כי אדם שלא למד מספיק תורה  יכול  להבין  טעויות מהפילוסופיה של הגויים  לכן רק אדם שלמד הרבה  תורה    יכול להבין מה טעות ומה נכון 

גם לא לת"ח, יש מספיק פילוסופיה יהודית שאפשר ללמוד.

האמונה




ואני חוזרת בי, ת"חים מאז ומעולם התווכחו עם פילוסופים גויים- אז מסתמן שאם אתה יודע הרבה תורה אז אולי זה בסדר.

ובמילים מדויקות, על איזה איסור עובר הלומד?

הרב כותב כי ישנם שלושה סוגי מחשבות בתחום הרוח, אחד מותר שני צריך לברר ממנו את הטוב, שלישי אסור- והוא מרחיב:

עקבי הצאן/המחשבות – ויקיטקסט

אבל נדמה לי שמי שת"ח ויש לו אמונה ברורה- מותר לו בזהירות, וכבר ראינו שהיו הרבה וויכוחים בין גדולי הת"ח לבין פילוסופים.

מי זה יכול להיות?

לרק קוק

חיפשתי איסור ממשי, ולא מצאתי.
בנוסף יש את 'חכמה בגויים תאמין תורה בגויים אל תאמין'...

אך חבל ללמוד פילוסופיה גויית כל עוד לא קיבלת את המענה היהודי לשאלותיך.
מי שהאמונה וההשקפה שלו לא ברורים לו מספיק עלול להגיע לידי כפירה.
 

כי אני שמעתי על  גדולי דור שכן למדו פילוסופיה של גויים 

אז יש 2 דברים

1 עדיף פילוסופיה יהודית אבל אם לא רוצים

2 צריך לעשות הפרדה ולדעת הכל הוא רק חלק נכון וחלק לא

רבנו גינה מאוד מאוד את לימוד הפילוסופיה אפילו הפילוסופיה של גדולי ישראל. ישנם הרבה הסברים לכך ואציע אחד- הפילוסופיה גורמת לך לחשוב בצורה חיצונית לחיים שלך וכתוצאה מכך אתה פחות חי אותם. פחות שמח, פחות רוקד בפשיטות... אם יש ספרים שגורמים למישהו פחות לרקוד אני ממש ממליץ לא לקרא אותם חבל.. הרי בגאולה כולם ירקדו ואז יהיה קשה מאוד לכל הפלספנים...

אם זה גורם לך פחות דיבור עם ה' אז זה ממש לא טוב...

"עיקר היהדות היא תמימות ופשיטות וחכמות אין צריכים כלל.."

מה חסר? ברוך ה' יש לנו ליקוטי מוהר"ן, ליקוטי תפילות, ליקוטי הלכות...  

חוץ מ-"רבנו"

בעניין היחס למורה הנבוכים והנמשכים אחריו מצינו קשת רחבה של רמות דחייה.

היחס החמור ביותר מצינו דווקא בדברי אחד מגדולי האחרונים, הלא הוא הגר"א.

הנה כך כותב הגר"א (יו"ד סרמ"ו סקי"ח) על דברי הרמ"א שהובאו לעיל את הדברים הביקורתיים הבאים: "אבל לא ראו את הפרדס לא הוא ולא הרמב"ם". ובמקום אחר (יו"ד סקע"ט) הפליא הגר"א וכתב:

"והוא (-הרמב"ם והרמ"א בעקבותיו ב.א.) נמשך אחר הפלוסופיא... אבל כבר הכו אותן על קדקדו... והפלוסופיא הטתו ברוב לקחה לפרש הגמרא הכל בדרך הלציי ולעקור אותם מפשטן. וחס ושלום איני מאמין בהם ולא מהם ולא מהמונם אלא כל הדברים הם כפשטן אלא שיש בהם פנימיות, לא פנימיות של בעלי הפלוסופיא שהם חצוניות אלא של בעלי האמת".


כך כותב רבנו תם (ספר הישר השער השישי מדה י):

"יש חכמות משחיתות האמונה, כגון החכמות החיצוניות, וחכמת האפיקורסים. וחכמת הפילוסופיא... רק ירחק מהן בכל כחו... וכמה חכמים בעיניהם חשבו כי עלו למרום החכמה, חושבים כי עלו ועמדו בסוד גדול ויעלימוהו מזולתם, ולא ידעו כי רחקו מן האמונה... וכאשר יתחבר לאפיקורוס, תשחת אמונתו מעט מעט והוא לא ירגיש, כן המתעסק בחכמת הפילוסופיא..."
 

 ריב"ש (בשו"ת סמ"ה) הטיל פקפוק בטהרת הקדש של דברי הרמב"ם ורלב"ג עצמם:

"וכתבו בספריהם, שאין ידיעה שלמה רק אותה שהיא מצד החקירה, לא מצד הקבלה. ואנחנו מקבלי האמת, דעתנו, שהתורה שלנו שלמה, שבאה אלינו במעמד הר סיני מפי הגבורה ובאמצעות אדון הנביאים ע"ה, היא למעלה מהכל, וכל חקירתם אפס ותהו לערכה".

