שבוע טוב!
בסייעתא דשמיא, ספירת הגבורה -
אחרי שבוע של "חסד ה' מלאה הארץ" ו - "...אף אתה חסיד" נכנסים לשבוע שספירתו ספירת הגבורה. (אשתדל לדייק את הדברים בפן המעשי).
מה היא גבורה?
גבורה היא מושג מקיף שבעיקרו עומד העניין של עבודתנו אנו. אם עסקנו בספירת החסד שעניינה "השיבנו ה' אליך" ומידתה מידת אהבה, נתינה מצד אהבתו של הקב"ה, לא משנה מצבנו, עכשיו עובדים על 'הטהרותא דלתתא', על ה-"ונשובה".
מידתה של ספירת הגבורה היא יראה. רמז לספירה מהתורה - "פחד יצחק". יצחק הי'ה 'מופנם', פנימי, (לכאורה) לא דואג למציאות סביבו. יצחק כבד עיניים כי (רש"י בראשית כז א) "ותכהין - בעשנן של אלו (שהיו מעשנות ומקטירות לע"א)". יצחק לא מחה, הוא 'שתק'.
זה קצת מוזר, היינו מצפים שמידת הגבורה תהי'ה 'התקפיות' יציאה החוצה, לא התכנסות פנימה. שהגבורה תהי'ה צעקה, לא שתיקה.
אבל צריך להבין מה היא אותה גבורה שהתורה מדברת בה. לא הגבורה שברורה מאליו, "הגבורה האמיתית".
אם ספירת החסד עוסקת בנתינה, לא צריך עוד ספירה כזו. אלא שהחסד והגבורה הפכים הם.
הגבורה עיקרה 'צמצום'. הגבורה האמיתית מידתה היא יראה כי הגבורה האמיתית היא גבורה של קבלה והבנה של קטנות האדם מול הגודל הא-לוקי. היא גבורה של קבלה והבנה של היכולות שלי ושל הכוחות שלי, ואיך אני מנתב אותם נכון.
למה זו גבורה? כי הרבה יותר קל לנו להגיד שאנחנו בסדר ושאר העולם הוא בעייתי. כי זה משאיר אותנו במצב של 'אנחנו סיימנו לעבוד, קל לנו, שאר העולם צריך ליתקן'. כנגד התפיסה הזאת מגיעה העבודה של הגבורה. כדי לתקן את הקיצון הזה אנחנו לוקחים לקיצון שני - "אני צריך ליתקן. לא את העולם, את עצמי". ומתוך ההבנה הזאת אני מתגבר. מתוך ההבנה הזאת אני מתקדם. מתוך זה אני יכול להגיע לגבורה יותתר ממשית.
"איזהו גיבור - הכובש את יצרו". הייתי חושב שהאחד ששומר על כבודו הוא הגיבור. אבל לא. גיבור הוא האחד שלא רץ, האחד שמחושב, שעיקרו הוא מה הוא באמת פנימה. שיכול, ששולט. אומרת הגמרא: ""הנעלבין ואינם עולבין, שומעין חרפתן ואינם משיבין, עושין מאהבה ושמחין ביסורין, עליהן הכתוב אומר: ואוהביו כצאת השמש בגבורתו". מי שלא ממהר להחזיר, לתקוף חזרה, אלא "שמח בייסורים", משתמש בהם לעבודה על עצמו - הוא באמת גיבור.
"כחיצים ביד גיבור" - הבירור הוא של הגיבור, איך ולאן לזרוק את החיצים כדי שיפגעו הכי חזק. אבל החיצים קיימים אצל כולנו. במיוחד אצל - "כן בני הנעורים". לכן עבודת הספירה הזאת מאוד רלוונטית לנו לענ"ד.
אז איך עובדים מכאן?
חסד שבגבורה - פשט - חסד שמתגבר. חסד עיקרו שהוא מתפשט. שהוא רחב מני ים. אבל יש בו גם בעי'ה בגלל זה, הוא קשה לחדור. קשה שיהי'ה חסד אמיתי שבאמת משנה את את המקבל, וגם את הנותן, מכיוון שרוב החסדים שאנחנו עושים זה דברים שקל לנו לעשות. וזו העבודה של חסד שבגבורה. הצמצום של הגבורה יוצר נתינה וחסד חדים שחודרים עמוק ]פנימה, לא נשארים שטחיים. אם מכפילים את הגימטריא של חסד ב3 יוצאת הגימטריא של גבורה. 3 מסמל חזקה, משהו שקניתי, שטבוע בי. כותב הרמב"ם: "כשייתן האדם אלף זהובים בבת אחת, לא תעלה בידו מידת הנדיבות בזה המעשה האחד הגדול כמו שמגיע למי שהתנדב אלף זהובים באלף פעמים... מפני שזה כפל מעשה הנדיבות אלף פעמים והגיע לו קניין חזק". חסד בגבורה זה חסד שבא מתוך קושי מסוים, חסד שלא קל לעשות ובכל זאת עושים, לא חסד שטחי חיצוני, חסד פנימי שחודר עמוק פנימה. (עוד פירוש, יכול להיות שצריך למצוא למי אני עושה חסד בזה שאני שותק, שאני גיבור).
המלצה לחסד שבגבורה - תעשו היום חסד, יכול להיות קטן, שאתם בד"כ נמנעים מלעשות אותו כי מתביישים או לא כיף וכד'...
גבורה שבגבורה - כמו בחסד, גם כאן, גבורה שחוזרת על עצמה. הדוגמה לזה היא מיצחק והבארות. עוד פעם חופר, ועוד פעם... לא להתייאש.
המלצה לחסד שבגבורה - שבו עם עצמכם, תנסו להגיע הכי פנימה שאתם מכירים בעצמכם, ועוד יותר פנימה, ולברר מה שם צריך עבודה. מה בתוכי בעייתי ואני צריך להתגבר עליו. (לא להתעכב על החיצוניות. משהו שרק אני רואה ויודע שצריך גבורה).. ועשו צעד לעבר ההתגברות המלאה עליו. (לא להתייאש - גבורה זה תהליך)...
תפארת שבגבורה - החיבור המלא השלם והנכון בין החסד לגבורה. זה להבין מתי אני שותק כדי לקבל מהחסד, ומתי אני נותן מהחסד. עבודת תפארת שבגבורה היא, גם כשאני רוצה לפרוץ, 'לשלוט', אני מתגבר ומסתכל על הדברים מתוך תפארת. מתוך הסתכלות כוללת ולא רצון ותשוקה רגעית.
המלצה לתפארת שבגבורה - נסו היום לחשוב פעמיים לפני שאתם מתבטאים כנגד מישהו, לפני שאתם עושים צעדים של פריצה.
(אמממ, בהחלט יצא ארוך מדייייי, שאר הספירות של השבוע בהמשך השבוע בעז"ה, שנזכה!)
(@תות"ח! אני חייב לך...)
!!
