אם אתם מרגישים בנוח עם זה, אין בעיה

קביעת יום השואה בימי ניסן היא מנוגדת להלכה. ואדרבה - אין לשתף פעולה עם זה ולנהוג באמת במיעוט שמחה.

מילא כשלא עושים כלום.. אבל מי שרוצה לעשות משהו כיף ונמנע מכך בגלל יום השואה - לכאורה עובר על ההלכה.

להמנע אקטיבית זו מעין אבילות בפרהסיא. אסור.

ולא שומעים מוזיקה.

הם גם לא בסדר?

אם יש מנהג קדום לנהוג אבלות (מסוימת) בחודש ניסן, לא רואה הגיון לאסור על המדינה לקבוע יום זכרון בחודש ניסן.

אם זה סתם כי אתה שונא את המדינה, זה לא בריא לך לשנוא מוסד שחזק ממך.

אתה נכנס לנישות מיותרות, אני האחרון ששונא את המדינה (יכלת להסתכל קצת בכ"א...)

השאלה היא מידת הסמכות, זה הכל.

כל הרבנים, והרבנות הראשית, התנגדו לקביעת יום השואה בניסן (ר' אברום פעל הרבה למנוע את זה) והם היו יהודים שנהגו דיני ספה"ע לכל דקדוקיהם.

שהמדינה היא מדינת היהודים לכל דבר ועניין, ומתוקף היותה כזאת, איננה יכולה להנחיל מנהג אבלות שמנוגד להלכה פסוקה ושררה על זה הסכמה בין כל הרבנים. (דבר שהוא די נדיר, אגב...)

ועוד משהו שאני לא מבין, המדינה היא "ממלכתית" מאוד כמו שאת אומרת, ומייצגת את כולם וכו'...אך כאשר מתגלעת מחלוקת שקשורה לנושא הלכתי ודעת הרבנות הראשית שהיא קובעת הסמכות לעניינים אלו וסמכות זו ניתנה לה ע"י הממשלה, היא לא כדעת "המדינה", איך היא ממשיכה ללכת ראש בקיר וליצור מחלוקות מיותרות...?
אם הייתה מקבלת את דעת הרבנות הראשית, הכל היה בא על מקומו בשלום, במיוחד לאור העובדה שמצד אחד הטיעון של הרבנות הוא טיעון הלכתי שאסור לנו לעבור עליו, ואילו כל הסיבה שהתאריך הזה נקבע ע"י הממשלה הוא סמלי בלבד ולא מהותי, ולפי דעתי מרד גטו ורשא הרבה פחות ייצוגי וסמלי מאשר עשרה בטבת, אבל נו, שוין, ולמרות זאת הממשלה התעקשה ובחרה בתאריך הזה.
אינני שונא את המדינה (למרות שטיעון זה לא הולבש עליי, אך שלא יהיו חלילה אי הבנות...), אך כאשר "המדינה" איננה מתנהלת בצורה נכונה ומתערבת בדברים לא לה ומתעקשת על דברים וכופה את דעתה בנושא ששייך לרבנות הראשית, זהו דבר שאני לא מסכים איתו ומבחינתי החלטות של בשר ודם, פוליטקאים שאינם מבחינתי מייצגים כלל את העילית של החברה, אינן החלטות "קדושות" שאני חייב להסכים עם כולן ולהתייחס לכולן כאל "גזירת הכתוב".
ומבחינתי ההגדרה שלך ל"מדינה" איננה נכונה, אבל בסדר...ההגדרה של מדינה היא לא רק הפוליטקאים ולא רק אותם אנשים שקבעו את זה, בכוונה יש חלוקת כוחות לכל מיני גופים, והגוף שנועד להיות הגוף שאחראי לענייני דת הוא הרבנות הראשית ומבחינתי הוא המייצג שלי של המדינה לענייני דת ולא אף פוליטקאי דיקטטורי אחר.

לא בהכרח עשרה אנשים..

(מותר לאבל לשבת על כסא נמוך בשבת אם הוא לא בציבור? אסור.

לכאורה המדד הוא ה"אקטיביות", בחירה לעשות/ לא לעשות משהו בגלל זה.

החשבון שלך נכון לגוית, אבל בניסן גם אסור להתאבל.

ספיה"ע לא דומה. יש הבדל בין המתקנים...

לא דיברתי כאן לענין חילול ה' וקידושו.

למעשה, אני לא יודע למה בכלל נכנסתי לפינה של כן פרהסיא או לא פרהסיא, אבלות אסורה בניסן גם בצנעא.

