מי מכיר את השמות האלה?

ד. זריצקי

מ. קינן

מ. ארבל

מ. גוטמן

פסיה שרשבסקי.

יעל רועי.

משה פראגר.

ועוד.. כשאזכר

(וימחלו לי ד זריצקי ומשה פראגר שאני מזכיר אותם בנשימה אחת עם מ. ארבל... ;)

יעל רועי ומ. קינן אני יחסית אוהבת, השאר קראתי אבל לא התלהבתי במיוחד.

אגב, בשביל לדבר על זה יש את פורום "ספרים וסופרים"

אבל רק ספרים/סופרים מאוד מסוימים.

את הספר הזה אני לא מכירה

א: כשאתם אומרים מכיר, אתם מתכוונים שאתם מכירים את כל השמות?

ובכן, וואו.. יפה, זה די נדיר שמכירים את השמות של ''פסיה שרשבסקי, ד' זריצקי, ומשה פראגר''...

ב: אני יודע שיש ''ספרים וסופרים'', אבל אני חושב שאם מה שמעלים כאן, הוא לא סתם שטויות, כמו ''הייייי בוקררר טובבבב, '' ו''הידעתםםם??? קולומבוס גילה את אמריקה'' וכו'..

אז כל דבר אחר יכול להכנס כאן בפורום נוג''ה, כולל ''ספרים וסופרים'', כולל מעט ''פרוזה ושירה'' כולל שרשור פאדיחות, שלדעת חלק מהאנשים פה שייך לנסיו''פ..

ובקיצור כולל הכל. רק במידה הנכונה..

אלגוריות

הרפתקאה (כך כותבים?)

ספרי משפחה

ספרי חברות

ספרי חשיבה

סיפורים קצרים.

ביוגרפיות

היסטוריה

וכו'..

איזה סוגים הכי אוהבים?

לא אוהבת ספרי פעולה (יונה ספיר אני קוראת אבל לא מאוד אוהבת)

אלגוריות זה נחמד

פנטזיה

קומיקסים מכל הסוגים...

אני אוהבת קומיקסים וסיפורי ילדים ישנים (כמה שהשפה יותר ישנה ומוזרה - ככה יותר טוב. אם זו ספרות מתורגמת אני מחפשת את התרגום הכי ישן).

מי קרא 

סלמנדרה

מחנה הקיץ של אדון הוא.

מחלק התמונים..

מחלק התמונים ספר מטורףףף......

אני מאד אוהב ספרים ישנים,

(מישנים כמו פסיה שרשבסקי, זריצקי, ומשה פראגר, שזה בערך לפני כ60-70 שנה.

עד מ' ליהמן, שלמה כהן, שלמה בן דוד, וכו', שחלקם הם ספרים לפני כ200 שנה.. )

כמובן, למרות שזה לא כזה מקובל.. אבל את המקוריים של מ' ליהמן, ולא את המעובדים..

זה הספרים שאני קורא.

עוד לא עניתם לי (כל העונים בשרשור..)

באמת אתם מכירים את השמות של שרשבסקי, זריצקי ופראגר?

הספרים של ליבי קליין, רותי קפלר, דבורי רנד, יונה ספיר, חיים ולדר, וכו' וכו' וכו'?

יונה ספיר יפה אבל זה לא כ"כ כישרון (דרך אגב ידעת ש רות רפופורט זה אותה סופרת של יונה ספיר?)

חיים ולדר די יפה

@נשמה כללית 

שיענה על זה

הגאון הגדול, הגאון האדיר, הגאון המופלא והמופלג, סיני ועוקר הרים, צניע ומעלי, הקוה"ט מרנא רבי שאול אלתר שליט"א מגור, בין כ"ק מרן הפני מנחם זיע"א. נושא נזר המשך שושלת גדולי גור המפוארה והמעוטרה ומניף נס התורה ועמקותה.

עניתי.

המורה שלי (הגורית) ביסודי נשאה נאום חוצב להבותאש על רותי קפלר הכופרת שאסורה לקריאה...
עזבו את זה שלא היה שם נימוק אחד ראוי, בסוף כולנו קראנו ונהנינו...

