היום, החל מהשעה שבע בבוקר ועד עשר בלילה, יצאו אזרחי ישראל בפעם הרביעית לבחור את המועמד שלהם לכנסת. עוד מוקדם לסכם, וקשה בינתיים לנבא את התוצאות הסופיות, אבל זו הייתה מערכת בחירות סוערת ומפתיע.

זה התחיל בנסיקה של בנט שנעצרה בעקבות פרישה של סער מהליכוד והקמת תנועה חדשה. את המעבר של אלקין, שהיום נראית לנו כמובן מאליו, אף אחד בכלל לא צפה. חולדאי קם, ונפל, מפלגת העבודה קמה לתחייה, אבל לשיא היא כנראה הגיעה בסקרים ומאז ירידה. הערבים יתפצלו, ובכל זאת מצליחים לשמור על שתי מפלגות מעל אחוז החסימה, וזה עוד מבלי הנהירה לעבר הליכוד, קהל הייעד החדש של נתניהו. ומעל הכל - שתיקתו של לפיד. האיש שהכי רוצה להיות ראש ממשלה, אבל עושה הכל בכדי להסתיר את זה. אין ספק שזאת הייתה אחת ממערכות הבחירות היותר מעניינות שהיו מבין ארבעת הסבבים, אולי רק מועד א' היה מעניין יותר. כעת נותר לראות כיצד זה יתבטא בתוצאות האמת, והאם סוף סוף תוקם כאן ממשלה יציבה שתצליח להחזיק מעמד ארבע שנים.

אבל כפי שכבר נכתב כאן, עד הגעת תוצאות האמת יש עוד זמן רב. למעלה מחצי מיליון מעטפות כפולות יקשו על הספירה ויעכבו בהרבה את מתן התוצאות הסופיות. אין ספק שוועדת הבחירות נערכה בצורה מקסימלית לעניין, אך עם זאת זה כנראה שהתהליך ייקח יותר זמן מהרגיל. בינתיים, יש דבר שכולם מסכימים לו - רוב העם נמצא במפלגות הימין. שימו לב לניסוח, הוא חשוב. מה שאומר שעל פניו התוצאות היו אמורות להיות ברורות מראש. אלא שמערכת הפוליטית בישראל, כמו בישראל, שום דבר לא פשוט כמו שזה נדמה.

"מי שיחליף את נתניהו חייב להיות ממחנה הימין" חוזר ואומר יו"ר ימינה נפתלי בנט מעל כל מיקרופון פתוח. לדבריו, למפלגות הימין יש כ-80 מנדטים, לערבים כעשרה מה שאומר שלשמאל יש כשלושים מנדטים. לכן, אומר בנט, לפיד לא יכול להיות ראש ממשלה, ורק הוא יכול להחליף את נתניהו. על המספרים האלה חוזר גם יו"ר הציונות הדתית בצלאל סמוטריץ' אלא שהוא מגיע למסקנה הפוכה. "יש לימין 80 מנדטים" אומר סמוטריץ' ומסביר שאנחנו יכולים להרכיב כאן ממשלת ימיו רחבה שתחוקק פסקת התגברות, שתפעל לאזן את בג"צ, ושתקדם את ערכי הימין.

סמוטריץ' צודק. נעזוב רגע בצד את בנט שלשיטתו הוא עם עשרת המנדטים שלו היחידי שיכול להביא את הליכוד ואת תקווה חדשה, או השאריות ממנה, לשבת בממשלה אחת - תחתיו. זה נשמע כמו תרחיש הזוי שלעולם לא יקרה. אבל אם נחזור לדבריו של סמוטריץ' אכן יש כאן הזדמנות שלא בטוח שהיא תחזור אי פעם. המפלגות הימניות מביאות מספרים שמעולם הן לא חלמו עליהם. ובכל זאת, ישנו סיכוי לא קטן שלא תקום כאן ממשלת ימין בסוף היום הזה אלא שנלך חלילה לבחירות חמישיות. הפסילה שפוסלים סער וליברמן, שהיו עד לא מזמן בשר מבשרה של גוש הימין, את נתניהו גורמת לכך שהתגשמות החלום לא תתרחש וכאמור לסיבוב בחירות נוסף שמי יודע מה יהיה אחריו.