 ובהמשך:

"ועכ"ז לא נמלט הרב ז"ל (רמב"ם) מהימשך קצת אחר החכמה בקצת המופתים, כגון בבן הצרפתית ובמעמד הר סיני, ואולי לא הייתה כוונתו רק באשר לא יוכל להשיב האנשים ההם לגמרי מן הקצה אל הקצה. ובאר להם עניינים מעטים מן התורה בדרך מסכמת אל הפילוסופיא, וגם זה כתבו ברמז ובהעלם. גם במלאכים שנראו לאברהם אבינו ע"ה אמר שהיה במראה הנבוא'; וכבר השיב עליו הרמב"ן ז"ל בפירוש התורה שלו (בפרשת וירא) . והחכם רבי לוי ז"ל (רלב"ג) , גם הוא היה חכם גדול בתלמוד, ועשה פירוש נאה לתורה ולספרי הנביאים, והלך בעקבות הרמב"ם ז"ל. אמנם, גם הוא הטו את לבבו אותן החכמות הרבה מדרך האמת, והפך דעת הרב רבנו משה ז"ל בקצת ענינים, כגון בעניין ידיעת השם בעתיד האפשרי, וכן בעמידת השמש ליהושע, והשיב צל המעלות אחורנית, כתב דברים שאסור לשומעם, וכן בהשארות הנפש, ובהשגחה בעניין עונשי הרשעים בעה"ז. כמ"ש כל זה בספרו, קראו מלחמות השם. ומעתה, ישא כל אדם קו"ח בעצמו: אם שני המלכים האלה, לא עמדו רגליהם במישור בקצת דברים, כבודם במקומם מונח; ואם היו גדולי העולם, איך נעמוד אנחנו אשר לא ראינו מאורות, לערכם. וכמה וכמה ראינו פרקו עול התפלה, נתקו מוסרות התורה והמצוה מעליהם בסבת למוד אותן חכמות".

ומופלאת היא סברת הרמ"ע מפאנו (בשו"ת סק"ח):

"ואנחנו מהשגות הראב"ד זכר לברכה למדנו חובה לעצמנו לקובלנא מן התורה נגד החולקים, כי הוא לא כיון בהם למעט בכבוד הרמב"ם חלילה לרבנן קדישי כותייהו, אלא חשף הראב"ד את זרוע קדשו לחלוק עליו לכח אמיץ בכמה גופי הלכות כי היכי דלא ליסרכו כולא עלמא בתריה ללמוד וללמד בדעות מעל ספר המורה וכיוצא בו".

כשדיברתי על פשיטות בעיקר דיברתי על חוסר למידה בכלל מה שנקרא "תמימות". 

לעניין המקורות שהבאת:

ברור שיש והיו חכמים לאורך הדורות שהתנגדו ללימודי "פילוסופיה". אגב לעולם לא ראיתי אף אחד מהם מגדיר מה זה "פילוסופיה" כי כפי שכתבתי אין לפילוסופיה הגדרה מדויקת. ראיה לשיטתי היא שרבנו תם כותב "חכמת הפילוסופיא" כי כפי שכל פילוסוף או אדם שמבין בזה יגיד לך הפילוסופיה היא שם כולל של שלל חכמות- אתיקה, אפיסטמולוגיה, לוגיקה וכו' וכמובן המטאפיזיקה ("האמונה החיצונית").

אפילו לא די בכך אלא גם הברטנורא בפירושו למשנה סנהדרין פרק י' (חלק) מפרש על הכתוב "רבי עקיבא אומר אף הלומד ספרים חיצוניים אין לו חלק לעולם הבא" מפרש הברטנורא שהכוונה ל"ספרי אריסט"ו היווני וחביריו" מה שנראה שלשיטתו לרמב"ם אין חלק לעולם הבא (אגב הרמב"ם מפרש את זה בתור ספר בן סירא וכדו'ׂ).

כדי להראות עד כמה הרמב"ם עסק והאריך את אריסטו כך אמר עליו במורה נבוכים חלק ב'  פרק כב'

"הכלל הוא, שכל מה שאמר אריסטו בכל הנמצא אשר מתחת גלגל הירח עד מרכז הארץ הוא אמת בלא ספק." (כמובן שהרמב"ם אמר את זה כדי להראות את חיבתו לאריסטו אפילו הוא עצמו חולק עליו במורה)

אז ברור שיש מן החכמים שהתנגדו ללימודים אלו אבל היו רבים שכן אמרו שטוב ללמוד ענינים אלו (מטאפיזיקה)

כגון הרמב"ם, האבן עזרא, רס"ג, הרלב"ג  וכו'

לגבי תקיפתו של הגר"א.

ברור לי שהגר"א תקף את הרמב"ם בחריפות ואמר שהפילוסופיה "קילקלה את מחשבתו של הרמב"ם". 