בציבור החרדי. אמיצה מאד, וכל הכבוד לה...

משהו קרא את המאמר שלה על ה''ספרות החרדית'' ששלחתי פה בזמנו?

חזק ביותר..

מה לעשות שהספרים שלה הם ספרי איכות, בניגוד לרוב הזבל שיש בספרות החרדית?

😢😢😢😢😢😢😢😢😢😢😢😢😢😢😢😢😢

להשוות בין זריצקי לולדר זה כמו להשוות בין מקק לאריה.. איזה הבדל בכתיבה.. הרבה יותר מההבדל שבין מקק לאריה..

לא אמרתי שרמת הכתיבה שלהם אותו דבר (אישית אני שונאת סיפורים קצרים בכלל וולדר בפרט), אבל שאלתי האם אתם קוראים את הסגנון הזה...

ליבי קליין, לא היה לי עצבים לקרוא.

רותי קפלר, מאד מאד מאד אהבתי.. אמיצה, לכתוב על נושאים ש''אסורים לדיבור'' בציבור החרדי.

דבורי רנד לא זוכר.

חיים ולדר, לא משהו..

לגבי יונה ספיר זה קצת יותר מסובך, אמנם מלא ''דלוקים'' עליה, אבל אני לא ממש אוהב, קודם כל, הרבה פנטזיה.. (ז''א, ''יעני'' ריאלי, אבל אם מסתכלים קצת על הפרטים.. אז פנטזית על..)

דבר שני, אמנם צריך כשרון כדי לכתוב ספרים כמו הספרים שלה, אבל לא הרבה מדי שכל, רגש, יהודיות וכו'.. הרבה אקדחים, בלגנים, מכוניות מתעופפות, אש. ויש לנו ספר.. עשו את זה הרבה לפניה, ויעשו את זה הרבה אחריה, היא רק עושה את זה קצת יותר מקצועי..

אבל לכתוב ספרים כמו סלמנדרה, (לא זוכר שם של הסופר\ת)

מחנה הקיץ - מחלק התמונים (י. רועי)

שימק'ה, המשורר בין ההרים, בצל צח, הרקידה לפני המשיח, ועוד. (ד. זריצקי, רמה מטורפת.. לא כל אחד יכול לקרוא.. רמת כתיבה מאד גבוהה)

זה ספרים שבאמת מי שכתב אותם עשה עבודה טובה.. אמיתית, ויפה.

זריצקי ופראגר הם בין הסופרים החרדיים היחידים שראויים לתואר 'סופר'.
מי שבעיני הכי ראוי לתואר הוא מרכוס (מאיר) להמן שספריו מסורסים כיום ע"י ח. פרידמן לצערי.

לא ממליץ

כמו של יונה ספיר (סגנון זבל לפי דעתי*) ולא יכולים כבר לקרוא משהו קצת יותר איכותי ויפה..

*כותב את זה בידיעה שיעופו עליי כל מיני מעריצים דגולים שלה..

לא התכוונתי להעליב אותה או משהו כזה..

אבל כמו שאם יש ספר שהוא כולו אלימות, ובלי שום תוכן אז התוכן שלו הוא תוכן זבל?  (לא מתכוון דווקא לספר שלה, זו רק דוגמא ) בא נשתמש במילה אחרת.. ''ספאם''.. נשמע יותר טוב?

אז אני אתן הגדרה אחרת.. הסגנון שלה הוא סגנון ''ספאם''..

הספרים שלה לא נותנים שום תוכן.. שום משהו שאתה נשאר איתו אחרי הספר, אני קורא לזה ספר זבל, המילה ''זבל'' מצטלצלת כמשהו ממש רע... אבל זה לא משהו ממש רע, (קראתי נראה לי את כל ספריה) אלא פשוט משהו לא ערכי, משהו שאתה נשאר בלי כלום עליו, משהו שלא עוזר לך בכלום. בדיוק כמו הזבל..

