ואיך אני יודעת אם אני בכלל מוכנה לקבל כל תשובה שה' ישלח לי, או שאני חייבת להיות בשליטה ולא אתן לה' להנחות אותי?
ואולי מה שעשיתי היה נכון לי בעבר ולא כיום, איך אדע לא לחזור על טעויות? איך אדע ללכת למקום טוב ולא לברוח ממקום רע?
איך אדע בכלל? אולי זוהי לא ידיעה אלא למעלה ממנה?

בשביל זה.


 

למי כן יש כח?
כשנפגעים מפתחים מעטה, שריון שבונים בדמות הקשוחה שרוצים להיות.
דמות חסינה כזו, שלא תפגע יותר.
זוהי אוטופיה הרסנית, היא לוקחת חלק גדול מהאישיות שלך.
היא הופכת אותך לאדם בעל כוחות על מבחינה חיצונית ולמוזנחת רגשית מבחינה פנימית.
 

הוא בונה לעצמו תדמית שונה, תדמית מגוננת.
לקלף את השריון אחרי המלחמה זה כ"כ כואב, כל הפצעים נדבקו עליו.
חייבים להוריד אותו בסוף היום, א"א לישון איתו, אין שלווה איתו- אז מסירים אותו בלית ברירה, וכל פצע דבוק נפתח מחדש...
וזה כואב כמו שרק אלוהים יודע' אבל הוא זה שנתן את הכאב, והוא זה שנתן בכאב יכולת ריפוי, והוא זה שנותן לנו לבחור באופציה של לעזור לעצמינו.
הוא טוב גם כשכואב לנו.

כי הרבה אנשים חיים- האם הם מי שהם? האם הם אוטנטיים?- לא! רובם מסיכות, רובם מגננות.
הם לא חיים את עצמם כי הם חושבים שאולי בתור אחרים יהיה להם יותר טוב, אבל זה לא נכון! כי כשאתה דוחק לפינה את עצמך ולא נון לו מקום זה מתנקם בך, זה תוסס, זה לא נותן שלווה, העצמי זועק- תני לי מקום, אני ראוי לך.
וכשמבינים שכשמטפלים בעצמי הוא הופך לכ"כ נהדר וטוב לב- שפשוט כיף לחיות איתו...


 

לא נותים מקום לרגשות, לא נותנים מקום לכאב.



כאב הוא מן גוש בלב, גוש כבד ומכביד, הוא עצוב הוא בודד, הוא מופלה ומודחק.
לא נותנים לא את הכבוד הראוי לו, ואין לו מקום- מקום מיוחד, מקום של כאב.
מקום חמוצמתוק, מקום שלו, שיהיה לו בנוח, שיכיל את כאבו, שיאהב לכאוב.
לכאוב את הרגע, כי כואב לו כשלא מתייחסים אליו, זה פצע שותת אהבה.
אהבה שלא חלה, אהבה מיותמת- נכזבת.
כואב לי, שכואב לכאב, חבל לי שמפחדים להרגיש אותו, שמאויימים ממנו.
בורחים רחוק, מזיקים לעצמינו ולכאב, לא נותנים לו לגיטימצית קיום- שוללים אותו.
ובפנים ריק, ופנוי, פנוי מידי.

קורים לאט.

צריך לתת לכל דבר את הזמן שלו, את ההזדמנות להתרפא, אל תפסלי מראש תהליכים מרפאים רק בגלל שהם מכאיבים.
בתור בני אדם יש לנו את היכולת להתרפא- אל תחסכי אותה מ*עצמך* היא יקרה ומגיע לה!
 

לכולם יש ניגודים.

כולם לא מה שהם בפנים כמו מה שהם בחוץ.

טבעי לגמרי.

גיבוב של משפטים פילוסופים שאני לא בטוח שקשורים, ככה שאני לא אכתוב עליהם כלום, אבל בכל זאת התחשק לי להגיב.

ולכן אין צורך בתגובה מצדך.
 

