אנסה לחלק לסעיפים לפי הסדר בו כתבת:
1. לגבי הטיפול הזוגי -
א. כתבת שהייתם בטיפול פעמיים והפסקתם באמצע.
תוכלי לכתוב מה כן קרה שם בטיפול?
האם היה שיפור?
מדוע הפסקתם באמצע?
ב. את יודעת לומר מדוע בעלך מרגיש לא בשל לכך?
הוא מפרט אולי מעבר? אומר מה בדיוק מפריע לו?
ג. לגבי הכסף - האם ניסיתם טיפול זוגי מוזל דרך עמותת "חיים של טובה" למשל, או דרך הקופה/דרכים אחרות שמסובסדות?
ד. האם חשבת על אפשרות ללכת ליעוץ זוגי לבד?
האם נראה לך שייך? מתאים?
(הרבה פעמים כאשר יש סירוב של אחד מבני הזוג להגיע, מכל סיבה שהיא, יעוץ זוגי רק לאחד מבני הזוג גם יכול לעזור לא מעט...)
2.
כתבת שאתם נשואים 4 שנים עם 2 ילדים.
הנתון הזה מראה על שינויים רבים וגדולים - בתקופת זמן קצרה.
זה אומר שלפני 4 שנים עוד היית רווקה 
בלי שום עול, בית לתחזק, ילדים, שינוי של הגוף וכו'.
ולעבור מרווקות לנישואין
להריון בנוסף
לגידול ילד
לעוד הריון
ועוד ילד
ולתחזק בית
ועבודה/לימודים
וזוגיות -
*המציאות הזו בפני עצמה* לא פשוטה ומאוד אינטנסיבית.
ומה שקורה לנו, בני האנוש, כאשר אנחנו במציאות מסוימת של עומס/לחץ וכן הלאה - אנחנו מגיבים באופן פחות טוב מאשר בד"כ,
אנחנו כבר לא ה"100%" שלנו, אלא פחות, לפעמים 90 ולפעמים 10% של עצמינו...
הסיבה שחשוב להבין זאת, היא כיוון שלפעמים בלי כוונה כמובן אנחנו "מלבישים" על בן/בת הזוג שלנו את כל התסכולים שלנו,בעוד שהרבה פעמים זו כלל לא האשמה שלהם, וכלל לא "כי הם-הם" - אלא כי המציאות עצמה היא זו שקשה וקשוחה כרגע.
אתן לך דוגמא קטנה ממש טרייה מלפני שעות בודדות -
היום באופן די חריג עבדתי בשעות שאני לא עובדת בד"כ אלא נמצאית עם הילדים (בלת"ם שידעתי ממנו רק היום שאפילו לא היה קשור אליי אלא לזוג שגרם לי לשנות את השעות),
סיימתי בדיוק פגישה ראשונה "(שבד"כ ארוכה יותר ואינטנסיבית יותר) עם הזוג המתוק, וכ"כ רציתי להיכנס הביתה לבית עם ילדים אכולים ועדיף גם ישנים, אבל הם לא היו אפילו קרובים לכך... ולחשוב מה להכין להם כשאין כלום בבית ואני צריכה שנייה לנשום ולסדר עוד כ"כ הרבה דברים תוך כדי... זה פשוט הכניס אותי לתחושת עומס קטנה, ותפקדתי בה ממש לא 100% אלא יותר לכיוון ה70% (וגם זה עם עבודה גדולה, כי בעבר הייתי יכולה לתפקד גם פחות מ50% מעצמי...)
אז היה יותר קוצר רוח,
והרגשה לא נעימה,
והתבאסתי בלב מדוע בעלי לא הכין להם לאכול?! (למרות שסיכמנו מראש שכך יהיה ורק לאחר הפגישה הוא יכין להם)
והמשך השעה וחצי הבאות היה על אותו משקל - תחושת עומס שלי שמלווה ביותר קוצר רוח, בטון לא נחמד שלי, במילים שלא הייתי בוחרת עכשיו וכו', ואני עוד יותר התבאסתי על עצמי שאני לא עם הפניות והכוחות והרוגע לילדים, ואז זה מעגל שמזין את עצמו...
וממש ראיתי איך ממש ב"לייב" מה שנקרא - מתגנב לו תסכול על בעלי שלא הכין להם לאכול ואוף עם המצב הזה וכו' - למרות ששוב, סיכמנו על כך מראש שעדיף כך, והוא רק עשה מה שסיכמנו יחד!