@חסדי הים

@אדם כל שהוא

זה פרהסיא (יו"ד ת,א)

הלכתית כל ימי ניסן הם שמחים ולא אומרים בהם תחנון.
והרבנות הראשית התנגדה לקביעת תאריך זה בימי ניסן, אך המדינה בכל זאת החליטה לקבוע בימי ניסן, וזה לא נתפס על הדעת, למרות הגישה של המדינה בהרבה נושאים של "ממלכתיות", פה דווקא היא בחרה ללכת "ראש בראש" ולא לקבל את דעת הרבנות הראשית ודעת ההלכה היהודית הפשוטה בנושא. בושה.

אסור לאבל לצאת לדייט?

פעם ראשונה שאני שומעת על כזה דבר.
 

לא אסור לאבל לצאת לדייט. אבל כשמישהי שואלת אם למנוע יציאה - היא באה ונותנת משקל לקביעת האבלות של היום הזה. וקביעה זו היא נגד ההלכה. 

אני גם חושבת שזה דבר נורא ונגד ההלכה לנהוג מנהגי אבלות בימי ניסן

עם זאת בחורה שנמנעת מלצאת לדייט,

אולי משתפת פעולה עם מי שהחליט לקבוע את היום בתאריך הנל נגד רצון ד',
ובמילים שלך נותנת משקל לקביעת האבלות של היום הזה
אבל לא נראה לי שאפשר לומר שיש איסור הלכתי להימנע מלצאת לדייט/
שאם היא נמנעת היא עוברת על ההלכה כי נוהגת מנהגי אבלות בפרהסיא.
פשוט כי זה לא מנהג אבלות להימנע מלצאת לדייט


כ"ש וק"ו כשזה לא פעולה אקטיבית.



 

אני לא אומר שהמניעה יציאה לדייט בעצמותה - היא מנהג אבילות.

אלא שמי שלא יוצא - ומנמק, לעצמו, באבילות - אז לא משנה אם אכן זה מנהג אבילות או לא, על כל פנים הוא מחליט "להתאבל", בדרכו שלו.

נכון שזה לא אקטיבי, חיפשתי הגדרה שתסביר בכל זאת.. הנקודה היא שזה אמנם לא אקטיבי פרקטית, אבל זה אקטיבי רעיונית - שי כאן בחירה מוצהרת להימנע, בדווקא. זה לא שבמקרה היא לא יצאה.

לבא ולומר: "אני לא עושה היום XYZ (ולא משנה אם זה דברים של אבלות במהותם או לא) בגלל יום השואה" - זה לקבל את האבילות.

גם אם מדברים על כך שזה נקבע בחודש ניסן מציינים את היום בצורה מכובדת.

מה המטרה של היום? האם זה גורע מהמטרה?

שסבר באמת שהדרך לדתיים לציין את יום השואה היא בניסיונות להתחתן או משהו בסגנון.

שוב נזכרתי שפעם הייתה איזו מישהי שהתעניינה בי או משהו (בטח זה היה להפך) ואיכשהו כי צבא יצא שאנחנו יכולים לצאת לדייט ראשון רק בערב יום השואה או שנחכה שבועיים. שנינו לא רצינו לחכות אז אמרנו טוב זה שנצא זה יהיה הניצחון על הנאצים ועוזריהם, בואי נצא.

בקיצור יצאנו וכל בתי העסק סגורים מה גם שזה לא מתאים אז הלכנו לאיזו גינה קטנה בגבעת שמואל וישבנו שם אני והיא בנדנדה כזו שאם האחד עולה השני יורד ולהפך, ושם התנדנדנו וניסינו לדבר על כל מיני דברים כמו איפה למדתי ביסודי ואיפה היא עושה שירות לאומי ומכיון שהמרחק בין שני צדדי הנדנדה גדולים, היינו צריכים לצעוק זה לזו ולאט לאט נמאס לנו עד שהשתתקנו ורק התנדנדנו בשתיקה.

ואחרי כמה זמן המישהי אמרה תגיד מה היה קורה אם היינו ניצולי שואה, ואני אמרתי מה זה אומר, והיא אמרה תחשוב שאנחנו ניצולים ונפגשים באקראי בגינה בלודג' ומגלים ששנינו יהודים, מה היה קורה? ואני אמרתי - אני לא אוהב את הכיוון שהשיחה הולכת אליו, והיא אמרה מה יש לך, תזרום.

