נראלי דבר ראשון אני יהיה בשוק

ואז אני באמת לא יודע...

אני יהיה בהלם של החיים שלי

א. חס ושלום!! שיזכו לאריכות שנים בבריאות איתנה...

ב. הייתי צורחת ומתחילה לבכות כמו איזו משוגעת...

חברה שלי היא חלק משמעותי מחיי ואם יקרה לה משהו חס ושלום אני לא יועת מה אני אעשה אבל נראה לי שאני  אסתגר ולא אמצא חברות חדשות כדי שהלב לא יתנפץ שוב

זה לא כי ברגע שמשהו מהחיים נקרע הוא לא יחזור שוב לעולם

(ואגב נראה לי שאצל הבנות הבכי ימשיך כל החיים סבתא שלי נפטרה כשהייתי בת שש בקושי זוכרת משהו ועדיין כשאני לבד אני חושבת עליה ובוכה. אז ח"ס להבדיל חברה טובה!)

עצוב ממש

יואווו הכנסת אותי לסרטים עכשיו....

אם מישהו שאני מכירה, נפטר, זה עצוב, קשה וכואב, משתדלת לעשות מעשים טובים לעילוי נשמתו.

אבל אם מישהו קרוב....

השם ישמור, חס ושלום שלא יקרה!!!

אני בלחץ רק לחשוב על זה!!

יש לי חבר.. אחד כזה כמו מהסיפורים די..

הרבה פעמים לא צריך לדבר.. מספיק מבטים..

מדברים על הכל.. פתוחים אחד לשני.

אני לא יכול לדמיין שהוא ילך.

אחד מהפחדים הגדולים שלי.

אז מעדיף לא לדמיין תגובה. סורי שלא עניתי לשאלה שבשרשור..

מתאבלים עליו, ובוכים ובוכים ועושים דברים חשובים לזכרו. 

אבל לא מתייאישים! וממשיכים לאמין בקב"ה, שיתהפך הכול לטובה! 

וממשיכים הלאה בחיים..

אבל לא שוכחים אותו ח"ו.

שלא נדע צער...

ואני חייב לציין שלא מצאתי

שישלחו משו טוב אז אני אדע שזה מענין

לפני שבועיים הלכתי ברחוב, ופתאום ראיתי על דלת של חנות שלט המודיע על פטירתו של בעל החנות. זה מישהו שלא היה לי שום קשר איתו, אבל עמדתי ליד המודעה בהלם איזה 5 דקות...

לא יודע איך הייתי מגיב כשזה מישהו קרוב (ח"ו)...

מן הסתם הלם כזה פי מאה...

קרה שחבר שלי (אני לא מגדיר אותו חבר טוב, אבל הכרתי אותו דיברתי היינו שכנים התפללנו יחד וכו'), נפטר...

כאילו חבר טוב שלי בא אלי ואמר לי יש לי שני הודעות לספר לך אחת טובה אחת רעה במה להתחיל? אמרתי לו בטובה  אמר מה שאמר,ואז שאלתי אותו מה הרע אז הוא אמר לי **** נפטר...

כאילו בהתחלה לא אחזתי ואז שאלתי אותו מהאופנוע? (הוא היה נוהג על אופנוע וכו') (אם אני לא טועה) הוא אמר לי לא...

וזהו ואז הלכנו לראות איפה ישבו שבעה, איך אפשר לעזור וכו', וב2 בלילה הייתה הלוויה...

כיום אני עדיין משתדל שכל ברכה שאני אומר (כגון אשר יצר, מעיין שלוש) אני מסיים בלעילוי נשמתו...

כשסבא שלי נפטר...

אז כשאמא שלי סיפרה לי את זה, ממש בעדינות, כי אני ממש הייתי קשורה לסבא הזה...

אני פשוט לא הבנת מה היא אמרה...

רק אחרי חצי דקה שהמשכתי לשבת לידה, פתאום הבנתי! ופשוט הייתי בשוק וצעקתי "מההה??"

רציתי לרוץ ולחבק אותו... וזה היה ממש עצוב... פשוט חיבקתי את אמא שלי במקום... וממש בכיתי...

זה בגדול, אבל מה השאלה המוזרה הזו...?

בדיוק כמו בחיים האזרחיים

הציבור הדתי לאומי לא מתרכז בגבולות גזרה צרים - אלא נמצא בכל מגוון החיילות והתפקידים, קרביים, תומכי לחימה, ג'ובניקים, אנשי מחשוב, כלכלה, הנדסה, המון עתודאים שמתפזרים בכל יחידות הצבא עם סיום התואר בכל מגוון התפקידים הפתוחים בעתודה האקדמאית.

