אני חושבת  זה שיש מוקם לכולם  לא משנה מי אתה

... יש מוקם לכולם  ויש התנהלות בבית חופשית אין הרגשה של שקרים ולא יודעת מה יש כנות .. חופשיות גם בקטע שאני לא יעשה כולם יום שלם ואף אחד לא יגיד לי כולם , לא יעיר לי

אני אחראית עם אני רוצה שחדר יהיה מוסדר , אני אחראית 

אין קטע שאוסר לעשות ככה וככה  יש גבולות  אבל בואו נגיד ככה לא הרבה

תמיד חשבתי שזה רגיל עד שקלטתי שבאתי לחברות... 

וואלה ויש דיבור פתוח על הכול , אין פדיחה לשואל את אבא או את אמא אל דברים הכול בכנות בפתוח ומשתדלים תמיד להיות שמחים!

למשל פעם באתי לחברה והיא ביקשה מאמא שלה אם היא יכולה לקחת תופח הייתי בהלם? למה היא שאלה שתיקח זה הבית שלה

באמת הייתי בהלם!? 

אז החלטתי גם לאמץ את זה כי אם היא עושה את זה אז כנראה כך צריך להיות ריצתי תופח באתי לשאול ואז כזה אבא שלי אמר לי מה בשביל מה קנונו את התפוח ליופי?( הייתי בערך בת8)

כאילו שמגיל קטן כל אחד יודע שאפשר לעשות כל מה שרוצים אם באמת רוצים, 

שמעודדים את זה שכל אחד ימצא את מה שהוא אוהב, מה שהוא טוב בו ויפתח את זה בענק.... 

אבל מצד שני זה לא בקטע לוחץ אם מישו לא רוצה להתקדם במשו הוא לא חייב לעשות את זה...

אפשר לראות את זה ממש אצלנו נניח אחשלי שרוף על צהל ברמה אחרת ושאיפה שלו זה מינימום רמטכ"ל דרך יחידות מובחרות...

יש עניין שכול אחד יעשה מה שטוב לו , ואיך שטוב לו..

ולא עניין כזה אם אתה טוב בזה בואו תלך לחוג בואו תיתפתח ,

כול אחד עושה מה שהוא רוצה 

אבל עד הסוף!!

אני לא זוכרת שאמא שלי אמרה לי פעם אוסר... 

יש איזה משהו כזה שאומרים שהילד בוחר את ההורים מלמעלה בשמיים נכון?

לפעמים זה באמת נראה כל כך נכון..

אולי גם כי כשאתה חי את החיים בבית מסוים עם הסתכלות מסוימת אתה גם נראה כזה ואז הרבה פעמים זה מתאים לבית שלך

אבל מלאא אני רואה כמה הבית שלי מדויק לי..

ותאמת שמטורף לחשוב כמה השפעה יש להורים על הילדים שלהם..

כאילו הורים שהולכים לפי חיים של ראיית הטוב, ומאמינים. וחיי תורה.. ואהבה והשלמה 

זה פשוט משפיע..

ותמשיכו להגיד דברים לפעמים זה חסר היום.. שיודעים יפה מאוד להתלונן על איזה הורים מעצבנים וחוסמים ולא נותנים

ושוכחים לראות כמה טוב הם הביאו עלינו..

בקטע שנותנים לך אפשרות להעצים את מה שאתה טוב בו ולא להשאיר את זה בתחום התחביב...זה איזה חלק מהחינוך השאיפה לעשות הכי טוב שאפשר... זה גם משפיע על עוד דברים כמו על זה שאנחנו משפחת פרייארים (יענו מתנדבים לכל דבר וכאלה...) ועוד דברים...

ואשרי ההורים שלך שזכו בך!

תמיד בגיל הזה מהרהרים בסוגיא הזו...

הייתי מנסחת את המשפט הסוגר כ "מה היינו למדים מההורים שלנו"

כל אחד\ת והחבילה שלו\ה בעולם.

מה שנותר הוא להפיק לקחים ותמיד לשאוף לתוצאות מועילות.

חבל שהם לא רואים את זה

יש כזה משהו של משימה יומית נכון?

בואו נעשה. כל אחד היום אומר להורים שלו תודה על  משהו בחינוך שלהם..

נגיד אני, לחוצה טירוף מהלימודים וחורשת בהתאם... אז ההורים שלי כל הזמן משדרים לי שהכל בסדר גם אם אני לא אצליח, והם מוציאים אותי מהלימודים בכח. 

ואחד מאחים שלי שלא לומד כ"כ, אז יושבים עליו שילמד ומסבירים לו כמה זה חשוב שילמד. 

ובכל תחום, מתאימים לילד. 

ואוהבים. בכל מצב, בכל מציאות. משדרים שאוהבים בכל מצב!

זה ירד מאדד (ברוך ה'..)

אבל עכשיו יש פחות פעילות ממה שהיה לפני הקורונה

בבסיס אני חי כי זה לא דורש ממנו שום פעולה אלא קורה לבד.

ואני ממשיך לחיות כי אני רוצה להתפתח ולהיות יותר שלם ומאמין שעוד יהיה לי טוב.

בנוסף אני מרגיש שיש לי פה תפקיד בעולם שאולי יהיה משמעותי

לא יודע.

מבררים את זה, מחפשים את זה

הלוואי וידעתי

כל הזמן והמטרה שלי היא לאסוף כמה שיותר כוחות כשאני למעלה כדי להצליח לעלות אחרי הירידה הבאה...

ככה עד שיבוא המשיח....