על זה אפשר להגיד שני דברים,

1. מה בדיוק בפילוסופיא מפריע לגר"א (כנראה שרק המטאפיזיקה ולא שאר החכמות)

2. לא נורא כי גם הרמב"ם תקף בחריפות את אותם רבנים שאינם לומדים פילוסופיא

"כל זה לפי ההנחה שהאדם שהצענו לפניו שאלה זו הוא אדם מלומד במדעים אחרים, והוא גם זך רעיון מהיר הבנה, והשאלה ששאלנוהו מסוג השאלות הלמודיות שהם מן הדרגות שבהם עולים לענינים האלקיים, כמה חמור יהיה מצב מי שלא למד כלל, ולא הוכשר בשום אופן מאופני ההכשרה, אלא נעתק מחיק אמו אל חיק אשתו, אם נציע לפניו שאלה מן השאלות האלקיות הכמוסות בדרשות, אין ספק שיהו רחוקים בעיניו כרחוק שמים מארץ,"  {. . .} "הנה נתברר מכל ההקדמות האלה שהתכלית בעולמינו זה וכל אשר בו הוא איש מלומד בעל מדות טובות ."

(אני יודע צריך הרבה יותר קונטקסט מי שיעיין שם ודאי יבין אתי)

הרמב"ם מסביר שמי שלא לומד את החכמות הטבעיות כדי להגיע לחכמות האלוהיות (מטאפיזיקה כפי שהוא כותב במורה) לא הגיע לתכלית קיומנו בעולם.

וזה תוקף בדיוק באותה מידה את אותם חכמים שלא לומדים מדעים ופילוסופיא.

השאלה היא בסופו של דבר לאיזה צד נרצה להשתייך לצד שלא מעז לקרוא מה כתוב בספרים אלו מחשש שמא הם יגיעו למינות (אגב אם זה משכנע עד כדי שאין מה לענות אזי זה האמת)

או לצד שאין לו בעיה להתעמת עם גישות וספרים אלו ואפילו מוכיח איך הם יכולים להשתלב עם התורה ומסורת ישראל.

האם אנחנו רוצים להישאר אותם יהודים לא מלומדים שעסוקים רק בעצם או ליהיות ממש אור לגויים בתורה ובחכמה?

לכן ניתנת הבחירה האם ללמוד או לא, 'אלו ואלו דברי א-להים'.
רבי נחמן ביסס את תורתו על נסיונו האישי, ולכן כנראה שהפילוסופיה גרמה לו לקשיים באמונה.
כמו כן יתכן שגם שאר האוסרים קבעו את איסור בהתבסס על התפיסה הטוענת- כל עוד יהודי מאמין למה להציק לו בפילוסופיה שתביא אותו לשאול שאלות שעל חלקן אין מענה, ולחלקן יש אך השכל האנושי אינו מסוגל לקלוט אותם?
הם דגלו בהמנעות מהתמודדות, אולי זה הגיוני ואולי לא- אבל זה בעצם סוגשל 'אל תביאני לידי נסיון'.

ואם בן אדם לא יודע מדוע הוא מאמין זה חבל מאוד שהרי בן אדם לא אמור לעשות משהו אם הוא לא מבין למה הוא עושה אותו.

ואם רבי נחמן לא ידע לענות אז זה עוד יותר חבל.

בדיוק בגלל זה הרבנים הפילוסופים החשיבו חשיבות כה רבה בלימודי הפילוסופיה כדי שנוכל לגשר בין האמונה היהודית לפילוסופיה ולחלוק עליהם מנסיבות פילוסופיות כשצריך, ולא לברוח מהפילוסופיה כאילו אין לנו מה לענות.

יש אנשים ששמח להם לעשות דברים מסויימים גם אם הם לא מבינים למה.
את רבי נחמן לא הכרתי, אבל מעניין אותי לדעת באמת האם הוא התיר לעצמו לימוד פילוסופיה ולאחרים לא, או שהאיסור כלל גם את עצמו, כמו כן המענה של רבי נחמן הוא שונה, אנשים שמחפשים תשובות לשאלות באמונה- לא מגיעים לרבי נחמן, לרוב אותם האנשים שמגיעים אליו הם אנשים עם שאלות ברגש, ולזה הוא נותן את המענה הכי גדול שיצא לי לראות.


רק מבהירה- אני סוברת שלאדם שיש שאלות באמונה שיחפש להן תשובות בספרי פילוסופיה יהודיים ולא יתעלם מהם.
ויש אחרים שסוברים אחרת ממני.

אני מאמין בגלל שכל ולא בגלל רגש אין לוגיקה ברגש כי רגש יכול ליהיות סובייקטיבי ועם תשובות שונות שעונים לאותו רגש ורבי נחמן עוסק בעיקר ברגש.

ומטרת הספרים מורה נבוכים, כוזרי, חובת הלבבות, אמונות ודעות היא לשלב בין פילוסופיה שהיא שכלית לאמונה היהודית וזו היא הדרך הנכונה לדעתי.