תוך כדי שהתסכול מתגנב - אני מדברת לעצמי ואומרת "הכל בסדר. הרי סיכמתם. תירגעי, תנשמי, עוד מעט וכו' וכו'", ז"א גם אחרי שנים של תרגול ועבודה - זה עדיין קיים ונוכח ה"ברירת מחדל" הזו שיש לנו - להאשים קודם כל את בן/בת הזוג בכל מה שלא הולך או לא מסתדר, אפילו אם הם ממש לא קשורים,
אפילו אם הם רק טיפה קשורים
אפילו אם אנחנו בחרנו כך ופעלנו כך למציאות
ובמקום "להאשים" את המציאות שעמוסה,
את ההחלטות שלי,
את הבחירות שלי,
או פשוט לקבל את המציאות שלפעמים עמוס, לנשום עמוק, להרפות וכו' -
ה"ברירת מחדל" המרגיזה הזו בכל זאת תגרום לנו להרגיש פיכסה בלב על בעלי/אשתי.
אז ב"ה שהקב"ה טבע בנו גם את המודעות היכולת לתקן, לשפר, לקום, להתגבר
וב"ה שבהחלט אפשר שזה יראה גם אחרת.
בכל זוג ובכל איש ואישה קיימים את הכוחות הללו.
זה לא שאני "מיוחדת" או משהו כזה - זה עניין של בחירה,
של מודעות, של עבודה, וגם של הרבה מאוד פעמים שנכשלתי והמשכתי ופעם הצלחתי ופעם לא
או בקיצור - עבודת חיים עבודת המידות.
3. כתבת הרבה מאוד טוב על בעלך,
וזה כ"כ משמח לשמוע
ואכן ניכר שאת *באמת* אוןהבת אותו*
שהוא אדם טוב בעינייך
שיש ביניכם אהבה
שיש ביניכם הרבה הרבה רצון להתקדם ולפרוח
כל אלו הם אוצרות גדולים ויקרים מפז!
והם שלכם!
בניתם אותם ב10 אצבעות, והם נוכחים.
צריך להמשיך ולהשתמש בכל האוצרות הללו גם כהמשך לצידה לדרך הזוגית שלכם.
להעצים אותם,
גם בראש שלנו
גם בלב שלנו
גםפ בפני השני - לומר זאת בקול
להתמקד בהם יותר
לשים עליהם את הזרקור
וכמובן שלאט לאט גם להרחיב אותם שיהיו אפילו יותר נרחבים ונוגעים ביותר ויותר תחומים בזוגיות ובחיים בכלל...
4. לגבי הפערים שציינת - הפער בנושא הדת:
אז גם כאן אשתף אותך מניסיון אישי
כתבתי בפורומים בעבר כמה פעמים על כך, שאנחנו נשואים ב"ה 14 שנים, ובדיוק לפני 7 שנים אישי היקר חזר בשאלה (הייתי אז בהריון של השלישי, לאחר שהיינו נשואים 7 שנים כאמור...)
אז הטלטלה הזו גרמה לנו להוסיף עוד תקופה מאוד משמעותית לזוגיות שלנו - תקופה של למידה,
של קושי
ואח"כ צמיחה מהקושי
של הרבה מאוד הבנות
תובנות
העמקות בדברים
וב"ה אלף פעמים שהכל הסתדר על הצד הטוב ביותר.
אני יכולה מאוד להבין אותך שהרצון הכנה שלך שבעלך יממש את עצמו,
את הרוחניות שלו,
את הפוטנציאל שלו,
ממקום שאת אוהבת אותו ורוצה שיהיה לו טוב,
ובעינייך הטוב הזה הוא בשלמות של שמירת התורה והמצוות,
לגמרי לגמרי מבינה אותך.
רק שאחד הלימודים החשובים שאני למדתי גם על בשרי וגם בפן המקצועי - הוא שישנה הפרדה מאוד ברורה בחיים ולא הכל נכנס לתוך קטגוריה אחת.
למה הכוונה?
שמאוד עוזר לתחום כל דבר לפי הקטגוריות שלו:
יש את התחום שלך - של העולם האישי שלך וכל מה שקשור אליו - והוא שלך ובאחריותך
ויש את התחום של בעלך היקר - של העולם האישי שלו וכל מה שקשור אליו - והוא שלו ובאחריותו
ויש את התחום הזוגי שלכם - של הביחד שלכם - שקשור לשניכם
ויש את התחום של הילדים - שכמובן גם קשור לשניכם.
ובתוך 4 הקטגוריות הללו צריך לראות דבר דבר ולמצוא לאן הוא שייך.
