"יפה לי כתום, אה?" אני שואלת.

"יפים לך כל הצבעים. מה את בוכה?"

אני לוקחת את העיתון ביד. "תסתכל על זה. זאת אני, אתה מאמין? פעם הייתי מסתכלת על היפות בעיתון בכזאת קנאה, חשבתי שטוב להן." אני קוראת משהו מצחיק שאמרתי, וזה רק מגביר לי את הדיכאון. אין שם אפילו מילה אחת של אמת.

אני מנגבת עוד דמעה מהלחי. " פעם חשבתי שאם יהיה לי משהו, שאם אני אהיה משהו, אז אולי אני אצליח להיות שמחה. והנה עדיין הכל נראה לי כמו איזו בדיחה עצובה."

"אולי זה בגלל שזו באמת בדיחה עצובה." הוא מנסה בעדינות, " כל מי שיש לו טיפה של אומץ להודות באמת, מרגיש את זה."

"מה? שאין תקווה? שהכל סתם?"

הוא שותק, מדליק סיגריה ונותן לי אותה. אני לוקחת.

"תעודד אותי קצת."

הוא עושה פנים רציניים, חושב רגע.

"תרשה לי להזכיר לך, שגם אתה עד הצוואר בתוך הזבל הזה. ולא רק שאתה חי בו, אתה אפילו מרוויח ממנו כסף."

הוא מרים את הראש.

"ונראה לך שאני נהנה מזה? נראה לך שאני חי עם עצמי טוב?"

אני מחייכת אליו עייפה.

"לפחות יש לך אותי..."

הוא מתקרב אלי, שואל אם אני יודעת למה הוא אתי.

"בגלל הגוף שלי?"

הוא עונה שגם, אבל לא רק.

"את לא מאמינה למה שאומרים עלייך," הוא אומר. "רוב האנשים קונים בשתי ידיים כל מילה טובה

שיש למישהו לרפד להם בה את השקר שלהם. אבל את לא מתבלבלת."

הוא משתתק רגע, הפנים שלו רציניים. הסיגריה בוערת לו בין האצבעות.

"יש משהו מעבר לזה. חייב להיות משהו שכדאי לקום בשבילו בבוקר."

"ואם אין?"

"אז נמות. ובינתיים נחפש, אין לנו ברירה."

אני אומרת לו שאני בטוחה שגם ההורים שלנו הרגישו כמונו כשהם היו בני עשרים וחמש.

הוא שואל אם אני יודעת מה קרה להם מאז.

"העולם הזה בלע אותם," הוא עונה לעצמו. " הם לא מצאו ולא מצאו, עד שהם הפסיקו לחפש והשתכנעו שזה היה רק 

הורמונים של גיל ההתבגרות. ואני לא מוכן שזה יקרה לי."

הלילה מת מזמן

.

מה את חושבת

תגידי לי, תגידי לי

אולי השלכת העציבה את ליבך

מה את חושבת

תגידי לי תגידי לי

אולי יותר טוב שאלך

ואני אמשיך לעמוד ולהסתכל עליך ככה ,מהצד.

כזאת יפיפיה. שיער דבש קלוע לצמה ארוכה רפויה, שזור בפרחים עדינים. את צווארך ואוזנייך מעטרות פניני זהב זעירות, ולגופך שמלה מבד קטיפה בהיר. והעיניים שלך. אוי.עיניים כחולות כהות, ענקיות. שיש בתוכן את ים הכאב והרחמים. הם מסתכלות עלי ואני לא יכול, פשוט לא יכול לעמוד בכך. העיניים העצובות והשובבות שלך. ואני עומד ורואה את כל היופי הזה הולך ומשחיר ונמס לים,

ואין בי את האומץ לקום ולמשוך אותך משם.

לקום ולחבק אותך חזק. לספר לך כמה את הכל. כמה כלום לא חשוב חוץ ממך. כמה שאין כלום בלעדיך.

אין בי אומץ לשתוק אותך ולהיות ליד הפלא הזה שאת, ככ קרוב.

