אני ממש בהתלבטויות ורגע לפני שחוטפת רגליים קרות
מועדים לשמחה אהובות. התגעגעתי! אשמח לחיזוקים לפני חיסון שניanonimit48
אני ממש בהתלבטויות ורגע לפני שחוטפת רגליים קרות
כדאי להתחסןחיים של
ויש המון שחווים רק כאב מקומי
אני התחסנתי בחמישי בשבוע 17שומשומונית
את החיסון השני עברתי ממש בקלות, כאב קל ביד וזהו. תפקדתי ואפילו שטפתי את הבית לפסח, לבדיקת חמץ...
באתי לעודד ממשרגעים פשוטים
עשיתי בלב כבד.
באותו יום דיברתי עם מישהי שנשמעה מתההההה מהחיסון. באמת. אמרתה וועליה מה מחכה לי
וחיכיתי
וחיכיתי
וחיכיתי
וחוץ מהיד שכאבה לכמה שעות לא קרה כלום.
יותר קל מהראשון.
מאחלת גם לך!
לי היה בשני יותר קל מהראשון בעזרת השם תתחסני ואת..רויטל.
כל כך תשמחי שעברת את זה, בהצלחה רבה רבה אמן.
לכי על זה!!השקט הזה
והכי חשוב, יש סיכוי ממש טוב שאת מעבירה נוגדנים לעובר!
מעודדת שלי היה יותר קלאני זה א
תודה לכולן יקרות. החיסון מחר בבוקר ❤️ בעזרת ה׳ יהיה בסדרanonimit48
וקצת גם לי
התחסנתי. אמן שהכל יהיה בסדר אמןanonimit48
מחכה רבע שעה ויש לי קצת חולשה מהלחץ
שום דבר יקרה, גם בעלי היה בלחץ אטומי ועכשיו זה מאחוריו לכן..רויטל.
עוד רגע הכל יהיה מאחוריך, ואת תהיי מחוסנת ומוגנת,
וגם העובר היקר ישמר מכל רע,רק תשתי יותר,ובערב
כבר תרקדי ותשמחי שהכל הכי טוב בעולם.
אמן תודה רויטלי❤️❤️❤️ יש לי דפיקות לב מהלחץanonimit48
זה בסדר נשמה טובה יש לך לחץ ורגש תעשי מעט נשימות ותראי...רויטל.
כמה שזה יקל עליך זה בדוק.
למה את בלחץ?אמא ל6 מקסימים
זה לא אמור לפגוע בהריון בשום דרך. הרבה נשים הרות ומניקות התחסנו והכל בסדר.
אנחנו לא יודעים מה תהיה ההשפעה לטווח ארוך. חוץ מזנanonimit48
אוף מלחיץ😥מתחדשת11
מבינה את הפחד שלך..בארץ אהבתי
רגשות זה משהו שקשה לשלוט בו, לפעמים מרגיש כאילו זה בלתי אפשרי לשנות רגשות שאנחנו מרגישים. אבל כן אפשר לעשות דברים שיעזרו לנו. כי בסופו של דבר הרגש מושפע מהמחשבות שלנו.
אם אדם חושב כל הזמן מחשבות של כל מה שעלול לקרות אם החיסון באמת יפגע, אז ברור שהוא ירגיש רגשות של פחד ולחץ.
אבל אפשר לבחור לחשוב אחרת - אפשר לבחור להיזכר למה כן בחרת להתחסן, לזכור שעכשיו כבר אי אפשר לשנות את העבר אבל אפשר להאמין שמה שה' יעשה הוא לטובה, להתפלל לה' שיעבור בשלום, לזכור שלרוב הנשים החיסון עבר בשלום, לזכור שהחוקרים אומרים שלמרות שהחיסון לא נוסה על נשים בהריון, אם שום סיבה לחשוב שזה יפגע בעובר עם מה שידוע עד כה (וידוע הרבה מאוד, ב"ה המדע מאוד מפותח, גם אם לא יודע כל...), לזכור שבע"ח שהחיסון נוסה עליהם המשיכו להתרבות כרגיל אז זה גם מראה שהסיכוי שיש פה סיכון הוא מאוד נמוך, לזכור שלקורונה יש סיכונים שחלקם ידועים וודאיים וחלקם גם לא ידועים, חוץ מכל הלחץ והקושי בלהיות חולים ושאת מצילה את עצמך מזה, וכו'...
מחשבות כאלו יעזרו לך גם להרגיש יותר רגועה, וזה בטוח יועיל יותר לעובר שלך...
תודה רבה ❤️ בהחלט יכול להיות שזה מהלחץanonimit48
והיה לי יום מצוין תודה לאל
ב"ה, טוב לשמוע...בארץ אהבתי
וגם אם את מרגישה קצת תופעות לוואי- תמלאי את הראש במחשבות מרגיעות ולא מלחיצות. תופעות לוואי ביומיים אחרי החיסון זה תקין, זה חלק מהתגובה של הגוף לזה שמערכת החיסון מופעלת כדי לייצר את הנוגדנים, זה לא מעיד על בעיה אלא זה סימן שהגוף עושה את העבודה שלו כמו שצריך.
תודה רבה יקרה❤️anonimit48אחרונה
טוב, אז גם אני בשאלת קשיי השכבה...מתואמת
לא מדברת על הגדולים (מגיל 7 ומעלה), שזה סיפור אחר,
ואפילו לא על הילדונת בת הארבע וחצי, שאצלה מצאנו את הנוסחה (סיפור ושירים עד שהיא נרדמת, לפעמים אם היא מאוד עייפה מספיק לומר לה לחכות לנו במיטה עד שנבוא לספר לה ולשיר לה, והיא כבר נרדמת לפני).
מדברת על הקטנה, בת שנתיים וחודשיים.
היא פשוט בלתי רדימה בעליל!
מכניסים אותה למיטה - תוך רגע היא בחוץ.
סיפורים לא מעניינים אותה, שירים מרגיעים אותה רק אם היא ממש-ממש עייפה (ומכיוון שהיא ישנה צהריים, זה קורה רק בשעה מאוחר מדי).
גם מהעגלה היא למדה להשתחרר.
הדרך היחידה שלפעמים עובדת היא להפעיל לה סרט - ככה לפחות היא נשארת במקום. אבל גם זה לא תמיד מרדים אותה בסוף. והלילה למשל היא אמנם נרדמה ככה (בעגלה) אבל באמצע הלילה התעוררה והתחילה להסתובב ולעשות שטויות, ואנחנו היינו גמורים...
אתמול התחלנו להרכיב לה "כלוב" מסביב למיטה בעזרת רשת פלסטיק כזו. לפני שנים עשינו את זה לתאומים כשהיו בגיל הזה (כי גם הם כל הזמן היו יוצאים מהמיטה) וזה עבד מצוין. הם היו משתוללים שם יחד אבל לפחות לא מחריבים את הבית...
אלא שהמתוקה הזו, עם כל השובבות שלה, רגישה מאוד, והיא ממש נבהלה כשראתה את זה, אז ויתרנו על הרעיון...
בקיצור, טיפים אחרים להורים עייפים ולבית שאיכשהו צריך להישאר שלם?
וואי וואי, שמח אצלכם 🙃קופצת רגע
הפתרון המתבקש בעיני זה לא להשכיב אותה לצהריים, מצטערת שאין לי פתרונות אחרים...
היא עייפה בצהריים... ונהיית עצבנית...מתואמת
והאמת שהיא במשפחתון, שבו ישנים צהריים... מתלבטת אם לבקש מהמטפלת לא להשכיב אותה.
בליל שבת בשש בערב היא הייתה עייפה ועצבנית (לא ישנה צהריים) אז השכבתי אותה לישון ואחרי התנגדות וכמה שירים היא נרדמה. תכננתי שתישן כל הלילה, אבל בערך בעשר היא התעוררה ואז חגגה
אם בכל אופן צריך שינה,קנמון
אז בשעה מוקדמת כמו 11-12.
לא ב2. זה גומר להם את הלילה.
היא על התפר של הצורך בשנת.
לגבי סרט לפני השינה- מבינה את הנסיון למצוא פתרון אבל זה ממש לא טוב.
פוגע בעיניים, עלול לעשות כאבי ראש ובעיקר לא עוזר לגוף להכנס למצב של הרפיה לקראת שינה. בסוף לפעמים זה מתיש אותה, או משאיר אותה במקום, אבל לא מקדם שינה.
ואם היא נרדמת מתוך סרט זו שינה פחות איכותית.
ניסיתם לעשות "השראת שינה" בבית? עמעום אורות, מוזיקה רגועה..
זה עוזר להרפיה שנצרכת לגוף לפני השינה.
לשבת לידה, ללטף אותה, לשיר לה, לומר לה לעצום עיניים וללטף
עוד משהו-
להניח יד יציבה על אזור בית החזה ולנשום עמוק. הנשימה הזו פועלת גם על הילד.
בהצלחה!
חוץ מההצעה האחרונה ניסינו הכולמתואמת
היא ישנה בגן מ-12 עד 2 בעיקרון (היום נרדמה רק ב-1).
בכל אופן, ננסה את מה שהצעת בסוך. נשמע מעניין.
תודה!
דווקא זה עוד יותר גרועקל"ת
בגיל הזה הם עדיין צריכים את שנת הצהריים. אם היא תוותר על זה היא תייכנס לשנת הלילה בעייפות יתר וישבש לה את כל מחזורי השינה וזה מתכון רע להתעוררויות וחוסר שינה רציפה.
בגיל שנתיים יש כאלה שכבר לא צריכים שנת צהרייםקופצת רגע
או לכל הפחות, שאם ישנים צהריים נרדמים רק בעשר וצפונה. הבן שלי היה כזה. בימי שישי שבת, כשהיינו משכיבים צהריים, היה הולך לישון בסביבות שבע, ובימות השבוע בעשר והלאה.
ייתכן, נכון.קל"ת
אבל ממה שפותחת השרשור מתארת הבת שלה כן צריכה את השינה הזו..
מה היא עושה בין המנוחת צהריים לשעת השכבה?שימושית
כמה זמן 'חוץ' יש לה? (פארק/חצר/טיילת וכו')
איך הויטמינים- ברזל, D וB12?
ומה הסדר ערב שלה?
האמת שאנחנו לא יוצאים כמעט החוצה...מתואמת
בגן המטפלת יוצאת איתם.
לי אין כוחות לזה, ולאחים שלה לא תמיד מתחשק...
היא בבית, משחקת ועושה את השטויות הקבועות שלה.
ואולי באמת צריך לעשות לה בדיקת דם. (צריך גם בשביל לבדוק את הבררנות שלה...)
תנסי ללכת איתה מיד אחרי המעון עוד לפני שחוזרים הבישימושית
זה ממש ממש משפיע על השינה.
