אני יודעת מה עובר עליה...

היא בתקופה מאד לא פשוטה. מישהו פגע בה באלימות... ומאז מצבה גרוע.

היא מקבלת עזרה, אבל אני חושבת שהגורמים האחראים עליה לא מודעים ל'כמה המצב הנפשי שלה גרוע'.

חוששת שהיא תפגע בעצמה.

אולי לא ישירות, אבל מספיק שהיא לא תדאג לעצמה לצרכים בסיסים כמו אוכל, שתייה, ושינה.

ומה זה עמותת ער"ן?

אבל אם זה יגיע למחנכת/ ליועצת של האולפנה שלה אז הם ידברו עם ההורים. לא?!

ואז ההורים שלה יכעסו עליה.... בטירוף! (לדבריה לפחות)

ואם אחד ההורים הוא זה שפגע בה, אז בכלל יהיה בלגן.

אז מה זה יועיל?

אם יש רעיונות איך לתמוך בה בנתיים אשמח

בדיוק! וביתר שאת!

תראי לה שאת תמיד תהיי שם להקשיב לה, תתייחסי לכל פרט שהיא מזכירה ותמיד תעני לה, שהיא תרגיש בנוח ממש לדבר איתך על הכל.

ותספרי לה כמה היא חשובה לך ולעולם כולו, תדגישי לה את זה אחד על אחד, עד שהיא כבר תרצה לתרום מהתכונות שלה לעולם.

ואת מסבירה אותו למחנכת/יועצת, והיא מישהי מבינת עניין שאפשר לסמוך עליה, אז כנראה שהיא תנהג באחריות.

ואם היא תתחיל לעשות את זה, אני חושבת שמוכרחים לפנות לעזרה מקצועית בתחום.

תכלס, אני לא יודעת.

וגם אם כרגע לא אם המצב ימשיך כמו שהוא והיא לא תקבל עזרה, אני ממש לא בטוחה שזה לא יגיע לשם

יישמת חלק ממה שאמרתי....?
וואו, מפחיד לחשוב על זה, דייי....

אבל המצב לא פשוט

וואו, זה מפחיד...!!
רק אל תשכחי לא להרגיש על הכתפיים שלך את ה"תיק" הזה, ואם ח"ו לא עלינו היא חלילה תת...אז שלא תרגישי רגשות אשמה שבגללך זה קרה ואיך היית יכולה למנוע את זה, תעשי את המקסימום שלך, ובמקרה הצורך תעבירי את זה לגורמים אחרים, ובעז"ה הכל יהיה טוב...!!!
אם את צריכה להתייעץ בעוד משהו או משהו כזה את יכולה לשאול בשמחה ואענה ואעזור במה שאוכל...

וזה לא לגיטימי באף צורה.
זה שהמצב ההזוי הזה יותר מצוי בדורנו, זה מחדל וצריך לטפל בו כמו שצריך, זה לא לגיטימי לרצות לשלוח יד בנפשך ולא מעיד כלל על מצב נפשי טוב.
ואכן, זה לא מרנין בכלל...
אבל יש הבדל בין מישהו בדיכאון לבין מישהו שרוצה לשלוח יד בנפשו...(והיא אמרה שהמצב לא רחוק משם...)

אבל יש הבדל גדול בין מתבגר קלאסי שמתמודד עם מה שמתמודד. וזה קשה. אני לא אומרת שלא. אבל יש הבדל גדול בין זה לבין מישהי שפגעו בה...

והמבין יבין.

ומי שלא, תמים. וטוב שכך. ואשריו

צודקת, אך עדיין, זהו מצב קיצון, זה לא מצב נורמלי, אז אין שייכות למושג "לגיטימי" כי כל המקרה הזה הוא מחדל. אולי במצב כזה זה "לגיטימי", אך המושג הזה לא שייך במקרה הזה, זה הכל...
זה כמו שאני אגיד על מישהו בשואה שהעדיף למסור יהודים למוות ולהציל את נפשו שזה "לגיטימי", זה לא נכון לדבר כך משום שהוא הגיע למצב קיצון וזה לא מצב נורמלי...
וצ"ע

ואני מדרבנת....

אבל היא רועדת רק מלחשוב על זה.

ההורים שלה הם אנשים מאד מכובדים, והם ממש יכעסו עליה אם הם ישמעו על זה.

