי בעיה

אפשר להחליף זריז את הכתובת במשרד הפנים ואז לשנותטאבי

חחחחהרמוניה

סתם שתדע לקבוע תור זה 7 חודשים מראש..(;

פעם בשנה אפשר לשנות דרך האתרטאבי

גולמי, אבל:

מבעד לאישון עיני

המשתקף באישון עיני במראה

ובאישון עינך

נמצאת, בַּשחור חסר־ניצוץ

כל האמת

האמת כולה

על בושה בלתי־מוסברת

שמלווה את נשימותיי

מוסיפה להן נופך צילי

כמו הפחד מרעשי לילה

הדומה לאמת חבויה בציורים בחול על החוף

הנשטפים בגאות ושפל

ובגלים מתנפצים של אמת

האמת שמספרת על חטאים, אכזבות,

טינה שאני שומר כלפי העולם

לְעולם, ולעצמי

כמו קור בלתי־נסבל

מתלכדים גבישים של אמת ופחד

במערות הלב השחורות כאישון

נשקפת מבעד לְחלון הנשמה

סכנת התמוטטות

תחת כובד כל האמת כולה.

תודהההרמוניהאחרונה

מעניין... בעצם ההגדרה שלך לאמת.. היא כל ההוויה.

יפה מאד!

שיר של יוםאשר ברא

אתגר לכתיבת שיר יומי

@כולם

בו"ה

שיר של יוםטאבי

הכל שר, מזמזם, הומה

מיילל, רועש, סואן

דומה הדבר הזה

למשהו

אך דומם הדבר ההוא

מכבר.

כל קריאה הבנתי דבר אחרבין הבור למים

זה גדול

שיר של יוםאשר ברא

תקיעת שופר,

קול תרועה.

הנה הוא בא,

הנה הוא בא.

אבל הוא לא ענה,

וגם לא צלצל.

צחוק של ילדים,

רחובות מלאים.

מי זה הוא האיש,

שחוצה את הכביש?

קול מבשר,

אנחה גדולה.

משיח בא.

משיח בא.

שיר של יוםסופר צעיר

אַסְלָה תַּמָּה

אַסְלַת הַחֵן

מְצֻפֶּה בְּפּוֹרְצֵלָן

קוֹרֵאת לִי: הֵן!

קִלּוּחֵךְ קוֹלֵחַ נִיחוֹחֵךְ פּוֹרֵחַ

וְכָל כֻּלֵּךְ אוֹמֶרֶת אַהֲבָה. 

 

בָּרְחָה לִי אַסְלָתִי הַתַּמָּה

נִשְׁבְּרָה הִיא בְּצֵל הַמַּעֲמָסָה

נָפְלָה שְׁדוּדָה

מִי יַרְכִּיבֶנָּה שׁוּב לְמַעֲנִי.

מִקּוֹל שְׁרַבְרַבֵךְ

בּוֹקַעַת זְעָקָה

שֹׁד וָשֶׁבֶר! אָסוֹן נוֹרָא!

נָפְלָה הָאַסְלָה

לֹא תּוֹסִיף קוּם

עַכְשָׁו אֲנִי לֹא שׁוֹמֵעַ כְּלוּם וְהַכֹּל בְּצֶבַע חוּם.

אוי ואבוימשה

שיר של יוםצדיק יסוד עלום

הכלבים בשכונה שלנו נובחים הרבה

מפריעים ללמוד תורה

נובחים נביחות שבעל פה

אין להם מורא

יש אחד מרוט

נכנס לפעמים בצעד ארוך

לא נובח, מחרחר

אין תחרות

הרבה פעמים הוא מאחר

לא הבנתי אותו בפעם הראשונהבין הבור למים

היום ניסיתי שוב, והשיר כביר

מרתק אותי הרקע

חזק ונהדרליפא העגלוןאחרונה

עומק ראוי לשמו. תודה

ג כסלובין הבור למים

היו מניעות העלמות את רגליהן בכיוון מזרח והעלמים היו נפלאים בעיניהם אל תוך אגם

דוּר דוּר עלסו הפרפרים,

גוף גוף שחקו כעוללים

דווי דווי עלו החכמים

שור שור עמלו החסידים

צוף צוף, הגו משוררים!

