לשמוח בחלקנו שאנחנו יהודים ואוהבים אחד את השני... אפילו את אלה שלא אוהבים אחד את השני אנחנו אוהבים. איזה אור אנחנו! 

באמת חבל לקלקל את העניים והאזניים ואת הלב... מותר לא להסתכל.

ולא לא קושר לבחירות... הרבה יותר מורכב וכואב...

אבל זה קשוח! אבל באמת שאני משתדלת כול יום להיגד לעצמי הכול לטובתי 

 ואת לא יודעת איך ה' אוהב אותי אבלל פעמים זה כול כך קשה..

הלואיי והיתי רואה את זה יום יום את מעודדת אותי , תודה אחות!!

רק עכשיו יש איזו מריבה טפשית בין אבא שלי לדודה שלי והיא פגועה ממנו ואנחנו אמורים לנהל ליל הסדר ביחד...
אוף די, אתם מבוגרים, תתנהגו כמו בני אדם, איך קורה שאנחנו הנוער יותר בוגרים מכם...?
הזוי....

אבל צריך להיאמן שבעזרת ה' הכול יסתדר

אני מרגישה שיש למבוגרים כזה אוגו שהם מרגשים שהם היחידים שמבנים  ולכן נגרם כול כך הרבה כאב 

אבא שלי אמר לי את זה....שלנוער יש בו משהו פושט הוא מבין שהוא צריך ללומד עוד והמוברגים איבדו את זה

וכן אבא שלו מודה בזה שהעולם ישתגע!! בקטע הזה

 וכול אדם חייב ענווה כדי להצליח להתנהל בעולם

אה, יפה, זה אולי יכול להסביר משהו, אבל עדיין קשה לעכל את זה ולהבין את זה...
כאילו, יוצא מצב הזוי שילד קטן מסתכל על ההורים שלו ואומר להם: "תתבגרו"..(לא באמת אומר להם, כן...?)
פשוט הזוי וקשה לעיכול...
ואכן צריך ענווה, אני ממש לא שופט ולא מנסה להוכיח אותם באופן מתנשא, וגם בדר"כ אני מתבייש להוכיח מבוגרים על כך, אבל זה באמת קשה ככה...

אני באמת צריך חיזוק בזה...
"איזהו חכם הלומד מכל אדם"
"מכל מלמדיי השכלתי...ומתלמידיי יותר מכולם"
ואכן, "כל המציל נפש אחת מישראל כאילו קיים עולם מלא", "כל אחד הוא עולם ומלואו"...
אמן...!!

זה ירד מאדד (ברוך ה'..)

אבל עכשיו יש פחות פעילות ממה שהיה לפני הקורונה

בבסיס אני חי כי זה לא דורש ממנו שום פעולה אלא קורה לבד.

ואני ממשיך לחיות כי אני רוצה להתפתח ולהיות יותר שלם ומאמין שעוד יהיה לי טוב.

בנוסף אני מרגיש שיש לי פה תפקיד בעולם שאולי יהיה משמעותי

לא יודע.

מבררים את זה, מחפשים את זה

הלוואי וידעתי

כל הזמן והמטרה שלי היא לאסוף כמה שיותר כוחות כשאני למעלה כדי להצליח לעלות אחרי הירידה הבאה...

ככה עד שיבוא המשיח....