קורה לי לפעמים שאני בעצבות כי אני רואה מה המצב שלי ומרגישה שאין לי סיכוי או כל מיני סיבות אחרות שמפילות לי את מצב הרוח ונותנים לי הרגשה של חידלון. אין לי מוצא מהתסביך לפי ההיגיון ודייי אין לי כוח לכלום
ולפעמים אחרי זה אני רואה כמה אני נהפכת לחסרת חיים וכמה נזק נגרם לי בגלל זה ומחליטה פשוט לשמוח בפשטות
פשוט מבסוטה משום דבר כי לא צריך סיבה
וזה מרגיש לי הזוי, לפני רגע הייתי בעצבות, ואני מתחילה לחשוב בשכל עד כמה אין לי סיבות לשמוח
ואני פשוט משתיקה את ההגיון: די! אתה פועל יותר מדי
ות'כלס נותן לי בדרך כלל יותר בעיות מפתרונות
מספיק לחשוב על כל דבר ברציונאליות
מותר לי להרגיש אמונה, ביטחון ושמחה גם אם השכל וההיגיון כל הזמן מכניסים לי ספיקות, בלבולים, דאגות, וכולי
כוח החשיבה שה' נתן הוא דבר גאוני וחזק אבל צריך הרבה חוכמה כדי להשתמש בו נכון ולדעת מתי לתת לו לנוח ומתי הוא מתחיל להגזים
מותר לא להשתמש בו לפעמים. אני לא יכולה להישען עליו אלא על אבי שבשמיים לפעמים המוח רק מטעה אותי כמעט תמיד הוא מבולבל כי מה לעשות גם הוא חלק מהגוף והוא כל כך מוגבל וככל שאתחבר לאלוקות שאין לה מגבלה או גבול גם השכל יעשה יותר צלול
מה דעתכם? מה מרים לכם את המצב רוח?
חג פסח כשר ושמח מאוד לכולם! והלוואי ויבנה בית המקדש במהרה ונזכה לשמחה שלימה ואמיתית









