אבל חשוב לא פחות. 

אני משתדלת להקשיב ולעשות עם עצמי חשבון נפש, ולראות איך אפשר להתקדם ולהיבנות.

זה קשה. זה כואב. וזה בונה ומגדל.

אנשים שלא מתפקידם לומר לי מה לעשות פשוט מעצבנים אותו כשהם אומרים לי מה לעשות.

אח שלי כמה פעמים אמר "אל תשכחי לשטוף כלים" והתפוצצתי עליו.

מה זה משנה אם הוא בסך הכל רוצה שהכלים האלו לא ישארו בשבילו לשטוף, עדין אין לו זכות לומר לי מה לעשות.

גם עצבן אותי שהמחנכת אמרה באיזו הקשר (לכל הכיתה) שצריך לכוון שעון ללכת לישון בזמן  בשביל טיול. (או הוראה אחרת בסגנון הזה) היא לא אמא שלי והיא לא תגיד לי איך לנהל את הזמן שלי.

וחושבת על זה ומנסה ליישם.

זה כמובן אם הביקורת בונה ונאמרת בצורה יפה.

ואם הזכרת (הורים, מורים וכו....) יש לי קצת אהמ... קושי בזה, אני אודה, אבל אם הביקורת בונה, אני אקשיב ולא אגיב. ואם מצב הרוח שלי טוב, אני אקשיב בהבעת הקשבה מלאה.

ובברסלב היו מקדשים את העבודה הזאת כל כך עד שמישהו פעם אמר "אם הייתי יודע שהולכים לתת לי ביזיון (הכוונה ביקורת בונה או לא בונה וכל סוג של ביזיון) הייתי הולך למקווה לפני"

אם את רוצה לעבוד על העניין מומלץ ללמוד ברצינות ולעומק את מאמר ו' בליקוטי מוהר"ן שם מוסבר כל העניין בעומק נפלא..

ובקיצור- עיקר התשובה (כל התקדמות אמיתית בחיים נקראת תשובה כיוון שעוזבים את המקום הנמוך לטובת המקום הגבוה..) זה לשמוע את הביזיון ולשתוק. מה הכוונה לשתוק? הכוונה להגיד בלב- "תכל'ס, לפי חטאי ופשעי, מגיע לי. ברוך ה' שיש ביזיון ואני לא צריך לסבול ייסורים יותר כבדים.." ועוד- כדאי לקחת את הביזיון בלב שלם ונפש חפצה כיוון שדרכו ה' מרמז לאיזה כיוון צריך ללכת..

ועוד- קבלת הביזיון אפשרית רק כאשר מאמינים באמונה שלמה שאין ייאוש בעולם ותמיד אפשר להתקרב לה' כיוון שבלי אמונה זו ברגע שמקבלים את הביזיון נופלים לדכאון וייאוש הגרועים מהכל..

בהצלחה רבה!

יש אנשים שמסתכלים עליי בצורה של ''מלמעלה למטה'' מרגישים שהם נעלים מהשאר\ממני. ו''מעל הרמה הזאת''

יש אנשים שנותנים את הביקורת שלהם בצורה עוקצנית.

וכיוצא בזה

אנשים כאלה, אני משתדל מאד לא לשים לב לביקורת שלהם, ולא להתייחס אליהם, וזה דבר מאד חיובי ונכון אם אני מצליח, כי הביקורת שלהם מגיעה ממקום רע, ממקום שלילי, ואם מתייחסים אליה, יכול לצאת מזה בד''כ רק דברים רעים, ולא חיוביים.

לעומת זאת,

יש חברים שלי, שבאים אליי כי הם אוהבים אותי, ויש משהו שהם חושבים שיעזור לי, והם אומרים לי את זה בצורה שמנסה כמה שיותר שלא לפגוע בי, אלא רק לנסות לעזור לי.

ויש רבנים שלי, שאני יודע שבאמת אכפת להם ממני, כי הם לא רק נותנים ביקורת, הם משתדלים לעזור, הם רבנים אכפתיים בכללי, הם פשוט אנשים טובים, אז כשהם נותנים ביקורת, גם אם זה קשה, וקצת מדהים אותי לפעמים, אני מבין את זה, ומשתדל לתקן ולקיים את הביקורת.

וכן הלאה..

בדיוק כמו בחיים האזרחיים

הציבור הדתי לאומי לא מתרכז בגבולות גזרה צרים - אלא נמצא בכל מגוון החיילות והתפקידים, קרביים, תומכי לחימה, ג'ובניקים, אנשי מחשוב, כלכלה, הנדסה, המון עתודאים שמתפזרים בכל יחידות הצבא עם סיום התואר בכל מגוון התפקידים הפתוחים בעתודה האקדמאית.