היא הסבירה לי שאם מבוגר שומע על זה, זה פוגע בה.

וזה נשמע שהיא די צודקת.

אז מה היא אמורה לעשות??!

להמשיך לסבול?

זה ממש לא עוזר.....

בכלל בכלל לא...

אולי זה בעצם תלוי בסגנון, בתרבות ובמגזר.

לא יכול לומר מניסיון אבל זה מבוגרים, מבינים לנוער והכל אנונימי

כאילו, הם לא יצטרכו לדווח למישהו, אם הם שומעים דבר כזה?

שלה כאילו
אין מה לעשות זה פשוט עובר עם הזמן

ואם היא תפגע בעצמה יום אחד?????

זה יהיה יסורי מצפון לכל החיים.

מוקד טלפוני:
מתקשרים בין השעות 7 בערב ל 11 בלילה, ופשוט מדברים! נשמח לדעת בתחילת השיחה מי אתם, בני כמה, ועל מה תרצו לדבר. השיחה אנונימית לחלוטין, כדי שתוכלו לדבר ולהתייעץ ללא חשש. 

מספר הטלפון: 8298* מכל טלפון

או 1-599-5000-54

ווצאפ:

או שלחו הודעת ולמספר: 052-468-3927 מ7 עד 11 גם.

אפשר גם דרך האתר ליצור קשר

.https://www.makshivim.org.il/

חושבת עלייך

האמת, עדיין לא כ"כ יודעת איך לפעול...

שלחתי הודעה ל'חברים מקשיבים' באתר. לפני כמה ימים, ועדיין לא ענו לי.

אצל חברה שלי נשמע שהמצב נהיה קצת יותר קשה.

ו... לא יודעת מה לעשות!

אולי תשלחי להם ווצאפ?

ונורא לא בא לי להתקשר

את יכולה דרך פלאפון אחר, ואם לא, אין ברירה אלא להתקשר.
ח"ו, לא מכריח אותך או משהו, אם אינך רוצה מובן שאל תתקשרי, אך אני ממליץ לך מאוד להתקשר, מדובר במצב קיצון שיכול להגיע ח"ו למצב לא טוב, כדאי שתתקשרי, ואת יכולה פשוט להתקשר מחסוי ולהישאר אנונימית.
סליחה ממש אם נפלתי עלייך ובהצלחה ממש...!!

לא נראה לי כדאי להשאיר את המצב ללא טיפול, לא....?
אם כך, אז כדאי להתקשר לפי דעתי...
מה אומרת...?

אבל ממש לא באלי להתקשר. מסיבותי שלי...

צריכה דרכים אחרות.

סבבה...
ובסדר, ממש מובן שאת לא רוצה להתקשר...
טוב, תנסי לפחות את השיטות שאת יכולה לעשות, ואם את יכולה בכל זאת ליצור קשר עם גורם אחראי ומסודר כלשהו שמבין בעניינים האלו, תיצרי איתם קשר אם את יכולה ושיטפלו בחברה שלך...
סליחה אם חפרתי ושבוע טוב...

הצ'אט של ער"ן - עמותת ער"ן

עמותת סהר - סיוע והקשבה ברשת

דבר ראשון פול אמונה שזה ייגמר בטוב. תאמיני ובעז"ה יתגשם. לשמור על עצמך תוך כדי שלא תפגעי בניסיון לשמור על חברה שלך. לא להתמודד עם זה לבד, שלא כל העול יהיה עלייך. אם צריך- אנונימי, להשתמש בעצות(: *-:

