לא טוב היות האדם לבדו,
אז הוא הקיף את עצמו בחברים
וכשהחבר הראשון התחתן-
הוא הרהר לעצמו- מה זה נותן?
הרי אין לו חיים כבר, וריחיים בצווארו,
ובביתו הוא עובד בפרך, כמו אצל פרעה
אבל אז, עוד חבר התחתן ולאחריו עוד אחד,
דוד, ומשה, ואפילו אחיעד
ספירת מלאי הוא החל אף לעשות,
ובסוף גילה שהוא לבד, בתוך חלום הבלהות.
ואז החלו הגעגועים, הזכרונות והכיסופים,
לגן עדן מקדם, לימי עבר נשכחים ויפים
כי כשלא היו לו חברים, והוא היה לבדו,
היו שניהם לבדם, אדם, וחוה- אשתו.
והשלימות הזאת כל כך חסרה לי.. נזכר האדם לפתע,
איך החלפתי את המציאות הזאת? (כאילו- מה הקטע?)
שכחתי את אשתי, עצם מעצמיי,
את עצמי הנחתי, השלכתי מעליי.
וכשהחליט אדם שעליו להיזכר מחדש ולשוב לביתו,
או אז..
וידע אדם את חוה אשתו.