אני מאמינה שכל תחום עבודת השם - היא בתחום העולם האישי בלבד.
עבודת השם שלך - שלך
ועבודת השם של בעלך - שלו.
ומה שזה אומר - שעלינו ללמוד להרפות במקומות הללו.
זה שלו.
בינו לבין קונו.
ואם אני שואלת את עצמי: אבל מה הקב"ה רוצה *ממני* כאן?
אז אני לפחות עונה לעצמי: אם הקב"ה בכבודו ובעצמו אומר לנו שהוא ימחה חלילה את שמו מעל פני המים בכדי להשכין שלום בין איש לבין אשתו,
ושמותר למכור אפילו ספר תורה בשביל שלום בית,
ואם הקב"ה בכבודו ובעצמו אומר לנו:
"כל מה שעשיתי לא עשיתי אלא בשבילכם!
מה אני מבקש מכם?
אלא שתהיו אוהבים זה את זה
ותהיו יראים זה מזה
ותהיו מכבדים זה את זה" -
אם הוא יתברך אומר זאת - אז גם אני הקטנה אלמד ממנו ואשים את שלום הבית מעל הכל.
את האהבה והאחווה השלום והרעות מעל הכל.
וזה לימוד. נכון.
וזו עבודה. בהחלט.
אבל בעיניי זו העבודה הכי חשובה ויקרה וגם מניבת פירות שיש.
לכן ממש מציעה לבחון את הדברים,
ולראות היכן את יכולה לשדר לאישך היקר שאת אוהבת אותו,
מאמינה בו,
גאה בו
מעריכה אותו
היכן את מקבלת אותו כפי שהוא
ללא תנאי
ממש אהבה שאינה תלויה בדבר, ממש כפי שאנו היינו רוצות שיאהבו ויקבלו אותנו גם כשאנו עצובות או כועסות או אחרי לידה או משוגעות לפעמים
שלא ירצו "לתקן" אותנו או לשפצר אותנו, אלא פשוט יאהבו.
פשוט יקבלו.
פשוט יכילו.
יהיו שם עבורנו.
גם אישך זקוק לכך.
יש בכוחך להרים אותו לגבהים מטורפים...
עם ההערכה שלך אותו והשדר הברור שלך: אני אוהבת אותך תמיד!
בכל מצב! אתה טוב! אתה שווה! אתה גבר מדהים בעיניי!
- לאט לאט הדברים הללו באמת ישתרשו בלבך יותר ויותר ואת ממש *תרגישי כך*, מבפנים.
ואז ממילא לא יהיה תסכול
ואז ממילא לא תהיה בושה, כי תהיי גאה בבעלך, במי שהוא, בכל הטוב שבו, בתכונות המדהימות שלו, באדם שלו, בלב הטוב שלו, בו.
ואם אחרים רוצים להסתכל בעין עקומה? שיסתכלוץ
הרי אין לנו שליטה על אחרים
רק על עצמנו.
ויותר מכך, לא משנה מה נעשה - תמיד אבל תמיד יהיה לאחרים מה לומר! תמיד!
לכן את תעשי מה שטוב לך, לכם
תתחזקי בטוב הזה שלכם ושל אישך
ואם מישהו רוצה לעקם פרצוף - שיהיה לו לבריאות...
את עם עצמך יודעת מה יש לך ביד ואיזה אוצר יש לך
5. לגבי הפערים במיניות - כאן זו תורה שלמה שממש חשוב להכיר אתכם לעומק בכדי לייעץ, ויש הרבה מאוד מה להאריך בנושא.
לא יודעת כמה אפשר לכתוב כאן בהודעה (אי אפשר), אבל בהחלט חשוב לשים את המיקוד על עניין הרצון.
אכן, מעשה ללא רצון עלול לגרום רצף שלילי שיכול ללכת ולגדול עם הזמן
לכן צריך בהחלט לעבוד ולעבד את הנושא
בכדי ששניכם תגיעו לשמחה והבנה ואהבה.
(חשבתי לשלוח לך סיכום שכתבתי על העניין במייל - אבל גם אז יהיה מאוד חשוב להתאים אותו לכם ולכוון את הדיוק לך ולאישך, מאמינה שמענה אמיתי הכולל בתוכו תהליך עמוק הן בפן הזוגי והן בפן המיני יוכל לעשות לכם רק טוב)
6. לגבי הנושא של משפחתיות וחברים -
גם כאן, בדומה לסעיף 4,
יש את העולם האישי של בעלך
ואת העולם האישי שלך
יש את האופי של בעלך ואת האישיות כולה שלו
ויש את האופי שלך ואת האישיות כולה שלך.
