אני לא מצפה שזה יגיע מיד, אבל נמאס לי להיות עצובה..
אני מבולבלת! אני מתוסכלתת! ואני שומרת לעצמי.. חיצונית לא רואים עליי.. ואז רק בהתכתבויות אני שופכתת וכבר נמאס לי כל הזמן לדבר על זה שאני מבןלבלתת! אהל אני מתוסכלת! ואני שמחה שיש לי עם מי להתכתב אבל כבר לא נעים לי וחוצמיזה אני בעצמי רוצה להיות שמחה! להיות שמחה באמת! אני לא מאשימה את עצמי. אני יודעת שזה טיבעי. אבל זה עדיין נמאס לי! אני מנסה להלחם בעצמי, ומנסה להרפות, ומנסה להדחיק, ומנסה הכלל! אני תקועהה! אני מתוסכלתת! אני רוצה להגיע לנוסחה שלי להתגבר על בלבולים! ואני יודעת שזה ייקח זמןן! אבל נמאס לייי! והבגרויות עכשיו! ויש גם לחץ בבית! ואני מנסה לברר את עצמי! ואני מתרסקת! ואני רק נראית מבחוץ חזקה! אבל אוףףף! אני ככ מתוסכלתת! ואני נותנת מעצמי מלאא! לאמא, לאחים שלי, לחברות שלי, תומכת.. מייעצת. אבל ראביי! גם אני רוצה שיהיה מישו שידע להגיד לי את הדבר הנכון! ומצאתי 2 כאלה, שממש מצילים אותיי! אבל אני חייבת להתקדםם! ועם ההתקדמות הזאת רק *אני* יכולה לדחוף את עצמי. אבל אין לי כוחות.. ואפילו אין לי מספיק רצון.. נשחקתי.. אין לי כוחותת! אוףףף אני לא יודעת למה אני כותבת אתזה.. אבל .. אני פשוט שולחת. זהו. תודה שקראתם🙈