אמנם אין חוק שמכריח אותנו לזרום בדייט ראשון אבל אף אחד לא רוצה לצאת כבד, ואמרתי אוקיי, מגניב. נראה לי שהיינו מספרים בדיחות שואה. והיא אמרה בטח היינו מספרים זה לזו בלחש שאין אלוהים. ואני אמרתי 'אין אלוהים?' בתמיהה מזוייפת, והיא אמרה 'נו, בשואה', ושנינו צחקנו לרגע קצת כדי להסתתר עם הצחוק מאחורי המחשבה שאולי באמת אין.

והיא אמרה נראה לי שאם שנינו היינו ניצולים היינו מתנפלים אחד על השניה ולא היה אכפת לנו מי זה מי ומה זה מה ואם יש אלוהים כן או לא רק נוגעים ומשתגעים ומתחבקים ועושים כל מיני דברים כי מה זה משנה אופי ואישיות העיקר שנינו יהודים ונמשכים זה לזו וזה מספיק.

ואני אמרתי - כן נשמע הגיוני שככה. והיא אמרה - טוב. ואני אמרתי - טוב. והיא נרעדה ואמרה - קר לי. ואני אמרתי - טוב. ועשיתי מה שגברים עושים כשנשים אומרות שקר להן. ואחר כך חזרתי הביתה וחשבתי שהיה מוצלח בעצם וסיפרתי הכל בטלפון לעומר. ועומר אמר - עזוב, היא תזרוק אותך בסוף.

ואני אמרתי איך אתה יודע. ועומר אמר כי היא לא רוצה אותך, היא רוצה מישהו באופן כללי, ואתה פשוט הזדמנת למקום. פשוט קר לה בנפש, וברגע שיתחמם היא תבין שהיא לא רוצה אותך ותלך. ואני אמרתי איך אתה יודע, והוא אמר כי רק נואשים מדברים על שואה ומין ואלוהים וקור בדייט ראשון.

ואני אמרתי - גם אני נואש. והוא אמר - הכל עובר בסוף, וגם לך זה יעבור. ואני אמרתי - מה אתה מבאס. ועומר אמר- מה אתה יוצא לדייט ביום השואה. ולא היה לי מה לענות לו, מה גם שהוא צדק והיא נפרדה ממני אחרי חודש בשיחה של שלש שעות שמתוכן היא שתקה שעתיים ושלשת רבעי. ועומר אמר כן, זה היה ברור שהיא תשתוק. ואני שאלתי למה, והוא אמר - כי אחרי השואה כבר אי אפשר להגיד כלום, רק לשתוק.

וזה היה קצת בדיחת שואה, אבל גם קצת נכון.

מאז ששמעתי על הטבח הנורא אני בוכה. ב'מעוז צור' שרתי בבכי ובכלל פרצתי בבכי ב'נקום נקמת דם עבדיך' והוספתי לאומה הרשעה את ישמעאל.

אבל ב"בִּבְכִי יָבֹאוּ וּבְתַחֲנוּנִים אוֹבִילֵם אוֹלִיכֵם אֶל נַחֲלֵי מַיִם בְּדֶרֶךְ יָשָׁר לֹא יִכָּשְׁלוּ בָּהּ כִּי הָיִיתִי לְיִשְׂרָאֵל לְאָב וְאֶפְרַיִם בְּכֹרִי הוּא".

הבכי מטהר את ה'יסוד' להכל, ומביא מהר לידי זיווג, כדברי החתם סופר.

הבכי הוא כמו מקווה לרצון, ומעלה את הרצון למקום גבוה וטהור, וכמו שמאריך הרב קוק באורות הקודש חלק ג' על עליית הרצון כמטהרת את מידת ה'יסוד'.

כשרצון נפגש עם רצון נוצר זיווג.

כל עם ישראל קדושים וטהורים, כפך השמן הטהור של הכהן הגדול, כמו שכתוב בעין אי"ה שבת.

ה' תרחם על כולנו! אנחנו ראויים!

גם הטוב הוא פה אצלנו , אצל כל אחד

רק נותר לנו למשוך אותו

מבין? 

אני מגיב במקומו הוא לא נמצא פה הרבה

חנוכה שמח🥰

אשלח לך הצעה ביום ראשון, ביום רביעי שלחה לי את הפרטים, וזה כבר לא היה רלוונטי..

כאילו זה נשמע לי הכי הגיוני לחכות קצת, אבל בגלל שהפלטפורמה של הוואטסאפ היא כל כך מהירה הקצב מתאים בהתאם.

