שלום,
הבת שלי בת 7 וחצי חודשים ובלילה שהיא קמה לינוק היא אח"כ לא מוכנה לחזור לישון במיטה שלה, היא מוכנה לישון או עלינו או במיטה שלנו ביננו.
מה עושים???
פורום הריון ולידה
מכתב פתיחה
שינה במיטה של ההורים בלילהdanron
זה מפריע לך?אנונימי (פותח)
אני אישית לא רואה בזה בעיה, כל עוד זה מצב שנעים לכולם, הבת שלי ישנה איתי עד גיל שנה ו7, בערך עד שהפסקתי להניק אותה, עד שכבר החלטתי לגמול אותה כדי לפנות מקום לילד הבא בע"ה....
אני רואה בזה רק דברים טובים, אבל ברור שיש שחולקים עליי, וכמובן שבגיל קטן יותר זה מחייב זהירות מרובה!!!
אני רואה בזה רק דברים טובים, אבל ברור שיש שחולקים עליי, וכמובן שבגיל קטן יותר זה מחייב זהירות מרובה!!!
כןdanron
אחרת לא הייתי שואלת...
גם זה לא נוח לנו וגם לי זה נראה מצב לא בריא.
חוץ מזה מה עושים כשאסורים והמיטות נפרדות???
אם זה לא נוח זה משהו אחד....אנונימי (פותח)
אבל יש פתרונות למצב כאשר צריך להפריד מיטות: לדוג' לשים מזרן דק בין 2 המיטות בצורה שהוא יהיה מספיק גבוהה, אני לא זוכרת מה הגובה הנדרש, אבל יש לזה מקור הלכתי.
אבל אם את אומרת שזה לא נוח,אז צריך להתעקש ולהחזיר אותה בכל פעם , עד שהיא תבין שזה הנוהל.
אבל לא בריא מצד מה?נפשי? פיזי?
אבל אם את אומרת שזה לא נוח,אז צריך להתעקש ולהחזיר אותה בכל פעם , עד שהיא תבין שזה הנוהל.
אבל לא בריא מצד מה?נפשי? פיזי?
אני אישית לא חסידה של שינה עם ילדים...veredd
הקטן ישן איתי עד גיל ארבעה חודשים, וגם אז זה היה רק כשהוא סירב לחזור למיטה, כי כשהוא לא התעקש- הוא ישן בעריסה שלו לכמה שעות. אחרי גיל ארבעה חודשים, כשהתחיל לישון לילה, העברתי אותו לידי בבוקר והתעוררנו ביחד מאוחר...
לדעתי- אם לא נוח לך, לגיטימי לגמרי להפסיק את זה. לי אישית כיום מאוד מאוד קשה לישון עם הקטן במיטה (כשהוא חולה, או כשאין עריסה או כשהוא בוכה בלילה והוא עובר אליי- אני ממש לא מצליחה לישון. פעם אחת הוא אפילו בעט בי מתוך שינה וכמעט פתח לי את השפה...) ואל תרגישי רע בגלל זה!
לדעתי, תורידי את השלב במיטה שלה עד הסוף, ותשבי לידה, ותלטפי אותה ותשירי לה עד שהיא תחליט לישון. תסבירי לה יפה שאמא ישנה במיטה שלה והמתוקה במיטה משלה. אם תעשי את זה בהחלטיות ועדינות- היא תהיה בסדר (אא"כ מתחילות צרחות היסטריות או משהו כזה) וגם תבדקי מה היא רוצה- אולי חם לה יותר איתכם? אפשר לחמם את החדש שלה, ואז היא גם תהיה יותר ישנונית, אפשר גם לסדר לה מיטה בחדר שלכם, כשלב ביניים, ככה שהיא בחדר איתכם אבל לא במיטה.
כשהבן שלי היה קטן והתחיל עם הבעיות בשינה (בערך בגיל 7 חודשים, גם) הרגשתי שהוא באמת מקבל גם הנקה, גם המון חום ואהבה, ואין שום סיבה שאני אפסיק לישון בלילות כשהוא מסוגל יפה מאוד לישון לבד...ביום משחקים ונהנים עם אמא, ובלילה- לישון! ברגע שהייתי החלטית- הוא כאילו הבין את זה! גם חשוב מאוד ת-מ-י-ד ללכת אליהם כשהם בוכים. אם הם ממש בוכים סתם, אז אפשר ללכת, להרגיע לנשק ולחבק, ולצאת ולחזור תוך דקה שתיים. זה מה שאני עשיתי בכל מקרה... כיום הוא יודע שכשהוא צריך אותנו בלילה- אנחנו תוך דקה שם. מצד שני, הוא מתעורר לעיתים רחוקות, כי תשומי רציני מגיע רק ביום לא בלילה...
אגב...veredd
אפשר להרדים אותה לפני שמורידים אותה למיטה. אני עושה את זה עד היום, זה יותר כיף להירדם שצמודים על אמא.
תודה! אבל אשמח לעוד דעות ועצותdanron
היא עדיין ישנה איתנו בחדר ואני מרדימה אותה לפני שאני מנסה להכניס אותה למיטה. אבל, ברגע שאנחנו מתקרבים למיטה שלה היא מתחילה בבכי היסטרי(למרות שהיא כבר ישנה שם כמה שעות טובות בתחילת הלילה). בלילות אני נזכרת שהבחורה ג'ינג'ית.... כשאני בכ"ז מכניסה אותה אני מעסה לה את הגב ולוחשת לה דברי אהבה והרגעה.
זה לא נוח גם פיזית וגם לא נראה לי בריא לחיים הזוגיים של בעלי ושלי...
אשמח לתובנות חדשות...
תודה!
שבת שלום.
ממליצה בנושא על "הלוחשת לתינוקות"אנונימי (פותח)
הגדולה שלי היתה איתנו במיטה עד כמט גיל שנה ובסוף זה כבר היה ממש בלתי נסבל
גם לשינה שלי גם לחיי הזוגיות שלנו וגם זה היה הופך את כל השלבים של הערב והלילה למאוד קשים
חברה המליצה לי על הספר הלוחשת לתינוקות יש שם בסוף פרק על "קסם 3 הימים" בהתחלה היה לי קשה כי אני לא מסכימה עם כל מה שבספר הזה אבל אחרי שהבנתי שאין לי ברירה הלכתי על זה וזה ממש שיפר את החיים.
לביכום מה שחשוב זה :א. שאת תהיי שלמה עם עצמך בדרך שבה את בוחרת ב. שבעלך יהיה איתך עד הסוף ג. לא להתייאש במיוחד בימים הראשונים וגם בנסיגות שאח"כ ד. לא ללכת כל פעם שלב שלב (לדוג' לא לגמול אותה מהנקה למים ואח"כ תצטרכי גם לגמול אותה מהמים) אלא ללכת עד הסוף!!
בהצלחה רבה!!
אצלנו זה ממש כלל ברזלחבילת טישו
אין ילדים במיטה שלנו!
המיטה היא שלנו ורק שלנו.
לדעתי זה פוגע במידה מסוימת בזוגיות וזה לא בריא.
פשוט צריך להחליט החלטה ולהיות עקביים.
בהצלחה רבה! לפעמים זה דורש השקעה של יום- יומיים אבל ברגע שהיא תבין ש'אין מצב' היא תפסיק עם זה.
מרוב עייפות אני מתייאשת....danron
מה עושים?
צריך קצת נחישות...חבילת טישו
ממש כך. פשוט להחליט שזה נגמר ואין יותר ולא יהיה
והיא תקלוט אין זה. אין ברירה, לפעמים צריך נחישות
בעלך בעניין להתגייס לזה?חבילת טישו
כי אם כן, זה ממש יכול לעזור.
גברים באופן כללי יותר עקביים ולא מרגשים כל כך וזה עוזר מאוד...
תינוק חש את גישתם של ההוריםאנונימי (פותח)
אם אינך יודעת מה לעשות ולא סגורה על זה. המצב הזה ישאר, ויש כאלה שזה קורה להם עד גיל 3.
הפתרון הוא להיות נחושה בדעתך. הילד חש את מחשבותיו הפנימיות של ההורים בדיוק כמו שהוא חש לחץ ומתח (ולא מפסיק לבכות)
אם הדברים ברורים לך-
זאת אומרת שביחסי הורה וילד אסור שלצד אחד יהיה קשה מידיי, ואם קשה לך תינוק במיטה, זה שיא הלגיטימי ועליך להחזיר את המצב לאיזון שלכל אחד קצת קשה (לו קשה לישון לבד ולך קשה להניק) אבל בגבול הסביר.
