(0)בברסלב בוער אש!

בוא נזכור לאהוב
בתוך כל הרעש הזה
לרגע אחד ביום
נשמור את הלב בחזה

()בברסלב בוער אש!

"יפה לי כתום, אה?" אני שואלת.

"יפים לך כל הצבעים. מה את בוכה?"

אני לוקחת את העיתון ביד. "תסתכל על זה. זאת אני, אתה מאמין? פעם הייתי מסתכלת על היפות בעיתון בכזאת קנאה, חשבתי שטוב להן." אני קוראת משהו מצחיק שאמרתי, וזה רק מגביר לי את הדיכאון. אין שם אפילו מילה אחת של אמת.

אני מנגבת עוד דמעה מהלחי. " פעם חשבתי שאם יהיה לי משהו, שאם אני אהיה משהו, אז אולי אני אצליח להיות שמחה. והנה עדיין הכל נראה לי כמו איזו בדיחה עצובה."

"אולי זה בגלל שזו באמת בדיחה עצובה." הוא מנסה בעדינות, " כל מי שיש לו טיפה של אומץ להודות באמת, מרגיש את זה."

"מה? שאין תקווה? שהכל סתם?"

הוא שותק, מדליק סיגריה ונותן לי אותה. אני לוקחת.

"תעודד אותי קצת."

הוא עושה פנים רציניים, חושב רגע.

"תרשה לי להזכיר לך, שגם אתה עד הצוואר בתוך הזבל הזה. ולא רק שאתה חי בו, אתה אפילו מרוויח ממנו כסף."

הוא מרים את הראש.

"ונראה לך שאני נהנה מזה? נראה לך שאני חי עם עצמי טוב?"

אני מחייכת אליו עייפה.

"לפחות יש לך אותי..."

הוא מתקרב אלי, שואל אם אני יודעת למה הוא אתי.

"בגלל הגוף שלי?"

הוא עונה שגם, אבל לא רק.

"את לא מאמינה למה שאומרים עלייך," הוא אומר. "רוב האנשים קונים בשתי ידיים כל מילה טובה

שיש למישהו לרפד להם בה את השקר שלהם. אבל את לא מתבלבלת."

הוא משתתק רגע, הפנים שלו רציניים. הסיגריה בוערת לו בין האצבעות.

"יש משהו מעבר לזה. חייב להיות משהו שכדאי לקום בשבילו בבוקר."

"ואם אין?"

"אז נמות. ובינתיים נחפש, אין לנו ברירה."

אני אומרת לו שאני בטוחה שגם ההורים שלנו הרגישו כמונו כשהם היו בני עשרים וחמש.

הוא שואל אם אני יודעת מה קרה להם מאז.

"העולם הזה בלע אותם," הוא עונה לעצמו. " הם לא מצאו ולא מצאו, עד שהם הפסיקו לחפש והשתכנעו שזה היה רק 

הורמונים של גיל ההתבגרות. ואני לא מוכן שזה יקרה לי."

..בברסלב בוער אש!

הלילה מת מזמן

.

מה את חושבת

תגידי לי, תגידי לי

אולי השלכת העציבה את ליבך

מה את חושבת

תגידי לי תגידי לי

אולי יותר טוב שאלך

..בברסלב בוער אש!

ואני אמשיך לעמוד ולהסתכל עליך ככה ,מהצד.

כזאת יפיפיה. שיער דבש קלוע לצמה ארוכה רפויה, שזור בפרחים עדינים. את צווארך ואוזנייך מעטרות פניני זהב זעירות, ולגופך שמלה מבד קטיפה בהיר. והעיניים שלך. אוי.עיניים כחולות כהות, ענקיות. שיש בתוכן את ים הכאב והרחמים. הם מסתכלות עלי ואני לא יכול, פשוט לא יכול לעמוד בכך. העיניים העצובות והשובבות שלך. ואני עומד ורואה את כל היופי הזה הולך ומשחיר ונמס לים,

ואין בי את האומץ לקום ולמשוך אותך משם.

