הרגש האנושי משול לקליפת אגוז שצפה על פני המים בתוך קערה:
הקערה היא המציאות, היא נעה ומשתנה ומטלטלת את מה שבתוכה.
המים שבתוכה הם תפיסת המציאות והבחירה איך לראות ואיך לקחת את המציאות, הם מגיבים ומושפעים ישירות מתנועת הקערה אבל לא בהכרח בהתאמה לה ו/או באופן אחיד וצפוי.
וקליפת האגוז צפה לה מעל ומיטלטלת בהתאם לשני החלקים שמתנועעים מתחתיה.
(כבר כתבתי את הרעיון הזה פעם, רק לא בעזרת משל)