אם אתם מרגישים בנוח עם זה, אין בעיה

קביעת יום השואה בימי ניסן היא מנוגדת להלכה. ואדרבה - אין לשתף פעולה עם זה ולנהוג באמת במיעוט שמחה.

מילא כשלא עושים כלום.. אבל מי שרוצה לעשות משהו כיף ונמנע מכך בגלל יום השואה - לכאורה עובר על ההלכה.

להמנע אקטיבית זו מעין אבילות בפרהסיא. אסור.

ולא שומעים מוזיקה.

הם גם לא בסדר?

אם יש מנהג קדום לנהוג אבלות (מסוימת) בחודש ניסן, לא רואה הגיון לאסור על המדינה לקבוע יום זכרון בחודש ניסן.

אם זה סתם כי אתה שונא את המדינה, זה לא בריא לך לשנוא מוסד שחזק ממך.

אתה נכנס לנישות מיותרות, אני האחרון ששונא את המדינה (יכלת להסתכל קצת בכ"א...)

השאלה היא מידת הסמכות, זה הכל.

כל הרבנים, והרבנות הראשית, התנגדו לקביעת יום השואה בניסן (ר' אברום פעל הרבה למנוע את זה) והם היו יהודים שנהגו דיני ספה"ע לכל דקדוקיהם.

שהמדינה היא מדינת היהודים לכל דבר ועניין, ומתוקף היותה כזאת, איננה יכולה להנחיל מנהג אבלות שמנוגד להלכה פסוקה ושררה על זה הסכמה בין כל הרבנים. (דבר שהוא די נדיר, אגב...)

ועוד משהו שאני לא מבין, המדינה היא "ממלכתית" מאוד כמו שאת אומרת, ומייצגת את כולם וכו'...אך כאשר מתגלעת מחלוקת שקשורה לנושא הלכתי ודעת הרבנות הראשית שהיא קובעת הסמכות לעניינים אלו וסמכות זו ניתנה לה ע"י הממשלה, היא לא כדעת "המדינה", איך היא ממשיכה ללכת ראש בקיר וליצור מחלוקות מיותרות...?
אם הייתה מקבלת את דעת הרבנות הראשית, הכל היה בא על מקומו בשלום, במיוחד לאור העובדה שמצד אחד הטיעון של הרבנות הוא טיעון הלכתי שאסור לנו לעבור עליו, ואילו כל הסיבה שהתאריך הזה נקבע ע"י הממשלה הוא סמלי בלבד ולא מהותי, ולפי דעתי מרד גטו ורשא הרבה פחות ייצוגי וסמלי מאשר עשרה בטבת, אבל נו, שוין, ולמרות זאת הממשלה התעקשה ובחרה בתאריך הזה.
אינני שונא את המדינה (למרות שטיעון זה לא הולבש עליי, אך שלא יהיו חלילה אי הבנות...), אך כאשר "המדינה" איננה מתנהלת בצורה נכונה ומתערבת בדברים לא לה ומתעקשת על דברים וכופה את דעתה בנושא ששייך לרבנות הראשית, זהו דבר שאני לא מסכים איתו ומבחינתי החלטות של בשר ודם, פוליטקאים שאינם מבחינתי מייצגים כלל את העילית של החברה, אינן החלטות "קדושות" שאני חייב להסכים עם כולן ולהתייחס לכולן כאל "גזירת הכתוב".
ומבחינתי ההגדרה שלך ל"מדינה" איננה נכונה, אבל בסדר...ההגדרה של מדינה היא לא רק הפוליטקאים ולא רק אותם אנשים שקבעו את זה, בכוונה יש חלוקת כוחות לכל מיני גופים, והגוף שנועד להיות הגוף שאחראי לענייני דת הוא הרבנות הראשית ומבחינתי הוא המייצג שלי של המדינה לענייני דת ולא אף פוליטקאי דיקטטורי אחר.

לא בהכרח עשרה אנשים..

(מותר לאבל לשבת על כסא נמוך בשבת אם הוא לא בציבור? אסור.

לכאורה המדד הוא ה"אקטיביות", בחירה לעשות/ לא לעשות משהו בגלל זה.

החשבון שלך נכון לגוית, אבל בניסן גם אסור להתאבל.

ספיה"ע לא דומה. יש הבדל בין המתקנים...

לא דיברתי כאן לענין חילול ה' וקידושו.

למעשה, אני לא יודע למה בכלל נכנסתי לפינה של כן פרהסיא או לא פרהסיא, אבלות אסורה בניסן גם בצנעא.

@חסדי הים

@אדם כל שהוא

זה פרהסיא (יו"ד ת,א)

הלכתית כל ימי ניסן הם שמחים ולא אומרים בהם תחנון.
והרבנות הראשית התנגדה לקביעת תאריך זה בימי ניסן, אך המדינה בכל זאת החליטה לקבוע בימי ניסן, וזה לא נתפס על הדעת, למרות הגישה של המדינה בהרבה נושאים של "ממלכתיות", פה דווקא היא בחרה ללכת "ראש בראש" ולא לקבל את דעת הרבנות הראשית ודעת ההלכה היהודית הפשוטה בנושא. בושה.