אחרי ההחלטה מגיע שלב המעשה שמילת המפתח בו היא עקביות.
אם הצינוק בוכה חצי שעה ובסוף את נשברת- מחר הוא יבכה מינימום חצי שעה, כי ברור לו שתבואי בסוף. לעומת זאת, בחצי שעה הזאת שקורעת את הלב, תתפללי, ותתחזקי שזה לטובת שניכם, התינוק ירדם אחרי 40 דק', ולמחרת, כשהוא יודע שזה לא עוזר הוא ינסה 20 דק' ואחר כך 10. דעי לך שתמיד ילד בוכה 5 דק' לפני ההרדמות, זה סוג של התעייפות, פריקת מתח, ומחאה על הנפרדות מן ההורים.
יעבור זמן, חודשים, או אפילו שנה, וההרגל יהיה אצל הילד כ"כ חזק שהוא ירוץ לבד למיטתו, יעלה, וישים ראש בלי לבכות. (וכמובן יש ימים יוצאי דופן אחת לשנה כשלילד יש חלום רע או חום ואז אני 'שוברת' את הכלל ליום יומיים)
אני פשוט מבטיחה לך שזה יקרה אם תשתמשי ברעיון הזה.
ודרך אגב, אני לומדת קורס באונ' על הורות בגיל הרך 0-5 שנים. וכל תיאורית ההתקשרות מדברת על האיזון, שצריך לתת לילד את צרכיו הבסיסיים אך לעזור לו ליצור נפרדות בריאה.
בהצלחה ומקווה שעזרתי.
(אם לשלשה קטנים שישנים בלילה. הראשון מגיל 4 חודשים, השני מגיל חודש והשלישית מגיל שבוע)
אני לא הייתי מוותרת...אנונימי (פותח)
הייתי לוקחת אותה למיטה שלה ויושבת לידה כמה דקות ,שתרגיש את הנוכחות שלי (או של בעלי) ותדע שהיא לא לבד. והוכלת לישון ואחרי חמש דקות של בכי (שברור שיבוא) אגש שוב לנחם וללטף ושוב אצא מהחדר.וחוזר חלילה.
אחרי שלושה ימים היא תיתרגל.
חייבים להיות אסרטיבים ונחרצים בעיניין.
הזמן היחיד שהילדים ישנים איתנו זה כשאני כל כך עייפה 
שאין לי כוח לקום ולהחזיר אותם למיטות או
שאין לי כוח לקום ולהחזיר אותם למיטות או בבוקר כשעדיין לא צריך לקום והם מעירים אותי בזחילה איטית מיתחת לשמיכות.
בהצלחה.
קשה! להיות אמא!יוקטנה
הסוגיה הזו, של שינה במיטה של ההורים בגיל הינקות (וגם אחריו), מעסיקה כל הורה כמעט. ולא לחינם! המתח בין הצורך של התינוקות לצורך של ההורים, והקושי לגשר על הפער ולהתפשר, והשאלה "עד כמה" ובעיקר "עד מתי", הוא רב מאוד אצל רובנו.
בעיני חשוב לזכור עובדה מרכזית, ולאחר שמפנימים את העובדה הזו, אני ממליצה לכל משפחה למצוא את האיזון שלה, תוך שמירה על תמיכה נפשית לצעירים. להלן העובדה:
תינוק-אדם, בהיותו שייך למשפחת היונקים, בנוי לישון לצד הוריו בתקופה הראשונה של חייו - כל עוד הוא חסר אונים בפני סכנה אפשרית (התינוק לא מודע לעובדה שהוא בטוח לחלוטין בעריסתו בביתו).
משהפנמנו עובדה זו, אנחנו פנויים להסתכל על שאר התמונה: מה נכון למשפחה שלנו? יש משפחות שישנות ביחד עם הילדים, עד שהילדים מבקשים מיטה משל עצמם (אל דאגה! זה קורה תמיד!); יש משפחות בהן התינוק ישן במיטתו, בחדר שלו, החל מהלילה הראשון; יש משפחות בהן התינוק נפרד ממיטת הוריו בגיל שנה; יש משפחות בהן התינוק מתחיל את הלילה במיטתו, ועם ההתעוררות הראשונה הוא עובר למיטת הוריו, ונשאר בה עד הבוקר; ועוד, ועוד... כמספר המשפחות, כן מספר מנהגי השינה.
חשוב לזכור ולהזכיר לעצמנו שאמנם, יש לנו צרכים וקשיים, אבל אנחנו המבוגרים, ועל כן ראוי שנתן משקל יתר לצרכים של התינוק. לצד זה, כאשר אנחנו מרגישים שאיננו מסוגלים להעניק לתינוק את כל צרכיו, ראוי שנעשה את השינוי ברגישות המרבית, ותוך מתן תמיכה מרבית ככל שיזדקק לה, כך שיתאפשר לו להתגבר על המעבר בכמה שפחות נזקים.
מה זה אומר? עבורי זה אומר לא לתת לתינוק לבכות לבד! כאשר הוא בוכה, הוא אומר לנו: "אני עייף, אבל אני לא יכול להירדם, כי ברגע שאעצום את עיני יגיח טורף מהסבך, או סכנה אפשרית אחרת! אנא! הגנו עלי על מנת שאוכל לעצום את עיני ולישון בנחת!". תינוק בוכה במיטתו הוא תינוק שבטוח שחייו בסכנה, ושהוריו לא באים להגן עליו. מנקודת מבטנו הוא "בסדר" - הוא במיטתו, יבש ושבע וחם. מנקודת מבטו - הוא ננטש.
כמו כמעט כל יונק (כמעט), הוא ניתן לאילוף. יש שחושבים שהתינוק לומד: "בעצם אין סכנה ועל כן ניתן להירדם בנחת גם בלי הורי". אני מרגישה שהתינוק לומד: "אין טעם לבכות, כי ההורים שלי לא יבואו להגן עלי ממילא". יש שיאמרו שזה אותו הדבר, אבל אני לא מסכימה. בשנתיים הראשונות המח של הילד מסיים את רוב התפתחותו. אם קבענו במוחו של התינוק שלנו שאין לו טעם לבקש את עזרתנו, כי ממילא לא נעניק לו עזרה, זה מה שישאר במוחו של התינוק גם שיהפוך לילד, וגם לנער. וילדים, ובעיקר נערים ונערות, נתקלים בקשיים כאלה שמאוד חשוב לי להיות מעורבת בהם, לכשיגיעו, אם יגיעו. הדרך הקלה להיות מעורבת, היא שהילד יידע שאמא ואבא תמיד ובכל שעה מוכנים להגיע לעזרתו. גם בשתיים בלילה.
אבל אנחנו רק הורים, רק בני אדם. והרבה פעמים אין באפשרותינו למלא את כל צרכיו של כל ילד. אני גם לא חושבת שזו המטרה. אני חושבת שהמטרה של הורה היא להבטיח לילד שהוא נמצא שם עבורו כשקשה לו. כשלתינוק כואבת הבטן או השן או האוזן, ואין באפשרותנו "להעלים" את הכאב - לא זה תפקידנו. תפקידנו לוודא שיש מי שמנחם את התינוק בכאבו. שהתינוק לא כואב לבדו, אלא חבוק בזרועות אדם אוהב ואהוב. ממש כמונו, המבוגרים, כשקשה לנו!
אז אם החלטנו שהגיע הזמן להיפרד בלילה, נוודא לפחות שהתינוק לא בוכה לבדו במיטתו, מבוהל עד עמקי לנשמתו. נתמוך בו ונעזוב אותו רק כשהוא ישן רגוע ושלו. נכון, זה קשה. נכון, זה לוקח זמן. אבל זה הדבר ההגון ביותר לעשות, בעיני, בתור הורה.
(ממני, שעשתה את כל הטעויות האפשריות, וממשיכה לטעות וללמוד גם היום - בתקווה שלא אפסיק ללמוד לעולם!)
בעיני חשוב לזכור עובדה מרכזית, ולאחר שמפנימים את העובדה הזו, אני ממליצה לכל משפחה למצוא את האיזון שלה, תוך שמירה על תמיכה נפשית לצעירים. להלן העובדה:
תינוק-אדם, בהיותו שייך למשפחת היונקים, בנוי לישון לצד הוריו בתקופה הראשונה של חייו - כל עוד הוא חסר אונים בפני סכנה אפשרית (התינוק לא מודע לעובדה שהוא בטוח לחלוטין בעריסתו בביתו).
