נתן לכולם עציצים
והגיע היום המיוחל
עובר עם הפמליא ברחובות מבית לבית, בית ראשון- שושנים אדומות יפהפיות,
בבית השני, יותר יפה
מושלם
וכך מבית להבית הכל מדוגם ברמות, כל השרים שמחים שמחה גדולה אבל..
ככל שהולכים והפרחים נעשים יפים יותר כך המלך נעצב יותר
בבית האחרון המלך כבר שבור
יוצא ילד קטן, מחזיק את העציץ בשתי ידיו ומגיש למלך ואומר לו בבכי ושברון לב- אדני המלך, אני אוהב אותך אהבה גדולה מאד מאד, אבל לא צמח לי
השקיתי ומה לא עשיתי וניסיתי
ואז פני המלך אורו
שמח שמחה גדולה, העלה אותו ונעשה שר חשוב
והשרים, המומים
שואלים את המלך, ספר לנו מה קורה פה, בבתים עם השושנים היפות לא שמחת, וכאן כשלא צמח אז כן?
אמר להם- אני אגיד לכם, בכל עציץ טמנתי זרעים עקרים שלא יכולים להצמיח כלום, וכשראיתי את הפרחים ידעתי שמשקרים לי
והילד הזה היה עם לב אמיתי באמת
וואי וואי
וזה אנחנו, אתם מבינים? הקבה רואה את החרטות שלנו בתפילות ובמעשים- ה' תעשה שאני אהיה צדיק, ה' תן לי שמירת עיניים וכו'.. משחקים אותה מושלמים.. אבל ה' אומר..
הלו, אני יודע ששמתי בכם מידות גרועות, זה אני טמנתי בכם, כעס ותאוות, בכדי שתתפללו אלי לבטלם
אז אתם משחקים לי אותה מושלמים?
את הדיבור הזה קיבלתי מהאחד והיחיד @האטורי האנזו לפני המון זמן
שימח אותי ממש