אין כאן נכון או לא נכון
אין כאן צודק או לא צודק
שניכם צודקים!
שניכם נכונים!
אתם פשוט שני אנשים שונים!
כל אחד חזק יותר במשהו אחד,
חלש יותר במשהו שני,
אוהב יותר משהו שלישי,
מעדיף יותר משהו רביעי
לא סובל משהו חמישי
וכן הלאה...
אז את אוהבת להיות עם המשפחה יותר
והוא עם חברים.
מצוין!
איזה כיף שיש לך אישיות משל עצמך!
איזה כיף שיש לבעלך אישיות משל עצמו!
הרי זוגיות טובה מורכבת משני יחידים שלמים ושמחים ומלאים שמתחברים יחד והופכים לאחד.
ובאחד הזה יש את העולם הפנימי והאישי של האיש
ואת העולם הפנימי והאישי של האישה
וגם את הביחד שלהם.
וככל שהעולם הפנימי של כל אחד מבני הזוג יהיה מלא יותר, שמח יותר, שלם יותר - ממילא הם יוכלו להביא את עצמם בצורה טובה יותר לזוגיות, והזוגיות שלהם רק תיתרם מכך!!!
(וזה עובד גם להיפך לצערנו...)
כל עוד תמצאו את האיזונים שמתאימים *לכם*
של מתי יש לך זמן למשפחה,
מתי יש לו זמן לחברים,
מתי יש לכם שניכם זמן לביחד שלכם
ותראו שאין דבר שבא על חשבון השני
או שזה לא בא על חשבון הזוגיות והבית - הכל הכל מעולה ומצוין!
ואם זה כן בא על חשבון - אז לראות איך אפשר להגיע למינון נכון ומדויק יותר עבורכם.
לא לבטל את זה, אלא למנן.
מינון שיהיה נכון לכולכם.
7. לגבי הפערים בעומק השיחות -
זו גם עבודה שאפשר בהחלט לעשות.
יש בה כמה וכמה שלבים וקצת קשה לכתוב כאן את כולם,
אבל בכללי אפשר למשל ליצור הבנה הדדית דבר ראשון,
ליצור שיח יזום,
נושאי שיחה,
תרגילים או משחקים שיכולים לעזור,
להחליף אווירה,
זמן בלי הסחות,
זמן רגוע ולא עמוס,
דייט שבועי זוגי,
סדרי עדיפויות,
לימוד משותף
חוויה משותפת כמו בילוי משותף/הרצאה/סדנא/סרט/כל דבר אחר
וכמובן זמן בלי מטלות ובלי הילדים, זמן שלא עייפים ולא רעבים, זמן שמוקדש אך ורק לכם...
על גבי כל אלו אפשר לאט לאט לדייק גם את התקשורת ולהגיע לעוד עומקים ולגלות עוד רבדים.
(חייב כאן את שיתוף הפעולה של בעלך כמובן)
8. לגבי מה שכתבת: "מרגישה שהתחתנתי עם אדם טוב מאוד בבסיסו אבל לצערי לא מפסיקה לראות חסרונות ( הלוואי שתעזרו לי להעצים את הטוב )"
זו נקודה שכתבתי עליה פעם בהרחבה - שבעצם המעבר הזה מלפני הנישואין לאחריהם היא נקודה מאוד מרכזית שצריך להבין בתוכה את המהות של הנישואין ומה קורה בתוכם.
מצרפת לך את ההודעה כאן:
פותחת בשרשור חדש - הבנת המהות של הנישואין - לקראת נישואין וזוגיות
9. לגבי הצורך שלך ביציבות וגב מבעלך -
כרגע הוא לא עובד,
ובעבר עבר מעבודה לעבודה.
אז נכון שהתחום של מקום העבודה אינו יציב כרגע.
אבל האם יש תחום/ים אחרים בבעלך שכן יציבים?
האם אהבתו אלייך יציבה?
האם תכונה אחרת בו מרגיעה אותך או מסיבה לך יציבות?
מה את כן אוהבת בו עכשיו?
מה את מעריכה בו?
על מה את כן יכולה להוקיר לו תודה?
מה קיבלת ממנו מאז שהכרת אותו?
במה הוא משלים אותך?
מה החוזקות שלו? במה הוא דווקא יותר חזק ממך?
מתי כיף לכם יחד?