אני עומד כל כך קרוב, ופשוט מפחד. ואין בי את האומץ לגעת בך. לגעת בך עמוק עמוק. ואני רק מסתכל, וכואב.

עומד ורואה אותך נופלת ונחבטת בעצמך, ושוב. והכאב בפעם השניה והשלישית והעשרים, הוא כל כך חזק ומר.

והשיער שלך כבר פרא, והעיניים משתוללות וכואבות ומסוכנות. מסתכלות עלי, ובחיי שאני רואה בהם ייאוש. בחיי שהם עוד שניה טורפות אותי. ואני כמעט יכול לשמוע אותך צועקת, תצילו אותי מפה. רע לי כאן. אני לא יצליח להוציא אותי לבד. תטרפו אותי ותחממו אותי קצת, אני קפואה. לגמרי. 

ואני רואה את העיניים שלך, היבשות. האלה שהבטיחו לעצמם שהם ילמדו לאהוב, שהם יאהבו. כל כך יאהבו עד קצה גבול היכולת.

רואה את העיניים האלה, הטובות כל כך, שיש בתוכם ים, אבל לא ים יפה כזה. ים כמו בלילה. עם גלים גבוהים וסוחפים ושחורים ומטביעים. ואת טובעת. טובעת בעצמך.

ואני עומד כאן, ואין בי את האומץ למשוך אותך משם.

ואני רואה אותך מסתובבת בבהלה סביב עצמך, לא מבינה מה קורה כמו אריה בתוך כלוב של מטר על מטר, והגלים יורדים עליו, והוא שואג שואג.

ומיילל, כמו חתול פצוע. אריה זה חתול פצוע.

ואני רואה את העיגולים השחורים מתחת לעיניים שלך, העיניים האלה העייפות והיפות כל כך שאת לא מאפשרת להם לנוח אפילו לדקה.

ואני רואה את הציפורים מנקרות לך ברחבי הלב הראש והגוף, רואה את החורים שנפערים, רואה את הדם הרב שזורם משם.

רואה את נחלי הפחדים ועוד פחדים ועוד, והבעתה. רואה את התהומות העמוקים האלה שיש בליבך.

ורוצה לבוא, ולשמור עליך מכל זה.

רואה את מחשבותייך הרבות, אלו שדוחפות אותך לצאת לרוץ בלילות הקרים, להיחבט ברוח ולנסות לשכוח. לנסות לברוח.

רואה אותך מוקפת בעשן סמיך מכל כיוון, שואפת אותו עמוק אליך. רוקדת לצלילי האורות הכבדים. לצלילי הרעש שמרעיד את האוויר. הרעש השקט. והכל בפנים. הכל בדמיון.

רואה אותך עייפה, כל כך עייפה. הכי עייפה שאפשר להיות.

מסתכל עלייך דוחפת לעצמך רעל לגופך הקטן, החלש, הרועד מפחד. הרוטט מבכי יבש.

וכואב עליך. ופוחד עלי. ופוחד עלינו. ולא יודע מאיפה לבוא.

 ומי ישמור לי עליך. ומי ישמור עלינו?

מישהו פעם אהב אותי ככה
לעלות על ספינה לשלושה שבועות
באמצע הלילה שיכור מרוב אושר
לקפוץ הוא לא יודע לשחות

מישהו פעם רצה אותי ככה

כמו שהיתי ונתן לי להיות

ולהשתנות לאיך שבאלי

כזאת מטומטמת וחסרת 

ככ חסרת

ועדין הוא אהב אותי ככה

גם אחרי שהלכתי

לך זה לא שינה,

ומיד כשחזרתי,

הייתה לך הרגשה

שאני עוד אוהב אותך,

שאני כבר שלך,

ואהבת ושמחת וחשבת.

שרציתי להיות שם תמיד בשבילך

כי ידעתי שככה זה טוב.

שלשניים יהיה יותר פשוט לאהוב,

כל הדרך אני לצידך.

גם אני עוד שומע,

וגם אני לא יודע,

איך עושים את זה,

איך שזה לא קל,

לאהוב ללא תנאי.