קלטתי שמבחינתה זה כנראה לגיטימי לכתוב "אשלח לך הצעה" ואז לשלוח עוד 3 ימים.. ומבחינתי זה לא. לא בגלל איזו תפיסת עולם, אלא פשוט כי השוק מאוד מהיר.

אין לי שום סיבה לחכות להצעה 3 ימים ואני יודע שגם היא יכולה להגיד לי "אה היא בדיוק נתפסה" או סתם אגלה שאני לא חושב שאנחנו מתאימים.

העניין הוא שאנשים נתפסים ונפרדים בצורה מהירה מאוד ולכן גם ככה המהירות שאנשים מפגינים.

ברור לי שלפני הפלטפורמה של הוואטסאפ הדברים זזו הרבה יותר לאט ולאנשים היה גם יותר סבלנות

אולי זה יותר הצורה.

מי שהציעה לך - ידעה שהבחורה בכלל פנויה ביום ראשון? יכול להיות שמלכתחילה היא לא ביררה את זה איתה?

ממה שאני יודעת אין נוהל מסודר. נכון שמקובל יותר שקודם הוא אומר "כן" לפני שהיא מודעת לעניין בכלל, אבל זה ממש לא תמיד ככה. יש בנות שמעדיפות להישאל קודם. הרבה פעמים אם משדכים מכרים, את הצד שמכירים שואלים קודם.

באופן אישי אומר שאני לא מרגישה יותר מידי ככה. לא זכור לי שקרה לי מה שאתה מתאר.

לפעמים קורה שפתאום יש מבול של הצעות, ואז אני אומרת - שאני בדיוק מבררת, או בדיוק בתחילת קשר, ואולי בעתיד הקרוב זה יהיה רלוונטי.

ואני קצת נרתעת מה"שוק". המילה הזאת לא באה לי בטוב בהקשר הזה..

אני אומר שזאת הפלטפורמה, בגלל שלעשות "העבר" בוואטסאפ זה לוקח חצי שנייה ולהתקשר בטלפון זה לוקח יותר זמן, אנשים צריכים להתפנות לזה ריגשית.

ובלי קשר לאם היא ידעה או לא ידעה (במקרה הזאת אני מניח שהבחורה לא קיבלה פרטים שלי אבל נעשה בירור אם היא פנויה) - הקצב שפרטים עוברים דרך מיזמים, קבוצות וואטסאפ, שדכנים הוא קצב מסחרר. יש לי חבר שהתחתן לפי כמה שנים משידוך שנעשה ע"י 4 שדכניות וואטסאפ שונות שכל אחת שלחה לחברה שלה. וואטסאפ זאת תקשורת מאוד מהירה, תקשורת איטית כמעט ולא היתה מאפשרת לדבר כזה לקרות.

ובאמת, בדרך כלל אני מעדיף שלא יבררו אם הבחורה פנויה, כי אם היא לא פנויה יהיה לי דרך לדעת אם אני רוצה לחזור לי שהציע שינסה לאחר זמן שוב לבדוק לי אם התפנתה. וגם, זה לוקח זמן ואין לי סבלנות לזה. מעדיף לגלות שהיא תפוסה, מאשר לחכות עוד את הזמן הזה שיכול לקחת יומיים גם.

אולי את חווה את זה אחרת כי יש לך יותר סבלנות ממני, גם יכול להיות. אולי כי לפעמים מציעים לך אחרי שהבחור אישר, מה שכמעט בחיים לא קרה לי. לכן הניסיון במקרה כזה הוא לא הסבלנות, כי הבחור כבר אישר.

אסביר את ההקשר בו אני אומר את המילה "שוק". 

אני לא מתייחס לשידוכי וואטסאפ בתור דבר עמוק ולכן אני מרשה לעצמי להביא ביטוי מאוד שיטחי שלדעתי די תואם את השיטה הזאת.

כן, אני חושב שזה כלי, שברגע שיודעים את היתרונות והחסרונות שלו, אין סיבה שבעולם לא להשתמש בו בעת הצורך.

לרגע לא התכוונתי חלילה לדמות את כל מחפשי הזוגיות למיניהם כמוצרים בשוק. מה לעשות שבשיטה של כרטיסים זה חלק מהעניין וכמובן, חלילה אסור להשליך את זה על האנשים עצמם. 

השימוש בכלי הזה לא גורם לזלזל באנשים, הוא כן בעיני מבטא מגבלה אינטגרלית בשימוש בו.