ההסבר נעוץ בלשון שבה השתמשת בשביל לתאר את צדקת דרכך: 'אני מאמין', אמונה היא לא ידיעה משום שלא ניתן להוכיח אותה, ידיעה לעומת זאת ניתן להוכיח, או להביא מישהו לידיעה ע"י הוכחה.
כאשר אינך יודע (כמו שאמרנו, שניתן להוכיח אותה) שהדרך שלך היא הנכונה ביותר- לא תוכל לטעון שהדרך השניה טעות.
אולי היא טעות לך, אך לאחרים היא יכולה להתאים.
הסיבה שיש מקום לוויכוחים על צדקת הדרך היא שפשוט לא ניתן לפסול דרך שמובילה לאמונה, כי אמונה זה סובייקטיבי.

כשאני אמרתי שאני מאמין התכוונתי אמונה בה' לא אמונה בצדקות דרכי.

את אמונתי בה' אני מבסס רק על ידי כלים שכליים לוגים ורציונליים ואני בכל זאת מגדיר את אמונתי בקב"ה אמונה ולא דעה בגלל שתמיד אפשר ליהיות סקפטי לגבי כל דבר, במילים אחרות לא משנה כמה טיעונים אביא לקיומו של הקב"ה תמיד יהיה מקום להטיל ספיק.

לדוגמא אם אני אביא את הטענה הקוסמולוגית המפורסת שלכל דבר יש גורם וזה מוכיח שחייב ליהיות ליקום נקודת התחלה עדיין אפשר לומר שזה שאינך יודע מאיפה הכל התחיל לא אומר שזה בהכרח יישות אלוהית שהתחילה הכל וכהנה לגבי כל שאר הטענות לקיומו של הקב"ה. 

בדיוק בגלל זה אני מגדיר את היחס שלי לקב"ה אמונה ולא ידיעה שהרי עדיין יכול ליהיות שבריר קטן של אחוז שאני טועה שהרי אני מבסס את דרכי על תשובה השארתית לשאלה לוגית, לדוגמא מה שכתבתי בענין של הטיעון הקוסמולוגי, שהשאלה הקוסמולוגית היא לוגית בפני עצמה אבל התשובה שאני עונה לה היא מבוססת על השערה (התשובה שהקב"ה התחיל הכל) את התשובה הזאת אני מביא בתור השארה שהרי זה הדבר שהכי יכול להתאים לתשובה אבל אני לא יודע ב-100% שזאת התשובה אני רק יודע ב-100% שיש תשובה ורוב הסיכויים שהתשובה היא שהקב"ה התחיל הכל.

לגבי "האמונה" שלי בצדקות דרכי. 

בעניין ה"אמונה" שלי שאני צודק בדרכי שחשוב וגם צריך לשלב בין הגות יהודית להגות פילוסופית כאן זאת לא אמונה כאן זאת אכן דעה.

אני בטוח ב100% שדרכי צודקת ורק דרכי צודקת (אני חס וחלילה לא רוצה להישמע שחצן אבל רק כדי להמחיש את זה שאני בטוח בדרך שלי השתמשתי בלשון קצת בוטה)

אסביר מדוע:

מעשיו של האדם (דברים שאדם מגיע למסקנה שהוא צריך לעשות) חייבת להגיע על ידי חקירה רציונלית (אפילו כזאת שלוקחת כמה שניות). אסביר- אם עכשיו אני אלך ברחוב איפה אני אלך בכביש או במדרכה? ברור שבמדרכה, ולמה? מאחר והגעתי למסקנה הרציונלית שזה יותר בטיחותי בשבילי כי אני יודע שאם אלך במדרכה יש פחות סיכוי שאני אדרס. כנ"ל לגבי כל דבר שאתה חושב שצריך לעשות, אתה חושב שצריך לעשות אותו כי אתה הגעת למסקנה הרציונלית שזה הדבר הנכון לעשות.

מה שזה מוכיח זה שהרציונל הוא הכלי שאתה נעזר בו כדי להשיג את התוצאה הטובה ביותר בחיים שלך.

כנ"ל לימודי מטאפיזיקה, אם איני יודע לבסס את האמונה שלי בה' על ידי רציונל אזי אין באמת ביסוס למעשים שאני עושה (תפילה, לימוד תורה, מצוות). אזי רבנים כמו הרמב"ם ורס"ג החליטו להתנצח אם השיטה הא-תאיסטית כדי להוכיח שמעשיהם אכן מבוססים על רציונל ולא על רגש.

ולשיטת אלו שאוסרים ללמוד "פילוסופיה" אני אומר- ממה הם כל כך מפחדים? מזה שאמונותיהם אינם מבוססות על רציונל והם יודעים שקשה להם להתמודד עם טענות ה"פילוסופים" ובדיוק בשביל זה חוברו ספרים כמו הכוזרי והמורה נבוכים כדי להוכיח בצורה רציונלית מדוע אנחנו מקיימים את מה שאנחנו מקיימים (אף על פי שיכול ליהיות בייהם מחלוקותבענינים מסוימים).