משהפנמנו עובדה זו, אנחנו פנויים להסתכל על שאר התמונה: מה נכון למשפחה שלנו? יש משפחות שישנות ביחד עם הילדים, עד שהילדים מבקשים מיטה משל עצמם (אל דאגה! זה קורה תמיד!); יש משפחות בהן התינוק ישן במיטתו, בחדר שלו, החל מהלילה הראשון; יש משפחות בהן התינוק נפרד ממיטת הוריו בגיל שנה; יש משפחות בהן התינוק מתחיל את הלילה במיטתו, ועם ההתעוררות הראשונה הוא עובר למיטת הוריו, ונשאר בה עד הבוקר; ועוד, ועוד... כמספר המשפחות, כן מספר מנהגי השינה.
חשוב לזכור ולהזכיר לעצמנו שאמנם, יש לנו צרכים וקשיים, אבל אנחנו המבוגרים, ועל כן ראוי שנתן משקל יתר לצרכים של התינוק. לצד זה, כאשר אנחנו מרגישים שאיננו מסוגלים להעניק לתינוק את כל צרכיו, ראוי שנעשה את השינוי ברגישות המרבית, ותוך מתן תמיכה מרבית ככל שיזדקק לה, כך שיתאפשר לו להתגבר על המעבר בכמה שפחות נזקים.
מה זה אומר? עבורי זה אומר לא לתת לתינוק לבכות לבד! כאשר הוא בוכה, הוא אומר לנו: "אני עייף, אבל אני לא יכול להירדם, כי ברגע שאעצום את עיני יגיח טורף מהסבך, או סכנה אפשרית אחרת! אנא! הגנו עלי על מנת שאוכל לעצום את עיני ולישון בנחת!". תינוק בוכה במיטתו הוא תינוק שבטוח שחייו בסכנה, ושהוריו לא באים להגן עליו. מנקודת מבטנו הוא "בסדר" - הוא במיטתו, יבש ושבע וחם. מנקודת מבטו - הוא ננטש.
כמו כמעט כל יונק (כמעט), הוא ניתן לאילוף. יש שחושבים שהתינוק לומד: "בעצם אין סכנה ועל כן ניתן להירדם בנחת גם בלי הורי". אני מרגישה שהתינוק לומד: "אין טעם לבכות, כי ההורים שלי לא יבואו להגן עלי ממילא". יש שיאמרו שזה אותו הדבר, אבל אני לא מסכימה. בשנתיים הראשונות המח של הילד מסיים את רוב התפתחותו. אם קבענו במוחו של התינוק שלנו שאין לו טעם לבקש את עזרתנו, כי ממילא לא נעניק לו עזרה, זה מה שישאר במוחו של התינוק גם שיהפוך לילד, וגם לנער. וילדים, ובעיקר נערים ונערות, נתקלים בקשיים כאלה שמאוד חשוב לי להיות מעורבת בהם, לכשיגיעו, אם יגיעו. הדרך הקלה להיות מעורבת, היא שהילד יידע שאמא ואבא תמיד ובכל שעה מוכנים להגיע לעזרתו. גם בשתיים בלילה.
אבל אנחנו רק הורים, רק בני אדם. והרבה פעמים אין באפשרותינו למלא את כל צרכיו של כל ילד. אני גם לא חושבת שזו המטרה. אני חושבת שהמטרה של הורה היא להבטיח לילד שהוא נמצא שם עבורו כשקשה לו. כשלתינוק כואבת הבטן או השן או האוזן, ואין באפשרותנו "להעלים" את הכאב - לא זה תפקידנו. תפקידנו לוודא שיש מי שמנחם את התינוק בכאבו. שהתינוק לא כואב לבדו, אלא חבוק בזרועות אדם אוהב ואהוב. ממש כמונו, המבוגרים, כשקשה לנו!
אז אם החלטנו שהגיע הזמן להיפרד בלילה, נוודא לפחות שהתינוק לא בוכה לבדו במיטתו, מבוהל עד עמקי לנשמתו. נתמוך בו ונעזוב אותו רק כשהוא ישן רגוע ושלו. נכון, זה קשה. נכון, זה לוקח זמן. אבל זה הדבר ההגון ביותר לעשות, בעיני, בתור הורה.
(ממני, שעשתה את כל הטעויות האפשריות, וממשיכה לטעות וללמוד גם היום - בתקווה שלא אפסיק ללמוד לעולם!)
תקשיבי, בטח בלאגן אצלךאנונימי (פותח)
נקטת גישה קיצונית לכיוון השני. בהצלחה לך. כנראה אצלך כולם ערים ובוכים ואצלי שלשה קטנים ישנים מ-שש וחצי עד שש וחצי.
למה?
יש רגישות מול נתינת עצמאות ושמירת האיזון המשפחתי. אני מעדיפה את הקוטב השני ומאמינה בסופו של דבר שזה ממש לטובת כולם.
כל אחת מנהיגה את ביתה בדרכה שלה...
אני חושבת שעדיף להכשל בעודף "אהבה ורגישות",אנונימי (פותח)
מאשר להכשל בכל מיני שיטות חינוך העשויות לתת לילד תחושה של קור ונטישה, אני מעדיפה בית "לא מחונך" מצד הרגלי שינה (והרגלי שינה כלל לא שיכים להגדרה של חינך, במובן העמוק של המילה ) ולדעת שהבת שלי מרגישה חום ונעימות.
הבת שלי ישנה איתי ברשמי עד שנה וחצי והיה לנו טוב חמים ונחמד, עכשיו (בת שנה ו9) כשעוברות עליה תקופות קשות היא פשוט באה ואומרת: " אימי,מקום" מבקשת שאעשה לה מקום לידי, היא נשארת אצלי כמה דקות וחוזרת למיטתה הנוחה, ושקוף שהיא מעדיפה אותה מצד נוחות.
מדאיג אותי לחשוב שיש שיטה אחת שמתאימה לכל הילדים, כל ילד כל כך שונה באופיו, מה שכן ברור שיש שיטה אחת שנוחה ומתאימה לכל ההורים.
בתקווה שכל אחד ידע מה מוביל את הבית שלו להיות שמח.
הבת שלי ישנה איתי ברשמי עד שנה וחצי והיה לנו טוב חמים ונחמד, עכשיו (בת שנה ו9) כשעוברות עליה תקופות קשות היא פשוט באה ואומרת: " אימי,מקום" מבקשת שאעשה לה מקום לידי, היא נשארת אצלי כמה דקות וחוזרת למיטתה הנוחה, ושקוף שהיא מעדיפה אותה מצד נוחות.
מדאיג אותי לחשוב שיש שיטה אחת שמתאימה לכל הילדים, כל ילד כל כך שונה באופיו, מה שכן ברור שיש שיטה אחת שנוחה ומתאימה לכל ההורים.
בתקווה שכל אחד ידע מה מוביל את הבית שלו להיות שמח.
תודה!!danron
פעם חשבתי כמוך,אנונימי (פותח)
היום עם יותר פז"ם ובעיקר אחרי ניסיון מר וכואב כשנתתי לביתי להסתדר בכוחות עצמה ולא שמתי לב מוקדם מספיק שזה היה מעבר לכוחותיה, ועד היום (עברו שנתיים וחצי) אני אוכלת את הלב רק על זה מכל השגיאות החינוכיות הרבות.
בקיצור: לחנך אנחנו משתדלים, אבל טעויות בחינוך אפשר לתקן ויש תמיד גם מחנכים אחרים בסביבה. אהבה ואהבה ואהבה ואהבה וגם חום-לזה אין תחליף.
לא יודעת אם זה אופציהאנונימי (פותח)
אצלנו הילדים ישנים איתנו עד שנגמלים מהנקה והאמת זה פשוט כיף לנו חמים ונעים וגם נותן לנו ביטחון ושינה שקטה יותר כשהם קרובים אלינו (גם אנחנו הורים לזן היונקים...-(ע"פ יוקטנה)
בזוגיות אני לא מרגישה שזה פוגע כי יש לנו שעות שינה שונות מהזאטוטים שלנו ובימים שנפרדים המיטה ליד הקיר והתינוק בייני ובין הקיר (שקר וכזב, זורקים אותי כמו כלב למזרון על הרצפה . הערת הבעל)
כמו כן המעבר למיטה בנתיים (אצל שני הגדולים) היה חלק
אבל כל זה טכני, העניין שכיף לנו פשוט בחמימות הגורית הזאת ועם התנועות המתוקות שלהם תוך כדי שינה.
