ואיך אני יודעת אם אני בכלל מוכנה לקבל כל תשובה שה' ישלח לי, או שאני חייבת להיות בשליטה ולא אתן לה' להנחות אותי?
ואולי מה שעשיתי היה נכון לי בעבר ולא כיום, איך אדע לא לחזור על טעויות? איך אדע ללכת למקום טוב ולא לברוח ממקום רע?
איך אדע בכלל? אולי זוהי לא ידיעה אלא למעלה ממנה?

בשביל זה.


 

למי כן יש כח?
כשנפגעים מפתחים מעטה, שריון שבונים בדמות הקשוחה שרוצים להיות.
דמות חסינה כזו, שלא תפגע יותר.
זוהי אוטופיה הרסנית, היא לוקחת חלק גדול מהאישיות שלך.
היא הופכת אותך לאדם בעל כוחות על מבחינה חיצונית ולמוזנחת רגשית מבחינה פנימית.
 

הוא בונה לעצמו תדמית שונה, תדמית מגוננת.
לקלף את השריון אחרי המלחמה זה כ"כ כואב, כל הפצעים נדבקו עליו.
חייבים להוריד אותו בסוף היום, א"א לישון איתו, אין שלווה איתו- אז מסירים אותו בלית ברירה, וכל פצע דבוק נפתח מחדש...
וזה כואב כמו שרק אלוהים יודע' אבל הוא זה שנתן את הכאב, והוא זה שנתן בכאב יכולת ריפוי, והוא זה שנותן לנו לבחור באופציה של לעזור לעצמינו.
הוא טוב גם כשכואב לנו.

כי הרבה אנשים חיים- האם הם מי שהם? האם הם אוטנטיים?- לא! רובם מסיכות, רובם מגננות.
הם לא חיים את עצמם כי הם חושבים שאולי בתור אחרים יהיה להם יותר טוב, אבל זה לא נכון! כי כשאתה דוחק לפינה את עצמך ולא נון לו מקום זה מתנקם בך, זה תוסס, זה לא נותן שלווה, העצמי זועק- תני לי מקום, אני ראוי לך.
וכשמבינים שכשמטפלים בעצמי הוא הופך לכ"כ נהדר וטוב לב- שפשוט כיף לחיות איתו...


 

לא נותים מקום לרגשות, לא נותנים מקום לכאב.



כאב הוא מן גוש בלב, גוש כבד ומכביד, הוא עצוב הוא בודד, הוא מופלה ומודחק.
לא נותנים לא את הכבוד הראוי לו, ואין לו מקום- מקום מיוחד, מקום של כאב.
מקום חמוצמתוק, מקום שלו, שיהיה לו בנוח, שיכיל את כאבו, שיאהב לכאוב.
לכאוב את הרגע, כי כואב לו כשלא מתייחסים אליו, זה פצע שותת אהבה.
אהבה שלא חלה, אהבה מיותמת- נכזבת.
כואב לי, שכואב לכאב, חבל לי שמפחדים להרגיש אותו, שמאויימים ממנו.
בורחים רחוק, מזיקים לעצמינו ולכאב, לא נותנים לו לגיטימצית קיום- שוללים אותו.
ובפנים ריק, ופנוי, פנוי מידי.

קורים לאט.

צריך לתת לכל דבר את הזמן שלו, את ההזדמנות להתרפא, אל תפסלי מראש תהליכים מרפאים רק בגלל שהם מכאיבים.
בתור בני אדם יש לנו את היכולת להתרפא- אל תחסכי אותה מ*עצמך* היא יקרה ומגיע לה!
 

לכולם יש ניגודים.

כולם לא מה שהם בפנים כמו מה שהם בחוץ.

טבעי לגמרי.

גיבוב של משפטים פילוסופים שאני לא בטוח שקשורים, ככה שאני לא אכתוב עליהם כלום, אבל בכל זאת התחשק לי להגיב.

ולכן אין צורך בתגובה מצדך.
 

אין לי מוזג מי מכר לך את הדבר הזה זה לא נכון חבל להתאכזב..

ישנם שאלות שהם כל כך גבוהות שאי אפשר לענות עליהם בשכל, כיוון שכשהקב"ה ברא את העולם היה מוכרח כביכול ליצור מה שנקרא "חלל פנוי" ששם לא כל כך נוכחת אלוקותו ית' כדי לאפשר את הבחירה. (אם היינו רואים התגלות ה' היינו מתמסטלים מיד ולא הייתה בחירה האם להאמין או לא..)

השאלות שאין עליהם תשובה נמשכות מהחלל הפנוי. אולם מגלה רבנו שבודאי גם בחלל הפנוי יש אלוקות אבל שאי אפשר להבין בשכל. אז איך זוכים כן להתחבר לאלוקות הזאת? ע"י הניגון של הצדיק.

בפשטות אפשר לשמוע ניגונים של אנשים צדיקים ובודאי יועיל אבל אני ממליץ מאוד על מאמר ס"ד בליקוטי מוהר"ן קמא שיבהיר הרבה שאלות ובעזרת ה' אולי עוד תגלי את הניגון שמתחבא שם...

בהצלחה

כל יהודי מנגן כשר הוא כנראה קצת מנגן את הניגון של הצדיק..

אבל עיקר הניגון נמצא בתורות ובשיחות של רבנו. קשה, אבל כדאי לנסות, ע"י לימוד ותפילה, לקלוט את הניגון של התורה/ שיחה / סיפור.

צריך לעיין שם בתורה ס"ד ובמפרשיה... עוד לא הספקתי מספיק..

בעזרת ה'. אגב מבואר שם שזה חלק גדול מהעניין של פסח התורה מתחילה "בא אל פרעה" אז אולי גם זו תהיה הכנה נפלאה לפסח..

יכול להיות שההלל והנרצה (ששם שרים הרבה שירים כידוע) הם ניסיון שלנו למשוך הארה מהניגון של הצדיק ו"פסח" גימטריא נחמן. בעזרת ה'.

ההתחלה שלה עוסקת בקבלה של האר"י ...
מעניין ממש.

אולי תשני גישה פשוט.

אצלי שאלות באמונה זה כן מתמטיקה, וזה לא מפריע לי.

למה את מגחכת על החיים שלך כשאת חושבת עליהם, אין לי מושג, מסתמא סתם מצבי רוח חולפים חסרי היגיון, ככה שאין לי מה להגיד בנושא.

למה את צריכה לשנות את החיים שלך? את רק אמורה לשפר אותם... זה נשמע קשה, אבל עושים מה צריך.

ברור שזה יותר קשה להילחם מול עצמך, אבל אלה החיים, לכולם קשה.

להצליח לחבר את כל חלקי הגוף והנפש.

להעביר את ההבנות בשכל לרגש, למחשבה, לחיים, וכו'

זה ירד מאדד (ברוך ה'..)

אבל עכשיו יש פחות פעילות ממה שהיה לפני הקורונה

בבסיס אני חי כי זה לא דורש ממנו שום פעולה אלא קורה לבד.

ואני ממשיך לחיות כי אני רוצה להתפתח ולהיות יותר שלם ומאמין שעוד יהיה לי טוב.

בנוסף אני מרגיש שיש לי פה תפקיד בעולם שאולי יהיה משמעותי

לא יודע.

מבררים את זה, מחפשים את זה

הלוואי וידעתי

כל הזמן והמטרה שלי היא לאסוף כמה שיותר כוחות כשאני למעלה כדי להצליח לעלות אחרי הירידה הבאה...

ככה עד שיבוא המשיח....