אז כן אני בטוח שאני צודק בדרכי ואני יודע שזאת הדרך הנכונה

הבהרה

עדיין אפשר להתווכח אבל אפשר לנצח רציונל עם רציונל טוב יותר (דהיינו אם אני "מוכיח משהו" אזי "תוכיח" אחרת על ידי כלים לוגים ורציוליים) ולא עם רגש.

אמונה זה דבר שיכולים להגיע אליו הן ע"י שכל והן ע"י רגש.
כלומר, אני שונא צבע כחול אז בחרתי להאמין שהשמים צהובים.
ואפשר לדעת בקנה מידה פיזיקלי וכימי שהשמים כחולים.
גם הרציונל וגם הרגש יביאו אותי לאמונה כלשהי שיכולה להיות שווה ויכולה להיות שונה.


ממה אותם רבנים מפחדים- אין לי מושג, לא הייתי הם ואני לא מבינה את הראש שלהם ולכן זו חידה בלתי פתורה בעיני.

אבל בכל מקרה, זה לא נכון מה שאת אומרת,

זה לא נכון שאפשר להגיע לאמונה על ידי רגש, רגש הוא דבר סובייקטיבי שמדבר אל כל אדם אחרת ואי אפשר להוכיח על ידו לאדם עם אמונה אחרת.

אסביר- 

אם עכשיו לדוגמא יהיה לי ויכוח תאולוגי עם נוצרי אני אומר לו שהסיבה שאני מאמין האלוקים זה בגלל שלי קרה נס לא סתם נס אלא נס של ממש שממש כמעט מתתי. הוא היה עונה לי שגם לא קרה נס וגם לו זה היה נס של ממש. 

או לדוגמא אני מאמין כי שמעתי סיפור שמישהו סיפר שהוא עבר מוות כליני ו"ראה" את העולם הבא ממש. הוא יענה שגם הוא שמע סיפור כזה ממישהו שזה קרה לו, ועוד ועוד אמונות ריגשיות מה שלא משכנע אף אחד מהצדדים.

וזאת בדיוק הבעיה בביסוס האמונה על רגש, כי אי אפשר להוכיח אותה כנעלה מאמונות אחרות כי כולם מאמינים שהרגש שלהם צודק בין אם זה באמונה היהודית נוצרית מוסלמית או הינדויסטית.

להוכיח אפשר רק על ידי רציונל שעליו כולם מסכימים ורק ככה אתה יכול לשכנע אדם אחר שהאמונה שלך היא האמת.

אבל אנשים שמבססים את האמונה על רגש בכלל לא יתווכחו על מטאפיזיקה, כי אין להם מושג בה, כך שמבחינתם זוהי לא בעיה, אבל זה כן גלגל קסמים.
כך שהם כן מאמינים ללא דופי, רק בשיטה שונה משלך.

אבל בכל מקרה האמונה שלהם מבוססת על כלום.

כי זה לא משנה אם הם מבינים או לא מבינים בלוגיקה כללי הלוגיקה לא תלויים בזה שהם יכירו אותם זה שהם לא מכירים אותם זה בעיה שלהם זה לא אומר שיש יותר מקום לומר שהם צודקים.

לפי המדע וההיגיון השמש הוא במרכז מערכת השמש וכדור הארץ סובב אותו. עכשיו יבוא אדם ויגיד אני לא מכיר את המדע וההיגיון הזה ואני אומר שהשמש סובב את הכדור הארץ.

האם זה שהוא לא מכיר את כללי המדע וההיגיון זה ראיה לשיטתו? ודאי שלא. המדע וההיגיון לא תלויים בו הם תמיד יהיו יותר נכונים גם אם הרגש שלו אומר אחרת.

זה אפילו לא משנה אם הוא טוען על פי רגש שכדור הארץ סובב את השמש כל עוד הוא לא מבסס את אמונתו על היגיון אזי זה לא שווה כלום.

אבל היא לא בהכרח נכונה גם לנוצרים יש אמונה כמובן שאני מסכים עם היהדות אבל רגש לא מוכיחה את צדקות היהדות.

אמונה = בחירה.

אמונה חייבת להיות משהו שבחרתי להאמין בו.

אבל מטופש לבחור להאמין בדבר שהוא לא אמת. או שכנראה אינו אמת.