מומלץ בחום !(תרתי משמע)
מצטרפת לחובזה! גם אנחנו ישניםאני ירושלמית
עם הנסיכה וכולם ב"ה מרוצים מאד!!!
דרך אגב, אמי שייכת לאסכולה הישנה שאומרת שתינוקות 'מתקלקלים' משינה במיטת ההורים... ולפני כמה ימים היא באה לביתנו וראתה את העלמה ישנה עמוקות במיטתנו...וכמובן מיד פתחה והזהירה ואמרה שאם לא נגמול אותה אנחנו 'נסבול' מזה...(כולה בת שלושה וחצי חודשים...)
אבל אני שמה אטמי אוזנים וירטואליים כשהיא מדברת ככה ופשוט ממשיכה להנות מהשינה המשותפת והכיפית הזו...
זה טוב ויפה עד ש-אנונימי (פותח)
כל עוד זה לא מפריע לכם ולא גורם לכם לישון באופסייד או לישון עם רגליים של שלושה ילדים על הפנים או לישון עם מרפק של זעטוט בבטן או לישון חצי באויר-
מה טוב.
אבל השואלת מתארת מצב שקשה לה עם הסיטואציה.
באמת חשוב להיות קשובים גם לצרכים הנפשיים והפיזיים של התינוק וגם לצרכים של ההורים.
כמובן.. אני רק מתארת את מה שהולך אצלנואני ירושלמית
וכל אחת תעשה את מה שטוב לה ולבעלה ולתינוקם!
איזו התלבטות קשה...veredd
למרות שאני לא בטוחה שזה אכן "טובת ההורים" מול "טובת הילד", זו אכן התלבטות קשה לשני הצדדים...
מצד אחד- שינת לילה רצופה ומתוקה, כשכל אחד במיטתו בשקט- זה דבר שלא יסולא בפז, אצל רוב ההורים וחלק מהילדים (כמו שציינתי- הבן שלי לא מסוגל לישון לידי או עליי יותר משעה... אנחנו ממש סובלים מזה!!), מצד שני- מיטה משפחתית זה דבר ככיפי לאללה. אבל אני מרגישה שאנחנו נהנים מכל העולמות- אנחנו מאוד קרובים לקטנצ'יק, מביאים אותו אלינו למיטה לפעמים ומשתוללים. מצד שני- הוא יודע שיש מיטה ששלו ומיטה שלנו- והוא ממש מתרפק על המיטה שלו...
אני לא יודעת אם ילד באמת בנוי לישון עם הוריו בשנה הראשונה. ככה זה אומנם היה פעם, אבל פעם גם היו ילדים שרק ינקו ותו לא עד גיל שנתיים, וגם לאמא היו כמה משרתות שהיו עושות כל מה שהיא רוצה... קיצר היו הרבה מציאויות שלא מתאימות היום. כמה שה חיבור עם ההורים הוא עדיין חשוב, ישנו חינוך מסויים לעצמאות כיום, שלדעתי הוא נדבך חשוב של הדור הזה, ובכלל.
רצוי שכל אחד ישן במיטה שלונמרוד
אולם, מסיבות של נוחות בזמן הנקה, סיבות של עייפות וכו' יש מצבים בהם הורים מעדיפים לא להתמודד עם הבעיה ולהשאיר את הילד אתם במיטה.
ככלל זה מצב לא רצוי וככל שהילדים גדלים בודאי שהוא פסול. יש גם מקרים של ילדים בגילאים סמוכים ואז מה? האחד כן והשני לא?
אז - מסדרים מקום לשניהם 
או מצטופפיםחילזון 123
יישר כח ליוקטנה!!!פיגא
רבים מהתגובות (לטעמי, רבים מדי) מדברים על הזכות (והחובה?) של ההורים לישון בנפרד מהילדים. כואב לי לקרוא את הדברים. נכון, כל משפחה ומה שנכון לאותה משפחה...
אבל נראה לי ש"חונכנו" למתכונת חיים לא נורמלית ולא בריאה לילדים. מי החליט שתינוק שתלוי במבוגרים סביבו
ל-כ-ל שגרת יומו - אוכל, חיתול, הרגעה וכו', גדול מספיק לדאוג לעצמו במשך לילה שלם, לבד?!?!?!?
מדוע להורים זה בסדר לישון עם מישהו בלילה, אבל דוקא התינוק, שאינו מסוגל להתבטא במילים ולהסביר את עצמו, הוא נזרק לחדר אחר?
נכון, דבריי נשמעים אולי חריפים, אך הם תגובה לקיצוניות השניה.
אגב, אפשר להיות יצירתיים במסגרת השינה המשותפת - הצמדת מיטת תינוק, עם הדופן מורד, למיטה של אמא. התינוק ישן שם, ולאבא ולאמא יש המון מקום במיטתם. אפשר להצמיד מיטה נוספת, צרה, והתינוק ישן שם. או, בתחילת הלילה התינוק ישן במיטתו, ההורים פנויים, וכשהתינוק מתעורר, הוא מוזמן להצטרף ולהתכרבל.
חשןב לזכור גם שאמהות הישנות עם תינוקן מגלות שהשינה שלהן ושל תינוקן מסונכרן. זמן השינה העמוקה והשינה הרדודה של שניהם זהה, ולכן כשהתינוק מתעורר לינוק, נוח לאמא להתעורר. בנוסף, אמא יכולהלשכב בהנקה ואף להרדם ., היא יודעת שהתינוק במקום בטוח ולא יתגלגל חלילה. אמא תזכה בהרבה יותר שינה ממה שהיא חושבת.
מטרת התינוק איננה להרוס את החיים של הוריו.
אני בוחרת בשיטה שאומרת שאני אמא גם אחרי שהשמש שוקעת. לכן אני החלטתי שהתינוקים והילדים שלי מוזמנים תמיד אלינו למטה. כמו שנאמר, מגיע היום שהם רוצים "מרחב מחיה".
ולמען הסר ספק מלב, ב"ה יש לנו הרבה יותר מילד אחד...
אאוצ'...veredd
לא יודעת מי צודקת, אני אמא צעירה מדי, ובני רק בן שנתיים. מה שאני יודעת זה שהבן שלי ישן לבד, ובאמת שלא ראיתי הרבה ילדים שכ"כ בריאים בנפשם ושמחים כמוהו, אז כנראה שעשינו משהו נכון, לא?
סליחה, אבל אני מתקשה להבין מה כ"כ חשוב בלישוןarale44
עם ההורים. אני בכל חיי ישנתי אצל ההורים שלי אולי 2 לילות...
הבן שלנו אמנם יישן איתנו יותר, אבל לדעתי משלב מסויים זה כבר מיותר. אם כששמים אותו בלול הוא לא היסטרי, ונרדם יחסית בקלות, איזה נזק זה כבר גורם?? לדעתי, להפך
הבן שלנו אמנם יישן איתנו יותר, אבל לדעתי משלב מסויים זה כבר מיותר. אם כששמים אותו בלול הוא לא היסטרי, ונרדם יחסית בקלות, איזה נזק זה כבר גורם?? לדעתי, להפך
לא מבינה מה הויכוח בכללאמאקנגורו
כמו שכל משפחה היא אחרת, וכל ילד הוא אחר, וכל אדם עם צרכיו שלו, וכל אדם רואה אחרת את צרכיו של תינוקו...
כך דעותיהם שונות...
אל תעלבי בגלל שמישהי אחרת חושבת שהיא מבינה ומזדהה יותר עם תינוקה ממה שאת...זה ודאי לא נכון וודאי לא מצריך שינוי בדרך החינוך והחיים שלך.
אני אישית מאמינה שכל הורה טוב מבין את צרכי תינוקו בדרכו שלו, ומספק אותם עפ"י הבנתו, וכולנו עושים טעויות, וכל הטעויות שלנו הם חלק מהחינוך והטוב שאנו תורמים להם.
חבל להתווכח על מה יותר נכון כי אין פה שום תשובה אבסולוטית.
אני אחנך את ילדי עפ"י ראות עיני, וגם בין הילדים יש הבדל...
אני אישית ראיתי שלבת אחת שלי היה הכי טוב ורגוע לישון לבד בחדרה, ולאחרת היה נכון לישון צמוד לאמא.
הבן שלי בכלל ישן צמוד אלי כי התעצלתי לשים אותו אחרי כל הנקה בחדר הילדים, למרות ששם ברור לי שישן טוב יותר...אז בעצם עשיתי בכלל מה שטוב לי...
חבל על האנרגיות שאתן מוציאות על לנסות להצדיק את מה שברור שאתן עושות רק מתוך כוונות טובות ונכונות.