יש לה סדר ערב קבוע?את מחשיכה את הבית מוקדם מספיק?
אין לי כוח, האמת...מתואמת
עושה את זה לעיתים רחוקות, אבל לרוב רק רוצה כבר לחזור הביתה...
יש סוג של סדר ערב קבוע, אבל לא ממש. מחשיכה את הבית אבל לא בשעה מוקדמת מאוד. כאמור, יש גדולים בבית...
אגב, ראיתי איפשהו, שלא צריך להחשיך ממשקנמון
מספיק לעבור לאורות עמומים.
כתומים כאלו ולא לבנים.
אפילו לקראת ארוחת ערב. זה כבר מכניס לאווירה.
עוד משהו- יש כאלו שמקלחת מעוררת אותם.
אולי כדאי שתתקלח לפני ארוחת ערב ולא לפני ההליכה למיטה
כן, אנחנו משאירים אורות קטניםמתואמת
ואתמול באמת קילחתי אותה לפני ארוחת ערב. חוץ מפיג'מה מלוכלכת כשהלכה למיטה זה לא שינה בכלום
אני ממש ממליצה לך להתאמץ עכשיו שלוש שבועותשימושית
ולראות האם יש שינוי.
להקפיד לקחת לגינה כל יום ל40 דק' לפחות
מ5 בערב להחשיך מעט את הבית, כשכל חצי שעה מחשיכים עוד קצת, אם יש לך בית גדול את יכולה להקצות לגדולים אזור שבו האור לא יפריע לקטנים
ואם הבית קטן אז אין מה לעשות, שלוש שעות הבית יהיה חשוך יותר והם ימצאו תעסוקה מתאימה.
במיטה לעשות לה עיסוי קטן, שמע ישראל ו2-3 שירים, ואז לשבת לידה ולומר תהילים... (תהילים אצלינו זה סגולה רצינית להרדמת ילדים)
אחרי שלוש שבועות תחליטי האם זה שווה את המאמץ, ואולי תוכלי גם להרפות קצת וזה עדיין יהיה בסדר.
תודה!מתואמת
זה גדול עליי לעמוד בכל זה... (לפחות בתקופה הקרובה)
הרעיון של התהלים מעניין
אני נוהגת לא לומר תהלים בלילה, אבל אולי אנסה משהו דומה...
למה את לא אומרת תהילים בלילה?שימושית
אולי להתפלל ערבית? מקווה שזה גם יפריע ליצר הרע והוא יבוא מהר להרדים אותה חח
בגיל הזהאמאשוניאחרונה
גם אמבטיה ארוכה יכולה להשיג אפקט דומה כי מוציאים הרבה אנרגיה.
אפשר לשים לב כסא עם הצמדה לרצפת האמבטיה,
לשים מעט מים, והרבה משחקים שמגרים פעילות, עם תנור אמבטיה, ואח ששומר עד שנמאס לו..
שקלת לשבת לידה עד שתירדם? וכל פעםהמקורית
שהיא קמה להחזיר למיטה? או לא לתת לה לצאת לכתחילה? כשאת שמה אותה לישון, יש אווירת לילה שקטה? זה גם משפיע
אצל ילדים שישנים שנצ במסגרת השעה 22 בלילה יכולה להיות הגיונית לגמרי לשינה, ואם היא עוברת אותה יכול להיות שהיא הגיעה לעייפות יתר שעושה בדיוק ההיפך ולכן היא חוגגת. אני בגילאים האלה נתתי לישון שעה שעה וחצי באזור 12 אבל היו קמים מוקדם בבוקר, ואחרי זה היו מוציאים הרבה אנרגיות אז עדיין ישנו מוקדם. והשיטה הזו עבדה אצלי בכל אופן. נשמע קשוח
בטח, זה מה שאנחנו עושים עכשיומתואמת
יושבים לידה ומשכיבים אותה בחזרה בכל פעם שהיא מתרוממת.
אבל זה יכול לקחת שעתיים ויותר, ואנחנו גמורים...
לגבי אווירת לילה - זה בעייתי, כי לאחות שאיתה בחדר קשה מאוד להירדם ולהישאר במיטה, אז היא בעצם מעוררת אותה...
ניסיתםקל"ת
להשקיט את האווירה בבית כשעה לפני? היא מוציאה אנרגיה לפני? איך הרגלי התזונה? צורכת הרבה סוכרים? זה יכול להשפיע..
את אומרת נקודות חשובות שבאמת הגיוני שמשפיעותמתואמת
הלוואי שנצליח... (כאמור, יש גדולים שאיתם ההשכבה היא סיפור בפני עצמו. אני מחשיכה את הסלון כדי "לסלק" אותם לחדרים, אבל הם ממש לא שוכבים בשקט...)
והרגלי התזונה שלה גרועים לצערי. היא בררנית, ובאוכל מבושל אוכלת רק אורז בערך. וכמובן, כשרואה מתוק דורשת לקבל... זה עוד עניין שצריך לפתור
(ואולי כל הדברים באמת תלויים זה בזה...)
אז כדאי לפתור את זההמקורית
או שתצא עד שאחותה נרדמת טוב, או שתשמור על שקט בכל מקרה מרגע שהיא נכנסת ואחותה כבר ישנה. זה ממש משפיע
כשבעלי עובד בבית בערב והילדים לפני שינה, זה ממש מפריע. אני צוחקת איתם שאני הולכת "לכבות את אבא" כדי שלא יפריע🤭
זה סיפור מורכב בפני עצמו
מתואמת
עובדים על זה כבר תקופה ארוכה (מאוד), ובינתיים בלי פתרון טוב... (לא מפרטת כדי לשמור על פרטיותה, בכל זאת - היא גדולה יותר...)
בכל אופן, ההבדל ביניהן שהיא לא מפרקת את הבית אם מסתובבת בו לבד🤭
בסדר אבל עדייןהמקורית
שתשב בסלון אז
ממילא את ליד הילדה הקטנה אז זה פחות מפריע
וכמו שכתבו - תזונה, פעילות, חשיפה לשמש במהלך היום, וממש לא שוקולד לפני השינה. זה ממש מפריע להירדם.
שיהיה בהצלחה♥️
תודה!מתואמת
אנחנו צריכים לשקול אם זה טוב לגדולה יותר להיות בסלון בזמן שצריך לישון (מבחינה חינוכית).
וננסה איכשהו לשים לב לשאר הדברים... (בעיקרון לפני השינה היא לא אוכלת מתוק, אבל לא בטוח שהיא אוכלת מספיק כדי להיות שבעה ורגועה... אולי בזה צריך איכשהו לטפל דבר ראשון...)
הפיתרון שלי מבאס אבל הכי יעיל, להשכיב בשעה מאוחרתשמש בשמיים
בשלב הזה בחיים כשהבנים שלי ישנו צהריים באיזה שהוא שלב פשוט הפנמתי ששעת השכבה שלהם היא ב11 וזהו, אין מה לנסות לפני, ילד עייף מצליח להירדם, ילד לא עייף שהגוף שלו לא זקוק לשינה כרגע, לא מצליח להירדם.
והנסיון שלנושמש בשמיים
עם הגדול, היה ממש זוועה בהשכבות ואני כבר נהפכתי למפלצת והוא היה מסכן, הייתי מנסה להשכיב אותו שעתיים ויותר...
לקחנו יועצת שינה, היא לא עזרה בכלום. כל העצות של אוירת שינה ולהפריד מקלחת מאוכל ולעמעם אורות והכל, באמת ניסינו אבל לא עבד כלום.
הוא היה ישן שעה אחת, בין 11-12 בבוקר.
והוא ממש הראה סימני עייפות, עד כדי בכי, סימנים מובהקים, מתעצבן מכל דבר קטן, חסר סבלנות...
ואז, ביום שבו נגמרה שנת הלימודים, הוא היה בן שלוש, ולא ישן צהריים, בבת אחת קיבלנו ילד שיודע לישון, שנרדם ברבע לשבע וישן עד הבוקר, שנרדם בקלות בהשכבה של כמה דקות. זה היה פשוט מטורף ההבדל.
אחר כך הבנו שיש גם סיבות אחרות שגורמות לילד להיות עצבני חוץ מעייפות ובאמת כשהוא הפסיק לישון צהריים ונרדם בשבע אז סימני העייפות שלו התחילו בארבע...
את השני מראש השכבתי מאוחר ממש ובאמת הוא היה נרדם הרבה יותר בקלות מהגדול, אבל גם אצלו ברגע שנגמר השנ"צ הוא נרדם בשניות בשעה מוקדמת וזה עולם אחר...
אז מבינה שבאמת אין ברירה...מתואמת
השאלה איך אפשר לתפקד כשהיא מסתובבת... בין אם אנחנו רוצים לעבוד/לסדר את הבית, ובין אם אנחנו רוצים להקדים לישון...
איך אפשר להנחיל יותר משימות בכיתה א' ולהקל עלינו?אובדת חצות
נותנים להם מלא שיעורים- אנחנו חייבים לבדוק גם אם עשו בצהרון כי יש טעויות, זה לוקח זמן+ צריך לחתום אחרי ששומעים אותם קוראים כמה פעמים קריאה.
בנוסף מרגישה שקשה לדרוש מהם עוד לארגן את הקלמר ולחדד עפרונות כי גם ככה עשו המון זמן שיעורים והם רק מחכים לטלויזיה או מחשב אח"כ או לזמן אישי ובצדק אחרי יום עמוס.
ואז הכול נופל עלינו: לשטוף קופסאות אוכל של הבוקר, עכשיו גם קבלו צלחות רב פעמיות לצהרון מפלסטיק שכל יום צריך לשטוף עם סכו"ם כשהם מחזירים מלוכלך מארוחת הצהריים, וגם לארגן להם קלמרים, וגם את התיק שמתבלגן כל הזמן ומתפקע מעומס, וגם להכין קופסאות אוכל בבוקר (לא מצליחה להכין מהערב מעדיפה טרי) וגם למלא להם בקבוקי מים או לשים מגבת לנטילת ידיים.
בקיצור-אינסוף מטלות על ההורים שקשורות לבית הספר שממש מעמיסות ופחות "זורמות" לי.
אני מרחמת עליהם ועושה בעצמי, ואז הכל נופל עלינו חוץ מארגון הבית, כלים, כביסות וקיפול, חוגים, הסעות, עניינים, פעילויות, מחויבויות, קלינאית תקשורת לשניהם, חברים.
ואז אם אנחנו מכניסים משהו לעצמנו כמו חוג ספורט לי או לבעלי או אפילו יציאה, אנחנו גמורים מעייפות.
הם כן יודעים לשים תיק במקום כשנכנסים הביתה אבל זה בערך מה שהם עושים.