"שלעשות "העבר" בוואטסאפ זה לוקח חצי שנייה ולהתקשר בטלפון זה לוקח יותר זמן, אנשים צריכים להתפנות לזה ריגשית."


יש לי קצביה, שכל פעם שהיה צריך לעשות הזמנה, זה נעשה  דרך הטלפון.
אני רק מהמחשבה שאני מפריע למישהו באמצע עבודה מסויימת או שהוא עם לקוח בחנות.
זה כבר גורם לי לחשוב 3 פעמים לפני שאני מזמין.

מרגע שאפשר להזמין דרך אפלקציה,
אני מזמין הרבה יותר, הזמנות קטנות במקום אחת מרוכזת (חנות קרובה מאוד).

אבל לא הבנתי משהו.
מה הבעיה שלך להמתין 3 ימים ?
אני מנסה להבין אם אתה מכוון למשהו כללי או שזה רק משהו נקודתי שמפריע -לך-.

יכול להסביר ?
אם יגידו לי "תקשיב, נכיר לך מישהי שאנחנו חושבים שהיא מתאימה לך, אבל תמתין שבועיים"
אז אני לא מבין באיזה מקרה אני אגיד "לא, לא, שבועיים אני לא ממתין". מה אכפת לי "להמתין" ?
יכול להסביר. לצרכי מחקר כמובן.

אני יכול להשיג הצעות בצורה יחסית מהירה ולכן אם אדם חושב שאחכה להצעה שלו אז כנראה שהוא טועה.

זה שה"שוק" עובד בצורה מאוד מהירה גורם לי לחוסר סבלנות, לפעמים מוצדק ולפעמים שלא, ביחס לעיכוב בהצעות.

אין בעיה שישלח לי הצעה עוד שבועיים, שלא יחשוב שאני אחכה. יום יומיים כנראה שאחכה אם זה מישהו שאני סומך עליו.

אבל שואל כדי להיות בטוח.
כי באמת נושא השידוכים זה דבר מרתק וגם חשוב.
כרגע לא בשימוש אישי שלי, אבל זה יכול להשתנות ביום אחד.

כשאתה אומר "שלא יחשוב שאני אחכה",
זה אומר שאם אתה כן מסכים "לחכות" שבועיים,
אז אתה למעשה מתחייב לא לצאת לדייטים אחרים, להמתין להצעה ואז להחליט אם אתה נפגש או לא עם אותה הצעה ?

הבנתי נכון ?

אני לא חושב שאף אחד לא יסכים סתם לעצור שבועיים אז זה זמן יחסית מוגזם אבל כן הבנת.

ישר כוח!

באמת נראה שגברים ונשים חווים את זה אחרת.

אני באמת כמעט תמיד מקבלת (ומבקשת..) רק אחרי שהצד השני אישר. [בהנחה שזה פנייה דרך צד ג]

וזה בעצם אומר שהצד השני פנוי ומעוניין. אבל זה גם אומר שיש מצב שאני לא פנויה, או לא מעוניינת. וגם שמבחינתי יכולות לעבור תקופות שבהם אין לי שום הצעה, כאשר בפועל יכול להיות שהיו כאלה שביררו והחליטו שלא...

תודה על ההסבר על השוק.

נתקלתי בשדכני וואטסאפ שפשוט מעבירים כרטיסים, בלי לקרוא יותר מידי. אבל מסתבר שגם להם יש הצלחות - אבל אף אחד מאלו שאני קיבלתי בדרך הזאת לא היו רלוונטיים.

זה עדיין צורם לי המילה הזאת, וזה לא שיש לי פתרון קסם לאיך אפשר לעשות את זה יותר טוב..

שיש כרטיסים, שהם מנסים לשווק משהו, וברור שיש מאוחריהם אדם עם סיפור שלם, אבל הכרטיס עצמו הוא לא הבנאדם. לכן אני אולי מרגיש בנוח עם המונח שוק. למרות שגם יכול להיות שאצלי השימוש הזה יכול ליצור חוסר נוחות בהקשרים כאלה ואחרים.

נראה לי גם חשוב לומר שעצם הפלטפורמה של הכרטיסים (גם בוואטסאפ, אבל גם במיזמים שונים) היא פלטפורמה מאוד מוגבלת ולכן גם אם השדכן הוא מעולה ומקסים עדיין יהיה בזה מימד פחות "אנושי" וממילא מאוד מוגבל. ובודאי, התחושה האישית היא גם חשובה שמתעסקים עם שדכנים וחשוב מצד אחד לדעת לצאת מאיזור הנוחות או להרחיב אותו כדי שיהיה עוד אופציות להצעות, מצד שני חשוב גם להיות במודעות ריגשית ולשים גבולות גזרה ביחס ליציאה מאיזור הנוחות

שבזמן הזה קיבלת כבר הצעה אחרת? כי אם כן לגיטימי לקבל אותה .