אבל מחלק התנונים פשוט לא הצלחתי לגמור ספר של שום כלום

נשמע שזה מסוג הספרים שיעניינו אותך

ספר שממש מעניין אותי, אבל עדיין לא קראתי.
קראת? איך מבחינת צניעות?

שמבחינת צניעות זה די גרוע... לצערי... לכן אני הולכת להחליף אותו בחנות יד שניה.

אבל חוץ מזה - זה ספר מהמם!!! ממש!!! נותן המון חומר למחשבה, אבל גם מרתק, מותח וכתוב יפה...

קניתי ספר ישן ונדיר!!!!!!!!!!!!!!
 

וגם את בידור עד מוות (ניל פוסטמן), ספר בהוצאה לא כ"כ ישנה אבל דיי נדיר.

היה יכול להיות מעניין לקרוא את בידור עד מוות

מחר אני מתכננת לנסוע לחנות ספרים יד שניה ולהחליף שם כמה ספרים שאף אחד אצלנו לא קורא... הלוואי שאני אספיק!! כבר מלא זמן אני דוחה את זה והבטחתי לעצמי שבחול המועד זה סוף סוף יקרה

לא, לא קראתי אותו אבל שמעתי עליו דברים טובים...

אח ואחות (5 חלקים, שתיים ראשונים משה פראגר כתב, השלוש הבאים פחות יפים, כיוון שזה לא כתיבה מלאה שלו, אלא עיבוד של כתבים שמצאו אצלו בבית לאחר פטירתו..)

שימקה (ד. זריצקי)

האש המתלקחת (זריצקי

הרקידה לפני המשיח (זריצקי

כחש (בן הכט..

מן המיצר (הרב ויסמנדל זצ''ל

אי שם הרחק מן הבית (לא זוכר מי הסופרת

פראגר- היינו מנתחות אותו בשיעור ספרות בכיתה ח'.

אתה יכול לספר לי מה שמך, איפה נולדת והיכן אתה גר.

אתה יכול לספר לי על החברים שלך, על המשפחה שלך, ועל חוויות שעברת.

אתה יכול לספר לי את כל תולדות חייך מהזמן שיצאת מבית הרפואה בחיק אמך האוהבת ועד היום.\

אני אדע הכל עליך, אך לעולם לא אכיר אותך.

אבל,

אתה יכול לספר לי על עצמך,

על החלומות שלך, על האכזבות שלך ועל התקוות שלך.

אתה יכול לספר לי מה גורם לך לחייך או גורם לך לדמוע,

אתה יכול לספר מה מתרחש בתוכך בשעה שאתה מגלה משהו חדש,

ואת הסיבה העמוקה להיותך מי שאתה.

אולי אפילו לא אדע את שמך,

אך אכיר אותך טוב יותר מכל אדם אחר.

ספר מדהים.

ספרות שואה, קצת לא מתאים לאמר האמת ''אוהב'', אבל מי ''נוהג'' לקרוא הרבה ספרות שואה?

ואם כן, מאיזה סוג?

סיפורים שאנשים מספרים על עצמם

סיפורים מומצאים

מחקרים וכד'?

לא נראה לי שזה עובד ככה

אבל בזמן האחרון קצת נמאס לי

ואוהבת מלא!! את הדסה קלוש ממש!

וגם את מ' קינין וגם מלא!!! יעל רועי וכו... קיצר מלא!

אבל לא יודעת למה ממש קשה לי עם ספרים חרדים לא כולם אבל הרבה...

אני מריגשה שכולם אותו דבר...

קיצר אבל באמת עם יש עצות לספרים יפים באמת ייאלה כתבו לפו 

אני אומרת שממש יפה מהמהם

"איגרת מארביל"

"האסופי מנרבתא"

"הארי פוטר"

"עד שינסו הצללים"

"זעקה ללא מענה"

מאמר מאד יפה שכתבה רותי קפלר.. מצאתי את זה בדפדוף לאחור כמה שנים אחורה.. בפורום ספרים וסופרים. 