לקום ולחבק אותך חזק. לספר לך כמה את הכל. כמה כלום לא חשוב חוץ ממך. כמה שאין כלום בלעדיך.

אין בי אומץ לשתוק אותך ולהיות ליד הפלא הזה שאת, ככ קרוב.

אני עומד כל כך קרוב, ופשוט מפחד. ואין בי את האומץ לגעת בך. לגעת בך עמוק עמוק. ואני רק מסתכל, וכואב.

עומד ורואה אותך נופלת ונחבטת בעצמך, ושוב. והכאב בפעם השניה והשלישית והעשרים, הוא כל כך חזק ומר.

והשיער שלך כבר פרא, והעיניים משתוללות וכואבות ומסוכנות. מסתכלות עלי, ובחיי שאני רואה בהם ייאוש. בחיי שהם עוד שניה טורפות אותי. ואני כמעט יכול לשמוע אותך צועקת, תצילו אותי מפה. רע לי כאן. אני לא יצליח להוציא אותי לבד. תטרפו אותי ותחממו אותי קצת, אני קפואה. לגמרי. 

ואני רואה את העיניים שלך, היבשות. האלה שהבטיחו לעצמם שהם ילמדו לאהוב, שהם יאהבו. כל כך יאהבו עד קצה גבול היכולת.

רואה את העיניים האלה, הטובות כל כך, שיש בתוכם ים, אבל לא ים יפה כזה. ים כמו בלילה. עם גלים גבוהים וסוחפים ושחורים ומטביעים. ואת טובעת. טובעת בעצמך.

ואני עומד כאן, ואין בי את האומץ למשוך אותך משם.

ואני רואה אותך מסתובבת בבהלה סביב עצמך, לא מבינה מה קורה כמו אריה בתוך כלוב של מטר על מטר, והגלים יורדים עליו, והוא שואג שואג.

ומיילל, כמו חתול פצוע. אריה זה חתול פצוע.

ואני רואה את העיגולים השחורים מתחת לעיניים שלך, העיניים האלה העייפות והיפות כל כך שאת לא מאפשרת להם לנוח אפילו לדקה.

ואני רואה את הציפורים מנקרות לך ברחבי הלב הראש והגוף, רואה את החורים שנפערים, רואה את הדם הרב שזורם משם.

רואה את נחלי הפחדים ועוד פחדים ועוד, והבעתה. רואה את התהומות העמוקים האלה שיש בליבך.

ורוצה לבוא, ולשמור עליך מכל זה.

רואה את מחשבותייך הרבות, אלו שדוחפות אותך לצאת לרוץ בלילות הקרים, להיחבט ברוח ולנסות לשכוח. לנסות לברוח.

רואה אותך מוקפת בעשן סמיך מכל כיוון, שואפת אותו עמוק אליך. רוקדת לצלילי האורות הכבדים. לצלילי הרעש שמרעיד את האוויר. הרעש השקט. והכל בפנים. הכל בדמיון.

רואה אותך עייפה, כל כך עייפה. הכי עייפה שאפשר להיות.

מסתכל עלייך דוחפת לעצמך רעל לגופך הקטן, החלש, הרועד מפחד. הרוטט מבכי יבש.

וכואב עליך. ופוחד עלי. ופוחד עלינו. ולא יודע מאיפה לבוא.

 ומי ישמור לי עליך. ומי ישמור עלינו?

 

..בברסלב בוער אש!

מישהו פעם אהב אותי ככה
לעלות על ספינה לשלושה שבועות
באמצע הלילה שיכור מרוב אושר
לקפוץ הוא לא יודע לשחות

מישהו פעם רצה אותי ככה

 

 

 

 

 

 

כמו שהיתי ונתן לי להיות

ולהשתנות לאיך שבאלי

כזאת מטומטמת וחסרת 

ככ חסרת

ועדין הוא אהב אותי ככה

..בברסלב בוער אש!