אבל אם לא קיבלת הצעה ואתה סתם מעניש את מי שהציע כי שלח שבוע אחרי זה מיותר

אני שואל את עצמי מה הוא התכוון שהוא שלח לי את זה תוך שלושה ימים

מן הסתם אנשים עסוקים ולא תמיד פנויים אבל בדרך כלל נראה לי הכיוון זה להציע ישר

אצלי אני לא מרגישה ככה

הכל איטי מאוד, ותמיד לוקח כמה ימים..

וגם אחרי קשר לוקח לי מלא זמן עד שמתחילה משהו חדש

אני לא חושב,

אנשים לא רוצים לחכות ימים כי ההנחה שזה עוד כמה ימים עד שייפגשו, ומן הסתם יהיו הרבה נסיונות כך שזמן רב לברר יקח עוד זמן.

בגלל שהפלטפורמה הזאת מאוד מהירה אז הציפייה שזה לא יקח כמה ימים אלא יהיה באותו יום.

על עצם ההצעה.

אני אשלח לך הצעה ואז לוקח כמה ימים עד ששולח את ההצעה.

תאמת היה ממש לאחרונה שרשור על זה.

אני גם לא מלין על כך... אני תוהה על כך.

ולכן הכל נהיה מהר מאוד מאוד.. ולכן גם קיימת ציפייה שדברים יעברו מהר.

מאמין שלפני הוואטסאפ היתה ציפייה לזמן יותר ממושך, דהיינו היתה יותר סבלנות כי זה לקח יותר זמן.

לפני הפלאפונים בכלל מן הסתם היתה ציפייה לזמן עוד יותר ממושך.

ככה מסתבר לי

מקווה שהפעם זה מובן חח

כי היא לא תראה כמו אחת כזאת בסוף החג

אופס ימי החנוכה😂

ותודה על התזכורת שיש לי כל מיני העדפות קטנטנות כאלו שאסור לשכוח בתוך כל ההתרכזות בערכים החושבים והגדולים, 

כי הדברים המשותפים הקטנים הם הרבה פעמים הבסיס לקשר טוב 

מחזק מאוד! במיוחד המשפט "בית ה' נחנך בימי החנוכה, את הבית שלכם אבנה מהרה" נגע בי.

תודה!

נראה לי כדאי למקד קצת יותר לפחות לעצמך.

מה זה אומר ראש פתוח?

האם זה אומר שאתה מוכן לשמוע גם רבנים מהר המור וגם ממרכז?

האם זה אומר שאתה מוכן לשמוע רבנים חרדים ו/או דמויות מהשמאל?

האם זה אומר שאתה לומד ספרים של הרב בני לאו?

האם זה אומר שאתה רואה סרטים? איזה סגנון?

מה זה אומר מתייעץ עם רבנים?

האם ההתייעצות אומרת שאתה מחפש הסכמה שלהם לאופי הכלה שתבחר או שתצטרך אישור שלהם בטרם תצא?

או שזה רק בשאלות ערכיות כגון ענייני פוליטיקה/השקעות? או שאולי גם ביחס לעבודה וחיי חברה?

כל תשובה פה לגיטימית, אבל לפחות לעצמך ורצוי גם לטובת מי שתחפש שתצא איתך כדאי לדעת מה הכותרות שאמרת אומרות

המון בהצלחה

זה אומר שאני דתי בראש פתוח לעולם תרבות מערב מתערבב בין אנשים\קהילות אם זה חילוניים אז לוקח מהם את הדברים הטובים (למשל תרבות)  אם זה דתיים לוקח מהם את הדברים הטובים (למשל אהבת חינם וחיבור בין אנשים) ומהחרדים לקחתי את ללכת לפי הלכה לא דתי לפי דעתי ולעשות מה שבראש שלי בלי להייעץ אם אני נמצא בבעיה או שיש לי בעיה אני פונה לרב שייעץ לי ויעזור לי אני לא ישר הולך לבעל מקצוע רק כי יש לו תואר בדבר הזה למשל פסיכולוג

מקווה שדי הגדרתי את עצמי טוב

ולכן חשוב לי משהי מאמינה בדרך הזאת בחיבור בין העולמות

יש כאלו שיותר מכוונים לסגנון מסוים.