שיר של יוםאשר ברא

עמדתי בשער ולא נתנו לי להיכנס.

"משפצים כאן",

הם אמרו.

אז חיכיתי על מפתן השער,

הדקות והשעות עברו.

המשכתי להגיד את פרקי התהילים,

שיפעלו שם.

יעוררו רחמים.

על נהרות בבל ישבנו, גם בכינו.

והמואזין קורא לגויים.

והם, ימח שמם- עוברים.

והבאים וההולכים, השואלים והמבררים-

מסתכלים עליי. נועצים.

ודמעות רבות,

אם אשכחך ירושלים.

והקריאת מואזין ממשיכה.

ולי- אין עדיין כניסה!

כך מרגישה גלות.

ואחרי כמה דקות והמתנה של מספר שעות,

אמרו לי: "את יכולה להיכנס עכשיו".

ונכנסתי.

והרגשתי,

ככה מרגישה גאולה.

ככה מרגישה תקווה.

הר הבית?משה

כתבת יפה.

שיר של יוםליפא העגלון

מִזְדָּרֵז לְהַשְׁכִּים, לְעוֹרֵר

אֶת הַשַּׁחַר,

אֶת הָאוֹר הָרִאשׁוֹן

וְכָל שֶׁעוֹלֶה בְּיָדִי

לְגָרֵד מְעַט רְשִּׁימוּ

שידוךxmasterx

הוא נכנס החליט שהגיע הזמן

הוא מוכן ונמאס לו מהמשחקים

שדכנית

זהו להיות רציני

מתיישב מחכה לתורו

מסביבו עוד כמה נשמות אבודות

באות לנסות את מזלן

הוא נכנס

מתיישב מולה היא נחמדה

מחייכת

הוא משתף במה שהוא רוצה מדייק

היא שואלת שאלות והוא עונה

יש לה ניסיון בריקוד המוזר הזה

היא מתחילה לשאול

זו הפעם הראשונה?

כן, הוא עונה קצת בהיסוס

זה בסדר יש כאלה שמגיעים לעדכון גרסה או שדרוג

מה חשוב לך?

נשמה

שהכל יהיה מדויק

היא מקלידה הכל

הכל מתועד שהוא יקבל בדיוק את המילה האחרונה של מה שהוא רוצה

והכל כל כך מושלם

הכל AI

לא צריך אנשים לא צריך כלום רק שרתים

מישהי בחוץ מחכה

באת לשדרג?

שואלת אותה המזכירה

היא עונה שלא

דווקא הפוך, להחליף

להחזיר לדגם הישן.

המזכירה מצקצקת ומעירה משהו על עוד אחת שבאה לחזור לדגם הישן

הוא מושלם מדי היא אומרת למזכירה

אין לו אופי אסרטיביות כלום

אני צריכה משהו חזק לא עדין לא רגיש ולא שביר

תראי ריקי עוד אחת באה להחזיר

בסוף את כל הדור החדש נחזיר וזהו

משטרת התנועהאני הנני כאינני

שלום, כאן משטרת התנועה

שלום, רציתי לשאול האם את מגיעה?

מה זאת אומרת, הזמנתם משטרה?

לא, מה פתאום, למה מה קרה?

רגע, לא הבנתי. סתם התקשרת?

חס ושלום, אבל לא נראה לי התחברת

זו פעם אחרונה, מספיק עם השטויות

למה מה נראה לך? תמנעי לי חוויות?