גם אחרי שהלכתי

לך זה לא שינה,

ומיד כשחזרתי,

הייתה לך הרגשה

שאני עוד אוהב אותך,

שאני כבר שלך,

ואהבת ושמחת וחשבת.

שרציתי להיות שם תמיד בשבילך

כי ידעתי שככה זה טוב.

שלשניים יהיה יותר פשוט לאהוב,

כל הדרך אני לצידך.

גם אני עוד שומע,

וגם אני לא יודע,

איך עושים את זה,

איך שזה לא קל,

לאהוב ללא תנאי.

והופתענו כשבא השינוי הגדול,

והבטחנו תמיד לדבר,

וראינו אחרי שבועות וימים,

שלא קל לעמוד מול הרגל.

גם אני עוד שומע

וגם אני לא יודע

איך עושים את זה

איך שזה לא קל

לאהוב,

ללא תנאי.

 

 

 

 

 

(איך שתמיד השירים של עלמא מציפים ועושים לי געגוע שהוא מטריד ומגרד לי בצורה הזויה.

ואני לא יודעת להסביר אותו. אני לא יודעת למה אני מתגעגעת שם.

וזה שורף אותי. 

געגוע זה תהום)

..בברסלב בוער אש!

הסכנה

היא כל כך מתוקה

 

יש בה משהו פראי

והגבול הדק הזה

שאתה מגיע לקצה

וזהו

אין יותר לאן לברוח

ואתה חייב לגעת

פשוט חייב לגעת

 

 

 

ורואים פיסת שמיים

וכוכבים

ועשן

ואורות

והעולם כולו בקילקול וכואבת לי הבטן

ואנחנו כולנו צריכים לאהוב ללא תנאי

לילה זה מסוכן

בדידות היא שורפת

אהבה זה הכל

 

ולכולם שורף

והשטויות המ

בוא נעצור את זה כאן

 

 

הלואי אני ילמד כבר לקח שאני היחידה שיכולה להציל את עצמי. 

לא רציתי שזה יהיה ככה

הלואי כבר נלמד לאהוב אותך

הלואי שאני יחזור לדבר איתך כמו פעם

הלואי ומחר אני יתפלל

אני רוצה לב נקי. רק שיהיה נקי וזהו לא אכפת לי יותר כלום

לא משנה כמה שטויות יקרו

..בברסלב בוער אש!

נולדתי מגעגוע

..בברסלב בוער אש!אחרונה

ואם כבר

התרגלתי

לשים את הראש על מיטה לא מיטה

ומילים כבר

לא שמעתי

אז מה כבר נשאר לי

לרוץ ולצעוק, לרוץ ולצעוק

 