נראה לי שהילדים יצאו בסדר גם אם יהיו דבוקים לאמא, וגם אם יהיו עצמאיים מגיל קטן.
כל אמא וכל ילד ומה שנכון להם.
איזה תובנות מקסימותveredd
צודקת לגמרי...
ודאי שעשיתם נכון.אנונימי (פותח)
את אומרת שהוא בריא ושמח. ואם הוא היה צריך אתכם בלילה - היית מתנהגת אחרת. לא?
הכי טוב זה אינטואיציה. לפעמים הילד זקוק לשינה עם ההורים. ויכול להיות שאחרי תקופה של ביחד הוא מעצמו ירצה לישון במיטתו.
ואם זה ממש קשה להורים (הם קמים עיפים ומרוטים אחרי לילה ללא שינה טובה ) זה גם יפגע בילד - אז צריך
להציב גבולות ברורים.
המושג "מיטה משפחתית" הוא מושג לא יהודי ולא נכון למישפחה!!!
זאת באמת שאלה שעניינה אותיveredd
טובת הילד בצד, האם המושג של מיטה משפחתית (אני לא מדברת בגיל חצי שנה, אלא בגיל שילדים מתחילים להבין- שנה ויותר) הוא לא בעייתי מבחינת צניעות? כאילו, מין הסתם כשההורים אסורים יש פחות בעיה, אבל כשהם מותרים- זה לא גובל בחוסר צניעות? סתם שאלה. מעניין אותי לחשוב על זה.
יש פתרונות לכל דבריוקטנה
כשיש רצון. אני מכירה לא מעט משפחות דתיות שישנים במיטה משפחתית, באופן כזה או אחר.
אם אי פעם יתחשק לכם לשנות - אל תהססי להתעניין ;)
קראתי שרשור מזעזע ב"באופן טבעי" על הענייןarale44
מה שהלך שם בעיניי גובל בגילוי עריות, אבל לדעת רוב המגיבות, זה "רק תסביך אדיפוס".
גם אני מתקשה לראות את המיטה המשפחתית בחיוב בעיניים יהודיות.
גם אני מתקשה לראות את המיטה המשפחתית בחיוב בעיניים יהודיות.
מרגישה חייבת "להקפיץ" את העניין שוב עם משהו שדבי חיה
בעיתון משפחה. (כנראה די ישן שהתגלגל עד שעבר אלי)
מישהי בעלת תשובה מספרת סיפור שלם איך שהיא מסייעת לבעלה בלימוד התורה. אחד הסיפורים היה ע"כ שבעלה פעם אחת החליט לא לנסוע כיו שזה היה בת"א, וחניה עולה שם 25 ש"ח לשעה. היה להם רק את הסכום הזה, והם תיכננו להוציא אותו על קניית "מטרנה לילה טוב". (זה כמעט ציטוט מדויייק). האשה הגבורה אמרה לבעלה שיקח את הסכום עבור החניה, העיקר שלא יפסיד שיעור. והיא אומרת: סבלתי כ"כ הרבה לילות, אז אסבול עוד לילה בשביל לימוד תורה.
כ"כ הזדעזעתי מלקרוא ביטוי כזה. אם ילד מתעורר בלילה כדי לאכול, זה נקרא לסבול?!?!?!
לאן הגענו?!
(סוף הסיפור, למעוניינות: חמיה שבביתו התגוררו חזר באותו ערב עם דוגמית "מטרנה לילה טוב" שחילקו בשכונה, והספיקה בדיוק ללילה אחד...)
כן. זה קשה לקום בלילה ואחר כך לתפקד כמו לביאה ביוםשושנה1
אני מאד מבינה דווקא, בתור מי שלא ישנה כמעט לילות רצופים בשלוש השנים האחרונות.
אם צריך לטפל למחרת בשאר הילדים ו/ או ללכת לעבוד עד 4 ושוב לטפל בילדים לבשל לכבס לנקות, זה מאד משפיע אם ישנים טוב בלילה.
לא אמרתי שלא קשה... גם אני לא ישנה ברצף ב"הדבי חיה
כבר 11 שנים.... אבל יש מילים להשתמש בהם! אני חושבת ש"לסבול" שייך לקטגוריה אחרת.להתעורר לילד בלילה זה קשה, מעייף ומתיש, אבל לא סבל!
לויודעת.. אולי אני רגישה מידי לאילו ש"בא להם בקלות"...
אין כללים. אבל בכל זאת...אנונימי (פותח)
טיפ קטן-
מותר לילד לבכות 5-10 דקות, בלי שיגשו אליו.
אם הוא לא נרגע מביאים לו חיבוק ומחזירים אותו למיטתו (מקומו הטבעי..)
ככה כמה פעמים עד שהוא נרדם.
חשוב לתת פרק זמן לילד להסתגל למצב- אבל זה מצליח בגדול!
ולא נראה לי שזה משאיר משקעים לילד (הוא מקבל מספיק חום ואהבה ביום ותחושה שנמצאים אתו גם בין לבין, בזמן הבכי) שמעתי מד"ר אבולעפיה שזה אפילו מפתח את עולם הדמיון של הילד..
הרבה הצלחה! אני התחלתי את זה רק כשהבן שלי היה בן שנה+. ומאז הוא ישן מצוין וטוב לכולנו
העיקר הרבה שמחה ולהיות שלמים עם כל דרך שבוחרים.
מוכרשמחה תמידאחרונה
הבת שלי בת9 חודשים ובסביבות הגיל הזה עשתה אותו דבר מה גם שזה לילה ואין כוח להתווכח איתה..
עזרנו אומץ נתנו לה לבכות קצת ליטפנו חיבקנו עד קצת הנקה עוד קצת דמעות וזה עבר אחרי כמה ימים והיא גם התחילה לישון לילה בלי עין הרע...
צום גדליהאנונימית בהו"ל
ב"ה לא צמתי הרבה שנים בעקבות הריון והנקה.
כביכול אין לי סיבה לא לצום השנה, סיימתי להניק לפני חודש ומחכה לראות אם בע"ה נקלטתי להריון.
תינוקי מתקרב לגיל שנה.
אבל גם מרגיש לי מוזר ולא שייך לצום..
לא שואלת בקטע הלכתי, יותר מסקרנות.
אתם צמות? מתי יודעות אם לדחוף את עצמכם לצום או לפחות להתחיל את הצום ומתי לשחרר?
אני מכירה שכל עוד יש תינוק מתחצ לגיל שנתיים לא חובאור עולה בבוקר
להבנתי יש בסיס הלכתי משמעותי לא לצום כל עוד יש לך תינוק מתחת לגיל שנתיים.
יש בזה מלא פסקים ושיטות שונות...מחי
הרב שלנו פוסק להתחיל לצום ואם מרגישים קושי שוברים, בלי קשר לגיל התינוק. צום גדליה זה הצום שהכי קל להתיר לשבור
אני עושה לפי הפסיקה שלנוהשם שלי
לא צמה בהריון ועם תינוק עד גיל 24 חודשים, בלי קשר להנקה.
יצא לי לצום עם יונק בן יותר משנתיים.
אחרי הרבה שנים שבהן לא צמתי בכלל את הצומות הקלים, בגלל רצף של לידות.
היה לי מוזר לחזור לצום.
בפועל הצום עבר לי ממש בסדר ולא הרגשתי אותו בכלל.
אני מכירה לא בהריון ולא בהנקהאמא לאוצר❤
וגם לא עד גיל שנתיים של התינוק בלי קשר להנקה..
אבל אם את מניקה תינוק בין יותר משנתיים אז לא צריכה לצום
זאת הפסיקה שלנוהשם שלי
עד 24 חודשים מהלידה, בלי קשר להנקה.
אף פעם לא היה לי מצב עם ילד בן פחות משנתיים שלא יונק ובלי הריון.
אבל צום עם הנקה של בן יותר משנתיים יצא לי.
עד גיל שנתיים לא משנה מה, והנקה לא פוטרת מהצום?אמא לאוצר❤
וואלה
עד 24 חודשיםהשם שלי
אם היתה שנה מעוברת ועברו 24 חודשים לפני גיל שנתיים, אז כבר צריך לצום.
כן???אפונה
ווי הקטנה שלי חגגה שנתיים לפני שבוע ובעלי אמר שראוי שאצום
וואלה לא צמתי צומות קלים שניייים....
טוב
אולי אצום עד חצות אם כבר הגעתי עד הלום.