תקשיבי, זה לא דבר שאפשר ברגע לעשות, לשנות לאדם רצון, אך את צריכה להשתמש במשהו שקודם יתפוס אותה ויגע בדברים הכי פנימיים, וככה לתפוס את הגל ולהתחיל לתת לה לרצות לחיות ע"י ההבנה שהחיים בעלי משמעות, החיים חשובים, החיים של הקב"ה ואין אנו יכולים לגעת בהם, וכך היא לא תרצה למות.
איך בדיוק את אומרת לה את זה...?
אז קודם כל, תגידי לה דבר ראשון כמה את אוהבת אותה...
לא באופן שקוף, לא באופן מזוייף, באופן הכי אמיתי שיש...!!
ואם היא מאשימה אותך בזה שאת משקרת, אז תתעקשי איתה ותבהירי לה שאת לא מוותרת ואת אוהבת אותה...!! ואז, הרבה פעמים בנקודה הזאת הבן אדם פתאום מבין שמישהו אוהב אותו באמת, כי בזה שלא וויתרת והתעקשת כביכול "עליה" זה הראה לה שבאמת אוהבים אותה ואפילו "נלחמים" עליה.
זה דבר ראשון, והרבה פעמים כבר בשלב הזה נפתרת רוב הבעיה..
בשלב השני, את יכולה לנסות לדבר איתה על חוויות טובות ונעימות שהיו לה, על "צחוקים" ולהריץ איתה בדיחות, תנסי להראות לה כמה שיותר פנים חיוביות ולהשתיל את המסר שבעצם הכל תלוי בהסתכלות של האדם, ויש לה דברים טובים ודברים רעים בחיים, היא בוחרת על מה להסתכל ועל מה לשים את הדגש...
לאחר מכן, תנסי אולי לדבר עם חברות קרובות שלה שיראו לה כמה הן אוהבות אותה, או אפילו תארגני איזה מין משחק כזה שבו כולם שולחים דברים טובים על אותה חברה, וכך זה אולי יראה לה שמישהו אוהב אותה.
אך דגש על השלב הזה, אל תסגירי את החברה שלך לשאר החברות או משהו כזה. זה שהחברה שלך שיתפה אותך בזה, זה מראה כמה אתן קרובות וכמה אתן חברות טובות ויש לה אמון בך, חבל להרוס את האמון הזה וכך בעצם להרוס כל סיכוי שלך להשפיע על החברה שלך בנושא הזה. בקיצור, תתנהלי בזהירות.
השלב הבא הוא כמובן לנסות לדבר איתה על מדוע ולנסות להבין ביחד איתה למה יש לה את הרצון הזה...? האם זה נובע ממשהו רציונלי...? אם לא, ממה זה נובע...? לנסות לדקור איתה את הנקודות ולהגיע איתה להבנות שזה לא רציונלי ולא אמיתי, ולכן היא צריכה להבין שלמרות שיש לה רצון כזה, שלא תעשה את זה. ואפשר גם להגיע איתה לנקודה שזה יפגע בכל הסביבה שלה אם זה יקרה ח"ו ושלא תעשה את זה בשבילך.. כשאת אומרת לה משפט כזה זה גם מראה לה שמישהי אוהבת אותה ולא מוכנה לוותר עליה, והרבה פעמים זה יכול להטות את הכף, וזה הבדל של חיים ומוות, פשוטו כמשמעו.
כמובן, את צריכה לשים על החברה הזאת שמונה עיניים ולראות אם היא צריכה חיזוק או אם היא מתכוונת לעשות מעשה פזיז ח"ו ולנהוג בהתאם, רק שימי לב לא להעיק עליה יותר מדי ולשדר לה פנים טובות ואכפתיות, אחרת נוכחתך תעיק עליה ואז היא אולי תברח ולא תקבל מענה.
וואו, ממש מפחיד לשמוע סיפורים כאלו, מקווה שיהיה טוב בעז"ה...!!

תודה.

באתי לישון אך כשראיתי את זה הייתי חייב להגיב...
זה עניין של פיקוח נפש, מחובתי היה לנהוג כך.
מקווה מאוד שעזרתי.
יישר כוח..!

בהצלחה...!

תחשוב מה יקרה...

נראה לי הכי גרוע שיכול להיות

אחת שרוצה טוב,

זה מאוד מטלטל כשחברה מספרת דבר כזה, ובמיוחד כשאת היחידה שיודעת.

אני חושבת שחשוב שתביני שאת לא אחראית עליה.

כרגע זה מרגיש שכל האחריות עליך וזה מאוד מלחיץ, ולכן אני חושבת שממש נכון שהאחריות לא תהיה עליך.

אין לך את הכלים, הנסיון והידע כדי לעזור לה בצורה מקיפה כמו שהיא צריכה.

אני לא כותבת את זה כדי להוריד מהאכפתיות שלך ומזה שכל הכבוד לך על הדאגה והתמיכה, זה באמת מאוד מוערך בעיניי, אבל מבחינה רגשית- את לא אחראית עליה וההחלטות שהיא תקבל לגבי עצמה הם באחריות שלה ולא שלך. גם היא חלילה תפגע בעצמה- זה היא עשתה את זה וזה לא קשור אליך. את יכולה לעזור לה במידה מסויימת, דרך האפשרות להעביר את זה הלאה, אבל מעבר לזה, זאת לא האחריות שלך.

