הוא נזרק! שוב, ושוב... ושוב! מוטח בעוצמות פעם לימין, ופעם לשמאל... ושוב! הוא מורם אל על, נוסק גבוה לשמיים, ושוב... כן. שוב. נופל! נזרק!!!
הוא מורם על ידי מאן דהוא, ותקווה קטנה עולה וצפה... אולי... אולי הפעם יגיע למקום בטוח... אולי עכשיו מישהו ירצה אותו באמת, בתור מי שהוא. עם השריטות, המכות, והשפשופים. עם הצלקות, והחסרונות. וכן, גם עם המעלות... ויש מעלות! הן קיימות! אבל קבורות עמוק עמוק... ולמצוא אותם עכשיו זה עבודה... ניתן לומר, אפילו עבודה קשה.
אותו אחד הרים אותו עליו והעיף עליו מבט. "העיף עליו מבט!" לא התבונן! לא הסתכל לעומק! רק זרק מבט קצר, שטחי. הוא הסתכל וראה את כל השריטות השפשופים והמכות. הסתכל ואמר "כזה... כזה אני ממש לא רוצה!"
ושוב, הרים אותו אל על וזרק בחוזקה למרחקים. ושוב הוא נפל, ועוד שריטה נצרבה בו. ושוב הוא נזרק, והוטח, ונחבל, והועף, ונשרט, ונסדק.
הרי זה מטרתו של כדור פינג פונג... לא??!??
אבל לא!!!!!!!!!!!!!!!!!! זה לא כדור פינג פונג!! זה הלב שלי...!!!
נזרק, ומיטלטל, נשרט ונחבל,
נכון. זה מבלבל. כי הוא שותק, ונראה כדומם. אך כל זאת למראית עין בלבד.
הוא לא בוכה, כי עיניו יבשו מדמעות.
הוא לא צועק- כי פיו נאטם ע"י אחרים.
אבל במעמקים, הוא בוכה. הוא צורח. וצעקתו מהדהדת מקצה העולם ועד סופו.
אך כדי לשמוע אותה צריך לב. לב בשר. לב שומע.
כי זה לא משחק!!!!!!!!! זה הלב!!!!! הלב שלי... שמוטח, ונזרק, ומתרסק. שוב, ושוב, ושוב.
הצילוווווווווו!!!!!!! דייייייייייייי!!!!!!!!!!!!!!!!!
עד מתי????? כמה אפשר להיזרק ולהיטלטל??! בין אדם למשנהו, ובין מקום אחד, לאחר...
תקלטו!!!! תבינו!!!! זה לב! זה לא כדור משחק! זה הלב שלי!!!
!!