בעלי אמר שכל עוד מניקה ברור שלא צריכהאמא לאוצר❤
גם אם הוא יותר משנתיים.. חשבתי שזה ברור אבל אולי לא חח כנראה תלוי פסיקה
אצלי יש גם פוסט טראומה ובעיתיות לצום בגלל העבר בהריון אבל זה לא קשור כל עוד אני מניקה גם ככה אמרו לנו שלא צריכה ושכשאני אפסיק אז לפרט ולקבל פסיקה ספיציפית..
אני לא צמהשומשומונית
עד גיל שנתיים, בין אם מניקה ובין אם לא.
יצא לי לפעמים לצום בין הריונות. כשהתינוק היה בן שנתיים ועוד לא הייתי בהריון...
אבל יודעת שלא כולם ככה...
מנסה להניק שנתיים בלי קשר ויוצאת בכל הדעות חחאורוש3
אבל יש גם דעה שבכללי שנתיים. ויש שרק בהנקה.
היו כמה שנים טובות שצמתי עד שמשהו קרה עם הגיל ואולי קצת בגלל הורמונים של טיפולים ונהיה לי קשה מדי. אח''כ אני כמה ימים מרגישה לא טוב בגלל זה אז הפסקתי בהתייעצות עם רב.
בשלב שלך לרוב אני מניקה אבל לרוב הגוף גם לא במצב לצום, עדיין עוד לא עברה שנה. יש לך את מי לשאול?
בכל מקרה אם בצום את עם התינוק והילדים ומתחילה להרגיש רע אז אישית הייתי שוברת בכל מקרה, בצומות הקלים. כי 'חולה' פטור. וזה לא יו''כ שאת אמורה לעשות הכל כולל לשכב ושהבעל לא יתפלל כדי לצום.
אני צמה..שקדי מרק
אם אני לא מניקה ולא בהריון
אני במקרה כזה צמה...מתואמת
וזה אכן מוזר, גם אחרי כמה צומות כאלה
(במיוחד שתכננתי להיניק שנתיים לפחות, אבל הקטנה הנוכחית וגם זו שלפניה לא השתתפו איתי ברצון הזה
)
אני גם בשיטה של לא לצום אם התינוק מתחת לשנתייםאיזמרגד1
ואני לא רואה שום עניין בצומות, אם יש לי אפשרות לא לצום אני לא יצום. לתפקד עם הילדים זה לא כל כך קל גם כשאני לא בצום ובצומות אני אמורה לתפקד גם במקום בעלי...
אני צמהכנה שנטעה
בהריון ובהנקה עד שמרגישה חולשה ואז שוברת. בהנקה אם התינוק מבוסס רק על זה ולא אוכל עדיין גם מוצקים גם אז יותר קל לשבור.
לא רואה סיבה להקל על עצמי (הצומות שלי סבבה בדכ) ומשתדלת לצום כמה שיכולה..
אני לא צמה בכל מקרהאונמר
באמת שלא יודעת, אבל צומחת קשה לי בטירוף. אני נהיית שבר כלי.
אז יש פעמים שהייתי מתחילה שוברת. הפעם הרגשתי מראש הגדול עלי ממש. כל החסידים בעיקרון הבנות לא צמות צומות קלים, אז מסתמכת על זה.
וואי ממש הכללה🤭Doughnut
ממש לא כל החסידים, נכון שיש הרבה שהבנות לא צמות אבל מלא חסידויות שהבנות צמות את כל הצומות.
מחילה. אז סומכת על המלא שלא צמות..אונמר
גם אני מכירה ככהפרח חדש
עבדתי עם סוגים שונים של חסידות וכולל לא צמו, גם רווקות
נכון עבדתי גם בעבר והופתעתי...אורוש3
האמת תמיד הנקתי עד אחרי גיל שנהבוקר אור
אני לא צמה בהריון ובהנקה, בלי קשר לגיל של התינוק
לפי הפסיקה שלנוכחל
מי שבהריון או שעדיין לא עברו שנתיים מהלידה, לא משנה אם מניקה או לא, לא צריכה לצום צומות קלים
אני הפסקתי להניק בגיל כמה חודשים ועדיין לא צמתי עד שהגיעו לשנתיים
במצב כשלך אני לא צמתי צומות קלים...ממתקית
עד גיל שנתיים- לא צמתי
מגיל שנתיים- עם הנקה- לא צמתי
כמובן כיפור ו 9 באב צמתי גם צמתי בתחילת הריון, בסוף הריון בהנקה מלאה ובלי.
אבל בקלים- יש מקום להקל לידיעתי.
תודה!אנונימית בהו"ל
אז באמת ב 11 כבר שברתי את הצום.
עם קטנטנים בבית ואני כבר בלי כוחות
עוד לא התאוששתי מעייפות של החג, הייתי ערה רוב הלילה כי תינוקי חולה, כאב לי הראש וחלשה אז הרגשתי שזה הדבר הנכון. וילון כיפור נתכונן יותר!
בדרכ צמתי בסדר. נראה לי פשוט שילוב של החג והיום יום.
היה לי משמעותי לשמוע אותכם.
תודה❤️
זו בדיוק הסיבה שאמא לקטנטנים וכו...לא צמה צומות קלממתקית
לא פשוט...
לפני כיפור נערכים מראש, הרבה מים, ענבים, הכנה נפשית...
אצל המשפחה של אמא שלימקרמה
נשים לא צמות צומות קלים...
לא משנה מה הסטטוס שלהם
אני השנה פעם ראשונה מזההרבה זמן שאני לא מניקה/הריון... אבל החצי במילואים
אז הולכת לפי מנהג אמא...
שמעתי פעם על זה.ממתקית
מישהי ממש דתיה שעבדתי איתה בעבר
שאלתי אותה אם צמה, באיזה צום (לא כיפור או 9 באב)
אמרה לי אני אמא, אימהות לא צמות
מעניין אם זה מבוסס על משהו (הלוואי...)
אני צמהרק לרגע9
למה מרגיש מוזר ולא שייך לצום?
האמת שאני תמיד מרגישה שאני אחת הנשים הבודדות שצמות ולא מבינה למה זה. אם אני לא בהריון או מניקה למה שלא אצום?
זוכרת תמיד את אמא שלי צמה בכל הצומות ואת כל הנשים שהכרתי. אני חושבת שכל עוד לא הוחלט לבטל את הצומות הקלים אין סיבה שמי שיכולה לא תצום.
כמובן שכל אחת תעשה את המנהג שלה, נראה לי שבציבור החרדי מאוד רווח שנשים לא צמות צומות קלים.
כי סביבך כולן צמואונמראחרונה
בילדות שלי אמא שלי מעולם לא צמה צומות קלים,
חמותי לא תמיד צמה, היה לי מורות שנהגו לא לצום.
אז לא כזה טבעי לי כמו שלך.
וכמובן אפקט ההשפעה של הצום.
הדרך היחידה שלי לצום זה למות בערך. לא מסוגלת לעשות את זה על צום קל. התאומות הלא קלים זה מסירות נפש בשבילי.
אם כבר מדברים פה על צומות... אני בחרדותבאתי מפעם
מיום כיפור!
יצא לי לצום בחודש שביעי, שמיני, בהנקה מלאה וגם כמה ימים אחרי לידה ולא פחדתי כ"כ מהצום כמו עכשיו... כעת בתחילת הריון והבחילות זה נוראי! אם אני רעבה אני כאילו חייבת מיד לאכול, איך אצום עם הבחילות? אני גם מקיאה ואז....עעע... אי אפשר לשטוף את הפה . זה נורא.
תשאלי רב כיצד לנהוגמתיכון ועד מעון
אני לא רב ואין לי מושג, רק זוכרת שבאמת ממש ממש קשה צום בתחילת הריון
אשמח ממש להמלצה למגן שמיכה וטיפים איך להתנהל עםאוהבת את השבת
3 ילדים מפספסים
אולי חלק בגיל שעדיין עדיף לישון עם טיטול?לב לבן
לא.. הקטן מפספס חצי מהלילות רק חבל לי לשים טיטולאוהבת את השבת
שלא יתרגל..
משתמשת בשמיכות שלא צריך לצפותפאף
אלא ישר מכבסים...
אצלנו עדיין הוא עם שמיכות קיץ, אבל בחורף שעבר קניתי פוך קטן היחסית דק שנכנס למכונה יחד עם המתים, ואני לא מצפה, נוח ממש.
גם כרבולית עבה עובדת.
ואנחנו גרים במקום קר, והיה לו סבבה בחורף
אבל זה גם המוןןאוהבת את השבת
לכבס את הסדין, מגן מזרן, שמיכה*3 פלוס הכביסות מהחג היום זה יוצא לי מלא...