מאמר שמסביר מאד יפה את הספרות החרדית.. מומלץ, כתוב בצורה יפה ומעניינת.

סיפור טוב הוא כמו מראה. מראה לעולם אינה מתקנת את פגמיו של העומד מולה. היא אפילו אינה מוכיחה אותו בקול על אודות אותם פגמים. היא רק מעמידה מולו את בבואתו, ונותנת לו את האופציה לבחון את עצמו במבט רפלקטיבי. סיפור טוב משקף לאדם את עצמו – את חייו האישיים ואת יחסיו החברתיים, את רצונותיו הכמוסים ואת שקריו הלבנים.

כמו מרדות אחת בלבו של אדם, שטובה יותר ממאה מלקויות, כך רגע אחד של עמידה מול ראי – טוב למשקיף בו יותר ממאה הערות. במקום שיאמרו לו 'עשה כך', 'סדר את השיער מימין', 'נקה את הכתם משמאל', 'אל תעמוד כפוף' – הוא יכול פשוט לראות. ירצה, יתקן. לא ירצה? ימשיך הלאה.

סיפור טוב משקף לאדם את עצמו – את חייו האישיים ואת יחסיו החברתיים, את רצונותיו הכמוסים ואת שקריו הלבנים

ספרות טובה דומה למצלמת אבטחה. היא אינה עוצרת נהגים סוררים בצומת, אינה זועקת בקול: "גנב! גנב!". לרוב, גם אין בכוחה לתקן את המציאות בזמן אמת. היא מתעדת, מעוררת את תשומת הלב לפרטים הנוטים להישכח, אך כל היתר נתון בידי הצופים.

יהיו שיתייחסו אל הבטה במראה כאל בידור גרידא, ואל מצלמות אבטחה – כאל שעשוע מציצני, אך השפעתה התרבותית של הספרות אינה מוטלת בספק. היא אמנם אינה אמורה לעשות זאת באמצעות הטפות מוסר, אך עצם הסבת תשומת הלב אל תופעות חברתיות – הנדמות מובנות מאליהן – כוחה רב. הרייט ביצ'ר סטואו, מחברת "אוהל הדוד תום" (אשר השפיע רבות על פולמוס סיום העבדות בארה"ב), לא ציוותה על קוראיה: "יש לשחרר את כל העבדים!" היא רק שיקפה לאנשי מדינות הדרום את עצמם, את התנהגותם, את סבלם של העבדים תחת האדונים הרודנים והחוק האכזרי. במצלמת אבטחה חדה ורגישה מאין כמוה צילמה ביצ'ר סטואו בכי אחד של קשישה שעולמה חרב, פצע פעור על גבו של הדוד, צעקה חנוקה, עיניים גדולות ורעבות של ילדה קטנה. כל היתר נעשה מאליו. הציבור, מסתבר, אינטליגנטי דיו.

***

ב"מדעטק", המוזיאון המדעי שליד הטכניון בחיפה, יש מראה מושהית. כשאתה עובר מולה היא מציגה לך את הקבוצה הקודמת שעברה, ואתה מצחקק כי הם משעשעים ונראים מחויכים. אחרי כמה שניות, האדם הבא שיחלוף במסדרון יגחך בתורו מול דמותך המצחקקת והמשועשעת. המראה הזו סיפקה לילדותי דקות של בידור לא רע. היא אף פעם אינה מספרת לך על מצבך הנוכחי, אלא רק "איך נראית קודם", ובעיקר "איך נראו אנשים אחרים".

מדפי הספרות החרדית – ספרות המכוונת לקהל-יעד חרדי בלבד – עמוסים בספרים. מיעוטם ספרי מתח, בודדים מהם פנטזיה, ורובם ספרי דרמה, עלילה ורגש. אבל לעתים, יחד עם ההנאה מן השפע הספרותי, עולה מן המדפים תחושה כי מה שמסופר כאן אינו הסיפור שלנו. מצלמת האבטחה הזו צילמה, בטעות או שלא, רחובות אחרים, אנשים אחרים. ברבים מדי מן הספרים הכל טוב, הכל יפה, הכל מחויך ומתקתק. הגיבור הטוב ינצח תמיד. הרע יזכה לעונש הולם, ולו בדמות 'חייו הריקניים וחסרי התוכן'. הכתמים אינם נראים, הפגמים נעלמו, ומה שמעניין אותך באמת – לא מוזכר. לא קיים. חור שחור בסרט הצילום.