מרגיש שהכל כל אחה"צ סובב סביבם ואין לי זמן למטלות הבית (כי עושה איתם שיעורים מלא זמן) ואז כבר נהיה ערב, וצריך להכין אוכל, ומטלות הערב מקלחות, להשכיב, קשיי הערב גם עם ההרדמות ואין מצב לדבר על לעבוד או לעשות משהו לעצמי. פשוט אין מצב. מגיעה לערב ונופלת מהרגליים.
ובבוקר שוב אחריות להכין אוכל טרי ומגוון ושונה לפי הרצונות שלהם.
איך לוקחים את זה בפרופורציה? בעלי אומר חכי חכי, כשיהיו מבחנים ושיעורי בית אמיתיים בעוד המון מקצועות, כרגע זה בעברית וחשבון בלבד ואנחנו כבר נקרעים. אנחנו חנונים ואובסיסיביים שיעשו הכל ויצליחו.
מה עושים????????????? ואיזה תפקידים נותנים בכיתה א'?
ואיך אמור להיות לי זמן לעצמי כשהכול סביבם ואנחנו אמורים לעזור ולבדוק שעשו הכול ושהם מוכנים והכל מוכן להם כל הזמן?
והאם זה טבעי שזה מציף? ועמוס? ומעייף כל כך.
טבעי בהחלטהמקורית
השנה הבת שלי בכיתה ב וקניתי לה יותר מקופסת אוכל אחת כי לא תמיד מספיקה לשטוף את שלה האמת.זה מקל.
בקבוקים אפשר למלא מהערב. ראיתי שאני לא מספיקה והבת שלי ממלאת (ככה כותבים @מתואמת ? תמיד מסתבכת עם המילה הזו ועם המילה לטאטא🤭) לעצמה או בבית הספר. הבן שלי לוקח בקבוק מים מינרליים כל כמה ימים חדש וזהו.
גמני מכינה קופסאות בבוקר, הרבה פעמים גם צהריים לילדון מכינה בבוקר, וכן זה מתיש לפעמים ודורש. אבל די התרגלתי.
לגבי שיעורים - אני לא ישבתי כל יום על שיעורים האמת, מודה, עשינו מרוכז פעמיים שלוש בשבוע אבל זה התאים גם מול המורה שתיאמתי מולו ציפיות ואמרתי שאני מוודאת הבנה ולא חשוב לי שיסיימו בדיוק בדיוק את כל המשימה דווקא בגלל שהיום ארוך + צהרון והם סהכ ילדים ולא סטודנטים למדעי המח
אוכל בצהריים - את יכולה לקנות מדי פעם? פיצה/ פלאפל וכד. וגם - הם אוכלים בצהרון כתבת לא? (מה נסגר עם להחזיר לכם כלים מלוכלכים?? בעע) למה בנוסף ארוחת צהריים מבושלת? אפשר לדחות ? אם לא אז דברים קלי הכנה בנינג"ה נניח עובר מסך?
וכן זה לופ אחר שצריך להתרגל אליו. אני תמיד אומרת שיותר קל לי בימים שהם צריכים להיות בבית.
בעלך לא יכול להוריד ממך קצת?
כתבת נכון
מתואמת
מה שטבעי זהאמאשוני
שהורים לבכור (במקרה שלכם בכורים) לוקחים ברצינות רבה מדי הכנת ש"ב.
את האמא ואת יודעת מה נכון לילדים שלך במכלול השיקולים.
אל תפחדי לשים את הגבולות שלך גם מול מערכת החינוך.
תזכרי שלכל מערכת יש אינטרסים וגם אם בגדול היא פועלת לטובת הילד, בדקויות רק את רואה מה נכון לכם.
את יכולה למשל להגדיר 20 דקות להכנת ש"ב,
מה שמספיקים יופי.
לא צריך לתקן ש"ב מהצהרון. כדאי לעבור ולהבין מה הם יודעים 6מה לא, אבל לא בשביל להגיש למורה.
בכללי, כדאי לעשות הפרדה בין לימוד לבין ביצוע המטלות.
את הלימוד עצמו (חשבון עברית) לעשות בזמנים ובדרך שיותר נוחה (כמו משחקים בשבת)
ומשימות לעשות את העיקר בלי לרדת לפרטים.
חבל על התסכול שלכם ושל הילדים. וגם להעמיס עליהם זה מתכון בטוח שהם ישנאו בי"ס, וישנאו ללמוד, ואז עוד פחות ילמדו.
צריך לזהות מה נקודת שיווי משקל בין עוד השקעה= קידום והצלחה
לבין עוד השקעה= הגדשת הסאה, איבוד מוטיבציה ורגרסיה בלמידה.
גם לימוד למבחנים בא' ובב' לא צריך להיות דרמה. עוברים על דף חזרה 10 דקות, קצת מהמחברת, קצת משחקי למידה במחשב ושלום.
תרגול חשבון אנגלית ועברית אפשר בשישי ומוצ"ש לתת להם מתוכנות למידה במחשב.
קלמר ותיקים לדעתי זו אחריות ההורים.
המלצה שלי- ציוד נפרד לבית וקלמר לכיתה שפותחים רק בכיתה. ככה פחות שוכחים להחזיר לתיק וכו'.
איזו תגובה יפהאפונה
לשבת שעות על שיעורי בית זה ביג נו נו.
ובעלך טועה
זה לא יהיה יותר קשה ככל שהם יגדלו. הם בתחילת כתה א'... בהמשך הם יהיו יותר עצמאיים, שיעורי הבית יהיו ממוקדים יותר ואתם גם תתייחסו לכל העניין בפרופורציות מתאימות.
ממש הייתי מגבילה את שיעורי הבית.
תרגול קריאה אפשר לעשות בשבת בנחת.
בכלל הייתי בודקת איפה כל אחד מהם נמצא ולפי זה ממננת. מי שקורא טוב לא צריך 3 חזרות על כל טקסט...
ללמוד לעשות לא הכל ולא מושלם זה לימוד חשוב בחיים, גם בשבילך וגם בשביל הילדים שלך.
ובשאר הדברים - לבדוק מה אפשר לעשות קצר ו/או יעיל יותר, ולזכור שאתם עדיין בהסתגלות ועם הזמן זה ישתפר.
וואי עומס ממש.חושבת לעצמי
אבל מה הקטע הזה ששולחים לכם כלים מהצהרון? יש מצב לשלוח איתם חד פעמי?
לא- זה עניין של קיימות של כל העירייהאובדת חצות
עוד עבודה להורים
אז שהעיריה יקנו מדיחטארקו
איזה הזיה
סליחה , זה ממש לא בסדראביול
אם חשוב להם הקיימות, שיחקנו מדיח או ישלמו יותר לצוות ישטוף כלים.
נשמע לי הזוי
הזוי ומופרך בעיני. אצלנו בגנים התקינו מדיחיםחושבת לעצמי
נשמע שאת גרה במקום עם אוכלוסייה חזקה.
יש על מה לדבר עם האחראיות שם של הצהרון בעירייה?
בעיני זו בקשה הזויה ולא לגיטימית בכלל.
אמנם הבנות שלי לא בצהרוןהשקט הזה
אבל גם בגנים אצלנו זה ככה, ואני גרה בעיר אחרת.
כשמתרגלים לצורת החשיבה הזו זה לא כזה מופרך. זה כמו ששולחים ילד עפ קופסה לא. בוקר והיא חוזרת מלוכלכת אז גם ה"קופסה" של הא. צהריים חוזרת מלוכלכת. ההבדל היחיד שאת הכלים של אחהצ אני לא שולחת בבוקר מלאים.
מודה שאני הייתי מוותרת גם על קופסה לבוקריעל מהדרום
לק"י
וחוזרת לאוכל בשקית כמו שהיה בתקופתינו.
ובתוך מה שמים את הכלים המלוכלכים בתיק?
מקווה שלא בתוך שקית נילון שהולכת לפח🤭
טיפים לקופסה- לשים את האוכל על נייר או בתוך שקית, שילכלך פחות (מניחה שאף אחד לא יעיר על זה).
ואם זה דברים יבשים והקופסה די נקיה, כשאין לי כח אני מנגבת אותה עם נייר רטוב.
כן, אבל האוכל של הבוקר לא מלוכלך כ"כדיאט ספרייט
פחות שומני,
אין בו רוטב.
זה נראה לי מאוד מאוד מוזר ולא שייך להגיע בערב ולשטוף צלחת שחיכתה לי מהצהריים עם שומן של פסטה של ילדים.
ובכל מקרה לך הפותחת הייתי ממליצה לשלוח ארוחת בוקר בשקית ולא בקופסה.
שקית עם סנדוויץ'.
שקית עם ירקות חתוכים קשים שלא יתפרקו וינזלו.
אגב, אפשר גם את כל זה לשים בתוך הקופסה.
חוסך את השטיפה של זה לפחות.
אצלנו מכיתה ד' אין הזנהאמאשוני
שולחים ארוחת צהריים בקופסאות. כולל רטבים וכו'. הילדים שלי לוקחים בקופסאות רב פעמיות.
האמת גם אני הייתי לוקחת ככה ללימודים.
האמת שנכון. גם אני והבת שלי לוקחות בקופסהיעל מהדרום
לק"י
נראה לי שזה פשוט פחות מקובל לקבל כלים מלוכלכים מהצהרון.
והאמת שלו יכולתי הייתי זורקת הכל במקום לשטוף. אנחנו משתמשים כמעט ורק בחד פעמי בבית.
צודקת אני גם לא מכירה שבצהרוןאמאשוני
אוכלים ברב פעמי
אבל כן מכירה שאוכלים צהריים ברב פעמי ובערב שוטפים אז מהבחינה הזו אין הרבה הבדל.
בכל מקרה, עם כל זה שזה חריג, זה לא מה שישנה את את התמונה מבחינת העומס.
לנו אין הזנה עכשיו בכיתה בבוקר אור
זה פחות מגעיל מלשטוף כלים של אוכל שלא אתה בישלתי טבל לא מוסיף הרבה מבחינת עומס (רק לדאוג שיהיה לה אוכל לקחת)
גם אצל הבן שלי אין הזנההמקורית
קניתי קופסאות ממקס ממש זולות שאני שמה בתוך זיפ לוק עם מזלג חדפ והולך לפח
הוא לא יעמוד בלהחזיר את זה נקי
גם אופציה לשלוח חדפ כל יוםאמאשוניאחרונה
לא מאמינה שהצהרון יסרבו לתת אוכל כי זה לא רב פעמי. אבל זה כן אולי יגרום לילדים לצאת דופן אם הם באוכלוסיה שמאוד מקפידה על זה.
בכל אופן, אני דווקא שלחתי עם קופסאות איקאה איכותיות. הייתי מנקה בשיטת הנייר סופג שמשקשקים בקופסה סגורה, וואלה באמת עבד..