והפעם גם אחת הרטיבה 2 שמיכות
ואני מכבסת את המגן מזרן כי הוא עם בד מצד אחד
והפעם גם עברה למיטה לשי ופספסה גם שם אז בכלל יצא הרבה.....
להחליף למגן מזרן שהוא רק ניילוןאפונה
מגן מרופד לא עובד עם מפספסים... וגם הניילון שלונסדק ומתחורר בכביסות מרובות ופתאום תגלי שהוא חדיר לנוזלים.
איפה קונים מגן שהוא רק ניילון?~מרמלדה
כבר הרבה זמן מחפשת
אשמח גם, וגם הבעיה שבכמות גדולה זה נוזל לצדדים, למאוהבת את השבת
למזרן
ברמי לוי, במכולת, בבזאר שטראוס...אפונה
קניתי בבייביסטארנועה להאחרונה
לגמרי. למפספסים רק ניילוןיראת גאולה
הם ילדים, הרשרוש לא מפריע להם לישון...
רק לגדולים שלא מפספסים בכלל אני שמה מגן מזרן עם בד למעלה.
תקני סדינית הקסם ולא תצטרכי לכבס מצעיםהמקורית
אני באמת גם שמה סדינית,פאף
הבן שלי לא מסכים מעל הסדין-אבל זה חוסך את המגן מזרון, אבל כשיש הרבה זה נוזל גם....
והייתה לי חברה שלא הייתה שמה סדין, רק מגן מזרון עם מגבת.
ובאמת זה שלב מתיש ולי יש אחד שמפספס...
קנינו מעליאקספרס הרבה סדיני ילדים שהם נגד פיפיבת מלך =)
ככה שגם קל להציע את המיטות וגם זה משהו אחד לכבס במקום 2.
יש הרבה צבעוניים ועם ציורים חמודים.
מאז שעברנו לזה, הרבה יותר קל. ושמיכות בקיץ מכבסים..
את מנסה לקחת אותם לשרותים לפני לכתך לישון?ממתקית
אצלנו זה עזר ברוב הפעמים עם חלק מהילדים.
כל בוקר לגלגל את כלי המיטה על סדיניה וכו ולמכונה ישר, שלא יספג הריח.
ולתלות בשמש
אין מה לעשות
רק תפילה ולחכות שיגדלו. (כמובן לשלול אם זה רפואי או נפשי- שינוי, גן חדש וכו' ואז לחישות לילה יכול להועיל.
תודה! אין לנו מקום נוחי לתלות..אוהבת את השבת
הולכים לפני השינה
ואת הגדולה גם לוקחת לפני שאני הולכת לישון
זה גנטי ממש.......
קודם כל חיבוק, זה באמת ממש מתיש~מרמלדה
אני שמה כרבולית מתחת לשמיכה פוך, ואז רק היא סופגת את הרטיבות ואני מכבסת רק אותה כל יום.
בנוסף, ממליצה בחום על סדינית הפלא, זה משנה חיים! חוסך את הכביסה של הסדין והמגן מזרון, וגם את ההחזרה שלהם למיטה אח"כ שזה החלק השנוי עלי.
הופך את כל הכביסה להרבה יותר קלילה!
אני מבינה שאני כנראה לא זכאית לדרגהשירה_11
כי ההכנסה שלנו גבוהה בגלל כל מיני לוספות של בעלי בחודשים האחרונים
המינוס שלנו גבוה גם הוא אבל את מי זה מעניין.
ואני ארלץ להוציא אותו מהמעון עם כל הקושי שבדבר ובאמת שקשה לי
ודבר שלישי והכי מעצבן!!! שאני משלמת מחיר שלקבוצת גיל 0-15 חודשים בגלל הפרש של חודש בלבד!!! בוא הוא יהפוך מ14 ל15 חודשים!!
למה הכל כל כך לא פייר כאן????
אם זה תוספות זמניותהשם שלי
אולי אפשר לקבל דרגה על סמך חודשים אחרים?
תנסי לבקש שיסתכלו על ממוצע שנתי או על חודשים אחריםכורסא ירוקה.
תפני לחריגים
זה בטח יהיה סיפור ארוך עד שיתייחסו אליישירה_11
ואני לא אשאיר אותו כשאני משלמת 4,500 לחודש
מבאס ממש ממש!!כורסא ירוקה.
איך 4500?שלומית.
מעניין אותי אם זה סכום אחיד בכל המעונות תמת כי אצלינו גם כששילמנו על תינוק קטן בלי הנחה זה היה 3700... ( לא שזה זול אבל זה פער משמעותי)
השנה? זה עולה כל שנה.. המחיר בתמת אחידכורסא ירוקה.
ומשתנה בין קבוצות גיל
והקבוצות גיל האלהשירה_11
על חודש הפרש אני משלמת 1,000 שח יותר
וואי מטורףשלומית.
אני בשוק איך המחיר קופץ!!
זה היה שנה שעברה
אמלינו זה מתחלק ל11 חודשי תשלוםשירה_11
ובחודשים הראשונים גובים עוד כ200-300 שח לא יודעת על מה
או ביטוח או על אוגוסטכורסא ירוקה.
לגבי החודש, מבינה אותך....
תחשבי שילדים שמחכים בבטן עוד 5 דקות במקום לצאת כבר משלמים על עוד שנה שלמה במעון 🙈
מה האפשרויות האחרות שלך?דיאן ד.
כמה עולה אצלכם מעון/ מטפלת פרטית?
אני גם לא שולחת לתמ"ת כי אין לי הנחה והמחירים שלהם פשוט מטורפים בעיניי...
יש כל מינישירה_11אחרונה
משפחתון או מעון פרטי עולה בערך 3,000
ויש גם באיזור ה2,000
ויש חצי יום ב1,000+ לא יודעת מה המטפלת נותנת שם שזה הסכום שהיא מבקשת
איזה מבאסים התמת האלו יאללה איתם.ממתקית
מה עכשיו תעשי?
מעצבן.
מחפשת משו פרטי אחרשירה_11
מבאס ממש
משתדלת להאמין שהכל משמים לטובה אבל קשוח
אשמח לשעת איסוף ולו"ז אחרי צהרון-כיתה א'אובדת חצות
עד עכשיו בהסתגלות הוצאתי בצהריים מוקדמים,
אבל אחרי החגים אני אחזור מאוחר מהעבודה ואשמח לנוח.
מתי מוציאים מהצהרון של כיתה א'? הוא עד 16.45 עקרונית. בגן היינו מוצאים סביב 16.30. האם גם צהרון של בי"ס הוא מהנה באותה מידה או שמוציאים מוקדם?
מה הלו"ז שאפשר לדחוס לפי הזמן שמוציאים? איך מספיקים גם גינה גם שיעורים (כשיש) וגם חוג?
איך אתן מאווררות אותם אחרי יום הלימודים?
תודה
אני ממש לא מספיקה גם וגם וגםמכחול
אצלנו עושים ש"ב בצהרון (לפחות אמורים. לא תמיד זה קורה. וזה בכל אופן לא כולל דפי קריאה שצריך להקריא להורים).
בעיניי ילדים שחוזרים בארבע וחצי - חמש מהמסגרות, לא צריכים חוגים ולא צריכים גינה, אלא רק בית..
במיוחד שעוד מעט יהיה חורף, וקצת אחרי זה כבר חושך.
אם חשוב לך לצאת איתם עוד, אני מציעה שתצאו לגינה רק בימים שאין חוג. אל תעמיסי עליהם ועלייך יותר מדי, יהיה לשלושתיכם יותר קל.
בהצלחה ♥️
בכיתה א' כשהם גם בצהרוןקופצת רגע
מיותר גם לדעתי חוג. לא צריך. זה ממש מאוחר ולחוץ.
ש.ב גם אצלנו היו עושים בצהרון. בכל מקרה בגיל הזה זה לא אמור לקחת יותר מ 10-15 דק'. ואם זה יותר לעשות רק חלק ולכתוב פתק למורה.
בעיני עדיף לא להיות לחוצים מדי משיעורי בית, אם יש לך כוח וזמן צאו לגינה, ותנסו להקדים ארוחת ערב ומקלחות, להכנס מוקדם למיטה, ולהאריך קצת את הזמן שיושבים איתם לפני השינה, זה הזמן שפתאום הם רוצים לספר מה היה היום.
לא כדאי לדחוסשיפור
אוורור זה יכול להיות זמן נחת בבית עם סיפור, חומרי יצירה או משחקי דימיון, ויכול להיות יציאה לגינה.