אני חושבת שחשוב לפנות למישהו מבוגר- היועצת, המחנכת... כל דמות שיש לה קשר אליה ויכולה להיות רלוונטית. גם אם החברה חוששת מפנייה כזאת, לרוב היא כן תרצה שתהיה דמות מבוגרת שתדע מה המצב שלה. זה גם נשמע שהיא רוצה, אבל חוששת. אז אם תודיעי לה שאת מעבירה הלאה, זה אולי יגרום לה לחשש, אבל גם יקל על המצב.

אם את מגלה שהיא רוצה לפגוע בעצמה ממש, אז את אומרת לה שאת מצטערת, ואת חייבת במצב כזה לדווח- את יכולה לפנות למשטרה/מד"א, מחנכת... את יכולה לשאול אותה אם יש מישהו שהיא מעדיפה מבין כל האפשרויות, אבל לא להשאיר את זה אצלך.

מנסיון שלי, הרצון הזה לגונן הוא אולי עוזר במידה מסוימת, אבל לטווחהרחוק יותר- אי אפשר להשאיר את זה ככה בכל מקרה, היא צריכה תמיכה וליווי וטיפול. אז עדיף שיהיה לה את זה כבר בשלב מוקדם. ואם פונים לדמות שהיא רגישה ואחראית,אפשר גם לפעול בצורה שתהיה לה נכונה גם מול ההורים שלה בעז"ה

כבר כתבתי את זה, אבל נראה לי חשוב להדגיש את זה..

יש לנו רצון לפעמים להיות בשביל מישהו אחר, לעזור לו, אנחנו נכנסים מאוד חזק לסיפור..

ומצד אחד, יש בזה משהו מאוד טוב- כי באמת הצד השני מרגיש שנמצאים בשבילו, שלמישהו אכפת...

אבל מצד שני, יש לזה גם השפעה רגשית עליך.

זה מכניס ללחץ, נותן הרגשה של אחריות מאוד מאוד כבדה, הקושי של הצד השני יכול להיות מאוד קשה ומטלטל וזה עלול להשפיע רגשית.

חוויתי את זה באופן אישי, ואני חושבת שהייתי שמחה שמישהו היה אומר לי את זה אז-

חשוב לשמור על הנפש שלנו. חשוב לראות כמה העזרה לאחר לא רק נותנת לו- אלא גם כמה היא לא פוגעת בנו.

יש רצון הרבה פעמים לגונן על החברה, ואז נשארים עם הסוד הזה עמוק בפנים ולא מוציאים אותו החוצה, כי היא לא רוצה שנספר, אבל זה בסוף סוד שמשפיע רגשית, כי הסיפור הוא קשה וכואב.

לכן, גם אם את עוזרת לה ותומכת בה- חשוב ממש שתשמרי על עצמך. את לא חייבת לדוגמא לשמוע את כל הסיפור של מה שהיא חוותה, בשביל זה יש אנשי מקצוע שהם מיומנים בסיפורים מהסוג הזה ויודעים להקשיב, לתמוך ולטפל, את לא צריכה לקחת על עצמך את האחריות למה יקרה אם- אם אני אספר, אם ההורים שלה ישמעו... זה לא בידיים שלך.

חשוב לעשות את הצעד של לפנות למישהו שיכול לטפל בזה, אבל מעבר חזה- לא להעמיס על עצמך רגשית.

וגם, תנסי לחפש מישהו לספר לו את מה שהיא סיפרה לך. את יכולה לטשטש פרטים, אבל מן הסתם הסיפור הזה כבד וכדאי שהוא לא ישאר אצלך ויכביד. אם היא מטופלת, יהיה לה איפה לפרוק, חשוב שתשימי לב שגם לך יש איפה...

בהצלחה רבה!

זה יחסית הגיוני, בגיל ההתבגרות, המחשבה הזאת כמעט ועוברת לכול הנוער. לצערנו..

וזה יאוש וחוסר תקווה, וזה ממש לא בריא.

תחבקי ותעודדי אותה! בתור חברה אוהבת..