ברבים מדי מן הספרים הכל טוב, הכל יפה, הכל מחויך ומתקתק. הגיבור הטוב ינצח תמיד. הרע יזכה לעונש הולם… הכתמים אינם נראים, הפגמים נעלמו, ומה שמעניין אותך באמת – לא מוזכר

כך יכול להתפרסם סיפור שלם על חיי משפחה, ואף מילה על מה האישה מרגישה כשבעלה נכנס הביתה. סיפור ארוך על שכונת מגורים, ואף מילה על הרוע שעלול להסתתר בפאתי שכונה זו. המחנכים והמחנכות בסיפורים הם לרוב מושלמים, ואם אינם מושלמים זה עוד יותר מושלם, כי הם עובדים על עצמם כדי להיות כאלה.

מדוע זה ככה? מדוע חלקים נרחבים מן הספרות החרדית הם כה חד-ממדיים ודידקטיים? להלן אבקש להצביע על אחת הסיבות המרכזיות לכך – התלות של הסופרים במדיום העיתונאי. כפי שאבאר, כמעט כל סופר חרדי המעוניין להצליח, חייב לפרסם את סיפוריו במדורי הספרות של העיתונות החרדית. תלות זו מייצרת סוג מסוים של ספרות, ומגבילה את יכולת הסופרים להציג תמונה מורכבת יותר של המציאות. אסקור את תוצאות הצנזורה העיתונאית, לטוב ולמוטב, ואשאל האם אפשר, למרות הכל, ללכת בין הטיפות: לשמור על תפקידה של הספרות בלי לחרוג מגבולותיה. במילים אחרות, האם ניתן ליצור ספרות חרדית איכותית, או המחויבות לנורמות החרדיות מחייבת פגיעה מסוימת ברמה הספרותית והאמנותית?

הספרות החרדית היא תמונת נוף צִנזורה של העיתונות החרדית

נכון לאביב תשע"ז, הספרות החרדית אינה עומדת בכוחות עצמה. היא נסמכת על קביים תומכים: העיתונות החרדית. סופר חילוני המעוניין להוציא ספר כותב אותו, מחפש מו"ל, ואם שפר עליו מזלו  ייצא הספר לאור. לא כן הסופר החרדי. ספרים חרדיים כמעט שאינם מתפרסמים באופן מקורי אצל מו"לים. הסופר נאלץ, בדרך כלל, לחפש עיתון או מגזין שיפרסמו את סיפורו בהמשכים, פרק אחרי פרק.

לתופעה זו מספר סיבות. הראשונה היא הקושי הכלכלי להוציא ספר חרדי, המביא את הסופרים לחפש ערוץ פרנסה נוסף בדמות תמלוגים על פרסום הסיפור בעיתון. הציבור החרדי קורא בלי סוף. הוא מכור לאות הכתובה. קורא וקורא – אבל כמעט לא קונה. כולם שואלים זה לזה ומשאילים ספרים זה מזה. ב"קהילת פרוג", פורום חרדי-אינטרנטי המשמש את המיינסטרים החרדי, נפתחים השכם והערב אשכולות נוסח "מי יכול להשאיל לי את 'יוזבד' בבני ברק?", או "למי יש לתת לי לשבת את 'קובית קרח' בבית שמש?" וישראל נתבעים ונותנים: סחר חליפין ענף של ספרים מתפתח בהיקפי ענק.