אין לי מוזג מי מכר לך את הדבר הזה זה לא נכון חבל להתאכזב..

ישנם שאלות שהם כל כך גבוהות שאי אפשר לענות עליהם בשכל, כיוון שכשהקב"ה ברא את העולם היה מוכרח כביכול ליצור מה שנקרא "חלל פנוי" ששם לא כל כך נוכחת אלוקותו ית' כדי לאפשר את הבחירה. (אם היינו רואים התגלות ה' היינו מתמסטלים מיד ולא הייתה בחירה האם להאמין או לא..)

השאלות שאין עליהם תשובה נמשכות מהחלל הפנוי. אולם מגלה רבנו שבודאי גם בחלל הפנוי יש אלוקות אבל שאי אפשר להבין בשכל. אז איך זוכים כן להתחבר לאלוקות הזאת? ע"י הניגון של הצדיק.

בפשטות אפשר לשמוע ניגונים של אנשים צדיקים ובודאי יועיל אבל אני ממליץ מאוד על מאמר ס"ד בליקוטי מוהר"ן קמא שיבהיר הרבה שאלות ובעזרת ה' אולי עוד תגלי את הניגון שמתחבא שם...

בהצלחה

כל יהודי מנגן כשר הוא כנראה קצת מנגן את הניגון של הצדיק..

אבל עיקר הניגון נמצא בתורות ובשיחות של רבנו. קשה, אבל כדאי לנסות, ע"י לימוד ותפילה, לקלוט את הניגון של התורה/ שיחה / סיפור.

צריך לעיין שם בתורה ס"ד ובמפרשיה... עוד לא הספקתי מספיק..

בעזרת ה'. אגב מבואר שם שזה חלק גדול מהעניין של פסח התורה מתחילה "בא אל פרעה" אז אולי גם זו תהיה הכנה נפלאה לפסח..

יכול להיות שההלל והנרצה (ששם שרים הרבה שירים כידוע) הם ניסיון שלנו למשוך הארה מהניגון של הצדיק ו"פסח" גימטריא נחמן. בעזרת ה'.

ההתחלה שלה עוסקת בקבלה של האר"י ...
מעניין ממש.

אולי תשני גישה פשוט.

אצלי שאלות באמונה זה כן מתמטיקה, וזה לא מפריע לי.

למה את מגחכת על החיים שלך כשאת חושבת עליהם, אין לי מושג, מסתמא סתם מצבי רוח חולפים חסרי היגיון, ככה שאין לי מה להגיד בנושא.

למה את צריכה לשנות את החיים שלך? את רק אמורה לשפר אותם... זה נשמע קשה, אבל עושים מה צריך.

ברור שזה יותר קשה להילחם מול עצמך, אבל אלה החיים, לכולם קשה.

להצליח לחבר את כל חלקי הגוף והנפש.

להעביר את ההבנות בשכל לרגש, למחשבה, לחיים, וכו'

בדיוק כמו בחיים האזרחיים

הציבור הדתי לאומי לא מתרכז בגבולות גזרה צרים - אלא נמצא בכל מגוון החיילות והתפקידים, קרביים, תומכי לחימה, ג'ובניקים, אנשי מחשוב, כלכלה, הנדסה, המון עתודאים שמתפזרים בכל יחידות הצבא עם סיום התואר בכל מגוון התפקידים הפתוחים בעתודה האקדמאית.

ובהמשך בחיים האזרחיים- בכל ענפי המשק, הכלכלה, התעשייה, האקדמיה, חקלאות, מסחר 

אבל בוודאי שיש הרבה הכוונה בציבור הדתי לאומי לצאת דווקא לתפקידים משמועתיים ומובילים בכל מקום ובפרט בצבא

אחד הפעילים זיהה אדם שהניח תפילין בשבוע שעבר והציע לו להניח שוב. להפתעתו, האיש ענה: "לא". כשנשאל מדוע, הוא הסביר בחיוך: "בפעם הקודמת שהנחתי אצלכם, הרגשתי התעוררות כל כך גדולה, שלא רק שקיבלתי על עצמי להניח בכל יום – אלא שכבר הזמנתי דוכן תפילין קבוע למספרה שלי!"