אבל מעבר לזה, 

הייתי ממליצה לפנות לכמה שדכנים,

אבל לא רק.

להירשם לכמה מיזמים\אתרים\אפליקציות\קבוצות וואטסאפ,

ככל שיש לך כח להתמודד..

אתה צריך לדעתי להודיע לעולם (כולל חברים ומשפחה), שאתה פנוי ומחפש - ומה אתה מחפש.

-דעתי-.

המילה "עיקר" מבלבלת כאן..
אבל הכוונה הבסיס. קודם שיהיה את זה. בלי זה, אין על מה לדבר. אין בכלל מה לנסות.

ניקח את שוק הרכב.

אם אין בלמים שעובדים חלק,
ואין מנוע שפועל חלק,

אין בכלל מה להסתכל על הצבע והצורה וכמה אנשים הוא מסוגל להכיל בתוכו.

עכשיו נניח שיש בסיס.
זה אומר שכל רכב מתאים לך ? לא.
יש כאלה מעדיפים רכב קטן, גדול, בטוח, מהיר, נמוך, גבוה. טוב לשטח, טוב לעיר.

אבל קודם הבסיס.

ככה אני מבין את זה.
כלומר, זה שיש למישהו "לב טוב, והוא מקסים" זה רק -תחילת- הסיפור. לא סוף הסיפור.

במה הוא עובד ? 
מה הוא למד ?
איך הוא מתנהג כשדברים לא מסתדרים כמו שהוא רוצה ? איך הוא עומד בלחץ ?
האם הוא דברן ? שקט ? 

כל אחד והפרמטרים שחשובים לו, ממש כמו בבחירת רכב. כמובן, כל אחד והתקציב שלו (מה שיש לו להציע)

בהצלחה.

אני לא מסתכל מהצד של האדם שיש לו מידות טובות או לב טוב..המשפט הזה בדרך כלל נאמר לאנשים כאיזה משהו להתמקד בו ופחות בחיצוניות(אגב הוא נאמר בעיקר לגברים ממה שאני מכיר) אף פעם לר באמת האמנתי בו כל כך, נכון, יש בו מן האמת אבל בדור הזה להגיד לבחור "העיקר לב טוב ומידות טובות" אם הוא לא צדיק נסתר בנם של קדושים בעיניי זה פחות רלוונטי לנסות למכור לו את זה, והאמת עכשיו כשאני חושב על זה, אני חושב שהרבה שדכנים נופלים שם(גילוי נאות אף פעם לא הלכתי לשדכן/ית) ומרגיש לי שהם לא באמת מתעניינים במה אתה מחפש/ת אלא פשוט לחתן בלי הרבה מאמץ ואז מגיע המשפט " העיקר לב טוב"

חנוכה מלבלב מלא בלבלובי שמחה וכו🦝🔥

"אלה לא בנות חרדיות, החמודות האלה שייכות למגזר הדתי-לאומי (גוש עציון)"....ואם הן היו חרדיות אז? היה אסור להן לעצור שניה ולהוריד את הדברים?

ואני לא מתפלא שזה מה שלקחת מהפורום הנ"ל..זה אומר המון על משתתפיו.

שקראתי את זה  

בפורום הטרור הזה

אני רוצה "בחלום אדבר בו". תשובות לכל השאלות העמוקות שלי.

אני מתפלל על זה וכלום בחלום. אני שואל את ה' שהדוד רבא שלי הרב פנחס מפרנקפורט בעל ההפלאה יתגלה אלי וכלום. אין תשובות.

אבל אז כשאני קם, אגב העיון הרגיל שלי בתורה בסדרים הרגילים, אני מגיע ל'הפלאה' ו'לפנים יפות' ומבול של תשובות והדרכות לחיים העכשוויים שלי.

כן. זאת התגלות השכינה דרך ספרי הצדיקים.

תשובות. תשובות. תשובות.

"קול דודי דופק פתחי לי אחותי רעיתי". כמו ששמעתי בילדותי מר' אברום שפירא זצ"ל, הספר דופק לפתוח אותו ועם זה השכינה הקדושה.