"וחכמות אין צריכים בה כלל" המשפט הזה לא נשמע לי... זכור לי למען האמת משפטים הפוכים של רבנו

מצד שני, יש גם בעיה כשלומדים "פילוסופיה" אבל לא מספיק פילוסופיה.
סליחה על הפילוסופיה.
ברצינות, לעצם העניין, כל דבר הוא פילוסופיה.
לשוחח זה פילוסופיה.
גם ללמוד תורה זה סוג - וסביר להבנתנו שזה הסוג העדיף - של פילוסופיה, היינו אהבת החשיבה והדרישה והלימוד.
והרי על זה אנחנו מודים בתפילה כל יום כשאומרים "ברוך הוא... שבראנו... והבדילנו מן התועים ונתן לנו תורת אמת", בניגוד כמובן לכל מיני דיסציפלינות מפה ומשם שלא מחברות את היהודי, שלא לומר הישראלי, שלא לומר הציוני, שלא לומר הדתי, לשום מקום.
אם למישהו יש ממש עניין ורצון איכשהוא "ללמוד פילוסופיה", עדיף שיעסוק ביסודות הממש אלמנטריים, כגון סיווגי הסילוגיזמים. קודם כל בכלל לעבור את השלב הזה ואחר כך נדבר על אסכולות ותפישות כגון קאנטיאניזם וידיעה סינתטית אפריורית.

מי שרוצה לטעון שיש בעיה צריך להוכיח.

ומלבד זאת, די לנו בזה שהרמב"ם וכמעט כל גדולי הראשונים עסקו בפילוסופיה על מנת להבין שאין שום בעיה ללמוד.

הרמב"ם היה פילוסוף רבו הפילוסופי כפי שהוא עצמו כותב במורה נבוכים הוא אריסטו (אע"פ שיש דברים שבהם חלק על אריסטו כגון השכלת האלוהות בתחילת המורה).

האבן עזרא היה פילוסוף גדול רבותיו היו אפלטון ואריסטו. 

כנ"ל רס"ג, רבי יוסף אלבו, הראב"ד הראשון, רבי שלמה אבן גבירול וכו'

לפני שמישהו קם נגד ה"פילוסופיה" שקודם יסביר לי מה זה "פילוסופיה" יש כל מיני עיסוקים בפילוסופיה

אתיקה, לוגיקה, אפיסטמולוגיה, אסתטיקה ואפילו פוליטיקה.

מה שמיוחד בפילוסופיה זה שאין לה הגדרה מדויקת עמנואל קאנט מגדיר את הפילוסופיהה בתור חקר גבולות התבונה מטרתה להבהיר את גבולות השכל כללי החיים ואיך לחיות ועוד

כל לימודים אלו מבורכים ונכונים (גם בהם יש חילוקי דעות)  ויש בהם תועלת רבה רוב הכללים האתים שהרמב"ם מדבר עליהם בהלכות דעות ובמורה נבוכים הוא מעתיק מהאתיקה הניקומאכית של אריסטו. כמו זה שיש שני קצוות של מידות ואדם צריך ללכת בדרך האמצע, ושאדם צריך ליהיות צנוע ולהילחם בתאוות (זה לא אומר שזאת לא גישה יהודית אבל כפי שהרמב"ם כתב בשמונה פרקים "קבל את האמת ממי שאמרו"). גם הספר ביאור מלאכת ההיגיון של הרמב"ם הוא ספר שמבוסס על ה"אורגנון" של אריסטו. 

אז אל תבואו ותגידו ש"פילוסופיה" זה רע. אלא אדרבה 

אבל כיום כשמדברים על ה"פילוסופיה הארורה" (זאת שלטענתם יכולה להביא לידי כפירה) מדברים על "המטאפיזיקה" או כפי שהרמב"ם אומר "מלאכת ההיגיון".

המטפיזיקה היא התחום הפילוסופי העוסק בהבנת המציאות הגישה בין השכל והחושים לאותה מציאות האם המציאות קיימת בפני עצמה או שהיא תלויה בשכל האנושי. כל אלו תחומים שבהם עוסקת המטאפיזיקה, כל לימודים אלה הם אינם רעים כל החלק הראשון במורה נבוכים מביא את גישתו האריסטוטלית לעיניינים אלו (לא כולם אבל ניחא).

אבל בכלל המטאפיזיקה קיימת גם מטאפיזיקה אלוהית וזו היא התחום הפילוסופי שיכול להביא לידי כפירה (שמתם לב עד כמה זה מזערי מתוך כלל עיסוקי הפילוסופיה). מטאפיזיקה אלוהית עוסקת בשאלות של מציאות של עולם אלוהי וההופעת האל בעולם ואם בכלל הוא יכול להופיע, או יותר פראקטית שאלות כמו אם האל מושלם אז איך זה שיש רע בעולם, מאיפה הקב"ה הגיע, האם האינסופי יכול להכנס בסופי, מדוע הקב"ה צריך אותנו וכו'.