הופכים את העולם!
מתחברים - הנקודה היהודית שלי | קירוב לבבות והפצת יהדות

!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

אין תשובה "נכונה" אחת לשאלה הזו, וההחלטה צריכה להתבסס על סדרי העדיפויות, הערכים והצרכים האישיים שלך.

כמדריכה בסניף הנפרד, המחויבות שלך היא לבנות ולהעביר תכנית הדרכה מתאימה לערכים שאת דוגלת בהם. ואף להוות דוגמא אישית לבנות שאת המדריכה שלהן.

האם העיסוק המקביל בחב"ב בסניף המעורב יוצר אצלך קונפליקט פנימי או מסר בעייתי?

האם האופי והרקע הדתי של הבנים המגיעים לסניף המעורב מקשים עליך?

או שיש פעילויות שהאופי שלהם סותר את הערכים שלך?

העובדה שציינת שאם לא תלכי לחב"ב, "סביר להניח שלא יהיה לך חברה אחרת" היא נקודה קריטית. קשרים חברתיים הם דבר בסיסי וחשוב מאוד. אם החב"ב המעורב הוא הדרך היחידה שלך כרגע לשמור על קשרים משמעותיים, עזיבה עלולה לגרום לבדידות ולקושי.

מדוע שלא יהיו לך קשרים חברתיים מחוץ לסניף המעורב? החברות שלך רק שם? אין דרך אחרת לשמר את הקשר עם החברות האלה?  (מפגשים מחוץ לסניף, פעילויות אחרות?)

אולי  לצמצם הגעה לסניף המעורב, לא להפסיק לגמרי? 

זהו הבעיה היא שאני חייבת את זה... זה כאילו השחרור שלי מכל הלחץ והבלאגנים של השבוע...

הרמה הרוחנית של החברה אצלנו היא די גבוהה ובאמת שלא נראלי זה משפיע... פשוט אני חוששת שזה קצת מוזר...

אם הרמה גבוהה מה הבעיה לנסות לעשות הפרדה?

לא כי אני מכיר את הנושא מקרוב, סתם נראלי שזה אמור להיות ככה.

זה מאוד מורכב כי הרמה הרוחנית שלהם גבוהה יחסית לחברה בעיר שלנו...

אני מדייק קצת יותר, חלקם מגיעים מבתים מסורתיים וחלקם חוזרים בתשובה... אני בכלל מהקצה השני, למי שמכיר אני לומדת באולפנת תפארת שזה אולפנה יחסית דוסית וזה פחות או יותר הכיוון שלי...

עכשיו מבינים קצת יותר??

אם כן, המצב יותר מורכב ויש יותר על מה לדון, גם בגלל הצד של הקירוב רחוקים שבעניין, ושזה מחזיק את המתחזקים בתור דתיים, ומראה להם שאפשר להיות שם ולהיות דתיים...

חוץ מזה יש על זה לרב שניאור הרבה דיבורים בעניין, היו כאלה שאחרי בירור אישי מלווה ברבנים גדולים (כדוגמת הרב שמואל אליהו), הרב שניאור הסכים להם להשתתף בפעילויות של סניף מעורב, בכל מקרה אם זה מעניין אותך יש יהודי שעוסק בכל ההקלטות של הרב שניאור ע"פ נושאים, כנראה שיהיה לו הקלטה בנושא, מוזמנת לשלוח לו מייל harav.shneor.ketzשטרודל גימייל נקודה קום. את יכולה לבקש ממנו חומרים בנושא, אם זה מעניין אותך. 

אתה יודע על איזה עוד נושאים יש??

אני ממש מפחדת שבסוף זה גם ישפיע עליי...

כאילו לכו תדעו מה יקרה, זה יכול חס וחלילה לדרדר...

בקיצור מורכב ביותר...