תגידי לה, שתכתוב בפתק את כול היתרונות שלה. וגם את צריכה להגיד לה את כול הטוב שבה.

ותגידי לה אם ח"ו אם היא תמות, כמה היא תחסר וכמה זה רעיון טיפשי,  וחסר אמונה ותקווה, ולא חכם ביכלל.

והכול בגישה טובה ונעימה, ובאמת כואב לשמוע!

בהצלחה לך! ואשרייך אחותי!

ועלייך. אני מבין את הרצון שההורים לא ידעו וחשוב לכבד את הרצון הזה אחרת היא עלולה לאבד את האמון בך ויצא שכרך בהפסדך

דחוף אבל דחוף לפנות לעזרה אולי למרכז לבריאות הנפש או משהו כי זה מסוכן

כל אדם היה מעדיף בכלל לא להיוולד, ותכלס, באמת עדיף למות לפני גיל עשרים... כל החטאים שעושים, רק מייאשים יותר....

אבל אין ברירה, לא בוחרים בזה, והפוך מזה השם מצווה אותנו "ובחרת בחיים" צריך לבחור בטוב, לבחור לחיות ולחיות את האמת - באמת.

למלא את החיים בסיפוק ולשאוף להשלמה ושלמות.

לקבוע חברותא בספר הנפלא- "משיבת נפש". לא רק שתוציאי אותה מהבעיות, אתן גם תגלו ביחד דרך מופלאה להתקרב לה' שכולה התעודדות והתחזקות. אם תקראו את הדברים ביחד לדעתי גם תגיעו לעומקים חדשים בקשר בינכם וגם תתחזקו מאוד מאוד.

לדעתי זה ממש פיקוח נפש היום ללמוד את הספר הזה פגשתי ואני פוגש כל כך הרבה בחורים שבורים שבורים לרסיסים והספר הזה מחזיק אותם בחיים בבקשה אם מישהו רואה ויכול שיקבע חברותא או לבד בספר הזה מובטחות ישועות, גם לעצמו וגם הוא ילמד איך לחזק אחרים עד שכל מה שידברו ברחוב זה אך ורק "אין ייאוש"... בעזרת ה' גאולה בקרוב.

בהצלחה

אי אפשר לענות על זה אם אנחנו לא יודעים על מה מדובר.
זה תלוי באדם ובמקרה

ובכלל כתבת את זה נורא עמום.

אבל חשוב לשמח אותה לצאת איתה למקומות כיפיים וקצת לנקות את הראש ממה שהיה ושיש במקום הנ"ל. (זה כתוב בצורה הזו כיוון שאין לי מושג במה מדובר)

וגם חשוב לאו דווקא לדבר בהתחלה על הנושא הכואב אלא רק להשתחרר ולדבר על דברים שממש לא קשורים למה שקרה ותוך כדי או אחרי כמה פעמים כאלה היא תתחיל להיפתח ותספר מעצמה ואז זה יתגלגל יותר מהר ולטובה.

בהצלחה!!

ב"ה חברה שלי סיפרה היום לדמות מבוגרת שהיא סומכת עליה, ובזה מסתיים החלק הזה!

תודה רבה לכל העוזרים והעוזרות ששלחו רעיונות, דרכים ועיצות.

וואו, כל הכבוד על כל הזמן הזה שניסית והיה אכפת לך ממנה, ממש כל הכבוד...!!!
וואו, ממש אבן נגולה מעל ליבי...
טוב, יישר כוח וב"ה שכך זה הסתיים....

וממש ברוך ה'.

היא רוצה להתאבד.אבל היא אומרת סתם בצחוק

בדיוק כמו בחיים האזרחיים

הציבור הדתי לאומי לא מתרכז בגבולות גזרה צרים - אלא נמצא בכל מגוון החיילות והתפקידים, קרביים, תומכי לחימה, ג'ובניקים, אנשי מחשוב, כלכלה, הנדסה, המון עתודאים שמתפזרים בכל יחידות הצבא עם סיום התואר בכל מגוון התפקידים הפתוחים בעתודה האקדמאית.