לרוץ ולצעוק

..זית שמן ודבש

אני יעשה ניסוי כלים

פחד לא מתגמלxmasterx

ואהבה לא מתגמלת פחד

מי שרוצה הכל צריך להביא הכל

או כלום

אם לא היית מרוצה לגמרי

פשוט נתחיל הכל מהתחלה

מיתוסים דמיונייםxmasterxאחרונה

לא קרו מעולם

אף אחד לא עף

ולא חי מתחת למים

לא החיה מתים

ולא חי לעולם

ועם כל זה שמיתוסים לא קרו אף פעם

הם לא מפסיקים לקרות

זה מסובך

לתפוס את זה לחשוב על זה

זה כל כך מסובך שהיא רוצה להקיא את הסיבוך ממנה

פיזית

ואין כלום

לא יוצא כלום

ואולי באמת אנחנו כלום

סתם שמים לעצמנו רגל

..דף תלוש

Maybe you weren't the one to cut my skin

But the blood that came out of me is your fault

And I'm the one who have to live with the scars for the rest of my life

..דף תלושאחרונה

She was only sixteen

?Did anybody see

She was getting kinda skinny

Tearing her fingernails 'til they bleed

She was just a girl when

She learned what to expect

Procrastinationxmasterx

דחיה

לא דחיה כזאת דחיה כזאת

להזיז הצידה

אני דוחה דברים

אבל יש גבול

יש דברים שאדחה הכל בשבילם

כשהיא באה ואומרת לי שהחגורה רופפת וצריך להוסיף עוד חור

ישר ארגז כלים

ריכוז

מוודא שהכל ישב בול

שהכל יצא מתאים עד המילימטר

אז אני עובדxmasterx

כלי עבודה

וחושב על זה שלפעמים צריך הרבה כח

משהו אגרסיבי

מפתח צינורות מאסיבי כזה כבד

להפעיל כח בשביל להגיע לשחרור

שהכל יזרום

אין תחליף לתזמון שיודע מתי להדק ומתי לשחרר

כאן ועכשיוxmasterxאחרונה

או בסבלנות

בדרך כלל הקסם האמיתי קורה בדרך

בהמתנה

רגעים קטנים בשקט שקורה בהם משהו שאתה מזהה רק אחרי שהתקדמת הלאה.

אתה אומר לעצמך וואלה היה שם משהו

מתחבר לאט

ריח ממלא את החדר

בסוף זה הפרטים הקטנים

אני צריך לצאת לטיול

לא כזה שיקרע אותי

משהו שישהה במקום

שיפתח את ההסתכלות פנימה קצת

כמו יציאה לכביש פתוח בלילה

בלי מטרה או יעד

בלי מוזיקה

רק הידיעה שאני שולט במכונה

יכול לכוון

כמו בעקידה

הוא לא רצה שיצחק ימות

הוא רצה לדעת האם תהיה מוכן לעשות את זה

בסוף העולם לא השתנה

כלום לא קרה

אבל הכל קרה

יש קצב מסוים לנסיעה כזאת

הרמוניה

זה לא רק ענין של כח זה ענין של רגש

להחזיק חומר ביד ולעצב אותו

להרגיש איפה יש התנגדות

איפה הוא נכנע

לפעמים נגיעה קלה פותחת הכל

רק להתרכז

..דף תלוש

Not all men but too many

FUCK

I'm crying

I wanna scream

No it couldn't have been him cause he's a man of faith

Why

Why is this the world we're living in

Why am I a woman

Why did I have to understand very very well every word on that song

Why. Just why

And I'll never have the answers

Cause life isn't fair

Life is a cruel thing

That you have to choose it every single day

And not give up

Even if you really really want to

I am getting better. I am

It's just the anger that's never goes away

It's the ache that constantly comes back

The tears that's never stop sliding down my face

The truth. The ugly fucking truth of this fucked up world

The experience of every fucking woman on this planet

The past that lives in my head every minute of every day

The monsters

The demons

The motherfucker that ruined my life

Let me break for tonight

Maybe tomorrow will be a better day

Maybe

Giniאחרונה

אני כל כך מצטער שאת צריכה לסבול את הכאב הזה, ואין מילים נכונות שיכולות לתקן את התחושה או למחוק את מה שהיה 🌹❤️🌹

מישהי שתסרוג לי כיפהxmasterx

משהו מצמר גדול שאוכל להיכנס לתוכה

מחממת

מה צריך יותר מזה

שתשלח לי פסוקים אקראייםxmasterx

באמצע היום

בלי הסבר

משהו מתהילים או לא משנה

לא אחשוב על זה משהו רע

שתהיה לי הסכיןxmasterx

בסוף המדבר יש ים

מישהו לרוץ איתוxmasterxאחרונה

שתהיה לי מישהי לרוץ איתה

נתקלתי בספר הזה כבר כמה פעמים השבוע וכל פעם מכיוון אחר

לא בטוח מה זה מסמן לי

בר בלפר נפטרה

שיחקה שם יפה

הספר פשוט

נחמד

לא מתיימר

לא וואו ולא רע

סיפור פשוט

כמו החיים

פשוט להמשיך לרוץ

איתה או בלעדיה