והופתענו כשבא השינוי הגדול,

והבטחנו תמיד לדבר,

וראינו אחרי שבועות וימים,

שלא קל לעמוד מול הרגל.

גם אני עוד שומע

וגם אני לא יודע

איך עושים את זה

איך שזה לא קל

לאהוב,

ללא תנאי.

(איך שתמיד השירים של עלמא מציפים ועושים לי געגוע שהוא מטריד ומגרד לי בצורה הזויה.

ואני לא יודעת להסביר אותו. אני לא יודעת למה אני מתגעגעת שם.

וזה שורף אותי. 

געגוע זה תהום)

הסכנה

היא כל כך מתוקה

יש בה משהו פראי

והגבול הדק הזה

שאתה מגיע לקצה

וזהו

אין יותר לאן לברוח

ואתה חייב לגעת

פשוט חייב לגעת

ורואים פיסת שמיים

וכוכבים

ועשן

ואורות

והעולם כולו בקילקול וכואבת לי הבטן

ואנחנו כולנו צריכים לאהוב ללא תנאי

לילה זה מסוכן

בדידות היא שורפת

אהבה זה הכל

ולכולם שורף

והשטויות המ

בוא נעצור את זה כאן

הלואי אני ילמד כבר לקח שאני היחידה שיכולה להציל את עצמי. 

לא רציתי שזה יהיה ככה

הלואי כבר נלמד לאהוב אותך

הלואי שאני יחזור לדבר איתך כמו פעם

הלואי ומחר אני יתפלל

אני רוצה לב נקי. רק שיהיה נקי וזהו לא אכפת לי יותר כלום

לא משנה כמה שטויות יקרו

נולדתי מגעגוע

ואם כבר

התרגלתי

לשים את הראש על מיטה לא מיטה

ומילים כבר

לא שמעתי

אז מה כבר נשאר לי

לרוץ ולצעוק, לרוץ ולצעוק

לרוץ ולצעוק

די לחשוב כל כל הרבה

די

זרמי

שחררי

אבל

מה אם

רגע

אולי

שנייה

עזבי את זה

די לחשוב כל כך הרבה

מה כבר יכול לקרות?

שחררי

תהני

אבל

רגע

זה מרגיש לי

רגע

וואי למה ככה כבדה

פשוט זרמי

תפסיקי לחשוב ככ הרבה

זה לא בריא לך

את סתם בלופ של עצמך

אבל

רגע

אם לא אחשוב

איך אחליט

איך אדע

סמכי עליי

הכל יהיה בסדר

יהיה לך כיף, את תהני

מה יוצא לך מהמחשבות האלה

תקלילי

מה כבר יכול לקרות

בדוק יהיה לך כיף

ואם לא?

זרמי נו כבר זרמי

די לחשוב ככ הרבה

Note to self:

דגל אדום

אם לא נותנים לך לחשוב

מותר לך

קחי את הזמן

תחשבי

תתלבטי

אל תתביישי

תרגישי

אם זה לא מרגיש לך מותר לך לחשוב

אל תעשי רק כי יאללה למה לא

תהיי כבדה

אל תזרמי בקלילות

אם זה מרגיש לא נכון, זה לא נכון

די

כבר לעסתם וחפרתם את זה ככ הרבה

די לטחון מים

כמה אפשר להסתובב באותו מעגל

די

לא יתחדש שום דבר

אתם מגיעים בדיוק לאותן מסקנות שהיו קודם

זה באמת מיותר

כל החשק כבר יצא

חלאס

אפשר לשחרר

בוא נוותר וזהו

אבל אוף

זה מגעיל

זה להשתמש ולזרוק

מה

עכשיו כבר לא צריכה אותה אז זהו?

את בטוב אז זורקת?

עשית את שלך את יכולה ללכת?