לגבי האמונה התאיסטית כתב הרמב"ם במורה נבוכים חלק ג'  פרק נא' אצטט בקצרה 

"ודע בני שאתה כל עוד שתתעסק בחכמות הלמודיות ובמלאכת ההגיון, אתה מכת המתהלכים סביב הבית לבקש השער, כמו שאמרו רז"ל על צד המשל, עדין בן זומא מבחוץ, וכשתבין העניינים הטבעיים, כבר נכנסת בפרוזדור הבית, וכשתשלים הטבעיות ותבין האלהיות, כבר נכנסת עם המלך אל החצר הפנימית ואתה עמו בבית אחד, וזאת היא מדרגת החכמים"

עכשיו במטאפיזיקה האלוהית ישנם שני שיטות עיקריות השיטה ה"תאיסתית"- בגדול השיטה שכן מאמינה ביישות אלוהית והשיטה ה"א-תאיסטית"- זאת שלא מאמינה (ואז יש את אריסטו שמאמין שיש אבל אנו לא חווים אותו המבין יבין) עכשיו יש כתבים לכאן ולכאן.

עכשיו כאן אני מסכים שלא כולם יכולים סתם ככה להתחיל לעיין בכתבים "א-תאיסטים" כמו דוקינס היצ'ינס ושפינוזה (שפינוזה לא בדיוק היה אתאיסט אבל המבין יבין). אבל כן יש ספרים "תאיסתים" שאפשר לעיין בהם כגון פסקאל או דקארט ומי שרוצה מקורות יהודיים אז הכוזרי או המורה נבוכים. ולאחר מכן מי שלמד את המקורות הללו לדעתי יכול להתנצח גם עם השיטה ה א-תאיסטית שהרי אם אינך יכול לבסס את אמונותיך עם סיבה רציונלית למה שתעשה אותם.

אז לסיכום אני חושב שפילוסופיה זה חשוב ומבורך רק צריך להיזהר בנושא של מטאפיזיקה אלוהית ולא ישר לקפוץ למים העמוקים. 

אגב אם יש מישהו שקשה לו לקבל את העובד איך זה שחכמים יהודיים מבוססים כל כך בפילוסופיה יוונית שיעיין בהקדמה של הרמב"ם לחלק השלישי של המורה נבוכים הוא מסביר שם יפה מאוד מאיפה הכל הגיע.

מקווה שהצלחתם להגיע עד לכאן ולהנות מהסקירה שנתתי לכם על פילוסופיה 

נ"ב

ראיתי שיש פה אנשים שמזלזלים בפילוסופיה וחושבים שזה לא חשוב אז רק רציתי להביא מקור בענין בענין

הרמב"ם בהקדמתו למשנה:

והמדע הוא שמוסיף במהותו ומעתיקו ממצב למצב, ממצב שפל למצב נעלה, לפי שהיה אדם בכח ונעשה אדם בפועל, שהאדם לפני שילמד אינו אלא כבהמה, כי לא נבדל האדם משאר בעלי החיים אלא בהגיון, שהוא חי בעל הגיון, רצוני במלת הגיון השגת המושכלות, וגדול שבמושכלות השגת אחדות הבורא יתעלה וישתבח וכל הקשור בכך מן המדעים האלקיים, לפי ששאר המדעים אינם אלא כדי שיוכשר בהם עד אשר יגיע אל מדעי האלקות, והדבור על הענין הזה בשלימות יארך מאד. 

מי שלא רוצה ללמוד את החכמות הטבעיות והאלוהיות (מטאפיזיקה אלוהית) הוא דומה לבהמה שהשכל הוא מה שייחד אותנו מהבהמות (אגב גם זה ציטוט מאריסטו).

שכוייח.

סקירה מעולה.

זה שנדמה לי שראיתי יותר אנשים שזה עשה להם רע מאשר אנשים שזה עשה להם טוב.

זה הרבה פעמים גורם לאנשים לחשוב שהם חכמים ולהיות אנשים ציניים ומזלזלים.

זה עשוי לגרום לאדם לשחוק את המידות הבריאות של אמון, כבוד, ואהבה.

מה שעלול להוביל גם לטעויות מחשבתיות לא מעטות. כי כשמתלמד מתחיל חושב שהוא חכם מאד, וגם מזלזל בכולם, אז הוא יגיד המון שטויות, במיוחד אם הוא לא אלוף בלוגיקה ובחשיבה רציונאלית באופן כללי.

(אגב, המעשה מחכם ותם לדעתי מציג בצורה מצויינת את הסכנה שבהתפתחות השלילית של הפילוסופיה. ושימו לב שבסוף גם התם לומד את החכמה, אבל החכם מתקשה ללמוד את התמימות.)

כמובן, יכול להיות גם שאותם אנשים שזה עשה להם רע בעצם היו כאלה עוד לפני שהם התעסקו בפילוסופיה... ואולי התחושה שהם חכמים מכולם הובילה אותם לשם... אינני יודע.

אבל יש אנשים שזה עושה להם טוב. לי אני חושב זה עשה יותר טוב מאשר רע, אם כי בשלב מסוים הרגשתי שמיציתי. אני מתעניין, אבל הרבה פחות, ויש לי גם קצת תחושת הסתייגות ורתיעה, בעיקר בגלל הנ"ל.

