אני מתגעגעת אליהם, עזבתי כי ככה כוון משמיים, עזבתי חברות טובות שאני אוהבת אותן אהבת נפש, שדאגתי להן, שהקשבתי להן, והייתי איתן בהכל, ותמיד תמיד,
היום הן כבר לא מגיבות לי להודעות, בקושי לשיחות, ולי זה שורף בפנים, זה שורף את הלב, ממש, כי אני אוהבת אותן, שואלת את עצמי אם לא הגיע הזמן להתקדם, להבין שהייתי, ויותר אני לא, שאני אוהבת אבל זה כבר לא אותו הדבר, שהן כבר לא רוצות, הן מתרחקות, ומכאיבות, מכאיבות בשתיקות, בחוסר התגובות שלהן, טאטע מה אמור לקרות? אלו חברויות שהיו והיום הגיע סופן? לא רוצה זה שורף, הדמעות יורדות, הגעגועים שורפים, את האמת, אני רוצה לדעת, לדעת מה קורה, אם הן לא רוצות אז מעדיפה לדעת ולהתרחק, להתרחק הכי רחוק שיש, להתנתק ולהמשיך לחיות במקום שלי, שהגעתי אליו עכשיו, לבנות שם את עצמי, את קומתי, את אישיותי, את חיי, ולהשאיר אותן שם בקומה שהייתה, בשלב הקודם בסולם, אני כותבת את זה והלב בפנים נשרף, נשרף לגמרי, כואב ברמות, והדמעות זורמות, זורמות, דמעות כואבות, וחג היום ואני רוצה לשמוח, אבל בפנים כואב, טאטע בבקשה לא שוב, לא איתן, אני אוהבת אותן כל כך, אני אבודה, לא יודעת לאן להמשיך מפה, החברות שלי, לאן אתן הולכות? אני יודעת שהשתנתי אבל אתן בליבי, ואני אוהבת והכי מתגעגעת שבעולם, בבקשה אל תעלמו לי, בבקשה, אני אוהבת ומתגעגעת, כותבת את כל זה ובוכה בוכה, טאטע לאן אתה מכוון את כל זה? זה כואב, כואב ממש, אהובות שלי אם אתן קוראות את זה, אז תדעו זאת אני, וככה אני מרגישה, ואני מתגעגעת וכואבת, כואבת כל כך, בבקשה אל תתעלמו