אפילו אלי, בתור סופרת, פונים אנשים בבקשה שאשאיל להם. כן, את הספר שלי! המחיר שלו בחנויות אינו גבוה – בסך הכל 60 שקלים. אבל למה לקנות, כשאפשר לשאול? איכשהו, בסדרי העדיפויות של המשפחה החרדית, נדחקת קניית הספרים לתחתית הרשימה. התוצאות, מבחינת הסופרים לכל הפחות, עגומות: ספר חרדי שמוכר את העותק ה-1,500 שלו כבר נחשב (בהוצאות הספרים החרדיות) להצלחה נאה. אם הוא עבר את ה-3,000, הוא נחשב ל"רב-מכר" של ממש. אין שום פרופורציה בין גודלו של הציבור החרדי ואהבת הקריאה שלו לשיעורי הקניה של ספרים חדשים. כתוצאה מכך, קשה מאד לסופר חרדי להתפרנס מתמלוגי מכירת ספרים. התמלוגים לסופרים גבוהים אמנם מן המקובל בציבור החילוני (יכולים להגיע עד 50% ממחיר המכירה של הספר), אך שיעור המכירות הנמוך מותיר את הסופר עם סכומים לא משמעותיים.

אלא שתלות זו גובה מחיר. ספרי קריאה אלה, פריה של ספרות ההמשכים בעיתונות, נאלצים לעבור תחת מכבש הביקורת הרוחנית של העיתונות החרדית

אז איך, אם כן, למרות המכירות החלשות, ממשיכים מדפי הספרים החרדיים להתרבות? התשובה היא: סיפורים בהמשכים בעיתונות. נכון לאביב תשע"ז, כל עיתון חרדי המכבד את עצמו מפרסם מדי שבוע סיפור או שניים בהמשכים. מגזיני הנשים מפרסמים, בנוסף לסיפורים בהמשכים, טורים אישיים-סיפוריים. תאוות הקריאה של הקורא החרדי, שהאות הכתובה ממלאת עבורו את מקום הטלוויזיה, האינטרנט והרשתות החברתיות,¹ יוצרת ביקוש אדיר לסיפורים בהמשכים בעיתוני סוף השבוע החרדיים. במובן מסוים, הסיפורים בעיתונות החרדית ממלאים את העדרם של מדורי הרכילות, הספורט, הפלילים והאופנה. זאת, בצירוף לאינפלציית העיתונים בחברה – ארבעה יומונים ומגוון שבועונים וביטאונים קהילתיים – והרי לנו מספר דו-ספרתי של ספרים חדשים בכל עונה. החומר הרי כבר כתוב, אומר הסופר לעצמו. אפילו עריכה לשונית ומשוב ציבורי קיבלתי עליו. מדוע, אם כן, לא אשלח אותו למו"ל, 'יפה נוף', 'אור החיים' או אחר, ואוציא אותו לאור בספר? שכר הסופרים שמשלם העיתון, גם אם אינו גבוה, מכסה את השקעת הסופר בשעות הכתיבה. הרווחים מהספר, אם וכאשר הם מגיעים, הם בבחינת רווח נקי.

אלא שתלות זו גובה מחיר. ספרי קריאה אלה, פריה של ספרות ההמשכים בעיתונות, נאלצים לעבור תחת מכבש הביקורת הרוחנית של העיתונות החרדית. כפועל יוצא מכך, גם ספרים היוצאים לאור מבלי להופיע קודם לכן בעיתון, נוטים להתאים את עצמם לאותו רף מחמיר של ביקורת רוחנית. הסטנדרטים של העיתונים הופכים למקובלים בציבור, והחורג מהם מסכן את עצמו – אם ב'נשיכת הנחש' של הפורץ גדר, ואם בתיוג חברתי העלול לפגוע בפרנסתו.

להלן אסקור כיצד משפיעה התלות בעיתונות על אופיה של הספרות החרדית, לטוב ולמוטב.

דרישות המערכת – מה אסור לכתוב בסיפור בעיתון?

