כשאמרת שאת הילדים לא בוחרים וצריך לאהוב אותם כפי שהם , לעומת חתונה שזה אהבה אמיתית , היה נשמע כאילו את ממעיטה בערך האהבה לילדים , כי לא בחרת אותם.

אני חושב שזה דווקא הופך את האהבה לילדים למשהו מיוחד. אתה בוחר שיהיו לך ילדים בידיעה שאתה לא יודע איך הם יצאו , ואתה פשוט אוהב אותם, הם בשר מבשרך.

זה גם הקטע של ילדים לאהוב אותם כמו שהם 

חוץ מזה שהם די דומים לך והם גם מה שאתה מקנה להם אז..

"גדול המצווה ועושה, ממי שאינו מצווה ועושה"

 כי שאנחנו  עושים דברים שכפו עלינו  אז זה יותר  קשה ולכן גם זה יותר גדול  לעמת דבר שאנחנו מרגישים מחוברים עליהם  או שבחרנו מרצוננו לעשות 

מי שבוחר אותך בעצם אוהב את עצמו כי הוא בוחר אותך מסיבות מסויימות אבל המשפחה יאהבו אותך באמת בלי תנאים כי זה קשר שהשייכות קדמה לאהבה

אז נראה לי שאני רואה את זה הפוך ממך

הסיטואציה שתיארת אבל קורית גם לי לפעמים.. ממש לא נעים

ועדיין היא תשאר אמא שלי

ואני מקווה שבעז"ה גם בריבים עם בעלי הוא תמיד ישאר בעלי רק נרצה ללמוד איך להתמודד אחד עם השני והריבים בסוף זה חלק מהחיים כי בני אדם הם לא מושלמים. 

גם אם נקודת הפתיחה עם בעל היא שונה וברור שיש בזה משהו מיוחד שזה אדם שבחרת לחיות איתו את חייך אבל אני לא רואה את זה כאהבה יותר אמיתית כי האהבה היא לא נקודת הפתיחה אלא מה שיוצרים ביחד

אני כל יום אומרת תודה לאלוקים ששם אותי במשפחה שלי הרבה בזכותם אני מי שאני היום..

ואני יודעת שהם ההורים שלי והם אחים שלי ואני אוהבת אותם כי הם חלק ממני וזה אהבה שאי אפשר להסביר היא פשוט קוראת אבל בכל זאת בכל דבר בחיים שתבחרי את תהיה שלמה איתו יותר ממה שהכתיבו לך (כן בסוף הגוף החומרי בעולם הזה מרגיש שקבעו לו את זה אין מה לעשות) גם אם הדבר שבחרו לך הוא הכי טוב בשבילך

לעבור את הנהר?

מה את לא מסכימה?

אבל עדיין אני חושבת שלמשפחה שאני יקים יהיה יותר ערך מבחינתי אני יעשה בשבילה הרבה יותר וגם עם הבעל תאמיני לי שזה יותר קל מהורים\ אחים.(אבל זה תלוי בבנאדם בסוף)

בקשר ללבבות והזיקוקים- אני חושבת שכל זוג צריך לשמור את הרגעים האלה ולקום כל בוקר בהרגשה של התחלה כמו אחרי החתונה גם בריבים והכל.

הדבר השונה העיקרי הזה הוא מאד משמעותי, כי אני בוחרת! אני בוררת בין אלפי בנים ומוצאת מישהו שהוא אני שהוא חושב את אותם דעות שלי פחות או יותר מסכים איתי על הבחירות שלי\ חינוך ילדים\ ועוד מלא נושאים יכול להיות דברים שגם לא אבל לומדים להסתדר איתם מתווכחים על זה.. (וכו)

מקווה שהסברתי נכון..

(כתבתי את זה בלשון נקבה כי לא היה לי כח כל פעם לכתוב גם ההפך אבל זה מופנה לשניהם)

זה בול מה שקרה לי ובול הסיבה שלא התחלתי לעזור באמצע

ו-וואו סיוט!

שבאיזה שהוא מקום את צודקת אבל לא לגמרי ואז כתבתי מה אני חושבת המשך לשלך.

בדיוק כמו בחיים האזרחיים

הציבור הדתי לאומי לא מתרכז בגבולות גזרה צרים - אלא נמצא בכל מגוון החיילות והתפקידים, קרביים, תומכי לחימה, ג'ובניקים, אנשי מחשוב, כלכלה, הנדסה, המון עתודאים שמתפזרים בכל יחידות הצבא עם סיום התואר בכל מגוון התפקידים הפתוחים בעתודה האקדמאית.