חח לא יודעת, אני גם ככה רק בערב שוטפתהשקט הזה
את הכלים של הצהריים והן אוכלות בבית, לא במסגרת😅
@יעל מהדרום לא יודעת איך אצל הפותחת, אצלנו הילדים מקבלים בתחילת שנה מעין תיק עם שרוך כזה שהוא רב פעמי אבל עשוי מסןג של פלסטיק. שמעתי מאמהות של הגן שהן מכניסות גם את התיק למדיח..
לגבי הכלים המלוכלכים מהצהרון - הלם 🤢קופצת רגע
לגבי שיעורי בית, אל תעבירי להם את הפרפקציוניזם שלך. עשו בצהרון - מה שעשו זה מספיק. קריאה שאתם צריכים לחתום, אם זה רק קריאה ולא לתקן את כל שיעורי הבית זה לא אמור לקחת הרבה זמן. ואם גם זה מעיק, תתאמי עם המורה שתעשו את זה פעמיים בשבוע ועוד פעם בשבת, או משהו כזה.
קלמר - תעברי פעם בשבוע ותשלימי חוסרים.
לעשות איתם טבלה של מה שמים בסנדוויצים כל יוםאיילה12
וגם איזה פירות
יש לכל יום משו קבוע ואז גם זה צפוי ואפשר לארגן על השיש בערב לפני את מה שצריך
גם הם בחרו אז את יודעת שאוהבים
וגם מגוון כי חוזר לעצמו רק פעם בשבוע
ושיעורי בית בכיתה א זה הכי סיוט אח"כ ממש יורד מההורים והילדים עושים בעצמם
לא הייתי נותנת להם לתקן את מה שעשו בצהרון זה ממש מייאש, רק עוברת בלעדיהם לראות ואם יש בעיה שחוזרת על יממה לעבוד על זה בזמן רגוע כמו שאמרו, אבל בכללי לא לעבור שוב על משהו שעשית, זה מוריד ממש
לשחרר את הש.ב. נראה לי זה מה שיפנה הכי הרבה זמןהשקט הזה
אמנם עוד אין לי ילדים בבי"ס אבל נשמע לי ששם טמון הכלב
.
אפשר לעבור ברפרוף ולראות אם יש איזו שגיאה רצינית שכדאי לתקן. משימות קריאה כדאי לעשות,
אבל לא להשתעבד לזה! בטח אם הם עושים בצהרון. מקסימום יעשו עם טעויות- יתקנו בכיתה. בנחת.
וואי זה נשמע המון שיעורי ביתילד בכור
גם הילד שלי בכיתה א והשיעורי בית ממש קצרים
והוא לא עושה בצהרון אח רק בבית
זה דף קריאה כל יום, מקסימום יושבים עשר דקות
קופסאות אוכל מכינים מהערב- אם זה טוסט אז מכינים הכל ובבוקר שמים בטוסטר
מה שעוזר זה שהחלטנו ביחד עם הילדים מה כל אחד לוקח כל יום וזה טבלה קבועה ואז לא מסתבכים בלחשוב מה להכין
הבן שלי מסודר אז ממש פעם ב עוברת על הקלמר, לדעתי זה ממש משהו שההורה צריך להיות עליו אחראי ואולי ללמד את הילד תוך כדי שהוא עושה שיראה מה הוא עושה כדי שילמדו הרגלי סדר..
ביניי כמה שיותר זמן בית אחרי בית ספר, פחות לצאת פחות הסעות פחות חוגים
גם זה פחות מציף לשני הצדדים וגם יותר רגוע בלוז
תקין לא להרגיש עדיין תנועות? שבוע 21, היריון שניירושלמית במקור
השליה אחורית, וגם אין עודף משקל.
(ילדתי פעם, ולמעשה מדובר בהיריון חמישי, אבל השלושה הקודמים הסתיימו עד שבוע 11 כך שלא חשתי עדיין תנועות)
מהאתר של שיבא מבינה שעדיין הגיוני אבל האם יצא למישהי לבדוק את זה על עצמה? נניח לשאול רופא
ברור. לרוב התחלתיאריאל765
רק להרגיש בשבוע 22
אני בשבוע 21 בהריון גם לא הרגשתי תנועותלאזוכרת
זה היה אחרי הרבה הריונות תקינים, שיליה אחורית וכו
ככל הזכור לי הלכתי לבדוק (כבר בשבוע 18-19) אצל רופאת נשים י היה לי מוזר שאני לא מרגישה
כן, תקין והגיוני.נעמה301
לא הרגשתי עד שבוע מתקדם יותר (לא זוכרת איזה) ונלחצתי אבל הכל היה תקין.
חיבוק על השלושה שהסתיימו ובע"ה שיהיה בידיים מלאות, בקלות ובשמחה!
כמה שזכור לי עד שבוע 24רקאני
זה תקין
כן זה תקין...טארקו
אם כי מבאס
אני התחלתי להרגיש בשבוע 22רוני_רון
באחד ההריונות
וחיבוק לך, קשה לחכות לשלב הזה...
בשיליה אחורית מרגישים בשלב מאוחר יותראמאשוני
אז זה כן מסביר.
בשלב שלך לדעתי אם מרגישים משהו, זה יותר תחושה של בועות מאשר של תנועות.
בכל אופן אם העובר זז באולטרסאונד ואת לא מרגישה את התנועה, אז לא צריך לשאול רופא, זה מה שקורה בפועל.
נראה לי דווקא הפוךהשם שלי
עם שילייה קדמית מרגישים יותר מאוחר.
אופס יש מצבאמאשוני
תכלס יותר הגיוני שאם השיליה קדמית התינוק מאחור פחות מרגישים.
משום מה זכרתי הפוך.
תודה על התיקון.
גם אני קראתי שהפוך...ירושלמית במקור
וכן ברור שהא"ס מרגיע פשוט לא היה לי אחד לאחרונה, ואז התעורר לי גם החשש (כי התחלתי לקרוא)
מבינה ❤️אמאשוני
זה באמת קשה לא לדעת מה הולך בפנים אחרי שעברת חוויות קשות.
תתעודדי שעברת את השלב הבעייתי של שליש ראשון,
ומעכשיו בע"ה המשך הריון בריא ומשעמם בע"ה!
אמן בע"ה, תודה...ירושלמית במקוראחרונה
תודה רבה לכולן! הרגעתן. מחר בכל מקרה יש א"סירושלמית במקור
שאלה בקשר להתארגנות בוקר עם הילדים.אליה:)
אז ככה אשמח שתגידו לי מה דעתכן,
בעלי מתחיל עבודה בתשע, מרחק של 10 דקות נסיעה מהבית, אין פקקים.
קם בשמונה בנחת אוכל א.בוקר, מתאמן וכו' מתארגן ויוצא.
אני- קמה בשש וחצי מארגנת את שתי הבנות עם הלחץ והטירוף והצרחות של התינוקת ובחירת הבגדים של הגדולה שתמיד רוצה משהו אחר ממה שבחרה בערב, ויוצאת בשבע ארבעים מהבית עם הלשון בחוץ..
בכל הזמן הזה בעלי פשוט ישן.
מבחינתו אין לו שום סיבה לקום לעזור כשהוא מתחיל בתשע, לקום בשבע לא בא מבחינתו בחשבון.
הוא לא מבין למה אני צריכה עזרה ולמה אני חושבת שהוא בכלל צריך לטרוח לקום. חייבת לציין שביום החופשי שלי אני גם זו שקמה לארגן לבד והוא עדיין קם מאוחר ולא נותן לי בוקר אחד קצת לישון...(חוץ מזה ששעות העבודה שלו ממש נוחות, לפעמים מסיים בשתיים לפעמים ב12- הכוונה לצהריים.. אני עובדת יותר ממנו..)
תעזרו לי לתווך לו את זה שהוא חי בסרט.
זו כבר שנה שנייה שאני בלופ הזה והוא לא מבין( אפילו בחופשת לידה הייתי קמה לארגן את הגדולה אחרי לילה בלי שינה והוא היה קם בנחת...)
איזה מתסכל!!פרח חדש
אולי תשאירי את הקטנים ותצאי לעבודה יום יומיים תעשי ככה והוא ילמד את העניין..
זה לא נחמד לעשות לו את זה אבל נשצע ממה שכתבת שכבר דיברת איתו על זה ולא עזר..
האמת, לא רואה למה הוא צריך להביןרקלתשוהנ
פשוט תגידי לו שאת לא מסכימה לארגן אותם לבד, אפשר ששניכם תישנו עד קצת יותר מאוחר ממה שאת ישנה בדרך כלל ותקומו יחד לארגן אותם.
אם הוא אף פעם לא עושה את זה אז מובן למה הוא חושב שזה קליל, כולה רגע להתלבש למרוח משהו בלחם ולצאת. שכמובן אין יותר רחוק מהמציאות מזה.
האמת היא שאני חושבת שאם הגעתם למצב כזה קיצוני שאת שוב ושוב קמה ועובדת והוא שוב ושוב ממשיך לישון, יש בעיה בהצגת העמדה שלך.
אולישיפור
בזמן שאתה רגועה, ואתם יושבים על קפה בנחת תפתחי מולו שהבקרים מאוד קשים לך, תספרי מה קשה לך, כמה את עייפה וקשה לך לקום כל יום ואת מושכת את העייפות הזאת כל היום בעבודה. ותראי אולי הוא מעצמו יציע עזרה. אם לא, אז תנסי לבקש ממנו, "אולי תוכל יכול לעזור לי עם (היום החופשי? הפיזורים? משהו אחר שיעזור לך)?"
הוא בכללי שותף בגידול של הילדים? רואה אותך ומנסה לעזור לך? אם לא אולי כדאי לשקול ייעוץ/ טיפול בנושא.
וממליצה לקרוא את הספר "לדעת להכנע" נראה לי שהוא יכול לעזור לך
אבל למה לעזורנעומית
זה הילדים שלו
שעות השינה של שניהם
זה ממש חלק מהתפקיד שלו, הוא לא עוזר כי קשה לה.
הוא עוזר כי הוא הביא ילדים וצריך לדאוג לגידול שלהם.
על פניו נשמע שאין לו שום סיבה לשנות התנהגותממצולות
נוח לו מה שקורה עכשיו
את לוקחת את כל האחריות
ואין לו בשביל מה להתאמץ לשנות אותה
את צריכה לגרום לו להבין שזה לא הולך להימשך כך
ורק אז אולי הוא ישנה משהו
זה אומר שאת נגיד אומרת לו ערב לפני
מחר אני יוצאת בשעה X
או מחר אני ממשיכה לישון עד שעה Y
הבגדים של הגדולה פה
הבגדים של הקטנה כאן
צריך לעשות א.ב.ג
וזהו
משחררת לגמרי
יאחרו לגן או יבואו לא מסורקות
זה כבר לא עניין שלך
אחרי שהוא כבר יקח חלק פעיל
תוכלי למצוא את דרך האמצע
אבל כרגע זה נראה שאת צריכה ללכת לקיצוניות
הזאת בשביל שהוא יבין
לדעתיקל"ת
הדרך הזו תיגרום רק לעוד יותר התנגדויות ופיצוצים..משברים בזוגיות פותרים קודם בשיח ותקשורת ולא במעשים קיצוניים.