אל תחכה למשהו מבחוץ, בחורה שלא רודפת אחריך תעזוב אותה. זה לא שווה את הזמן שלך. תתרכז בלהתענג על ה' וימלא משאלות לבך. תנדב את לבך ל-ה' ולעם ישראל. תתן תתן תתן, אל תצפה לקבל כלום. בסוף, הכל יסתדר. "יִרְוְיֻן מִדֶּשֶׁן בֵּיתֶךָ וְנַחַל עֲדָנֶיךָ תַשְׁקֵם. כִּי עִמְּךָ מְקוֹר חַיִּים בְּאוֹרְךָ נִרְאֶה אוֹר. מְשֹׁךְ חַסְדְּךָ לְיֹדְעֶיךָ וְצִדְקָתְךָ לְיִשְׁרֵי לֵב."

מאוד מזדהה עם מה שאתה כותב.

הצפייה תלויה לפי תקופות בחיים. תקופות שונות בכל התקופה המתמשכת של הדייט וגם איך קמתי היום..

לגמרי רגישות צריכה להיות בנושא הזה. מסכים מאוד מאוד וליבי איתך.

עם זאת, בלי קשר לצד השני שצריך להיות רגיש - חשוב לשמור על איזון. 

אם כל דבר קטן מטלטל אותי, כדאי להתבונן למה זה קורה.

מה דפוסי המחשבה שמניעים אותי?

מה החששות, פחדים, דחפים, רצונות שקיימים בתוכי והאם אני מנהל אותם או שהם מנהלים אותי. ואם אני מנהל אותם - איך אני בוחר לעשות את זה.

וזה מפחיד גם לשאול את השאלות האלה, כי זה לא כיף לגלות שאני במקום שלא רציתי להיות בו, אך בד בבד, זה אנושי וזה קורה. אפילו אפשר לומר שאין אפשרות שזה לא יקרה.

ומאזן את מה שאני כתבתי הרגע - זה בסדר להיות לחוץ. בסדר גמור. רק כדאי לשים לב לזה.

ולא לתת להצעה להתמרח ככה

חושבת שזה נכון בכללי לכל מי שאומר כן להצעה, וכשאני אומרת 'אומר כן להצעה' הכוונה ששמעו שיש הצעה, קיבלו מספר לבירורים ויודעים שיש מישהו בצד השני שמחכה.

ולא משנה אם מי שמחכה זה מי ששידך או המשודך.

ברשותך, פונה לצד השני:

דרך ארץ בסיסית...

גם אם עסוקים כל כך ברמה שאין זמן לברר תהיו הגונים ותגידו.

''אין לי פניות לברר'', ותשלחו מישהו שסומכים עליו שיעשה את זה.

''אין פניות ברמה שאין זמן לנשום, אז לברר?", סליחה ששואלת... אבל איפה תכניסו גם פגישות? אם יש זמן לפגישות יש זמן לברר, במיוחד אם זה ימשיך או יקרה בהמשך, זה הרושם שאתם משאירים.

לא עונים לכם בצד שמבררים איתו? תעדכנו בהקדם את מי ששידך שיוכל לעדכן את הצד הממתין. וגם לברר מה קורה שם... יכול להיות שהתקשרו ולא ענה החבר, או שמשהו בקליטה לא עבד או כל סיבה שהיא.

התחרטתם מכל סיבה שהיא? זכותכם... רק תודיעו.

ולך שמחכה -

תברר עם המשדכים, בפרק זמן שמרגיש שזה מספיק זמן לבירור, מה קורה עם הצד השני.

הלוואי ודברים יתוקנו בשורשם ונהיה טובים.

ובאמת מבאס כשקורה רצף כזה.

אבל לא יפה להוציא שם רע על כל הבנות..

[וקרה לי גם הפוך - מישהו פנה אלי באתר, ביקש לברר, ולקח לו כמה ימים. שאלתי את החברה שלי אם הוא דיבר איתה, ואמרה שלא. שאלתי מה קורה, ועדיין לקח לו כמה ימים..]

אני רוצה להגיד שבאופן אישי - 

לפעמים הבירורים לוקחים זמן. שולחים הודעה לחבר, הוא לא זמין, מחפשים אולי מישהו אחר שמכיר, והוא בדיוק במילואים וכו וכו'.

מעדיפה לקחת עוד יום בבירורים מאשר לצאת עם מישהו ולהתבאס שזה יכל להיות ברור מהטלפון שלא שייך.

אבל אם זה מתעכב - נראה לי נימוסי להגיד משהו כמו - אני בתקופה עמוסה, צריכה עוד זמן, סליחה.

ועוד משהו קטן - כמעט תמיד, אם קיבלתי הצעה ביום מסוים, וכבר באותו יום ביררתי - לא נתתי תשובה באותו היום. רציתי לישון על זה לילה.