המחשבות לפסול את נתניהו נמצאות גם בימינה, אלא הפעם מבינים שם שהם לא יוחלו להתחמק ממכבש הלחצים שיופעל עליהם מכל כיוון אפשרי. אגב, קולות כאלה נשמעים גם ממצביעי סמוטריץ' אלא שם אנשים מוכנים לבלוע את הצפרדע המכונה נתניהו, והעיקר שהציונות הדתית תעבור את אחוז החסימה ותהיה כוח משמעותי בממשלה הבאה. אלא שאם נהיה כנים עם עצמנו, השנאה של הימין לנתניהו היא חדשה ולא בהכרח מוצדקת. אבל כאן נהיה צריכים להיות ישרים עם עצמנו, ולקרוא את השורות עם יד על הלב.

אחרי הבחירות הקודמות, בחירות 2020, השמחה במטה ימינה הייתה גדולה. הם שמחו מההישג של נתניהו ושל הגוש כולו. אז, אחרי פרסום המדגמים, עוד לא ידעו מה יהיו תוצאות ועוד לא יגעו שבסוף המשא ומתן הם ימצאו את עצמם מחוץ לממשלה. רבות המילים שנשפכו על מה שקרה באותן הימים, אבל אם רוצים לשים אצבע על נקודת השבר בין המגזר הדתי לאומי לבין נתניהו, זה בדיוק הימים האלו. התחושה, שלובתה היטב על ידי חברי הכנסת של הרשימה, שהם נזרקו החוצה בבושת פנים חלחלה היטב למצביעים.

למעשה, עד היום יש לא מעט פגועים ומצולקים מאותם הימים. מצד שני אנחנו גם רואים שבנט לקח את אותם הימים והפך אותם לאקזיט פוליטי שהגיע בשיא לעשרים פלוס מנדטים. אבל זה לא הזמן לחטט שוב בפצעים היבשים ולבדוק האם נתניהו אכן זרק אותם או שמא בנט דחה את ההצעה, שהייתה ראויה לגודל המפלגה שאז לפי חלק מהשיטות, וזאת במטרה לצמוח באופוזיציה. אבל בשורה התחתונה, כאמור, זה נקודת השבר ומכאן החלה שנאת המגזר לראש הממשלה.

השנאה הזו היא זאת שפוגעת עכשיו בסיכוי להקמת ממשלת ימין. נכון, אסור לזלזל לרגע בכאב שהייתה באותה התקופה, אין דבר יותר משפיל מזה. אבל צריך להבין בהקשר הזה דבר מאוד חשוב – הבעיה של נתניהו היא לא עם הציונות הדתית כמגזר, אלא עם בנט ושקד. כל עוד בנט ושקד מייצגים את המגזר, נראה אותו קשה עורף למפלגתם, אבל שהם רצים בנפרד זה כבר אחרת לחלוטין כפי שראינו בסבב הבחירות הקודמות. בנט ושקד אוהבים לחזור בראיונות שלהם על מה שעשה נתניהו לכצלה בבחירות 2019, אבל זה היה עוד לפני כניסת בנט ושקד למערכת הפוליטית ומאז השתנו הדברים.

יבוא השואל ובצדק ויאמר, אבל נתניהו הוא לא איש ימין. כולנו זוכרים את ההקפאה, את פינוי עמונה, מגרון וגבעת האולפנה. מנגד, חאן אל אחמר, עדיין עומד על תילו למרות פסקת בג"צ שהורתה לפנות אותו. הכל נכון. אבל כנגד החלופות השונות, וכשמבינים שהמציאות בשטח היא מעט יותר מורכבת ממה שאנחנו, האזרחים רואים, אז זאת הברירה הכי טובה שיש לנו כימין. שיהיה ברור, תפקידנו הוא להפגין, לצאת לרחובות ולמחות כשיש פינויים או שחרור מחבלים, אבל מנגד גם להבין שישנם אילוצים שאותם לעולם כנראה לא נבין.