ובהמשך בחיים האזרחיים- בכל ענפי המשק, הכלכלה, התעשייה, האקדמיה, חקלאות, מסחר 

אבל בוודאי שיש הרבה הכוונה בציבור הדתי לאומי לצאת דווקא לתפקידים משמועתיים ומובילים בכל מקום ובפרט בצבא

אחד הפעילים זיהה אדם שהניח תפילין בשבוע שעבר והציע לו להניח שוב. להפתעתו, האיש ענה: "לא". כשנשאל מדוע, הוא הסביר בחיוך: "בפעם הקודמת שהנחתי אצלכם, הרגשתי התעוררות כל כך גדולה, שלא רק שקיבלתי על עצמי להניח בכל יום – אלא שכבר הזמנתי דוכן תפילין קבוע למספרה שלי!"

הופכים את העולם!
מתחברים - הנקודה היהודית שלי | קירוב לבבות והפצת יהדות

!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

אין תשובה "נכונה" אחת לשאלה הזו, וההחלטה צריכה להתבסס על סדרי העדיפויות, הערכים והצרכים האישיים שלך.

כמדריכה בסניף הנפרד, המחויבות שלך היא לבנות ולהעביר תכנית הדרכה מתאימה לערכים שאת דוגלת בהם. ואף להוות דוגמא אישית לבנות שאת המדריכה שלהן.

האם העיסוק המקביל בחב"ב בסניף המעורב יוצר אצלך קונפליקט פנימי או מסר בעייתי?

האם האופי והרקע הדתי של הבנים המגיעים לסניף המעורב מקשים עליך?

או שיש פעילויות שהאופי שלהם סותר את הערכים שלך?

העובדה שציינת שאם לא תלכי לחב"ב, "סביר להניח שלא יהיה לך חברה אחרת" היא נקודה קריטית. קשרים חברתיים הם דבר בסיסי וחשוב מאוד. אם החב"ב המעורב הוא הדרך היחידה שלך כרגע לשמור על קשרים משמעותיים, עזיבה עלולה לגרום לבדידות ולקושי.

מדוע שלא יהיו לך קשרים חברתיים מחוץ לסניף המעורב? החברות שלך רק שם? אין דרך אחרת לשמר את הקשר עם החברות האלה?  (מפגשים מחוץ לסניף, פעילויות אחרות?)

אולי  לצמצם הגעה לסניף המעורב, לא להפסיק לגמרי? 

זהו הבעיה היא שאני חייבת את זה... זה כאילו השחרור שלי מכל הלחץ והבלאגנים של השבוע...

הרמה הרוחנית של החברה אצלנו היא די גבוהה ובאמת שלא נראלי זה משפיע... פשוט אני חוששת שזה קצת מוזר...

אם הרמה גבוהה מה הבעיה לנסות לעשות הפרדה?

לא כי אני מכיר את הנושא מקרוב, סתם נראלי שזה אמור להיות ככה.

זה מאוד מורכב כי הרמה הרוחנית שלהם גבוהה יחסית לחברה בעיר שלנו...

אני מדייק קצת יותר, חלקם מגיעים מבתים מסורתיים וחלקם חוזרים בתשובה... אני בכלל מהקצה השני, למי שמכיר אני לומדת באולפנת תפארת שזה אולפנה יחסית דוסית וזה פחות או יותר הכיוון שלי...

עכשיו מבינים קצת יותר??

אם כן, המצב יותר מורכב ויש יותר על מה לדון, גם בגלל הצד של הקירוב רחוקים שבעניין, ושזה מחזיק את המתחזקים בתור דתיים, ומראה להם שאפשר להיות שם ולהיות דתיים...

חוץ מזה יש על זה לרב שניאור הרבה דיבורים בעניין, היו כאלה שאחרי בירור אישי מלווה ברבנים גדולים (כדוגמת הרב שמואל אליהו), הרב שניאור הסכים להם להשתתף בפעילויות של סניף מעורב, בכל מקרה אם זה מעניין אותך יש יהודי שעוסק בכל ההקלטות של הרב שניאור ע"פ נושאים, כנראה שיהיה לו הקלטה בנושא, מוזמנת לשלוח לו מייל harav.shneor.ketzשטרודל גימייל נקודה קום. את יכולה לבקש ממנו חומרים בנושא, אם זה מעניין אותך. 

אתה יודע על איזה עוד נושאים יש??

אני ממש מפחדת שבסוף זה גם ישפיע עליי...

כאילו לכו תדעו מה יקרה, זה יכול חס וחלילה לדרדר...

בקיצור מורכב ביותר...