לא, את לא אמיתית, הלו, מדברת כאן שוטרת

אני חושבת לא קלטה עם מי היא מדברת

טוב נו חלאס, אני מנתקת את השיחה

שלום ולא להתראות לגברברת הקשוחה

היי, את לא תלעגי לי יא שטוחה

וואו וואו, פסים אישיים, לא מקצועי לך חה חה חה

טו טו טו

אני לא מאמינה, היא פשוט ניתקה

תגידי, מה חשבת, יפה שהחזקת יותר מרק דקה

משהאחרונה

אתמול שחתי בערב שבת עם חברה על המקוםבין הבור למים

ואמרו סביבי שאינו קיים עוד, ושאעזוב. נזדעקתי שוודאי שהוא ישנו, אני עוד שבה אליו פעם בפעם וקוראת את החדשים. כעת מששבתי הפורום עוררתם בי המון חמלה, חשתי באוירת תהוכנות(תוהו וכנות), שהפשטות שלה יש בה משהו שובה לב.

יש אמת בזעקת השיר, משהו בלתי אמצעי, זה לא מובן מאליו שאתם כאן, תורמים דמכם ומיישבים את המקום, בכלל לאחרונה אני מבינה שמדובר בסוג של שליחות, לא ברור לי עדיין מה מהותה אך אין ספק שהשירה היא דבר שלוכד בו נצח, שזו מעין נבואה.

@אשר ברא @רחל יהודייה בדם @זכרושיצאנולרקוד @שובי מלכות (שברת אותי) @טאבי @מוריה.

@עיניים טובות ו @אנונימי17 זיקקתם הכל כבר לפני בשרשור שלכם. עפתי על לשירתגובה

@ימח שם ערפאת @צדיק יסוד עלום @סופר צעיר @אברהם יאיר שטרן @חתול זמני אתם מצד הסיפורת! מודה שטרם העמקתי בכתבכם אבל על דבריי אני עדיין עומדת! מקווה לשוב אליהם

וכל המגיבים!! @זיויק @משה ואני באמת לא מספיק מתמצאת בשביל לקרוא לכולם. אבל בקיצור! היה חשוב לבטא! חזקו ואמצו

קריאה לאתגרבין הבור למים

לפני כארבעה חודשים כתבתי פתק בטלפון, כותרתו שיר של יום ומהותו שיר אחד כל יום.

ידעתי שחלדו גלגלי שפתי וזמן רב יקח עד שאכתוב שירה שוב, לומר שהתמדתי תהיה אמת חלקית מאוד, אך עם הזמן התדירות גברה ובימים האחרונים הרגשתי כאילו נמהלתי שמן ועברתי ממלמול שקט לדיבור מפורק, תכף נשורר.

אני הייתי אחת ולעצמי, חשבתי להציע לכם, אם תהיה היענות, לפתוח שרשור שיקרא שיר של יום ויהווה קריאה לאתגר. כל יום ישורשר בו שיר אחד בלבד, מי שתופס תופס, אם שניים פרסמו יחדיו - זכינו כולנו, אבל אם מישהו כבר כתב את השיר היום, יש להמתין למחרת. חושבת שאפשר לנסח כמה חוקים, אתם יכולים להעלות אותם, למשל: לא ניתן לשתף בשיר שנכתב אתמול.

הקיצור! מה אומרים? @כולם ללא יוצא מן הכלל גם אתם המספרים סיפורים

בעד. יוזמה ברוכה. אפשר לבקש ממך למסד את זה?אני הנני כאינני

רק לא מיסודבין הבור למיםאחרונה

אהבתי את האתגר, אני בעד.אשר ברא

לגבי מקום..

סיפורי מעשיות, אבדת בת מלך.

תפתחי לנו?בין הבור למים

ברוכה השבהמשה

כבר ציינתי בפני חבריי שזמרים הם בין רופאים לנביאיםאברהם יאיר שטרן

תודה. מחזקים דברייך.

מעניין שרופאים, תוכל לומר על זה עוד?בין הבור למים

חייבים אותך כאן.זכרושיצאנולרקוד

התפעמות שכזאת אסור לה שתישאר במחשכים.

כנביא האוגר נבואתו הנכספת להתגלות.

נו נבא לנו!בין הבור למים

מאגריי כמעט וייבשוזכרושיצאנולרקוד

"והבור ריק אין בו מים"

טעות למחוקצדיק יסוד עלום

טעות, למחוקטאבי

או שטעות למחוק?

אני מוצא את עצמי נע בין שני הקצוות האלה.

יפה !משהאחרונה