ובהמשך בחיים האזרחיים- בכל ענפי המשק, הכלכלה, התעשייה, האקדמיה, חקלאות, מסחר 

אבל בוודאי שיש הרבה הכוונה בציבור הדתי לאומי לצאת דווקא לתפקידים משמועתיים ומובילים בכל מקום ובפרט בצבא

אחד הפעילים זיהה אדם שהניח תפילין בשבוע שעבר והציע לו להניח שוב. להפתעתו, האיש ענה: "לא". כשנשאל מדוע, הוא הסביר בחיוך: "בפעם הקודמת שהנחתי אצלכם, הרגשתי התעוררות כל כך גדולה, שלא רק שקיבלתי על עצמי להניח בכל יום – אלא שכבר הזמנתי דוכן תפילין קבוע למספרה שלי!"

הופכים את העולם!
מתחברים - הנקודה היהודית שלי | קירוב לבבות והפצת יהדות

!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

אין תשובה "נכונה" אחת לשאלה הזו, וההחלטה צריכה להתבסס על סדרי העדיפויות, הערכים והצרכים האישיים שלך.

כמדריכה בסניף הנפרד, המחויבות שלך היא לבנות ולהעביר תכנית הדרכה מתאימה לערכים שאת דוגלת בהם. ואף להוות דוגמא אישית לבנות שאת המדריכה שלהן.

האם העיסוק המקביל בחב"ב בסניף המעורב יוצר אצלך קונפליקט פנימי או מסר בעייתי?

האם האופי והרקע הדתי של הבנים המגיעים לסניף המעורב מקשים עליך?

או שיש פעילויות שהאופי שלהם סותר את הערכים שלך?

העובדה שציינת שאם לא תלכי לחב"ב, "סביר להניח שלא יהיה לך חברה אחרת" היא נקודה קריטית. קשרים חברתיים הם דבר בסיסי וחשוב מאוד. אם החב"ב המעורב הוא הדרך היחידה שלך כרגע לשמור על קשרים משמעותיים, עזיבה עלולה לגרום לבדידות ולקושי.

מדוע שלא יהיו לך קשרים חברתיים מחוץ לסניף המעורב? החברות שלך רק שם? אין דרך אחרת לשמר את הקשר עם החברות האלה?  (מפגשים מחוץ לסניף, פעילויות אחרות?)

אולי  לצמצם הגעה לסניף המעורב, לא להפסיק לגמרי? 

זהו הבעיה היא שאני חייבת את זה... זה כאילו השחרור שלי מכל הלחץ והבלאגנים של השבוע...

הרמה הרוחנית של החברה אצלנו היא די גבוהה ובאמת שלא נראלי זה משפיע... פשוט אני חוששת שזה קצת מוזר...

אם הרמה גבוהה מה הבעיה לנסות לעשות הפרדה?

לא כי אני מכיר את הנושא מקרוב, סתם נראלי שזה אמור להיות ככה.

זה מאוד מורכב כי הרמה הרוחנית שלהם גבוהה יחסית לחברה בעיר שלנו...

אני מדייק קצת יותר, חלקם מגיעים מבתים מסורתיים וחלקם חוזרים בתשובה... אני בכלל מהקצה השני, למי שמכיר אני לומדת באולפנת תפארת שזה אולפנה יחסית דוסית וזה פחות או יותר הכיוון שלי...

עכשיו מבינים קצת יותר??

אם כן, המצב יותר מורכב ויש יותר על מה לדון, גם בגלל הצד של הקירוב רחוקים שבעניין, ושזה מחזיק את המתחזקים בתור דתיים, ומראה להם שאפשר להיות שם ולהיות דתיים...

חוץ מזה יש על זה לרב שניאור הרבה דיבורים בעניין, היו כאלה שאחרי בירור אישי מלווה ברבנים גדולים (כדוגמת הרב שמואל אליהו), הרב שניאור הסכים להם להשתתף בפעילויות של סניף מעורב, בכל מקרה אם זה מעניין אותך יש יהודי שעוסק בכל ההקלטות של הרב שניאור ע"פ נושאים, כנראה שיהיה לו הקלטה בנושא, מוזמנת לשלוח לו מייל harav.shneor.ketzשטרודל גימייל נקודה קום. את יכולה לבקש ממנו חומרים בנושא, אם זה מעניין אותך. 

אתה יודע על איזה עוד נושאים יש??

אני ממש מפחדת שבסוף זה גם ישפיע עליי...

כאילו לכו תדעו מה יקרה, זה יכול חס וחלילה לדרדר...

בקיצור מורכב ביותר...