נסי ממש לענות בכתב על כל השאלות הללו
+
להוסיף תכונות טובות וחוויות טובות שלכם
אפילו תוכלי להכין מנחברת ייעודית לכך וכל פעם להוסיף בה עוד משהו טוב, עוד חוויה, עוד זיכרון, עוד ביחד שלכם
ומדי פעם תוכלי לחזור ולעיין במחברת ולראות כמה באמת טוב יש בבעלך ובזוגיות שלכם!
וכמובן עצם ההתמקדות של העין הטובה וחיפוש הטוב - היא היא תעצים ותפתח את "השריר" הזה של העין הטובה וראיית הטוב...
ממש חדר כושר של הלב ככל שתתרגלי בכך זה יהיה לך עם הזמן ממש כמו טבע שני...
(- וגם בפן של העבודה עצמה - נסי להביט על כך במאקרו ולא במיקרו.
ב"ה בעלך לא עצלן אלא מנסה ומנסה, גם אם לא הולך, עדיין מנסה!
עבד בעבר וב"ה יעבוד גם בעתיד.
אז ב"ה עוד כמה זמן הוא יעבוד,
תגיעו לאיזון גם בזה.)
10. לגבי מה שכתבת: "הרבה דברים נשארים איתי כי שאני פותחת נושאים רגישים הוא מאוד מתכנס וזה מביא לפיצוצים.."
מאוד הגיוני מה שאת מתארת.
וצריך להבין כאן את הדינמיקה הזוגית ביניכם שגורמת לכך.
להבין מהם הצרכים שלך
ומהם הצרכים שלו
ואילו מהצרכים לא ממומשים כרגע - מה שיכול לגרום לאותם "פיצוצים" כמו שכתבת - כיוון שאם בטעות לוחצים על "כפתור רגשי" של בן/בת הזוג - זה מוביל אותם לפעול לפי מנגנון ההגנה שלהם -
שיכול להיות או התקפה
או בריחה
או קיפאון
(זה שכתבת שבעלך מתכנס זה יכול להעיד למשל על מנגנון של בריחה במשמעות של ניתוק מהסיטואציה המלחיצה שמתפרשת במוח כאיום,
וזה שכתבת שמוביל לפיצוצים יש להעיד למשל על מנגנון של התקפה של צעקות או בכי וכו' על מנת להתמודד ולהסיר את האיום...)
אותו "איום" הוא בעצם צורך לא ממומש שלך/שלו.
וכאשר יש לנו צורך לא ממומש - המוח משדר לנו שאנו בסכנה, שיש כאן איום,
וכדי להסיר אותו, כאמור, אנו מגיבים באחד או יותר ממנגנוני ההגנה שפירטתי...
צריך להגיע למצב שבו מזהים מהם אותם הצרכים שיש לכל אחד ואחת מאיתנו,
מדייקים איזה צורך מביניהם לא ממומש,
מבינים מה אנו מרגישים בעקבות זה ומעמיקים עוד בכך,
מתבוננים מתוך אילו מנגנוני הגנה אנו פועלים
וכמובן מובילים מצב של שינוי - לזהות את הצורך ולהגיע לכך שהוא ימומש מבעוד מועד
ובעצם כך מניעים את הזוגיות שלנו ממעגל הרסני, שבו כל אחד דורך (בלי כוונה כמובן!) על הכפתורים הרגשיים של השני/ה ורק מעצימים אחד לשני את הצורך הלא ממומש - מה שגורם בהתאמה לפעולחה עוד יותר עוצמתית של מנגנון ההגנה שלנו - וזה ממש לופ הרסני שאנו תקועים בו -
אז לומדים איך להניע ממצב כזה למצב של מעגל חיובי -
מעגל שבו אנו עונים אחד לשני על הצרכים
ופעולת ההמשך הישיר של כך שהתנהגות שלנו תהיה פעולה שמקרבת ולא מרחיקה, שמרבה אהבה והבנה ושלום ולא כעס תיסכול ומירמור...
בהצלחה רבה רבה יקרה!
מקווה שהצלחתי לעזור קצת... אין ספק שלימוד עמוק ומובנה של הדברים בתוך תהליך עמוק ושלם ומותאם אישית יהיה הכי אפקטיבי עבורכם, וכאן מחזירה אותך לסעיף 1 - אולי בכל זאת תבררו דרך הגורמים שהזכרתי דרך שכן תגיעו לתהליך אמיתי שיקפיץ אתכם קדימה ב"ה
בשורות טובות טובות 🙏🌹🙏
