להתחשב במעשים – ללא הכוונות
בפרשה מסופר על כלכול יוסף את אחיו בשנות הרעב, וכך נאמר במדרש על הפסוק
"רועה ישראל האזינה – נוהג כצאן יוסף": "מה יוסף כִלכל כל אחד לפי
מעשיו שנאמר ויכלכל יוסף את אביו ואת אחיו – אף אנו כַלכלנו לפי מעשינו".
כלומר, אנו מתפללים לקב"ה "כלכלנו לפי מעשינו" ותתנהג עמנו כיוסף
("נוהג כצאן יוסף"). על-פניו המדרש הזה כלל לא מובן. ראשית, לשם-מה צריך לבקש
מהקב"ה שיתנהג איתנו "לפי מעשינו", הרי דבר פשוט הוא
שהקב"ה משלם לכל אחד לפי מעשיו שלו ?! וכן, מה הכוונה שיוסף כלכל
"כל-אחד לפי מעשיו", הרי אנחנו יודעים שלמרות שאחיו זרקוהו לבור
ומכרוהו, יוסף לא התנקם בהם. נהפוך הוא: הוא כלכל אותם והושיב אותם בארץ גושן
(מיטב ארץ מצרים), ואם-כן, יוסף לא התנהג עם אחיו לפי מעשיהם ?! מבאר הרבי: באמת יוסף התנהג איתם לפי מעשיהם ורק לפי מעשיהם. אכן, הם
זרקוהו לבור ועשו לו צרות, אך בסופו של דבר הוברר שמעשיהם של אחיו הם אלה
שגרמו לו להיות השליט של כל ארץ מצרים (ה'משנה למלך'), ובכך הצליח להציל את האזור[1] כולו מסכנת
רעב – באמצעות אגירת מזון בשנות השובע. כלומר, מעשיהם נבע מרוע-לב וכוונות רעות מאוד, אך המעשה כשלעצמו
עזר לו לעלות מעלה-מעלה. ובלעדי מעשה זה – הוא לא היה מגיע למצרים ובכך גם לא היה
עולה לגדולה. וזה בדיוק מה שיוסף אומר לאחיו אמנם במעשיכם אלה "חשבתם
עלי רעה" מכל-מקום "אלוקים חשבה לטובה", ולכן "אל תעצבו..
אנכי אכלכל אתכם ואת טפכם". זוהי איפוא משמעות דברי המדרש: כמו שיוסף לא התחשב בכוונותיהם הלא-טובות
של אחיו אלא במעשיהם הטוב בלבד, כך גם אנו מבקשים מהקב"ה שכשאנחנו
עושים מעשה טוב לשם פניות (ולא לשם-שמים) – שלא יתחשב בכוונותינו הלא-טובות אלא במעשינו
בלבד[2]! כמו שהגמרא אומרת שמי שנותן סלע [שם מטבע] לצדקה ואומר: 'סלע זו לצדקה בשביל
שיחיה בני' – "הרי זה צדיק גמור". שלכאורה אדם כזה שדואג רק לצרכיו שלו
נקרא 'אגואיסט', ומדוע כאן הוא נקרא "צדיק גמור", הרי אכפת לו מהבן שלו
ולא מהעניים? – אלא כפי שהוזכר, כפי שיוסף התנהג עם אחיו רק לפי מעשיהם, כך
הקב"ה מתחשב רק עם המעשה של יהודי (אפי' כשעושה מצווה לתועלתו
האישית). יתירה מכך: אפילו כשיהודי עושה מצווה לשם פניה אישית, הרי בפנימיותו
הוא עושה זאת לשם המצווה עצמה (כדברי הרמב"ם הידועים שכל יהודי רוצה
לעשות את כל המצוות, וזה שאינו עושה – "יצרו הוא שתקפו"), ואם-כן
הקב"ה לא מתחשב עם המחשבות החיצוניות שלו. ומכאן הוראה גם אלינו: אנו נקראים על-שמו של יוסף, ולכן כפי שיוסף כלכל
את אחיו לפי מעשיהם וגמל לחייבים טובות[3] (למרות
כוונותיהם הלא-רצויות) – כך גם אנו צריכים להסתכל על הפנימיות שבכל יהודי ולגמול
לכל-אחד רק טובות.