ובהמשך בחיים האזרחיים- בכל ענפי המשק, הכלכלה, התעשייה, האקדמיה, חקלאות, מסחר 

אבל בוודאי שיש הרבה הכוונה בציבור הדתי לאומי לצאת דווקא לתפקידים משמועתיים ומובילים בכל מקום ובפרט בצבא

אחד הפעילים זיהה אדם שהניח תפילין בשבוע שעבר והציע לו להניח שוב. להפתעתו, האיש ענה: "לא". כשנשאל מדוע, הוא הסביר בחיוך: "בפעם הקודמת שהנחתי אצלכם, הרגשתי התעוררות כל כך גדולה, שלא רק שקיבלתי על עצמי להניח בכל יום – אלא שכבר הזמנתי דוכן תפילין קבוע למספרה שלי!"

הופכים את העולם!
מתחברים - הנקודה היהודית שלי | קירוב לבבות והפצת יהדות

!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

אין תשובה "נכונה" אחת לשאלה הזו, וההחלטה צריכה להתבסס על סדרי העדיפויות, הערכים והצרכים האישיים שלך.

כמדריכה בסניף הנפרד, המחויבות שלך היא לבנות ולהעביר תכנית הדרכה מתאימה לערכים שאת דוגלת בהם. ואף להוות דוגמא אישית לבנות שאת המדריכה שלהן.

האם העיסוק המקביל בחב"ב בסניף המעורב יוצר אצלך קונפליקט פנימי או מסר בעייתי?

האם האופי והרקע הדתי של הבנים המגיעים לסניף המעורב מקשים עליך?

או שיש פעילויות שהאופי שלהם סותר את הערכים שלך?

העובדה שציינת שאם לא תלכי לחב"ב, "סביר להניח שלא יהיה לך חברה אחרת" היא נקודה קריטית. קשרים חברתיים הם דבר בסיסי וחשוב מאוד. אם החב"ב המעורב הוא הדרך היחידה שלך כרגע לשמור על קשרים משמעותיים, עזיבה עלולה לגרום לבדידות ולקושי.

מדוע שלא יהיו לך קשרים חברתיים מחוץ לסניף המעורב? החברות שלך רק שם? אין דרך אחרת לשמר את הקשר עם החברות האלה?  (מפגשים מחוץ לסניף, פעילויות אחרות?)

אולי  לצמצם הגעה לסניף המעורב, לא להפסיק לגמרי? 

זהו הבעיה היא שאני חייבת את זה... זה כאילו השחרור שלי מכל הלחץ והבלאגנים של השבוע...

הרמה הרוחנית של החברה אצלנו היא די גבוהה ובאמת שלא נראלי זה משפיע... פשוט אני חוששת שזה קצת מוזר...

אם הרמה גבוהה מה הבעיה לנסות לעשות הפרדה?

לא כי אני מכיר את הנושא מקרוב, סתם נראלי שזה אמור להיות ככה.

זה מאוד מורכב כי הרמה הרוחנית שלהם גבוהה יחסית לחברה בעיר שלנו...

אני מדייק קצת יותר, חלקם מגיעים מבתים מסורתיים וחלקם חוזרים בתשובה... אני בכלל מהקצה השני, למי שמכיר אני לומדת באולפנת תפארת שזה אולפנה יחסית דוסית וזה פחות או יותר הכיוון שלי...

עכשיו מבינים קצת יותר??

אם כן, המצב יותר מורכב ויש יותר על מה לדון, גם בגלל הצד של הקירוב רחוקים שבעניין, ושזה מחזיק את המתחזקים בתור דתיים, ומראה להם שאפשר להיות שם ולהיות דתיים...

חוץ מזה יש על זה לרב שניאור הרבה דיבורים בעניין, היו כאלה שאחרי בירור אישי מלווה ברבנים גדולים (כדוגמת הרב שמואל אליהו), הרב שניאור הסכים להם להשתתף בפעילויות של סניף מעורב, בכל מקרה אם זה מעניין אותך יש יהודי שעוסק בכל ההקלטות של הרב שניאור ע"פ נושאים, כנראה שיהיה לו הקלטה בנושא, מוזמנת לשלוח לו מייל harav.shneor.ketzשטרודל גימייל נקודה קום. את יכולה לבקש ממנו חומרים בנושא, אם זה מעניין אותך. 

אתה יודע על איזה עוד נושאים יש??

אני ממש מפחדת שבסוף זה גם ישפיע עליי...

כאילו לכו תדעו מה יקרה, זה יכול חס וחלילה לדרדר...

בקיצור מורכב ביותר...