זה דוחה

הייתה פה התמסרות

היתה פה מושקעות נפשית

זה לא יפה

זה לשחק ברגשות

זה דוחה

אבל

זה חונק פתאום

פתאום נעים יותר לבד

אפשר לבד

הגב זקוף

הכל קטן עליי

העולם פתוח בפניי

אוף

מה עושים

תציל אותי

די

תפסיקי עם זה

את משחקת בה ואת יודעת את זה ואת יודעת כמה זה חשוב לה

אל תשלי אותה

את תשברי לה את הלב

זה ככ רע

את יודעת איך את גורמת לה להרגיש ואת גם יודעת איך זה יגמר

תשמרי עליה, בבקשה

היא חשובה לי

❤️

תחליטי עם עצמך מה את עושה

תהיי עקבית

אל תזגזגי

תהיי עדינה איתה, בבקשה

יש לך המון כח בידיים

אל תנצלי אותו לרעה

תבחרי בטוב

בבקשה

שיהיה לנו בהצלחה

הצילו

זה לא טוב

זה פשוט לא טוב

ואת יודעת את זה

את נזיר וזה כרם

תתרחקי מזה

בשבילך

את משתכרת רק מהריח

אל תעשי את זה לעצמך

זה מים מלוחים

אל

פשוט אל

תעצרי את זה עכשיו

את תתחרטי

את יודעת את זה

די

די

די.

פשוט די

בשבילך

זה רע לך

זה טוב ורע ורע

את יודעת את זה

תעצרי את המחשבות

תעברי למשהו אחרת

זה מחרפן אותך

זה אוכל אותך

תפסיקי את זה

תעשי משהו

שמישהו יעשה משהו

שמישהו יציל

זה לא ימלא את החלל

ואת יודעת את זה

זה רק מעמיק אותו

הופך הכל לתפל

חסר מהות

תקומי

תעשי משהו

אל תישאבי לזה

זה מים מלוחים

מגיע לך יותר

את עוד תמצאי מים מתוקים🤍

עזבי את זה

אני מתחננת

בשבילך

כואב לי לראות אותך כואבת

הדמעות שלך שורפות לי את הלב

זה כואב לי יותר ממה שאת מדמיינת

הלוואי ויכולתי לכאוב במקומך

הלוואי ויכולתי לחבק אותך, להבטיח שהכל יהיה בסדר

אני אבטיח למרות זאת

אני יודעת

מתפללת

מתחננת;

הכל יהיה בסדר

אל תתייאשי עכשיו

רק לא עכשיו

אנחנו כבר בקצה

תיכף זה קורה

🥹

רק אל תפסיקי להאמין

אל תפסיקי לקוות

עוד קצת

עוד טיפה

אל תשכחי לנשום

🤍

את הולכת על הקצה

תיזהרי

את משחקת באש

זה מסוכן 

תראי בי מה שיש

תראי בי מה שאין

תראי בי אין סוף

תבכי חיימשלי

תבכי

תוציא הכל

תבכי הכל

את כל הכאב והבלבול והבדידות

תבכי אהובה

תבכי

תיכף תחזרי לנשום

🤍

איך אפשר לעזור לך?

רק תגידי

עזבי, אל תגידי

רק תתני לי להיות פה לידך

את זוכרת שלא בוכים לבד?

בואי

אני אחבק אותך

אזכיר לך כמה טוב יש בך ויש לך

כמה טוב עוד לפנייך

את אור גדול

אל תשכחי

בואי מותק

אני פה

תספרי לי

אני רוצה לשמוע

תסתכלי עליי;

אני לא אומרת סתם

אני רק רוצה שיהיה לך טוב

בבקשה, תתני לי לעזור לך

בואי נחלוק את המסע

את לא צריכה לסחוב הכל לבד

זה כבד, זה קשה

תפני לי מקום לידך

אני רק רוצה לעזור לך להחזיק קצת

אהובה

אם רק תגידי

אם רק תסכימי

הלב שלי יוצא אלייך

אל תהיי לבד

תבכי אהובה

תבכי

תוציאי הכל

תוציאי

תוציאי

תיכף הכל יהיה קל יותר 

הבחילה

הדמעה

הריח שפתאום מכה

המגע

החיבוק

הכמיהה

בואי

תיכף

קחי עוד נשימה