וצועקת וואי וואי ירידה זו צורך עליה עד שכל זה הוא כדאי....

אתה צריך להגיע למצב של "מוח שליט על הלב", שהשכל ישלוט ברגשות.

ואז תרגיש מה שאתה רוצה להרגיש. ממליצה ללמוד תניא

עזרת ממש...!!
ותודה רבה גם לך, @שירה 333, ממש מסביר היטב, עד כמה שניתן...
וואו, איזה כיף להיעזר גם בידע של אחרים, באמת..!!
תודה רבה...!!

מהבעיה הזאת אז תשקיע. שעה. ביום. (או יותר או פחות לפי הכלים שלך)

לצאת מהבית וללכת לשדה או ליער. או בתוך הבית בחדר סגור. שם תשפוך את לבך לפני אב הרחמן שיפתח שערי לבך. דבר איתו. הוא מחכה..

מומלץ גם הספר "ליקוטי תפילות" שבנוי על פתיחות הלב של רבי נתן.

וכמובן "תהילים" שהוא ממש ההתבודדות של דוד המלך. איך הוא הגיע לכזה לב? רק אחרי שעות של שתיקה ויובש שהוא לא התייאש והמשיך לשבת ביער ולחכות ולהמתין שה' יפתח...

בהצלחה. (אגב שבת זה ממש זמן מצוין לזה. בהצלחה)

בהחלט צריך לעשות את זה...

החכמה בעבודת ה' בשלב מסוים לא בנויה מריגושים.
אם עד עכשיו עבודת ה' הייתה בנויה אצלך מריגושים כגון מחשבות מתמידות של אהבת ה', שמחה על ה' ועוד דברים כאלה זה מעולה אבל זה רק השלב הראשוני.
התבגרת-הגעת לשלב קשה יותר שבו עבודת ה' היא כמו תפילת מנחה-למצוא את הקודש באמצע היום ולא לתת לו לברוח גם כשזה לא ריגושים אלא עבודת ה' ממחויבות.
כך זה גם בקשר אבל אין לי כוונה להאריך על זה כאן...
צריך פשוט לשמוח שעלית רמה וה' סומך עליך גם במבחן הזה ולהשתדל    

וואו, תודה רבה לכולם על כל התגובות, עודדתם את רוחי עד מאוד...!!
וכמו שהמסילת ישרים אומר, עיקר הדברים הם החזרה על הדברים, רוב הדברים פה לא חידשו לי מאוד, סליחה על הביאוס, אך העיקר היה לשמוע דברים אלו כשאני זקוק להם ממישהו אחר...!!
וכן, דברים חשובים ואמיתיים ראוי לשמוע אותם כל שנה מחדש, כל שנה צריך לשמוע מה משמעות החמץ שצריך לבער, כל פעם צריך לשמוע דברי חיזוקים באמונה מהרב שלך, גם אם הוא לא מחדש לך הרבה ואין הרבה "פאנצי'ם", אך העיקר הם הדברים שמתיישבים על הלב וחוזרים ונשנים. שהרי התורה היא לא רק ספר חידושים, היא ספר שנועד לשנות את האדם לטובה, ועל כן בשביל שינוי צריך התמדה וחזרה על הדברים, וכמו כן גם הבנה והעמקה. (וגם בעז"ה חיבור...)

נכון, נכון...
השלב הראשון זה לדעת שזה לא המצב המתוקן, לשאוף למצב יותר שלם, למצב יותר אמיתי, יותר זך, יותר טהור, יותר טבעי, יותר נכון, ואחרי זה בעז"ה גם להגיע לזה...
גם בית המקדש, צריך להשתוקק אליו, לכסוף אליו מגעגועים, ואם אין לך געגועים, צריך להתחיל להרגיש אותם, צריך לבעור את זה שאין לנו בית המקדש, אבל מכיוון שיש כ"כ הרבה הסתר ואלפיים שנות גלות הצליחו להשכיח לחלק מהאנשים את המצב המטורף וקרבת הא-לוקים הגדולה שהייתה באותו זמן, התחלנו להתרגל למצב ההזוי הזה, כמו מישהו שכרתו לו את היד והוא כבר התרגל ולא משתוקק שתהיה לו יותר יד כי הוא כבר שכח מה זה, אבל אל לנו לשכוח את זה...
כן, נכון, חחחחח...

בדיוק כמו בחיים האזרחיים

הציבור הדתי לאומי לא מתרכז בגבולות גזרה צרים - אלא נמצא בכל מגוון החיילות והתפקידים, קרביים, תומכי לחימה, ג'ובניקים, אנשי מחשוב, כלכלה, הנדסה, המון עתודאים שמתפזרים בכל יחידות הצבא עם סיום התואר בכל מגוון התפקידים הפתוחים בעתודה האקדמאית.