אצלנו המצב היה קצת דומהאמיץ(ה)
אני משתפת במה שהיה אצלנו ואולי זה יעזור.
בעלי אדם שנושא השינה מאד קשה לו. הוא ישן מאד מאד עמוק.
אחרי תקופה שראיתי שאני זו שמארגנת ושה מתחיל להעמיס עלי רגשית הושבתי אותו לשיחה ועשינו תיאום ציפיות. הבהרתי שככה אני לא רוצה להמשיך, כי זה משפיע גם על הזוגיות ואני מתחילה להרגיש כעס עליו שהיא לא קם.
חילקנו את האחריות לשלושה ימים שלי ויומיים עליו. ושישי יחד ומנצלים אותו כבר לזמן זוגי.
בדר"כ אני קמה לעזור לו, אבל הוא יודע שהאחריות עליו ואני קמה מאד בנחת בימים האלו. כנ"ל גם הפוך, כשהוא הבין כמה זה לא פשוט ואני בלחץ ועמוסה יותר קל לו להתאמץ ולקום לעזור בבקרים "שלי".
איך ההכנסה שלו? הוא מרוצה מהחיים בכללי?אמאשוני
אם בשביל אותה משכורת הוא היה קם ב4 לפנות בוקר,
ואת היית נשארת להתמודד עם אותו עומס, היית סבבה עם זה?
כדי להגיע לרמת חיים מסויימת צריך להתאמץ, והמאמץ צריך להיות משותף.
אבל אם אפשר להגיע לאותה רמת חיים בפחות מאמץ, זה טבעי לרצות להתאמץ פחות.
כלומר זה שהסתדר לו עבודה קרובה לבית ושעות גמישות- זה לא מה שיגרום לו לקום מוקדם בבוקר.
אם הסתדר ל5 ככה בשביל להמשיך לישון- הוא ימשיך לישון.
צריך להבין מה התמורה שהוא מקבל מצורת החיים הזו, האם זו באמת חוסר אכפתיות וחוסר ראיית הזולת, או שהוא בסה"כ נהנה מפירות עמלו ומאיך שהוא הצליח לסדר את החיים.
למה את צריכה שהבנות יתארגנו מוקדם אם אבא שלהם בבית?
תארגני את התינוקת ותצאי בנחת לעבודה.
הוא יקום, יארגן אותם תיק תק ויצא.
אבלקל"ת
זה חשיבה של גבר לא בוגר.
גבר נשוי בוגר אמור לקחת בחשבון שלא משנה באיזה שעה מתחילה העבודה שלו, הוא צריך להיות שותף בבית ובין היתר בארגון הילדים.
יש מקרים בהם לדוגמא יש הסכמה בין הזוג שרק האישה עם הילדים בבוקר כי הגבר ישן ביום כי עובד לילות, אבל זה לא המקרה.
הוא לא צריך לקבל תמורה על זה שהוא קם לילדיו בדיוק כמו שאשתו לו, זה מחובתם.
ואני יכולה להגיד לך שהרבה פעמים ארגון הילדים לגבר זה לא כמו לאישה. אצלנו מה שלוקח לי שעה לבעלי לוקח פי שתיים זמן אם לא יותר. לפעמים לגבר קשה לתקתק כמו אישנ והוא צריך להיערך לארגון הילדים מראש כמו מבצע צבאי.
שותף בביתאמאשוניאחרונה
לא אומר להיות שותף שווה בשווה בכל המטלות.
זה ממש בסדר שיש מטלות שרק אחד עושה והשני לא עושה בכלל.
כל עוד יש חלוקה הגיונית פחות או יותר בהקשר הכללי, הכל טוב.
יש מקרים של הסכמה לא רק בגלל עבודה בלילות. יש כל מיני סוגים של הסכמה. למשל אם רק לאחד ההורים חשוב שהילדים יצאו בזמן אז הגיוני שרק הוא יקום מוקדם.
לפעמים לגבר לוקח יותר זמן- שיקום מספיק קודם, זה כבר עניין שלו.
ולפעמים לגבר לוקח הרבה פחות זמן כי פחות חשוב לו שלא יצאו שוונצים מהקוקו ועליו לא עושים פוזות עם הבגדים.
כל משפחה והדינמיקה שלה.
בכל אופן אני לא הייתי לוקחת על עצמי את ארגון הילדים לבד כשהוא ישן רק כי לוקח לו פי שתיים זמן.
לגבי בוגר או לא בוגר, לא מסכימה עם ההגדרה. אין קשר לבגרות לדעתי.
הוא אוסף אותן?המקורית
לדעתי לא תקין שגם בחופשת לידה התאמצת ככ
וכן מותר לך ביום החופשי קצת להתפנק. וגם בכלל.
גם בעלי ככה רוב הזמן בבוקר.. אני מארגנת ולוקחת כל יום אבל הוא אוסף וכשאני מרגישה שאני צריכה הפוגה מהבקרים - הוא בהחלט נרתם. וזה באמת חלק מהיתרונות של העבודה שלו. (אחד החסרונות הוא עבודה בשעות פחות שגרתיות, אבל מצד שני יש לו גם גמישות בבוקר ובכלל).
מסכימה עם מה שרשמה @אמאשוני . אצל בעלי זה ממש ככה. נהנה מפרי עמלו.
אני חושבת שזה מהמם שנח לו ונחמד לו, אבל שבו לדבר. לא חי בסרט, אלא - שומע? קשה לי העול הזה לבד ואני צריכה לדעת שאם אני צריכה, אתה פה בשבילי
לגבי זה שאת עובדת יותר ממנו - יכול להיות שזה מציק לך? הוא מרוויח יותר ממך או הפוך? זה יכול לפגוע בערך של הגבר בעיני האישה אם הוא גם מרוויח פחות וגם עובד פחות וגם "מרשה" לעצמו סתלבט כשאת מפרפרת.
ואם הוא מרוויח יותר - מעבר לזה שקשה לך, שימי לב אם זה לא מטרגר לך נק שגם את היית רוצה לעבוד פחות, לנוח יותר, ומה ניתן לעשות עם זה כדי שגם לך ירווח גם בלי קשר לעזרה שלו
לדעתי יש פה התחשבות בנושא התעוררות מבחינתואונמר
יש גברים שלקון בשבילם זה ימות המשיח. לידה בשבילנו.
על הפרצוף, אבל ככה הם.
ויש כבר שסתם לא באלו אבל הוא יכול.
אם זה גם ככה סצנה השעות קימה שלו, זה נושא אחר מאשר שזה סתם לא באלו.
אם זה סתם לא באלו וואלה היתי מסבירה לו יפה שזה ילדים שלו כמו שזה שלך ותעשו או כל הימים שניכם יחד עליהם או שחצי ימים הוא וחצי את.
גם לך יהיה כייף לקום בבוקר לעשות קפה במרפסת ותרגילי יוגה. אבל אין לך אפשרות. אז אם הוא יקום לילדים כן יהיה לך. כמו שלו.
זה דיי הסבר בסיסי. לא כל כך משנה מה העבודה שלך. יש לך ילדים.
איך הוא בשאר הזמן?נעמי28
נותן יד? אכפתי?
אם הסידור הזה לא מתאים לך, יש שני שלבים - לדבר על זה בצורה מכובדת ורגועה ואז לתת לו להתמודד ולשחרר גם במחיר שיאחרו או שיהיו פחות מתוקתקים.
מגיבה לכולן.אליה:)
קודם כל תודה, העליתן כאן הרבה שאלות ממש חשובות..
בגדול אנחנו מרוויחים כמעט אותו הדבר,הוא בטיפה פחות ממני, אבל לא משהו משמעותי, הוא כן מתכנן להוסיף שעה כל יום ואז להרוויח קצת יותר,
מה שאמרתן על גבר לא בוגר קצת קשוח אבל יש בזה אמת, הוא גדל בבית שבו האבא עובד מחוץ לבית וגם האמא כמובן אבל אין שום דבר שהאבא עושה בבית בגלל זה לצערי אמא שלו עם בעיות בריאותיות והאבא בריא(והוא גדול ממנה בהמון שנים)
בקיצור לא היה מודל של אבא מתפקד עם הילדים..
אני כן מרגישה שהוא לא בנוי ממש להיות אבא.. הוא לא אוהב לעשות את הדברים הקשים כמו לקום בלילה(הוא קם אולי 5 פעמים סה"כ לשתי הילדות) או להעסיק אותן בבית מיד כשהוא חוזר מהעבודה הוא יכול להגיד להן אל תשגעו אותי אני צריך לנוח...
איכשהו הוא תמיד עייף אין לו כוח. הוא אוהב את הדברים הכיפיים יותר, לרקוד איתן, לעשות איתן שטויות לקחת לגינה לרכב על אופניים, כל שאר הדברים הטכניים זה לגמרי פחות הוא ואם זה פוגע לו בשינה אז בכלל...
בקיצור אני חושבת שביום החופשי שלי אני פשוט אעשה שביתה ולא אקום ואגיד לו שזה התור שלו כי אין לי סיבה בכלל לקום...
הוא לא מבין שהוא צריך לקום לעזור בבוקר, מבחינתו זה התחום שלי..
אתמול עשיתי לו שיחה והוא אמר שיקום בשבע וחצי , כמובן שאמרתי לו שזה לא מועיל לי אבל היום הוא באמת קם בשבע וחצי ועד שקם באמת כבר יצאתי..
אנסה לדבר איתו שוב...
תודה
חוסר בגרות של הגבר בדרכ מגחע עם חוסרהמקורית
שחרור של האישה. פשוט תקבעי - מחר אתה לוקח את הילדים. גם אם יאחר, גם אן לא יסתדר, זה לא שלך
שחררי ותני לו
יש אנשים שזה צריך לעבור דרך השכלנעומית
כלומר
להכיר במה אמור להיות, מה הוגן כלפי שניכם.
יש זוגות שמסתדרים נהדר עם דיבור על צרכים ורצונות ויש אנשים שצריכים קודם להבין מה הוגן.
מציעה לנסות גם את זה. (אם את נותנת בו אמון שיוכל להסתכל על המציאוצ והעובדות ולהתייחס אליהן).
תשמעיבאתי מפעם
גם בעלי גדל בבית שהאבא והבנים לא עשו כלום ושום דבר.
אז מה?!
עכשיו בעלי עושה המון בבית.
את אל תהיי סופר וומן!
אם את תמשיכי לעשות הכל, זה ימשיך ככה.
