בתיכון היה לי איזה אירוע משמעותי שטילטל אותי, ובעקבותיו הלכתי לטיפול פסיכולוגי, קצר וממוקד. ב"ה זה מאחוריי. אין לזה השפעה על החיים שלי חוץ מטריגרים מאוד מסויימים, שכמעט ולא נוכחים בחיי היומיום, וגם כשכן, זה רק מפעיל איזה חשש מעומעמם "לחזור למצב ההוא". לא באמת משהו עם השפעה אקוטית.
מעולם לא לקחתי כדורים, ולא המשכתי מאז בטיפול אצל פסיכולוג/ית, זה באמת לא כזה "ביג דיל" מבחינתי, ורוב ככל החברות שלי, לא יודעות על זה (יודעים רק המשפחה המצומצמת, ועוד 3 חברות).
הגענו לשלב בקשר (חודש+), שמתחשק לי לשתף אותו, אני מרגישה קרובה אליו ב"ה, והייתי רוצה שהוא ישמע על זה, בכל זאת חוויה משמעותית בחיי, וזה עיצב אותי במובן מסויים (צמחתי וגדלתי מזה).
אני מפחדת שזה ישמע יותר ממה שזה באמת, ויציג אותי באור מסויים ושזה ירתיע אותו מאוד. אני לא רוצה להפסיד אותו בגלל זה.
יש עצות איך לשתף בלי שזה ירתיע?
אולי לדעתכם עדיף להמנע מלשתף כרגע ולחכות עוד קצת?
מעולם לא לקחתי כדורים, ולא המשכתי מאז בטיפול אצל פסיכולוג/ית, זה באמת לא כזה "ביג דיל" מבחינתי, ורוב ככל החברות שלי, לא יודעות על זה (יודעים רק המשפחה המצומצמת, ועוד 3 חברות).
הגענו לשלב בקשר (חודש+), שמתחשק לי לשתף אותו, אני מרגישה קרובה אליו ב"ה, והייתי רוצה שהוא ישמע על זה, בכל זאת חוויה משמעותית בחיי, וזה עיצב אותי במובן מסויים (צמחתי וגדלתי מזה).
אני מפחדת שזה ישמע יותר ממה שזה באמת, ויציג אותי באור מסויים ושזה ירתיע אותו מאוד. אני לא רוצה להפסיד אותו בגלל זה.
יש עצות איך לשתף בלי שזה ירתיע?
אולי לדעתכם עדיף להמנע מלשתף כרגע ולחכות עוד קצת?
