היינו אצלם בחג, היה נחמד כי היינו עם הגיסים והגיסות, והילדים המתוקים שלהם.
לאורך כל החג, הרגשתי שחמותי מתייחסת אליי בצורה לא נעימה.
סוגשל עוקצנות.
אני בהריון שבוע 17 ברוך ה, אחרי טיפולים.
בעלי ביקש ממנה אם היא יכולה לא לשים בחרוסת יין כמו שהיא שמה תמיד, בגלל שאני בהריון.
ואני גם קצת חרדתית, ובאמת משתדלת להקפיד.
שמעתי אותה אומרת לבעלי: עברתי כבר עשר לידות והכול היה בסדר, למרות ששמתי יין בחרוסת.
המשפט הזה עצבן אותי ברמות, אבל שתקתי.
וגם כעסתי על בעלי שבכלל ביקש ממנה את זה, לא רוצה שתעשה בשבילי כלום.
אחרי זה, דיברתי עם אבא של בעלי בקשר לויטמין שאני לוקחת.
אם כשר לפסח, או לא.
ואז היא אמרה לי תקחי גם ככה את מאוד חלשה.
מה חלש בי? בגלל שאני קטנה ורזה? אני עדיין מתנהגת רגיל,
וברוך ה לא מרגישה חולשה.
גם לפני ההריון היא זרקה לי יציאות, כמו תחזירי רק עובר אחד.
את לא תצליחי להיות בהריון עם תאומים. שגם המשפט הזה מאוד פגע בי. כי אמא שלי רזה יותר ממני וקטנטונת והחזיקה תאומים!
באופן כללי, היא פשוט לא מתייחסת אליי בצורה נעימה.
לדוגמה שבעלי מכין לי אוכל במטבח שלה, היא תמיד בודקת ומסתכלת. וזה נותן לי הרגשה לא נעימה, ואני מתביישת לאכול שם.
כי היא מסתכלת על כל דבר שאני אוכלת.
זה המשיך, שהמהלך החג גיסי צחק עם בעלי, שכשאישתו הייתה בהריון היא ביקשה פרי מסוים, והוא הלך לחפש את זה בכל מקום.
אז אני הוספתי- שבעלי לא עושה אתזה, ואם כבר אני הולכת לקנות.
אז חמותי אמרה-למה שילך? בדיוק תלכי את.
פשוט הרגשה לא נעימה. ואני הכי מנסה... אפילו קניתי לה מתנה
מאוד יקרה. שידעתי שהיא מאוד רוצה.
ולמרות שאנחנו לא עשירים, קניתי. כדי שהיא תשמח בחג.
היא הגיבה בחיוך, ולא אמרה לי תודה.
לא שאני מצפה לזה, כי לא קניתי כדי לשמוע תודה.
אבל זה היה משמח אותי.
וסתם באופן כללי- אני מרגישה שהיא לא אוהבת אותי.
ופשוט חיה איתי כי אין לה ברירה, והיא אוהבת את בעלי.
וזה כואב לי הלב.
כי אני הכי מנסה ומשתדלת, אבל מרגישה עוקצנות בכל מילה שלה.
לפעמים הייתי רוצה לראות ממנה קצת אכפתיות ודאגה, במקום זה אני מקבלת עקיצות במסווה של נחמדות.
איך מתמודדים?
לאורך כל החג, הרגשתי שחמותי מתייחסת אליי בצורה לא נעימה.
סוגשל עוקצנות.
אני בהריון שבוע 17 ברוך ה, אחרי טיפולים.
בעלי ביקש ממנה אם היא יכולה לא לשים בחרוסת יין כמו שהיא שמה תמיד, בגלל שאני בהריון.
ואני גם קצת חרדתית, ובאמת משתדלת להקפיד.
שמעתי אותה אומרת לבעלי: עברתי כבר עשר לידות והכול היה בסדר, למרות ששמתי יין בחרוסת.
המשפט הזה עצבן אותי ברמות, אבל שתקתי.
וגם כעסתי על בעלי שבכלל ביקש ממנה את זה, לא רוצה שתעשה בשבילי כלום.
אחרי זה, דיברתי עם אבא של בעלי בקשר לויטמין שאני לוקחת.
אם כשר לפסח, או לא.
ואז היא אמרה לי תקחי גם ככה את מאוד חלשה.
מה חלש בי? בגלל שאני קטנה ורזה? אני עדיין מתנהגת רגיל,
וברוך ה לא מרגישה חולשה.
גם לפני ההריון היא זרקה לי יציאות, כמו תחזירי רק עובר אחד.
את לא תצליחי להיות בהריון עם תאומים. שגם המשפט הזה מאוד פגע בי. כי אמא שלי רזה יותר ממני וקטנטונת והחזיקה תאומים!
באופן כללי, היא פשוט לא מתייחסת אליי בצורה נעימה.
לדוגמה שבעלי מכין לי אוכל במטבח שלה, היא תמיד בודקת ומסתכלת. וזה נותן לי הרגשה לא נעימה, ואני מתביישת לאכול שם.
כי היא מסתכלת על כל דבר שאני אוכלת.
זה המשיך, שהמהלך החג גיסי צחק עם בעלי, שכשאישתו הייתה בהריון היא ביקשה פרי מסוים, והוא הלך לחפש את זה בכל מקום.
אז אני הוספתי- שבעלי לא עושה אתזה, ואם כבר אני הולכת לקנות.
אז חמותי אמרה-למה שילך? בדיוק תלכי את.
פשוט הרגשה לא נעימה. ואני הכי מנסה... אפילו קניתי לה מתנה
מאוד יקרה. שידעתי שהיא מאוד רוצה.
ולמרות שאנחנו לא עשירים, קניתי. כדי שהיא תשמח בחג.
היא הגיבה בחיוך, ולא אמרה לי תודה.
לא שאני מצפה לזה, כי לא קניתי כדי לשמוע תודה.
אבל זה היה משמח אותי.
וסתם באופן כללי- אני מרגישה שהיא לא אוהבת אותי.
ופשוט חיה איתי כי אין לה ברירה, והיא אוהבת את בעלי.
וזה כואב לי הלב.
כי אני הכי מנסה ומשתדלת, אבל מרגישה עוקצנות בכל מילה שלה.
לפעמים הייתי רוצה לראות ממנה קצת אכפתיות ודאגה, במקום זה אני מקבלת עקיצות במסווה של נחמדות.
איך מתמודדים?
)
) בן אדם נחמד, הבן שלה היה שמח, כל חטאי הסתכם בכך שניתקתי אותו מסינרה והרחקתי אותו ממנה מרחק כשעתיים וחצי שעות נסיעה.. גם אני ספגתי מילים ומשפטים פוגעים ממש, ומעשים שאפילו היום כשאני נזכרת בהם, עדיין צובטים בליבי. היו אמירות שפגעו בי ברמה שגרמו לי לבכות מרורים ולא לרצות לבוא לשם לנצח. היו ימים שאמרתי לעצמי - איפה כל החלומות שלי על קשרי משפחה יפים עם משפחת בעלי, אני מסתדרת עם רוב האנשים בעולם, אז למה איתם לא? למה הם שונאים אותי?