אם תשאירי, לדוגמא, כלים בכיור, יום יומיים שלושה הוא בסוף ישטוף... אם לא תארגני את הבנות ותצאי לעבודה, תעירי אותו כשאת יוצאת , אני חייבת ללכת, וצריך לארגן אותן. ביי. הוא פשוט יאלץ לעשות את זה. זה לא הגיוני שאת גם הגבר וגם האישה בבית, ואם את מדברת ומדברת וכלום לא זז, תעברי למעשים.
רק חשוב!
אל תעשי את זה מתוך עצבים או תחושת נקמה, תישארי רגועה, תהיי שלמה עם זה שאת לא מוכנה יותר לעשות את זה ותשאירי לו את השאר באלגנטיות.
באמת כמו שכתבו חשוב ממש שאונמר
שאם את מחליטה שביום חופשי זה שלו,
אז גם אם מאוחר כבר ויאחרו לבית ספר את ישנה. ויהיה מה.
אחרת אין שום ענין. אחרת זה משחק ילדים.
אם את מרגישה שאת לא תצליחי לשחרר באמת ושזה יהיה שלח, אז מראש אל תתחילי.
כי זה סתם יעשה הכל מסובך יותר..
מודל זה רק מודלנעמי28
ולא גזירת גורל. כולנו גדלנו במודלים טובים ורעים והתפקיד של כל אדם זה להודות ולקחת את הטוב ולעבוד על לשנות את הרע.
ואף אחד לא אוהב להיות הורה בחלקים הקשים, כולנו מעדיפים את הילד השמח בלי העול בזמנים קשים, קוראים לתפקיד הזה דודים ולא הורים.
יהיה לו קצת קשה להתרגל אבל הוא יתרגל.
דברתם על זה? נראה לו הגיוני שבפרנסה כן מתחלקים אבל בעול הבית לא?
הייתי עושה שיחה אחת, שמה את הכל על השולחן שבסופה יש חלוקה ברורה ותזוזה מהצד שלו.
ומהצד שלך משחררת, אז יהיה לו קשה, אז מה, להיות הורה זה לא קל.
וואי וואי.באתי מפעם
אני מתעצבנת בשבילך.
בעיני ממש ביג נואו.
יש זמנים שהם זמנים מאוד קשים כמו שעה לפני שבת,
כמו זמן השכבות בערב ומעל הכל הארגוני בוקר.
וזה זמנים לחוצים, גם אני מארגנת את הילדים לבד כי בעלי בתפילה אבל לפחות עוזר לי לפני שיוצא לתפילה להעיר את הילדים, לפעמים להחליף טיטול, ואז כשחוזר נשארו 5-10 דקות של יציאה עוזר לי עם הסוף. וואו, זה קשוח ממש הבוקר כמעט בכיתי מעומס ולחץ וצריכה למהר לעבודה ולא רוצה שיאחרו.
תסבירי לו שמאוד קשה לך ולחוץ ואת ממש מבקשת שיקום. העבודה לא קשורה לסיפור, עצם זה שצריך לארגן ולפזר את הילדים זו משימה משותפת ואין שום סיבה שיפול עלייך!
אוף שרשורים כאלה עושים לי גירודים בכל הגוףהבוקר יעלה
אין לי עצה טובה חוץ מלומר לך שהוא צריך ניעור אתמול . חיבוק ❤️
ההשכבות ערב גומרות אותיייטוט
2 ילדים מתוקים גילאי 4 ו2, הולכים לישון באותה שעה בחדר משותף.
בשבוע האחרון הם לא מפסיקים לדבר אחד עם השני.
לא משנה אם אני שם או לא, עם פודקאסט או בלי פודקאסט.
עכשיו השארתי אותם לבד ועושים תחרות צעקות אחד עם השני. הלכו לישון מאוחר אתמול, אז הם עייפים, אבל הם מתדלקים אחד את השני. כבר שעה ורבע במיטה והם לא מראים כיוון לישון. מרעישים וחוגגים.
יש עצות?
להפרידאפרסקה
או בזמנים או בחדרים.
שאחד ילך לישון רבע שעה לפני השני, בתקווה שירדם ואז השני נכנס לישון.
או לחלופין, שניהם הולכים לישון באותה שעה אבל בחדרים נפרדים, ואז כששניהם ישנים עמוק מעבירים אחד למיטה האמיתית שלו.
ורק רוצה להגיד שזה שלב קשהה מאוד הגילאים האלה ואני מצדיעה לך 🫡
תודה, להפעם עבדטוט
אני צריכה לחשוב איך אפשר להפריד בשעות, אף אחד מהם לא ירצה להיות הראשון, וללכת לישון לבד הם לא יתנו. וגם לא להשאר לבד בסלון
ממש רוצה להשאיר את ההרגל לישון במיטה שלהם, היום לקחתי את הגדול למיטה שלנו, הוא נלחץ ממש שלא יצליח להרדם, היה היסטרי, בכה ובכה אפילו שאמרתי לו שהוא לא צריך להרדם, רק לשכב בשקט ולעצום עיניים.
אשמח לשמוע איך זה עובד ברמה הפרקטית
אם את לבד איתםאפרסקה
זה באמת מאוד קשה אם הם לא משתפים פעולה.. אם בעלך גם בבית בזמן ההשכבות אפשר להתפצל, אחד נשאר בסלון והשני מרדים, בעלי נגיד אוהב לשבת איתם בחדר עד שנרדמים כי אז הוא יכול פשוט להיות בפלאפון בשקט שלו.
אם את לבד אז תלוי ביכולת שלהם לישון לבד, אפשרי לשים אחד לישון ובינתיים להיות עם השני בסלון או שזה צרחות ובכי?
ובאמת כמו שאמרתי קודם לא בטוח יש פתרון קסם אלה גילאים קשים 😅
יואו מזדהה ומקווה לעצות😐איזמרגד1
יש לי בדיוק אותם גילאים, 4.5 ו2, וכרגע אנחנו פשוט מפרידים אותם בהרדמות, וההרדמות שלהם לוקחות נצח ושניהם צריכים שיהיו זמינים אליהם אז זה תופס אותי ואת בעלי לשעה לפחות בערב וזה סיוט לא נורמלי
סורי שפרקתי על השרשור שלך כבר אין לי מושג מה לעשות🫤
השכבות זה לפעמים מחרפן...... ליבי איתךיעל מהדרום
גם אצלנו זה ככה^כיסופים^
אבל אני דווקא אוהבת את זה, חושבת שזה חלק משמעותי מהגיבוש שלהם חוויות הילדות
יש קוים ברורים כמו לא יוצאים מהחדר ובלי צעקות ומכות
ואני מתעסקת בבית ונהנתי לשמוע אותם מדברים ושרים♥️
אם זה כבר מוגזם אז אני אומרת לגדולה לעשות איתו (שוב 😉) קריאת שמע ואז בד"כ הם מתעייפים
כשאת איתם - מה את עושה?מתואמת
ניסית לספר להם סיפורים בעצמך (בלי ספר, מהראש) ולשיר להם שירים בקולך שלך?
אצלנו זה אחד הדברים היחידים שעובד (רק לחלק מהילדים
).
באופן כללי, מזדהה איתך מאוד❤️ (אנחנו בדיוק בעיצומה של מלאכת יצירת "כלוב" לבת השנתיים שלנו, אחרי שהבנו שזה הדבר היחיד שישאיר אותה במיטה וכך יגרום לה להירדם בסוף🙈)
כל עוד הם לא יוצאים מהמיטה, בעיניי מדהיםשושנושי
אני גם עם ילדים בגילאים האלה, וממש אוהבת את הדו שיח הזה שקיים רק בערב (ולמה רק אז?)
יש ימים שגם אני מאותגרת, מה שעושה בימים כאלה זה לשבת איתם בחדר, לשיר שירים, מנגינות מרגיעות, לפתוח מיטה ולנמנם איתם..
תנסי למצוא דרכים להנות מהזמן הזה.
ממש מקווה שתמצאי את הדרך.
אגב - אלופה שאת מצליחה לגרום להם להישאר במיטה ולא לצאת, אצלי יש ימים שהם יוצאים מהמיטה כאילו בוקר, 1-0 לך
מפריע לך להיות איתם בהשכבה?והרי החדשה
אם לא - אולי תספרי להם סיפורים עד שנרדמים?
אצלנו בגילאים האלה עשיתי איתם תורות, כל ילד בוחר סיפור, הגדול היה נרדם בשניה אחרי הסיפור שלו והקטן היה מקשקש שעות אבל בנחת.
משהו בלשמוע סיפור מכניס אותם לקצב של שינה.
עכשיו אגב אני לא מספרת אלא הם שומעים סיפור מהפלאפון. כל יום אחד מהם בוחר ראשון והשני אחריו.
(יש לי את אותו הפרש כמו שלך)
שניהם נטרקים ישר אחרי הסיפורים...
פעם ההשכבות אצלי היו שעתיים שלוש
היום חצי שעה זה המוגזם.
אולי מוקדם להם מדי להכנס למיטה ב19?רינת 24
הקטן עוד ישן צהריים?
לא ישנה צהרייםטוט
וזאת השנת שינה הקבועה שלהם, פשוט לאחרונה הקטנה עברה קפיצת התפתחות משמעותית והם נהנים לדבר אחד עם השני
וואי מזדהה ממשקל"ת
ועוד אצלנו זה 3 , תכניסי עוד ילדה בת 3 באמצע..😤
למדנו להתחיל הרדמות לא לפני 19:30 כי בן השנתיים ישן שנצ בגן ולא מראה סימני עייפות קודם. בנוסף, הם מאד נהנים לא רק לדבר אלא פיזית להשתולל ולקפוץ בין המיטות, אז הם יודעים שיש שלב קדם שינה בו אנח מרשה להתפרק ולקפוץ על המיטות ואחכ הולכים לישון. שמה מוזיקת הרגעה ברקע ואז בדרכ נרדמים מהר, לפחות הגדולים.
אני משכיבה יחד שתי בנות בגילאים הללושמיכת פוך
קוראת איתן ק''ש ושמה להם סיפור (של שרה קיסנר ולאה פריד).
זה מונע מהן לדבר ביניהם והן נרדמות יחסית מהר ב''ה...
זה מה שעשיתי עד היוםטוט
עבד מצויין, לאחרונה הם גדלו והשיחות בינהם יותר מעניינות אותן מהסיפורים
אז תני להן זמן מוגדר של שיחהמקורית
תכניסי אותן קצת יותר מוקדם למיטה ושיפטפטו.שימי סטופר, וכשהוא עוצר צגידי להן שזהו להיום ושממשיכים מחר
מראה שנן גדלות וצריך לעלות שלב, זה בסדר..איילה12אחרונה
ממליצה לדבר איתן בזמן רגוע ולתכנן איך נראה הערב ביחד.