ובהמשך בחיים האזרחיים- בכל ענפי המשק, הכלכלה, התעשייה, האקדמיה, חקלאות, מסחר 

אבל בוודאי שיש הרבה הכוונה בציבור הדתי לאומי לצאת דווקא לתפקידים משמועתיים ומובילים בכל מקום ובפרט בצבא

אחד הפעילים זיהה אדם שהניח תפילין בשבוע שעבר והציע לו להניח שוב. להפתעתו, האיש ענה: "לא". כשנשאל מדוע, הוא הסביר בחיוך: "בפעם הקודמת שהנחתי אצלכם, הרגשתי התעוררות כל כך גדולה, שלא רק שקיבלתי על עצמי להניח בכל יום – אלא שכבר הזמנתי דוכן תפילין קבוע למספרה שלי!"

הופכים את העולם!
מתחברים - הנקודה היהודית שלי | קירוב לבבות והפצת יהדות

!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

אין תשובה "נכונה" אחת לשאלה הזו, וההחלטה צריכה להתבסס על סדרי העדיפויות, הערכים והצרכים האישיים שלך.

כמדריכה בסניף הנפרד, המחויבות שלך היא לבנות ולהעביר תכנית הדרכה מתאימה לערכים שאת דוגלת בהם. ואף להוות דוגמא אישית לבנות שאת המדריכה שלהן.

האם העיסוק המקביל בחב"ב בסניף המעורב יוצר אצלך קונפליקט פנימי או מסר בעייתי?

האם האופי והרקע הדתי של הבנים המגיעים לסניף המעורב מקשים עליך?

או שיש פעילויות שהאופי שלהם סותר את הערכים שלך?

העובדה שציינת שאם לא תלכי לחב"ב, "סביר להניח שלא יהיה לך חברה אחרת" היא נקודה קריטית. קשרים חברתיים הם דבר בסיסי וחשוב מאוד. אם החב"ב המעורב הוא הדרך היחידה שלך כרגע לשמור על קשרים משמעותיים, עזיבה עלולה לגרום לבדידות ולקושי.

מדוע שלא יהיו לך קשרים חברתיים מחוץ לסניף המעורב? החברות שלך רק שם? אין דרך אחרת לשמר את הקשר עם החברות האלה?  (מפגשים מחוץ לסניף, פעילויות אחרות?)

אולי  לצמצם הגעה לסניף המעורב, לא להפסיק לגמרי? 

זהו הבעיה היא שאני חייבת את זה... זה כאילו השחרור שלי מכל הלחץ והבלאגנים של השבוע...

הרמה הרוחנית של החברה אצלנו היא די גבוהה ובאמת שלא נראלי זה משפיע... פשוט אני חוששת שזה קצת מוזר...

אם הרמה גבוהה מה הבעיה לנסות לעשות הפרדה?

לא כי אני מכיר את הנושא מקרוב, סתם נראלי שזה אמור להיות ככה.

זה מאוד מורכב כי הרמה הרוחנית שלהם גבוהה יחסית לחברה בעיר שלנו...

אני מדייק קצת יותר, חלקם מגיעים מבתים מסורתיים וחלקם חוזרים בתשובה... אני בכלל מהקצה השני, למי שמכיר אני לומדת באולפנת תפארת שזה אולפנה יחסית דוסית וזה פחות או יותר הכיוון שלי...

עכשיו מבינים קצת יותר??

אם כן, המצב יותר מורכב ויש יותר על מה לדון, גם בגלל הצד של הקירוב רחוקים שבעניין, ושזה מחזיק את המתחזקים בתור דתיים, ומראה להם שאפשר להיות שם ולהיות דתיים...

חוץ מזה יש על זה לרב שניאור הרבה דיבורים בעניין, היו כאלה שאחרי בירור אישי מלווה ברבנים גדולים (כדוגמת הרב שמואל אליהו), הרב שניאור הסכים להם להשתתף בפעילויות של סניף מעורב, בכל מקרה אם זה מעניין אותך יש יהודי שעוסק בכל ההקלטות של הרב שניאור ע"פ נושאים, כנראה שיהיה לו הקלטה בנושא, מוזמנת לשלוח לו מייל harav.shneor.ketzשטרודל גימייל נקודה קום. את יכולה לבקש ממנו חומרים בנושא, אם זה מעניין אותך. 

אתה יודע על איזה עוד נושאים יש??

אני ממש מפחדת שבסוף זה גם ישפיע עליי...

כאילו לכו תדעו מה יקרה, זה יכול חס וחלילה לדרדר...

בקיצור מורכב ביותר...