האחראי על הצנזורה בעיתון חרדי הוא איש הועדה הרוחנית, המכונה "המבקר". בכל העיתונים החרדיים יש למבקר סמכויות-על, גבוהות יותר מאלו של העורך. המילה האחרונה שייכת לו: ברצותו יפסול סיפורים, ברצותו יקצץ – או ידרוש מהסופרים לעדכן את העלילה. תפקיד המבקר אינו חדש: במכתב משנת תרצ"ה, כותבים רבני מועצת גדולי התורה לעיתון "דרכנו", כי "נחוץ הדבר שיהיה בכל מערכת איש מיוחד אשר לו חוש והרגש לבקר כל המוכן לדפוס, ולהרחיק את כל מה שאינו מתאים להשקפת היהדות החרדית…".²

צנזורה כלל ציבורית

לפעמים נדמה כי קל יותר לענות על השאלה "על מה מותר לכתוב בספר חרדי?", ולא "על מה אסור?" הנושאים שעליהם אסור לכתוב בעיתון חרדי מתחלקים לשתי קבוצות. הראשונה היא נושאים שלא מקובל לדבר עליהם באף מגזר בציבור החרדי, כגון ענייני צניעות או ביקורת חברתית. השניה היא צנזורה מגזרית, כל מגזר בהתאם להעדפותיו.

לפעמים נדמה כי קל יותר לענות על השאלה "על מה מותר לכתוב בספר חרדי?", ולא "על מה אסור?"

הנושאים שלא יופיעו באף סיפור בשום עיתון חרדי מבוססים בחלקם על עקרונות המעוגנים בהלכה. עליהם קיים קונצנזוס אצל כל המבקרים הרוחניים בעיתונות החרדית, כולל השבועונים הנחשבים לפתוחים יותר. עם זאת, רמת ההחמרה, או, אם נרצה, הפרשנות למה נחשב נוגד את כללי ההלכה, משתנה מעיתון לעיתון וממבקר למבקר. כמו כן, ניתן לראות שינויים לאורך השנים בנורמות המקובלות בקרב המבקרים.

נושאים, ביטויים ותיאורים הקשורים ליחסים שבינו לבינה, יצונזרו בכל סיפור. בתור אמצעי זהירות והרחקה מקלות ראש, לא ייכתבו תיאורי חיבה בין בעל לאשתו גם אם הם נשואים כדת משה וישראל. המקור ההלכתי להנהגה זו הוא איסור גילוי חיבה ברבים: "אין לנהוג אפילו עם אשתו בדברים של חיבה… בפני אחרים".³ הפרשנות הרווחת בין מבקרי העיתונות החרדית היא כי פרסום סיפור על דפי העיתון נחשב "בפני אחרים". ממילא גם ביטוי חיבה בין בעל לאשתו החוקית, אפילו מילולית בלבד, אינו יכול להתפרסם.

[3] קיצור שולחן ערוך, סימן קנ"ב, י"א. תודה לרב אליהו גוט על המקור

אם קראתם עד לכאן- כבוד!

אתם/ן מוזמנים לחוות דעתכם/ן

לא נראלי  שבגלל זה...

יפה מובן ואני עוד חושבת שחרדים מרובעים ..חח מי אני שידע 

בדיוק כמו בחיים האזרחיים

הציבור הדתי לאומי לא מתרכז בגבולות גזרה צרים - אלא נמצא בכל מגוון החיילות והתפקידים, קרביים, תומכי לחימה, ג'ובניקים, אנשי מחשוב, כלכלה, הנדסה, המון עתודאים שמתפזרים בכל יחידות הצבא עם סיום התואר בכל מגוון התפקידים הפתוחים בעתודה האקדמאית.

ובהמשך בחיים האזרחיים- בכל ענפי המשק, הכלכלה, התעשייה, האקדמיה, חקלאות, מסחר 

אבל בוודאי שיש הרבה הכוונה בציבור הדתי לאומי לצאת דווקא לתפקידים משמועתיים ומובילים בכל מקום ובפרט בצבא

אחד הפעילים זיהה אדם שהניח תפילין בשבוע שעבר והציע לו להניח שוב. להפתעתו, האיש ענה: "לא". כשנשאל מדוע, הוא הסביר בחיוך: "בפעם הקודמת שהנחתי אצלכם, הרגשתי התעוררות כל כך גדולה, שלא רק שקיבלתי על עצמי להניח בכל יום – אלא שכבר הזמנתי דוכן תפילין קבוע למספרה שלי!"