מקל עלייך ומקל עליהן
מתייעצת איתכן שובדרקונית ירוקה
בהקשר לזה קושי חברתי בכיתה א
אז היום הבת שלי חזרה בוכה מבית הספר.
בעזרת כמה שאלות מצידי היא סיפרה שהבות מהכיתה והישוב (אותה קבוצה מהסיפור בתחילת שנה) מציקות לה "כל הזמן". דוחפות אותה בהסעה ובהפסקה. לפעמים גם מרביצות (לא הצליחה לפרט). שברו לה את הצבעים בקלמר (שמתי לב שכל הצבעים שלה שבורים, רק עכשיו היא סיפרה שזה הבנות האלה שברו לה).
בנוסף, הן מקניטות אותה ויורדות עליה כי היא כבר קוראת שוטף ונותנים לה לעשות דברים אחרים בזמן שיעור קריאה ועברית.
שלחתי הודעה לאמא של הבת המובילה, שתהיה מודעת. אני אשלח גם למחנכת הודעה בערב.
אשמח לעזרתכן -
מה לבקש מהמורה? מה מקובל במקרים כאלו? הייתי מרוצה מהטיפול בפעם הקודמת אבל נראה שזה לא פתר את הבעיה מהשורש.
איך לחזק את הבת שלי? עשיתי את העצות שנתתן לי פעם שעברה - מצאתי בת גדולה שתיקח אותה תחת חסותה, הבאתי לה גומי כדי שתוביל בהפסקה (מישהי לקחה לה ולא החזירה. היא לא זוכרת מי), חיזקנו ביטחון עצמי. מה עוד?
יש לה חברות מהכיתה מישובים אחרים. היא לא בודדה
רק חיבוק. כי אמאל'ה זה קשה כאמור ככה שעושיםאונמר
לבת שלך.
אני לא בשלה הזה בכלל
אבל מרגישה כבר את העצבים באצבעות וללכת לחלק מכות שם בכיתה.
ילדים זה עם קשה. אוף.
בהצלחה ממש
וכל הכבוד שאת ככה קשובה.
מסכנה, עצוב לשמוע שהילדים שלנו סובלים 😥😥יראת גאולה
לצערנו, יש ילדים שהם "טרף קל", וילדים עם מידות רעות יותר מציקים לילדים שהם מזהים ככאלו.
אני חושבת שכדאי לכם לנסות לחפש חוגים שנותנים לילדה כלים להפוך ל"טרף קשה": לקחת את הילדה לחוג הגנה עצמית ו/או לקחת אותה לקבוצת מיומנויות חברתיות. גם טיפול רגשי יכול להועיל אבל לשתי האפשרויות הקודמות יש תוצאות מהירות יותר.
קראתי כתבה לאחרונה בנושאד' הוא האלוקים
שם האמא כתבה שתחילת הישועה היתה לשתף את כל האמהות של הילדים בגן.
אם יש לכם איזה קבוצה משותפת של ההורים, שאת יכולה להשאיר שם הודעה ומתאים לך, יכול להיות שיעזור.
עצם זה שההורים שותפים והילד יודע שיש לו גב מהבית, וגם כל הורה מדבר עם הילד שלו, ומזהיר אותו,
ואז רב הכיתה כבר לא שותפה למעשה.
מחזקת את ידייך לא להרפות ולהמשיך לעקוב שזה מסתדר.
חיבוק על החוויה הקשה!
האמת הגיעה הזמן לנער את הצוותאמאשוני
מה שהבת שלך חווה זה לא שובבות,
זו בריונות.
אין שום מצב שהייתי שולחת ככה את הבת שלי עוד יום אחד!
המורה הייתה צריכה להיות שם עוד קודם.
פונה ליועצת, למנהלת.
המחנכת שתעשה את שלה בתוך הכיתה,
אבל מחוץ לכיתה קווים אדומים!
עדיף להפסיד כמה ימי עבודה ולשגע את המערכת מאשר לתת לילדה להמשיך לסבול!
לגבי האמא של הילדה המובילה,
הייתי שולחת הודעה שעלות הצבעים היא x שקלים ואת מצפה לקבל כסף/ חפיסת צבעים.
לכל דבר יש מחיר. לא לוותר.
תהיי חזקה בשבילה.
מול בריונות אי אפשר לפעול בדרכים נחמדות.
מילא אם רק לא היו אוהבים אותה, אז יש דרכים להעצמה. אבל זה לא שאין לה חברות, זה שהיא סובלת מבריונות ואת זה צריך לעצור במיידי ולא לתת לאירוע לגרור עוד אירוע.
תשלחי את הילדה עם קידיווטש. שתצלם ותתקשר אליך כשהיא מרגישה מצוקה.
מצטרפת לאמאשוני.חושבת לעצמי
נשמע שאת ממש עדינה, ואמא כל כך טובה... הלב שלי יוצא אליכן.
זו ממש בריונות, ושהן מציקות לה "כל הזמן"- אולי היא מתכוונת גם למבטים או חיוכים לא תמימים מצידן, או לריחוק מסויים...
אני באמת חושבת שכדאי לעמוד מאחוריה ומלפניה ולעשות סדר.
גם עם הצוות וגם אולי מול ההורים. איזו מן התנהגות זו?
סליחה שאני מגיבה ככה, אבל אצלי זה יושב על נקודה רגישה. כשהייתי בכיתה ג'-ד' היתה לי חברה הכי טובה שמשום מה החליטה להתנכל לי יחד עם בת כוחנית אחרת. סבלתי הרבה, אבל כשסיפרתי לאמא שלי, היא עשתה סדר: התקשרה לאמא של אותה אחת, הודיעה לי שמעכשיו אני לא חברה שלה, ואמרה לי לדווח על כל דבר.
בדיעבד הסתבר שאמא שלי גם רבה עם אמא שלה בגלל זה, וההורים שלנו היו חברים ממש טובים, ברמת בילויים משותפים קבועים וכו'.
מה שאני באה להגיד, זה שחשוב שהיא תרגיש את הגב קודם כל.
אחר כך תוודאו שזה לא דו צדדי, שאין קצר תמים בתקשורת... אבל קודם כל לעצור את זה.
באמת כשאמא שלי התערבה זה נפסק ומצאתי חברות אחרות...
וגם- על התנהגות בריונית צריך להשעות.חושבת לעצמי
מי שלא יכול לבוא בקהל- כי הנתנהגות שלו מאיימת באיזושהי צורה- שלא יבוא. פשוט ככה.
זו בריונותבוקר אור
להתקשר למורה ולהסביר הכל. אם את מרגישה שאין הבנה לפנות הלאה ליועצת ולמנהלת (בכל מקרה היא צריכה לערב אותם ) להציב קווים אדומים, וכמה שיותר מהר
קודם כל חיבוק חםלב לבן
לא קל נשמע, לילדה ולך.
מצטרפת לכל הנאמר שההתהנגות בריונית וצריך לטפל בה בתקיפות
לא קראתי את השרשור הקודם שכתבת
כן אוסיף בזהירות, בדרכ ילדים מציקים בגלל סיבה מסויימת.
וחוץ מהטיפול בילדןת שמציקות, כאמא הייתי מנסה בנתיב הזה, לבדוק האם יש משהו בהתנהלות של הבת שלך, שבמובן מסויים גורם להן לעשות את זה
כמובן שהן לא בסדר ושום דבר לא מצדיק
אבל כדי לעזור לבת אולי נכון לבדוק בכיוון הזה
ממליצה מאד על תעצומות - מתכוונת ליעוץ לכם ההורחם
עוד חיזוק של הבטחון העצמיהמקורית
סליחה אם לא פוליטיקלי קורקט, אבל לצערי הטיפול בבריונות לוקה בחסר ובתי הספר הפכו לג'ונגל חברתי בהרבה מקרים
גם הבן שלי סבל מזה מכיתה א. אחרי שיח עם המורה וההורים שלא באמת עזר עד הסוף, החלטנו ללמד אותו שלפעמים נכון להגיב כדי להרתיע חזרה ושלא יהפכו אותו לילד כאפות כי הוא כזה תמים נאיבי וטוב. שלא ייראה כאילו הוא מוריד את הראש. לצערנו זה נותן לגיטימציה לעוד הפגנות כח הרבה פעמים
על חכמה והתקדמות אפשר לומר קנאה ושתהיה גאה בעצמה אבל לא לשתוק על אלימות ולתת לה להמשיך להיות פאסיבית
האמא של הילדה השוברת לא צריכה להיות מודעת, היא צריכה לשלם על הציוד השבור ולדבר עם הבת שלה שתתנצל ולדעת שבפעם הבאה גם הצבעים של הבת שלה יכולים להישבר כתגובה. ובכלל - שהבת שלך לא תגיע למצב שנוגעים לה בציוד ללא רשות והיא עומדת ומסתכלת שבורת לב. כואב לי רק לחשוב על זה. ללמד אותה להגיד אני לא מרשה, אל תיגעי, זה לא שלך
אפשר לחיות בדמיונות שנצליח לשנות את העולם אבל לרוב זה לא קורה. אני מעדיפה לגבות את הילדים ולשמור עליהם בכל מחיר ולא לצפות שהשינוי יגיע מבחוץ. ולא, זה לא הופך ילדים לאלימים מנסיוני. רק יותר בטוחים בעצמם ופחות פגועים
חיבוק♥️
הלוואי שזה היה קל כל כךבוקר אור
מאוד לא קל ללמד ילדים שלא יודעים לעמוד על שלהם לעשות את זה
לא אמרתי שזה קלהמקורית
אבל זה גם לא בלתי אפשרי. בטוח הרבה יותר קל ללמד את זה ילד מאשר מתבגר או מבוגר לדעתי. יש לו גב מההורים, אפשר לעשות סימולציות, הוא בא לספר ולהתייעץ אחרי סיטואציות מסוימות. התמיכה של ההורים בתהליך חשובה מאוד ומקנה בטחון שלא צריך לפחד להגיד לא/ מה אני חושב. יש מקום לתסכולים לנוח על כר אוהב ומכיל. זה המון.
אגב גם מולנו יש שיח על מה הוא חושב ומה הוא לא רוצה. מבחינתי כל שיח והבעה כזו היא ניצחון מבחינתי שהילד שלי לא מרצה והוא בטוח בעצמו להגיד לי לא ובטוח בי כאמא שלו שאני לא נבהלת מהשיח
אנחנו בכל אופן כן השקענו בזה וראינו שזה מחזיר את ההשקעה כאמור. היום הוא בכיתה ג ואני מרוצה מאוד מהשינוי.