בדיוק כמו בחיים האזרחיים

הציבור הדתי לאומי לא מתרכז בגבולות גזרה צרים - אלא נמצא בכל מגוון החיילות והתפקידים, קרביים, תומכי לחימה, ג'ובניקים, אנשי מחשוב, כלכלה, הנדסה, המון עתודאים שמתפזרים בכל יחידות הצבא עם סיום התואר בכל מגוון התפקידים הפתוחים בעתודה האקדמאית.

ובהמשך בחיים האזרחיים- בכל ענפי המשק, הכלכלה, התעשייה, האקדמיה, חקלאות, מסחר 

אבל בוודאי שיש הרבה הכוונה בציבור הדתי לאומי לצאת דווקא לתפקידים משמועתיים ומובילים בכל מקום ובפרט בצבא

אחד הפעילים זיהה אדם שהניח תפילין בשבוע שעבר והציע לו להניח שוב. להפתעתו, האיש ענה: "לא". כשנשאל מדוע, הוא הסביר בחיוך: "בפעם הקודמת שהנחתי אצלכם, הרגשתי התעוררות כל כך גדולה, שלא רק שקיבלתי על עצמי להניח בכל יום – אלא שכבר הזמנתי דוכן תפילין קבוע למספרה שלי!"

הופכים את העולם!
מתחברים - הנקודה היהודית שלי | קירוב לבבות והפצת יהדות

!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

אין תשובה "נכונה" אחת לשאלה הזו, וההחלטה צריכה להתבסס על סדרי העדיפויות, הערכים והצרכים האישיים שלך.

כמדריכה בסניף הנפרד, המחויבות שלך היא לבנות ולהעביר תכנית הדרכה מתאימה לערכים שאת דוגלת בהם. ואף להוות דוגמא אישית לבנות שאת המדריכה שלהן.

האם העיסוק המקביל בחב"ב בסניף המעורב יוצר אצלך קונפליקט פנימי או מסר בעייתי?

האם האופי והרקע הדתי של הבנים המגיעים לסניף המעורב מקשים עליך?

או שיש פעילויות שהאופי שלהם סותר את הערכים שלך?

העובדה שציינת שאם לא תלכי לחב"ב, "סביר להניח שלא יהיה לך חברה אחרת" היא נקודה קריטית. קשרים חברתיים הם דבר בסיסי וחשוב מאוד. אם החב"ב המעורב הוא הדרך היחידה שלך כרגע לשמור על קשרים משמעותיים, עזיבה עלולה לגרום לבדידות ולקושי.

מדוע שלא יהיו לך קשרים חברתיים מחוץ לסניף המעורב? החברות שלך רק שם? אין דרך אחרת לשמר את הקשר עם החברות האלה?  (מפגשים מחוץ לסניף, פעילויות אחרות?)

אולי  לצמצם הגעה לסניף המעורב, לא להפסיק לגמרי? 

זהו הבעיה היא שאני חייבת את זה... זה כאילו השחרור שלי מכל הלחץ והבלאגנים של השבוע...

הרמה הרוחנית של החברה אצלנו היא די גבוהה ובאמת שלא נראלי זה משפיע... פשוט אני חוששת שזה קצת מוזר...

אם הרמה גבוהה מה הבעיה לנסות לעשות הפרדה?

לא כי אני מכיר את הנושא מקרוב, סתם נראלי שזה אמור להיות ככה.

זה מאוד מורכב כי הרמה הרוחנית שלהם גבוהה יחסית לחברה בעיר שלנו...

אני מדייק קצת יותר, חלקם מגיעים מבתים מסורתיים וחלקם חוזרים בתשובה... אני בכלל מהקצה השני, למי שמכיר אני לומדת באולפנת תפארת שזה אולפנה יחסית דוסית וזה פחות או יותר הכיוון שלי...

עכשיו מבינים קצת יותר??

אם כן, המצב יותר מורכב ויש יותר על מה לדון, גם בגלל הצד של הקירוב רחוקים שבעניין, ושזה מחזיק את המתחזקים בתור דתיים, ומראה להם שאפשר להיות שם ולהיות דתיים...

חוץ מזה יש על זה לרב שניאור הרבה דיבורים בעניין, היו כאלה שאחרי בירור אישי מלווה ברבנים גדולים (כדוגמת הרב שמואל אליהו), הרב שניאור הסכים להם להשתתף בפעילויות של סניף מעורב, בכל מקרה אם זה מעניין אותך יש יהודי שעוסק בכל ההקלטות של הרב שניאור ע"פ נושאים, כנראה שיהיה לו הקלטה בנושא, מוזמנת לשלוח לו מייל harav.shneor.ketzשטרודל גימייל נקודה קום. את יכולה לבקש ממנו חומרים בנושא, אם זה מעניין אותך. 

אתה יודע על איזה עוד נושאים יש??

אני ממש מפחדת שבסוף זה גם ישפיע עליי...

כאילו לכו תדעו מה יקרה, זה יכול חס וחלילה לדרדר...

בקיצור מורכב ביותר...