הופכים את העולם!
מתחברים - הנקודה היהודית שלי | קירוב לבבות והפצת יהדות

!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

אין תשובה "נכונה" אחת לשאלה הזו, וההחלטה צריכה להתבסס על סדרי העדיפויות, הערכים והצרכים האישיים שלך.

כמדריכה בסניף הנפרד, המחויבות שלך היא לבנות ולהעביר תכנית הדרכה מתאימה לערכים שאת דוגלת בהם. ואף להוות דוגמא אישית לבנות שאת המדריכה שלהן.

האם העיסוק המקביל בחב"ב בסניף המעורב יוצר אצלך קונפליקט פנימי או מסר בעייתי?

האם האופי והרקע הדתי של הבנים המגיעים לסניף המעורב מקשים עליך?

או שיש פעילויות שהאופי שלהם סותר את הערכים שלך?

העובדה שציינת שאם לא תלכי לחב"ב, "סביר להניח שלא יהיה לך חברה אחרת" היא נקודה קריטית. קשרים חברתיים הם דבר בסיסי וחשוב מאוד. אם החב"ב המעורב הוא הדרך היחידה שלך כרגע לשמור על קשרים משמעותיים, עזיבה עלולה לגרום לבדידות ולקושי.

מדוע שלא יהיו לך קשרים חברתיים מחוץ לסניף המעורב? החברות שלך רק שם? אין דרך אחרת לשמר את הקשר עם החברות האלה?  (מפגשים מחוץ לסניף, פעילויות אחרות?)

אולי  לצמצם הגעה לסניף המעורב, לא להפסיק לגמרי? 

זהו הבעיה היא שאני חייבת את זה... זה כאילו השחרור שלי מכל הלחץ והבלאגנים של השבוע...

הרמה הרוחנית של החברה אצלנו היא די גבוהה ובאמת שלא נראלי זה משפיע... פשוט אני חוששת שזה קצת מוזר...

אם הרמה גבוהה מה הבעיה לנסות לעשות הפרדה?

לא כי אני מכיר את הנושא מקרוב, סתם נראלי שזה אמור להיות ככה.

זה מאוד מורכב כי הרמה הרוחנית שלהם גבוהה יחסית לחברה בעיר שלנו...

אני מדייק קצת יותר, חלקם מגיעים מבתים מסורתיים וחלקם חוזרים בתשובה... אני בכלל מהקצה השני, למי שמכיר אני לומדת באולפנת תפארת שזה אולפנה יחסית דוסית וזה פחות או יותר הכיוון שלי...

עכשיו מבינים קצת יותר??

אם כן, המצב יותר מורכב ויש יותר על מה לדון, גם בגלל הצד של הקירוב רחוקים שבעניין, ושזה מחזיק את המתחזקים בתור דתיים, ומראה להם שאפשר להיות שם ולהיות דתיים...

חוץ מזה יש על זה לרב שניאור הרבה דיבורים בעניין, היו כאלה שאחרי בירור אישי מלווה ברבנים גדולים (כדוגמת הרב שמואל אליהו), הרב שניאור הסכים להם להשתתף בפעילויות של סניף מעורב, בכל מקרה אם זה מעניין אותך יש יהודי שעוסק בכל ההקלטות של הרב שניאור ע"פ נושאים, כנראה שיהיה לו הקלטה בנושא, מוזמנת לשלוח לו מייל harav.shneor.ketzשטרודל גימייל נקודה קום. את יכולה לבקש ממנו חומרים בנושא, אם זה מעניין אותך. 

אתה יודע על איזה עוד נושאים יש??

אני ממש מפחדת שבסוף זה גם ישפיע עליי...

כאילו לכו תדעו מה יקרה, זה יכול חס וחלילה לדרדר...

בקיצור מורכב ביותר...