מי החליט להכניס לי ללב את הרגשות האלה
לחנוק אותי בתוך ים של זעף עצוב.
להטיח לי בפנים שברי זכרונות מרירים
בתוספת של הבעות פנים משביתות.
ולמה זה ככה??
למה אי אפשר להשתנת
לעקם קצת את קצה הפה כלפי מעלה
רק שהחולשות שלי לא יתתגלו בפניהם
רק שהחולשות שלי לא יתתגלו בפניהם.
בור אפור ומובס
אין שליטה אין בחירה רק הרגע הזה
כמה כעס וכמה רעש.
אבל מצופה בזעף עייף.
ולמה זה ככה???
תעמדו מולי ותגידו לי שאפשר
נראה אתכם משירים לי מבט אומרים
שאפשר אחרת
כי אי אפשר
אי אפשר
אי אפשר
למה למה למה