וגם - לא ללמד ילד לעמוד על שלו מלמד גישה קורבנית. הכל תמיד קורה לי מבחוץ. למה לוותר ולהתייאש מראש? לא נכון בעיניי כגישה. גם אם הלימוד יהיה איטי זה שווה, זה כלי חשוב לחיים
העצמאות הבטחון והכח הפנימי שזה נותן שווה הרבה
לא קשור לגישה קורבניתבוקר אור
אלא שזה פשוט לא כזה פתרון בעיניי לסיטואציה הזו
אולי פתרון ארוך טווח ששווה ללמד, אבל עדיין יהיו ילדיפ עם יותר ביטחון עצמי ועם פחות
וכן, אם ילד הוא קורבן של בריונים אז הוא קורבן וצריך לטפל בזה לא משנה למה זה קורה
ואם הגישה שלו לחיים קורבנית או לא לא רלוונטי להאם הוא חווה בריונות או לא
בעיניי רלוונטי מאוד האמתהמקורית
את לא חייבת להסכים אבל עובדות מדברות בעד עצמן - ה"חזק" תמיד נשאר חזק והחלש לרוב כנל אאכ והוא יעשה עם זה משו
ילד שמגיב, יחשבו פעמיים אם להציק לו
אין קשר לזה שיש עוד ילדים עם בטחון. ברור שיש. זה לא אומר שלילד שלי לא צריך להיות בכלל
אגב, גמני חוויתי בריונות וגם חרמות כמה שנים אז אני למודת נסיונות. ולכן כמו שאמרתי - אם ה חוזר על עצמו, טובתו של הילד מעל הכל מבחינתי. כבר ראינו איך מערכת החינוך "פותרת" את הדברים האלה .. וללמד אותו שיש לו כח ויכולת להגיב ולהסתדר גם בסיטואציות כאלה זה בהחלט פתרון. יותר נכון,מבחינתי זה ה- פתרון. עדיף מאשר ללכת לדפוק על דלתות שמאחוריהן עומדים אנשים טובים אבל בלי שום יכולת לעזור באמת. עדיף מאשר שהילד יצטרך להתקשר באמצע היום בוכה. עדיף מאשר שכן, יחווה תחושת קורבנות (כולם מציקים לי, מדברים עליי, וכו) מאשר להגיב פשוט ולנהל איתו במקביל שיח למה מתייחסים ולמה לא. שוב, אין הכוונה פה בלגדל ילד אלים אלא ללמד אותו 2 דברים
פרופורציות. לא כל דבר מתייחסים
אם עוברים גבול ומתנהגים כלפיך באלימות והפתרונות המקובלים לא עוזרים- מותר לך להגיב כדי להרתיע ואני אגבה אותך.
אם הבן שלי לא יילך להגיד למורה כדי לתת לו צאנס להגיב ולהשליט סדר ומשמעת, אני לא אגבה אותו ככהנ. אבל אם המורה לא עשה כלום - אז כן.
שוב, לא חייב להסכים ולא אכפת לי מעגבניות האמת 
בכלל לא עגבניות, אני ממש לא נגדבוקר אור
הפוך, הלוואי שהייתי יכןלה ללמד את הילדה שלי את זה. אבל חשוב לא להיגרר להאשמה של הילד ולא לטפל בבריונות עצמה.
גם לי יש בהחלט ניסיון בנושא ומגיבה עם הרבה כאב. אסור להזניח את האפיק של טיפול בילדים עצמם
אין פה האשמה בכללהמקורית
יש פה הסתכלות בוגרת של מבוגר שמבין דבר כו שניים ואומר: צדק לא מנצח. סורי אבל פוליטיקלי קורקט מת מזמן ומע החינוך לא באמת מטפלת בזה
ואם ילד נענש על בריונות בביהס, הוא גם לרוב יותר שונא את הילד שבגללו הענישו אותו. מציאות. מה שינית פה?
ללמד ילד להתמודד זה לא להאשים אותו. זה פשוט ללמד אותו ולחשל אותו. ככה אני רואה את זה
הילד שלי לא מרגיש היום אשמה למרות שבהתחלה הוא הרגיש ש- מה אני לא בסדר? אני צריך לשנות?
אז אמרתי : אתה יותר מבסדר. וחיזקתי עוד.. אבל מצד שני, אני רוצה שיהיה לך טוב. ויש ילדים שמבינים רק ככה שיש גבולות שלא חוצים. תשמור על הגבולות שלך ואל תצפה שכולם יכבדו אותם מראש. לפעמים צריך קצת להתאמץ בשביל זה.
יש גם מבוגרים כאלה. אז נשתבלל לנצח ונחפש צדק?
גם זה חשוב אבל גםריבוזום
המורים יכולים לעזור פה מאוד. הבן שלי גם סבל מהצקות (שכנראה נבעו מקנאה), ובנוסף הוא גם נמוך משמעותית וקטן, כשראש המציקים שגרר אחריו עוד ילד ולפעמים עוד אחרים פשוט פיזית גדול יותר. זה גם משפיע, אפילו אם לילד שמציקים לו יש ביטחון עצמי. אז גם דיברנו עם הבן שלנו, וניסינו לתת לו כלים ולחזק אותו, אבל כשהרב שלו ראה שזה מדרדר לבריונות של ממש והגיב מאוד בתקיפות (סוג של השעיה) זה מה שעשה סוף לסיפור.
(אגב, ברור לי שמול הילד המציק היה מהלך חינוכי שלם שגם ראה אותו ואת הצרכים שלו ולא רק עונש, אבל היה צורך קודם כל בגבול מאוד ברור וחד וב"ה שהצוות ראה את זה ופעל).
מעולה. לא תמיד זה ככה לצערי.המקורית
אצלנו לא היו השעיות. לא תמיד הצוות מתייחס לזה כמו שצריך. לא תמיד ההורים משתפים פעולה. לא תמיד זה עוזר
ברור שאם יש מענה במסגרת זה הכי טוב.. זה הלכתחילה בנוסף לחיזוק הבטחון
מצרפת פודקאסט שנראה לי שווה האזנההשקט הזהאחרונה
לא יודעת אם הוא בדיוק בדיוק על הנקודה הזו אבל אולי יפתח את הראש לעוד כיוונים
פריקה--שימושית
בסה"כ כמעט 3 שנים של נסיונות, אבל לאחרונה מרגישה שכל אכזבה נפקעת לי הסבלנות עוד
(רק אכזבות עם איחור, ווסת שמגיעה מיד אני עוד שורדת אבל כשיש לי איחור והריון שלילי אני מרגישה שבא לי לצרוח)
❤️❤️❤️❤️❤️מכחול
לא פשוטיעל מהדרום
❤️ברונזה
וואו. קשה ממש. מבינה אותך ממש. ישועות בס"דאיילה12
חיבוק גדולירדנית
תודה מהממותשימושיתאחרונה
לא ברור לי למה הסבלנות שלי ככה פוקעת אבל היום אחרי שבוע וחצי של בחילות נוראיות וסטיק שלילי היה בא לי לצרוח על האויר שזז סביבי 
מרגישה שפיתחתי הפרעת קשב עם השנים והאמהות, יכולואז את תראי
להיות?
חוזרים מהמסגרות ביחד וכולם תודה לה'
אמא אמא אמא אמא אמא אמא אמא
זכות שלי
ופשוט לא מצליחה להתרכז
אמא
שמעתי מה סיפרתי לך?
אמא
רוצה לראות מה עשיתי?
ועודדדדד
גם כשאני לבד בבית, לא תמיד זוכרת מה רציתי לעשות ויש בלי סוףףףףף מה לעשות
לא מצליחה להתמיד באימונים, בהרגלים, בקריאת תהילים כמו פעם
ועוד ועוד
מזדהות? רעיונות??
לא בטוח שזה הפרעת קשבכל הישועות
יותר נשמע שכמות המשימות עלתה וגם כמות הפניות שפונים אלייך בו זמנית.. טבעי עם האימהות והשנים.. וזה באמת יוצר תחושת עומס גדולה ממש. מזדהה עם התחושה..
כשפונים אליי כמה ביחד או כשאת באמצע משהו, תרגישי בנוח להגיד "רק רגע אני רק גומרת לשמוע אותו הוא היה באמצע להראות לי את הציור או "רק שניה אני רק גומרת לכוון את המכונת כביסה ואוכל להקשיב לך". אין ברירה.. זה יותר נכון ככה.
ומבחינת משימות והרגלים זה עוזר לעשות רשימות ולשבץ ביומן כדי לא לשכוח..
אכן החיים נהיים עמוסים עם האימהות..
^^^ תוסיפי על זה עייפות, מוח שנמחק מההריונות וכו'יעל מהדרום
וואי ממש. המנהלת שלי בעבודה לא הבינההמקורית
למה אני רושמת כל דבר שהיא אומרת
אז אמרתי לה: אני עם טפשת פוסטפרטום כבר 8 שנים
לי נשמע כמו עומסהמקורית
וציפיות גבוהות משגרה עמוסה
רק להגיד❤️
שמספיק ואת מתמידה מהטיפול בהם!
היש יותר מזה?
רוצה להגיד לך שאת מלכה ואת לא צריכה בכלל להרגיש אשמה שאת לא עושה דברים אחרים
מה שכן כן הייתי מנסה לקחת לעצמך יותר זמן אישי זה חשוב
נשמע שכמעט כל אמא עמוסה חווה ככה
יש לי רגשות אשם על זה שלא תמיד שומעת את כולםואז את תראי
ולא תמיד מצליחה לשמוע הכל מתי שהם היו רוצים שאשמע...
גם אני ככה.שיפור
יש לי יכולת קשב מעולה. יכולת פיצול קשב גרועה.
גם אין כ"כ תועלת בלהקשיב לכמהיעל מהדרום
לק"י
ואצלי לפחות הם דורשים יחס מלא. למרות שלפעמים אני יכולה לשלב בין שני ילדים. לאחד להקשיב בחצי אוזן, ולשני לתת הוראות וכדו'.
אבל הם לא אוהבים את זה.
תנסי הפוךאמאשוני
במקום לנסות לשמוע את כולם בו זמנית,
תנסי לשמוע רק יחד אחד כל פעם.
בפניות והשקעה.
לא עכדיו שעה, אבל כן לתת לו להוציא 10 דקות רצוף.
שאר הילדים יצטרכו להתאפק.
כשכל ילד יודע שיגיע תורו וישמעו אותו, הצורך להשמיע כל הזמן ילך ויפחת.
תנסי להיות פנויה ממטלות הבית בזמן הזה שאת איתם. כשאת לא איתם, לעבוד לפי רשימות.
דיברתי על זה עם חברות, זה ממש מכה של הדוראביול
אנחנו כל הזמן מתזזות ממקום למקום, המסכים מרצדים כל הזמן... אז יש לא מעט בעיות קשב...
לא יודעת איך לטפל, רק מזדהה
זה לא אנושי להקשיב לכמה במקבילנעמי28
איך טכנית זה אפשרי?
אני ממש אומרת להם שמדברים בתורות.
כשאחד מסיים השני מתחיל.