המסע הזה ארוך ארוך, לפעמים ארוך מדי.
הכאב, הפחד, החנק הזה בלב, המחשבות, שנמצאים כל הזמן, עד שנרדמים ובשניה שקמים, וכן, לפעמים גם בחלום, הכאב הזה נמצא..
יושב על השיבר של הלב, לא נותן מנוח, חוסם את הרגשת הלב, את שמחת החיים הפשוטה
ויש אור בקצה המנהרה, והוא מתחזק כל הזמן, ולפעמים יש חלון, ונשקף ממנו עולם כ"כ יפה וטוב, בלי מלחמות בראש ובלב, בלי כאבים, סתם ככה יפה ושקט וחי ומאיר בימים היפים האלה.
ומשהו בעומק הלב צועק ורוצה להיות שם, לחיות את זהו לא מצליח לפלס את הדרך מעומק הלב החוצה
והילד בפנים צועק לי, ובוכה וצורח, שאקשיב לו, שאהיה איתו, ואני לא מצליח😢, לא מבין אותו לגמרי, לא מוצא את השער והדרך לרפא אותו, רק רואה אותו מרחוק מרים ידיים בזעקה, שומע את הד קולו
וזה כל הזמן, בכל דבר שעושה, עם חברים ובעבודה ובלימוד ובבית, מאבק תמידי כמעט.
כשכולם מסביבי חיים ומרגישים רגיל, אני נלחם על כל צעד, שובר קליפה אחרי קליפה, פותח את הלב ומשנה מחשבות
מדי פעם משתף חבר או בן משפחה, אבל כמה אפשר, מרגיש לא נעים ליפול עליהם, במיוחד שזה כמעט אותו דבר, והרבה פעמים הפריקה לא משחררת.
ולרובכם אין מושג על מה אני מדבר, לא יודעים מה זה שאין הרגשה, שהכל מחוספס ושטוח, שכאב הוא לא כאב, שבכי לא בכי, ששמחה וכיף והנאה פשוטה בחיים אלו מושגים שצריך לעבוד עליהם קשה קשה
וזה מחסום כזה שברגע שהוא זז קצת, הכל טוב, כל הבעיות נעלמות.
הפנימיות מלאה כל טוב, גם בעצם היותי וגם ביכולות וכשרונות בלעה"ר, והדרך לשחרר את זה ארוכה וקשה
ואין פינה שאפשר לברוח אליה, מלחמה בכל החזיתות, גם עם הקב"ה קשה ליצור קשר, כשאין אני, אין הוא ואין אתה..התפילות, הלימוד, השירים, החגים, עבודת ה' בכלל, הכל בקושי, והימים עוברים,וזה שורף תלב..
אז כן, אני אופטימי, ורואה ישועות, ומודה לה' ולשליחיו הנפלאים, אבל לילות כאלה מציפים את הכאב, כשאני רואה את החבר והאחות זורמים, והלב שלי תקוע, ממאן להשתחרר, והמסע הזה כבד וקצת גדול עליי, והלוואי שהייתי יכול לקבל חיבוק ואהבה, גם זה קשה לי😢
זהו אנשים, לילה טוב
הכאב, הפחד, החנק הזה בלב, המחשבות, שנמצאים כל הזמן, עד שנרדמים ובשניה שקמים, וכן, לפעמים גם בחלום, הכאב הזה נמצא..
יושב על השיבר של הלב, לא נותן מנוח, חוסם את הרגשת הלב, את שמחת החיים הפשוטה
ויש אור בקצה המנהרה, והוא מתחזק כל הזמן, ולפעמים יש חלון, ונשקף ממנו עולם כ"כ יפה וטוב, בלי מלחמות בראש ובלב, בלי כאבים, סתם ככה יפה ושקט וחי ומאיר בימים היפים האלה.
ומשהו בעומק הלב צועק ורוצה להיות שם, לחיות את זהו לא מצליח לפלס את הדרך מעומק הלב החוצה
והילד בפנים צועק לי, ובוכה וצורח, שאקשיב לו, שאהיה איתו, ואני לא מצליח😢, לא מבין אותו לגמרי, לא מוצא את השער והדרך לרפא אותו, רק רואה אותו מרחוק מרים ידיים בזעקה, שומע את הד קולו
וזה כל הזמן, בכל דבר שעושה, עם חברים ובעבודה ובלימוד ובבית, מאבק תמידי כמעט.
כשכולם מסביבי חיים ומרגישים רגיל, אני נלחם על כל צעד, שובר קליפה אחרי קליפה, פותח את הלב ומשנה מחשבות
מדי פעם משתף חבר או בן משפחה, אבל כמה אפשר, מרגיש לא נעים ליפול עליהם, במיוחד שזה כמעט אותו דבר, והרבה פעמים הפריקה לא משחררת.
ולרובכם אין מושג על מה אני מדבר, לא יודעים מה זה שאין הרגשה, שהכל מחוספס ושטוח, שכאב הוא לא כאב, שבכי לא בכי, ששמחה וכיף והנאה פשוטה בחיים אלו מושגים שצריך לעבוד עליהם קשה קשה
וזה מחסום כזה שברגע שהוא זז קצת, הכל טוב, כל הבעיות נעלמות.
הפנימיות מלאה כל טוב, גם בעצם היותי וגם ביכולות וכשרונות בלעה"ר, והדרך לשחרר את זה ארוכה וקשה
ואין פינה שאפשר לברוח אליה, מלחמה בכל החזיתות, גם עם הקב"ה קשה ליצור קשר, כשאין אני, אין הוא ואין אתה..התפילות, הלימוד, השירים, החגים, עבודת ה' בכלל, הכל בקושי, והימים עוברים,וזה שורף תלב..
אז כן, אני אופטימי, ורואה ישועות, ומודה לה' ולשליחיו הנפלאים, אבל לילות כאלה מציפים את הכאב, כשאני רואה את החבר והאחות זורמים, והלב שלי תקוע, ממאן להשתחרר, והמסע הזה כבד וקצת גדול עליי, והלוואי שהייתי יכול לקבל חיבוק ואהבה, גם זה קשה לי😢
זהו אנשים, לילה טוב
️