ביום של חוג לא הייתי הולכת לגינה.
אפשר לשאול את צוות בצהרוןהשם שליאחרונה
מה התוכנית, ומתי כדאי לאסוף אותם.
וגם לראות אם הילדים נהנים רוצים להישאר, או שהם רוצים לחזור מוקדם.
לפעמים יש בצהרון- חוג/ פעילות, ואולי הם לא ירצו להפסיד.
אצלינו בצהרונים עד 16:00 ולא יותר.
פרימולטנור עם סיכוי להריוןכמהה ליותר
אני אמורה לקבל מחזור עוד 5 ימים, אני לא מונעת ומאוד מעוניינת בהריון.
אני רוצה שנהיה מותרים בסוכות, ולכן אם אין הריון, אני רוצה לדחות את המחזור עם פרימולטנור.
אם נניח כן התחיל הריון שעדיין לא רואים בבדיקה, הלקיחה של הפרימולטנור יכולה להזיק לעובר או להתפתחות ההריון?
מקפיצהכמהה ליותר
קרא אולי למישהי שהיא התחילה עם פרימולטנור ואז גילתה על הריון?
קרה לחברה שלירקאני
הכל היה בסדר
רק לא ידעו לחשב גיל הריון לפי ווסת אחרון...
למה לא?שלומית.
מחשבים לפי הוסת הקודם, היא התחילה לקחת את הפרימולוט הרבה אחרי הוסת וגם אחרי הביוץ, זה לא אמור להשפיע...
( חוץ מזה שמן הסתם היא גילתה את ההריון יותר מאוחר)
זו שאלה שחוזרת ונשאלת, ויש תשובות ברשת - אין בעיהאלישבע999
לקחת
פרימולוט נור והריון - יש סכנה להריון? - המרכז הרפואי מעיני הישועה
שאלות ותשובות בנושא פרימולוט נור - מעיני הישועה
(השאלה והתשובה הרלוונטית, בתגובה השלישית בקישור הזה).
אני לא סמכות רפואית, אבל בעיקרון אין עם זה בעיהפרח חדש
ההורמון של הגלולה הוא בעצם אפילו תומך הריון
היימיטה וחצי
לי קרה שניכנסתי להריון עם פרימולט נור ואחרי שהפסקתי כי גיליתי הריון הפלתי
הרופאים אמרו שזה בגלל הכדור וכשמנסים להיכנס להריון לדחות מחזור על ידי דופסטון
ומאז הרבה שנים לא העזתי לגעת בכדור הזה
כמובן שלא יודעת אם זה באמת בגלל זה אבל מניחה שהרופאים ראו כמה מקרים שזה קרה.
בדיוק רציתי להוסיף שאולי כדאי להפסיק את התרופהפרח חדשאחרונה
במידה ומגלים הריון
להפסיק אותו בזהירות
ואולי להתייעץ עם רופא
כי הכדור בעצם מכיל פרוגסטרון שתומך בהריון
ויתכן וזה לא טוב להפסיק אותו בבת אחת
מחפשת מאד המלצה על פסיכולוגית/עו"ס מוסמכת לטיפולgilli90
עברתי תקופה מאד לא פשוטה אחרי לידה (שבאו לידי ביטוי בגלל אירועים מהעבר).
כבר כתבתי בקבוצות בפייסבוק ועדין לא מצאתי את האחת...
בבקשה בבקשה!! אם את מכירה פסיכולוגית טובה- מישהי באמת עמוקה וחכמה, מישהי שיודעת להוביל תהליכים ליצירת חוסן, בבקשה תכתבי לי.
מישהי שתסכים לטפל בי דרך זום כי זו הדרך היחידה שאצליח
חייבת להיות פסיכולוגית או עו"ס מוסמכת כדי לקבל החזרים
מעדיפה ממש גיל 45+, ושיש לה זמינות. כמו כן דתיה יראת שמיים חשוב לי מאד
עדיף כן מישהי מאיזור ירושלים כדי שאולי פגישה אחת או 2 יהיו פרונטלי
תודה מראש, שנה טובה!!
מכירה מישהי בזום שמקבלת פרונטלי בראש העיןמתיכון ועד מעון
דתיה, נעימה, פסיכולוגית קלינית, לדעתי אבל בת פחות מ40, מכירה נשים שהיו אצלה והיו מרוצות מאוד.
קוראים לה דניאלה בן קימון, אם מתאים לך ..
תודה רבהgilli90
אשמח למספר אם יש לך
תשלחי לי הודעה באישימתיכון ועד מעון
יש לי, אני פשוט לא אוהבת לשלוח טלפונים בפורום ציבורי
אנמ מכירה מישהי מצויינת אבל לא דתייהSheela
באיזור ירושלים
תודה, כתבתי בפרטיgilli90אחרונה
מכירה עוס קליני, אלוף עם נסיון וירא שמיים. אם מתאיאביגיל ##
ם לך תפני אלי בפרטי
מנסיון אישי
מירושלים, באזור נגיש
תודה רבה, לא חושבת שזה יצליח עם גבר...gilli90
מכירה מישהי שעונה על כל הקריטריונים.אונמר
תכתבי לי האישי אשלח לך מספר. ממש תותחית.
היתי אצלה אני, עברתי תהליך מהמם ב''ה.
דתיה ומתחשבת בדת בתהליך הטיפול, עמוקה ומהירה וממש טובה.
וגם מקבלת בזום.
קיצור שלחי לי האישי.
תודה רבה, כתבתי בפרטיgilli90
מקווה שבאמת יהיה לה זמינות
התייעצות דחופהקל"ת
תינוק בן חודש יונק ומעל שבוע לא עשה קקי בטיטול. טיטולים כן רטובים. זה תקין? יש מה לעשות כדי לסייע? מתחיל להדאיג אותי..ניסינו לעשות עיסויים ברגליים ולהתמיד לבטן אך ללא שינוי..
קרה אצלי פעםמישהי מאיפשהו
הרופא לא נבהל, הוא כן שאל אם נראה סובל ובגלל שכן סבל הבאתי לו נר משלשל ואז הוקל לו. מציעה לכתוב עכשיו לרופא באפליקציה
אצלי זה קורה הרבהשומשומונית
תינוקות שעושים אחת לשבוע-10 ימים. היה גם אחד שהגיע לשיא של שבועיים😱
כל עוד התינוק רק יונק, זה תקין. ככה הרופאים אמרו לי.
צריך רק לקחת בחשבון שכשסוף סוף הם עושים, זו כמות גדולה ויוצא מהטיטול ומלכלך הכל (אצלי לרוב אהבו לעשות בשבת על הבגדים הלבנים והחגיגיים🤭)
וואו הרגעת אותיקל"ת
תודה!
כל החג הייתי בלחץ ואכלתי סרטים שמשהוא כבר לא תקין שם.. בכל אופן אקפוץ איתו מחר לרופא
לדעתי טיפה מוקדםציונה.
גיל חודש לא לעשות כל כך הרבה זמן יציאות...
אבל זה כן יכול להיות תקין (מרפרוף בגוגל)
אם הוא עושה לפחות 6 פעמים פיפי ביום הייתי הולכת מחר לוודא עם הרופא ילדים שזה סבבה..
בעיקרון כמו שענו לךיראת גאולה
אם הוא יונק בלבד - זה תקין,
אבל כן כדאי לגשת להישקל לוודא עליה תקינה, אז תוכלי להיות רגועה שזה בסדר 😃
משקילה לפני כמה ימיםקל"ת
הרופא אמר שעלה בסדר במשקל. הוא כן בטווח הנמוך אבל לא סטה מהעקומה שלו
אז זה תקין לגמרייראת גאולה
מגיל חודש והלאה, לתינוקות יונקים, תקין יציאה של פעם בשבוע.
רופאים מקלים גם עד 10 ימים, וגם לפני גיל חודש. (כדי שהרופא יוודא שאין סיבה אחרת שיכולים ככה לפספס אם יחשבו שזה תקין בלי לבדוק)
הוא נראה סןבל או סבבה?טארקואחרונה
יש רפלקסולוגיה לשחרור, אני לא ממש מאמינה בזה אבל ניסיתי בבחינת לא יועיל לא יזיק, מצאתי ביוטיוב..
בגדול אם הוא לא עושה קקי אבל רגוע, ישן טוב אוכל רגיל והכל- לא הייתי מתרגשת
אם היה נראה שהוא סובל מכאבים הייתי הולכת לרופא שיעזור לו לשחרר.