איפה ניתן למצוא הוכחה לכך שהדברים הם לא באמת כל כך פשוטים כפי שאנחנו חושבים? הדברים הבאים לא פורסמו, בינתיים, בשום מקום וסביר להניח שאתם קוראים אותם כאן לראשונה. ביום ראשון השבוע אישר ראש הממשלה נתניהו בניה של שכונה חדשה בירושלים, הר חומה ה'. עצם העובדה שהדברים נעשים בשקט ולא נהפכים לקמפיין שובר שוויון עבור נתניהו, מעידים עד כמה הדברים האלה רגישים. נתניהו יכול היה לעשות מזה כותרות ולהביא לידיו תמונת ניצחון, אבל הוא יודע שזה גם עלול לסכן את הבניה בפועל של השכונה.

שכונה זאת מצטרפת לשכונת גבעת המטוס שלאחר מאבקים משפטיים אושרה בה הבניה להקמת שכונה חדשה לפני כחודשיים וכן לשכונת עטרות שגם בנוגע אליה יש התקדמויות משמעותיות. לא, לא מדובר בספין בחירות כפי שניסו להציג את זה בזמנו, וגם לא מדובר בהחלטה שנבעה בשל הבחירות. אלא ישנה קבוצה אידיאולוגית שהחליטה לקדם את הנושא ולעקוב אחרי מצב הבניה בירושלים. הקבוצה, הצליחה לגייס ח"כים מהימין, את יועצו הקרוב של ראש הממשלה, ודמויות בולטות בהתיישבות שביחד פועלים בנושא. בקבוצת הווטסאפ שלהם פורסמה בתחילת השבוע תמונה של האישור המיוחל לשכונה החדשה, עם תודה ענקית לראש הממשלה לצידה.

זאת דוגמה אחת. אנשי התיישבות וותיקים וכן אנשי ימין מובהקים המקורבים לראש הממשלה, ואלו שלא, יכולים להביא עוד דוגמאות רבות נוספות על דברים שבכלל לא היה חצי מושג עליהם. לכן, נתניהו הוא אולי לא האופציה האולטימטיבית, אבל מכיוון ואנחנו רואים שבינתיים אין מי שבאמת יכול להחליף אותו מימין, והשניים שניסו בבחירות האלה כשלו, זאת האופציה הכי טובה שיש לנו כיום. זאת המחשבה שאיתה צריך להגיעה היום אל הקלפי, גם אם אנחנו לא רוצים בהכרח את נתניהו כראש ממשלה, כאנשי ימין הוא האופציה הטובה ביותר.

בשעה עשר, כאמור, יסגרו הקלפיות והשאלה שכל אחד צריך לשאול את עצמו עד אז היא מה הוא רוצה? האם ממשלת ימין מתפקדת או בחירות חמישיות. אין יותר מידי ברירות אחרות. זה מה שצריך להשפיע על הבחירה וכן מחשבה אסטרטגית אילו מפלגות צריך לחזק על מנת שהן לא ימחקו ואיזה מפלגות צריך להוריד את כוחן על מנת שלא יפזלו למקומות אחרים. בסופו של דבר הבחירות האלה יקבעו על השאלה מאיזה מחנה יהיו מפלגות שלא יעברו את אחוז החסימה. אם מרץ, כחול לבן או רע"מ לא יעברו את אחוז החסימה, הימין קיבל 61 ואולי אפילו יותר. אם הציונות הדתית לא תעבור את אחוז החסימה זה עלול להביא לבחירות חמישיות ולכעוס גדול.

אבל הכי חשוב. צאו להצביע. אומנם עשינו את זה לא מעט בשנתיים האחרונות וזה כבר פחות מלהיב, אבל עם זאת זה הדבר הנכון לעשות. צאו להצביע למי שאתם מאמינים שיקדם את הערכים שלכם, צאו לקדם את מי שאתם מאמינים לו, תצאו לבחור במי שבעזרתו תהיה כאן סוף סוף ממשלה יציבה. בתקווה שלא יהיה כאן סבב חמישי. עייפנו ומאסנו בזה. צאו להצביע!