אוקי זה יהיה קצת ארוך מעריכה את מי שיקרא עד הסוף.
די אני לא יכולה יותר.
מאז ומתמיד המקום שלי בשבט לא היה בין הגבוהים גם לא בין הנמוכים. לא סבלתי מהשפלות וגם לא הייתי מקובלת פשוט הייתי אוויר.
גם שניסיתי לדבר אף אחד לא התייחס אלי.
לאחר כמה ניסויים כושלים הבנתי שעליי לשמוח שלא מציקים לי ושמניחים לי לנפשי.
עד שהגעתי לנו"צ (נוער צעיר) שם פגשתי חבורת בנות חלקם מכתה ח' חלקם מהשבט שלי (אוקי קצת מביך אחרי כל השרשורי גילאים שמלאים ב16-17 לומר שאני בכיתה ז') ששמו להן מטרה למרר את חיי בין אם זה במייל בין אם זה בסניף או בנוצ או גם ברחוב.
הן לא לועגות לי (בגלוי לפחות) ולא משפילות אותי.
את האמת יכול להיות שלא תבינו אפילו מה הבעיה.
הם קוראות לעצמן חבורת המעריצות שלי.
אני מבינה את מי שיגיד- יופי שתשמח ישלה מעריצות.
הבעיה היא שהכל נעשה מתוך רצון ללגלג ולצחוק עלי הן נצמדות אלי נטפלות אלי ומחניפות לי בלעג.
ברמה כזו שברחוב אני מתפללת לא לראות אותן.
הכל היה טוב ויפה כשהייתי לבד יכולתי לעמוד בזה.
עד היום.
הלכתי למימונה של הנו"צ ולקחתי איתי חברה טובה.
כאן המקום לציין שהשבט שלנו מתחלק לשלושת רבעי ורבע. רבע לומדות בבית הספר היותר דוס. ואני בינהם.
וכל השאר לומדות בבית הספר השני.
ככה שמן הסתם שהגענו לסניף היינו לא הכרנו אף אחד. החברה הזו שלקחתי היא איתי בכיתה ובין החברות הכי טובות שלי.
הגענו לחדר נוער התיישבתי על אחת הספות עם חברתי (שגם היא (הייתה עד היום לפחות) לא הכי מקובלת בחברה)
ודיברנו עד שהן הגיעו והתקרבו אלינו לחשתי לה
"פליז הלפ מיי תעזרי לי איתן"
והן התחילו- ------ למה נפלו פנייך?
--------- בואי לרקוד איתנו
----- אנחנו המעריצות שלך ---------!!!!
חברה שלי הביטה מן הצד משועשעת אחרי שהן הנחו לי (לרגע לפחות)
היא אמרה לי "למה את צריכה עזרה? את מקור השראה עבורן" והלכה.
ישבתי לי ככה ושקעתי במחשבות מדי פעם הסתכלתי וראיתי אותה במטבח של החדר נוער נהנת לה.
הלב שלי נצבט.
עד שבערך בשעה 12:00הן באו שוב 'שיר המעלות אשא עיני אל ההרים' התחלתי למלמל בשקט מתחת למסיכה.
אחרי ניסינות כושלים מצידם לפתוח איתי בשיחה-לגלוג הן הלכו ולי נשבר הלכתי לחברה שלי ואמרתי לה -אני הולכת!
למה חיכיתי לה? פשוט כי לא רציתי ללכת לבד באמצע הלילה אבל עכשיו כבר לא היה אכפת לי.
יצאתי מהחדר נוער והתחלתי ללכת לפתע אני שומעת מאחורי "-------------" לא הגבתי די שתעזוב.
-------------
-----------
-----------!!!!!!!!
עד שהיא השיגה אותי המשכתי ללכת.
"מה קרה?" לא עניתי
כלום שחררי
"אה אז עכשיו את לא מדברת איתי?
כן.
רק שתדעי הדף שלך אצלי.
שישאר שם.
אחרי שהיא ראתה שלא יעבוד לה החליטה לשחרר.
ריבונו של עולם למה? למה?
כל פעם שאני רק מנסה להתקרב אליך יותר אני מרגישה שאתה נותן לי סטירות בפרצוף.
ככל שאני מנסה להתחזק יותר אני מרגישה שאתה רק מנסה אותי יותר מטלטל אותי חזק.
למה?????????
-סוף פריקה-
