בחג קמתי מאוחר
רק ראשון היה וכבר היה קשה לי, לחשוב על, הפחד ש לא אצליח לעלות בחג
לא עליתי
בשמונה נרדמתי שוב
בשמונה ורבע קמתי
חלמתי שקיבלתי ממנה הודעה
לפני כמה שנים התערבנו על מה יהיה עוד עשור
זה רק עוד איזה ארבע שנים, ארבע וחצי
זה לא יקרה עוד אף פעם
חלמתי שפתחתי את הפלאפון, חצי בפחד חצי ברצון
נכנסתי להודעה, והיא נמחקה
היה שם משפחה חדש,
., ., .,
המוראמקדשניקים חזרו
איך התדרדרתי כ"כ, כל החג לא הייתי בעיר העתיקה
לחשוב שרק לפני שנתיים הייתי שם כל החג, וזה עשה לי ממש טוב,

עוד שניה יום הזיכרון
אין לי כח לזה, אין לי כח ללשבת באולפנה ביום הזה,
**** נוטה לצחוק על זה, אבל היא לא דוגמא, ו****---
אני לא יודעת, בשבעה היא אמרה ש, אבל אח"כ זה פחות התקיים,
ואני לא הייתי בסדר, הייתי כ"כ לא בסדר,
אני רוצה להפגש עם *** וזה לא יקרה כל עוד אני בחיים, ואני לא מתכננת שזה ייגמר בקרוב

לככ הרבה אנשים אמרתי ש יום אחד ונעשה כךוכך וזה לא קרה
אמרתי ל***** שיום אחד אני אצליח לסיים מסכת, אולי אפילו סדר,
אמרתי ל*** שיום אחד אני אעלה להר, אולי אפילו איתה
אמרתי לה גם שיום אחד אני אבוא שוב והתכוונתי ללכת בחופש, לא התכוונתי שמשפט אחד של מורה אחרי התפילה יסתור את זה, לא התכוונתי!
(אוף)
אמרתי ל*** שעוד עשור ו אממ זה לא יקרה, אולי אני אצליח ל אבל היא לא, בחיים לא, (אפשר בכלל לומר בחיים לא על משהו שקשור למישהו שלא חי?)

אני רוצה לעלות, חיים, ~לא מעזה בכלל לטבול כי אולי ברכה לבטלה,~
אני רוצה ללכת להר ולהיות שם לבד ולשבת במזרח ולבכות, בלי ששוטר יעמוד צמוד אלי ובלי שוואקף מעצבן יצלם אותי
אני רוצה ללכת לשם בחול המועד ולהרגיש בבית ולטוב לי, בלי לחשוב על ***** או על השוטר המהולל בשם **** ***** שהכי טוב שיצא לי ממנו הוא להבין שלא אני לא מתורגלת למצבי חירום, הייתי צריכה להדוף אותו בכח,
אני רוצה אמת, חיים, אמת, אמת, ביחד, [אמת.]

{הרב דביר טל אמר פעם שכל הרצונות הם בכללותם שאיפה למקדש, מפתיע כל פעם מחדש לגלות כמה הוא צודק}

אני שוכב שם על הרצפה, מרוקן, דומם.
שוכב במקום של עומדים מתאמץ להחזיק את הראש מעל המים הגואים, רק להצליח לנשום איזו נשימה של חמצן.
לעמוד לבד להיות איתן.

האם הוא אנוס גוף או אנוס נפש

יואו!

אני שונאת לבכות מדברים מטופשים. אבל,