ובהמשך בחיים האזרחיים- בכל ענפי המשק, הכלכלה, התעשייה, האקדמיה, חקלאות, מסחר 

אבל בוודאי שיש הרבה הכוונה בציבור הדתי לאומי לצאת דווקא לתפקידים משמועתיים ומובילים בכל מקום ובפרט בצבא

אחד הפעילים זיהה אדם שהניח תפילין בשבוע שעבר והציע לו להניח שוב. להפתעתו, האיש ענה: "לא". כשנשאל מדוע, הוא הסביר בחיוך: "בפעם הקודמת שהנחתי אצלכם, הרגשתי התעוררות כל כך גדולה, שלא רק שקיבלתי על עצמי להניח בכל יום – אלא שכבר הזמנתי דוכן תפילין קבוע למספרה שלי!"

הופכים את העולם!
מתחברים - הנקודה היהודית שלי | קירוב לבבות והפצת יהדות

!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

אין תשובה "נכונה" אחת לשאלה הזו, וההחלטה צריכה להתבסס על סדרי העדיפויות, הערכים והצרכים האישיים שלך.

כמדריכה בסניף הנפרד, המחויבות שלך היא לבנות ולהעביר תכנית הדרכה מתאימה לערכים שאת דוגלת בהם. ואף להוות דוגמא אישית לבנות שאת המדריכה שלהן.

האם העיסוק המקביל בחב"ב בסניף המעורב יוצר אצלך קונפליקט פנימי או מסר בעייתי?

האם האופי והרקע הדתי של הבנים המגיעים לסניף המעורב מקשים עליך?

או שיש פעילויות שהאופי שלהם סותר את הערכים שלך?

העובדה שציינת שאם לא תלכי לחב"ב, "סביר להניח שלא יהיה לך חברה אחרת" היא נקודה קריטית. קשרים חברתיים הם דבר בסיסי וחשוב מאוד. אם החב"ב המעורב הוא הדרך היחידה שלך כרגע לשמור על קשרים משמעותיים, עזיבה עלולה לגרום לבדידות ולקושי.

מדוע שלא יהיו לך קשרים חברתיים מחוץ לסניף המעורב? החברות שלך רק שם? אין דרך אחרת לשמר את הקשר עם החברות האלה?  (מפגשים מחוץ לסניף, פעילויות אחרות?)

אולי  לצמצם הגעה לסניף המעורב, לא להפסיק לגמרי? 

זהו הבעיה היא שאני חייבת את זה... זה כאילו השחרור שלי מכל הלחץ והבלאגנים של השבוע...

הרמה הרוחנית של החברה אצלנו היא די גבוהה ובאמת שלא נראלי זה משפיע... פשוט אני חוששת שזה קצת מוזר...

אם הרמה גבוהה מה הבעיה לנסות לעשות הפרדה?

לא כי אני מכיר את הנושא מקרוב, סתם נראלי שזה אמור להיות ככה.

זה מאוד מורכב כי הרמה הרוחנית שלהם גבוהה יחסית לחברה בעיר שלנו...

אני מדייק קצת יותר, חלקם מגיעים מבתים מסורתיים וחלקם חוזרים בתשובה... אני בכלל מהקצה השני, למי שמכיר אני לומדת באולפנת תפארת שזה אולפנה יחסית דוסית וזה פחות או יותר הכיוון שלי...

עכשיו מבינים קצת יותר??

אם כן, המצב יותר מורכב ויש יותר על מה לדון, גם בגלל הצד של הקירוב רחוקים שבעניין, ושזה מחזיק את המתחזקים בתור דתיים, ומראה להם שאפשר להיות שם ולהיות דתיים...

חוץ מזה יש על זה לרב שניאור הרבה דיבורים בעניין, היו כאלה שאחרי בירור אישי מלווה ברבנים גדולים (כדוגמת הרב שמואל אליהו), הרב שניאור הסכים להם להשתתף בפעילויות של סניף מעורב, בכל מקרה אם זה מעניין אותך יש יהודי שעוסק בכל ההקלטות של הרב שניאור ע"פ נושאים, כנראה שיהיה לו הקלטה בנושא, מוזמנת לשלוח לו מייל harav.shneor.ketzשטרודל גימייל נקודה קום. את יכולה לבקש ממנו חומרים בנושא, אם זה מעניין אותך. 

אתה יודע על איזה עוד נושאים יש??

אני ממש מפחדת שבסוף זה גם ישפיע עליי...

כאילו לכו תדעו מה יקרה, זה יכול חס וחלילה לדרדר...

בקיצור מורכב ביותר...