וואי. קודם כל ממש מבינה את הצורך! ובסופו של דבר אני חושבת שכל מתבגר/ מתבגרת זקוקים למישהו שיקשיב ויכיל אותם בלי לבקר, בלי לשפוט. וכשזה מישהו מקצועי שיכול לכוון אז זה בכלל טוב...

אני מציעה לך לפנות להורים שלך בזמן רגוע, כששתיכם רגועים ולנסות להסביר להם על הצורך הזה שמישהו יקשיב לך וכו'. גם אם הם לא מאמינים בפסיכולוגים למינהם, לצורך שלך בהקשבה, אי אפשר להכחיש. 

להסביר להם מתוך כבוד (כן! גם אם זה קשה!) למה חשוב לך דמות חיצונית ולא הם (הרבה פעמים הם אומרים: "ספרי לנו..."). ולבקש...

אם הם הורים טובים ואוהבים אז מקווה שזה יעבוד.

בהצלחה יקרה

אני חושבת שאת יכולה לנסות להסביר להם שאת מתבגרת, וממילא זה מעלה לך הרבה תהיות/ קשיים או לאידעת מה... לפי מה שאת חווה. וזה נותן את המקום שרוצה לשתף. זה צד אחד.

מצד שני, יש לך את המקום שגודל. שכבר רוצה יותר פרטיות משלו (תקני אותי אם אני טועה) ורוצה לפתח חיים עצמאיים יותר. מה שלא יכול להתאפשר אם תמשיך להיות את התלות באבא ואימא כמו שיש כשילדים קטנים. 

תגידי להם שלפי הראייה שלך, מאמנת רגשית, או פסיכולוגית יכולים להיות פיתרון טוב לסתירה הזו.

אולי גם תשאלי אותם אם יש להם רעיונות נוספים. ככה הם ירגישו שאת לא בורחת להם, ויוכלו להקשיב לך קצת יותר ברוגע (בסופו של דבר גם להורים קשה השלב הזה... םתאום לילדה יש רצונות משלה, חיים משלה. לא תמיד הם יודעים איך להתמודד עם זה). ואולי יהיה להם רעיונות טובים... א"כ מה טוב. ובמידה שלא, הם יצטרכו לנמק לך למה הם לא מקבלים את ההצעה שלך.

בהצלחה נשמה!!

לפני זה אין טעם להגיע לשלב מעשי

לכולם יכול לעזור טיפול... כלומר, לכל מי שייתגיס לעזור לעצמו.

אבל כשלא ברור מב באמת מפריע ובעיתי, לפעמים יוצאים מהטיפול יותר מחוזקים, עם כוחות נפש, אבל אם יש בעיה היא הרבה פעמים נשארת.

לפעמים הבעיה עולה מעצמה בטיפול....

אבל יש הבדל...

אני חושבת שאת פשוט צריכה להסתכל, לראות האם את רוצה בגלל שמשהו ממש משבש לך את החיים (גם אם את לא ממש יודעת מה, או שזה סתם בשביל לפרוק בתור משהו רגיל.

הבירור גם יכול לעזור לך גם בדיבור עם ההורים לשכנע אותם...

אלי ואמר לי שהוא מרגיש מכור ולא משנה כל הסיפור עזרתי לו ויעצתי לו ולפי דעתי זה גם יותר נוח מפסיכולוג גם לא עולה( חבל... סתם) וגם זה חבר ולאישפוט אותך כמו מבוגר

אז קודם כל יש את חברים מקשיבים שממש עוזרים לי לפעמים, ואפשר לדבר איתם בטלפון או בווצאפ ואף אחד לא צריך לדעת על זה, יש להם שם משיבים גברים ונשים.

אבל באמת יש מצבים שצריך יותר מזה, אני אישית נמנע מזה כי קצת אין לי אמון בפסיכולוגים, יש לי מין חשש שהם מנסים לעשות מניפולציות על אנשים כאילו שהם מבינים מה הכי טוב ומה הכי נכון.

במקרה שלי מאוד נוח לי לדבר עם הר"מ שלי, הוא לא "מלשין" עלי לגורמים אחרים בבית הספר ואני ממש סומך עליו, הוא גם לא שופט אותי על דברים שאני מספר לו, אז אולי המחנכת שלך יכולה להיות האדם הזה.

גם יועץ בבית הספר, נדמה לי שממש אסור לו להעביר מידע של תלמידים.

זה רק מה שאני יודע, אין לי ניסיון עם אופציות אחרות, בהצלחה!

אותה והיא- התבודדות. פרישה זמנית מלחצי ומשברי החיים על מנת להתחבר ליוצר נשמתנו אב הרחמן. סגרי את עצמך באיזה חדר לבד, או צאי לשדה או ליער למשך זמן (כמה שאת יכולה.) ונסי לקיים את עצת כל הצדיקים בכל הדורות- לדבר עם ה'. כן. כולם עשו את זה ורק ככה אפשר להגיע לרמה סבירה של תקינות נפשית. מנסיון (וגם שמעתי מעוד הרבה חברים) שאחרי שמץרגלים קצת להתבודד בונים מן מרכז כובד רוחני בנפש ככה שלא צריכים יותר התחנפות וצומי מאף אחד אלא יודעים שיש מישהו שאוהב אותי יותר מכולם ותכלס הוא היחיד שבאמת יכול לעזור לי ואני אפילו יכול ללכת לדבר איתו... 

בהצלחה.

זה ירד מאדד (ברוך ה'..)

אבל עכשיו יש פחות פעילות ממה שהיה לפני הקורונה

בבסיס אני חי כי זה לא דורש ממנו שום פעולה אלא קורה לבד.

ואני ממשיך לחיות כי אני רוצה להתפתח ולהיות יותר שלם ומאמין שעוד יהיה לי טוב.

בנוסף אני מרגיש שיש לי פה תפקיד בעולם שאולי יהיה משמעותי

לא יודע.

מבררים את זה, מחפשים את זה

הלוואי וידעתי

כל הזמן והמטרה שלי היא לאסוף כמה שיותר כוחות כשאני למעלה כדי להצליח לעלות אחרי הירידה הבאה...

ככה עד שיבוא המשיח....