אסור לאבל לצאת לדייט?

פעם ראשונה שאני שומעת על כזה דבר.
 

לא אסור לאבל לצאת לדייט. אבל כשמישהי שואלת אם למנוע יציאה - היא באה ונותנת משקל לקביעת האבלות של היום הזה. וקביעה זו היא נגד ההלכה. 

אני גם חושבת שזה דבר נורא ונגד ההלכה לנהוג מנהגי אבלות בימי ניסן

עם זאת בחורה שנמנעת מלצאת לדייט,

אולי משתפת פעולה עם מי שהחליט לקבוע את היום בתאריך הנל נגד רצון ד',
ובמילים שלך נותנת משקל לקביעת האבלות של היום הזה
אבל לא נראה לי שאפשר לומר שיש איסור הלכתי להימנע מלצאת לדייט/
שאם היא נמנעת היא עוברת על ההלכה כי נוהגת מנהגי אבלות בפרהסיא.
פשוט כי זה לא מנהג אבלות להימנע מלצאת לדייט


כ"ש וק"ו כשזה לא פעולה אקטיבית.



 

אני לא אומר שהמניעה יציאה לדייט בעצמותה - היא מנהג אבילות.

אלא שמי שלא יוצא - ומנמק, לעצמו, באבילות - אז לא משנה אם אכן זה מנהג אבילות או לא, על כל פנים הוא מחליט "להתאבל", בדרכו שלו.

נכון שזה לא אקטיבי, חיפשתי הגדרה שתסביר בכל זאת.. הנקודה היא שזה אמנם לא אקטיבי פרקטית, אבל זה אקטיבי רעיונית - שי כאן בחירה מוצהרת להימנע, בדווקא. זה לא שבמקרה היא לא יצאה.

לבא ולומר: "אני לא עושה היום XYZ (ולא משנה אם זה דברים של אבלות במהותם או לא) בגלל יום השואה" - זה לקבל את האבילות.

גם אם מדברים על כך שזה נקבע בחודש ניסן מציינים את היום בצורה מכובדת.

מה המטרה של היום? האם זה גורע מהמטרה?

שסבר באמת שהדרך לדתיים לציין את יום השואה היא בניסיונות להתחתן או משהו בסגנון.

שוב נזכרתי שפעם הייתה איזו מישהי שהתעניינה בי או משהו (בטח זה היה להפך) ואיכשהו כי צבא יצא שאנחנו יכולים לצאת לדייט ראשון רק בערב יום השואה או שנחכה שבועיים. שנינו לא רצינו לחכות אז אמרנו טוב זה שנצא זה יהיה הניצחון על הנאצים ועוזריהם, בואי נצא.

בקיצור יצאנו וכל בתי העסק סגורים מה גם שזה לא מתאים אז הלכנו לאיזו גינה קטנה בגבעת שמואל וישבנו שם אני והיא בנדנדה כזו שאם האחד עולה השני יורד ולהפך, ושם התנדנדנו וניסינו לדבר על כל מיני דברים כמו איפה למדתי ביסודי ואיפה היא עושה שירות לאומי ומכיון שהמרחק בין שני צדדי הנדנדה גדולים, היינו צריכים לצעוק זה לזו ולאט לאט נמאס לנו עד שהשתתקנו ורק התנדנדנו בשתיקה.

ואחרי כמה זמן המישהי אמרה תגיד מה היה קורה אם היינו ניצולי שואה, ואני אמרתי מה זה אומר, והיא אמרה תחשוב שאנחנו ניצולים ונפגשים באקראי בגינה בלודג' ומגלים ששנינו יהודים, מה היה קורה? ואני אמרתי - אני לא אוהב את הכיוון שהשיחה הולכת אליו, והיא אמרה מה יש לך, תזרום.

אמנם אין חוק שמכריח אותנו לזרום בדייט ראשון אבל אף אחד לא רוצה לצאת כבד, ואמרתי אוקיי, מגניב. נראה לי שהיינו מספרים בדיחות שואה. והיא אמרה בטח היינו מספרים זה לזו בלחש שאין אלוהים. ואני אמרתי 'אין אלוהים?' בתמיהה מזוייפת, והיא אמרה 'נו, בשואה', ושנינו צחקנו לרגע קצת כדי להסתתר עם הצחוק מאחורי המחשבה שאולי באמת אין.

והיא אמרה נראה לי שאם שנינו היינו ניצולים היינו מתנפלים אחד על השניה ולא היה אכפת לנו מי זה מי ומה זה מה ואם יש אלוהים כן או לא רק נוגעים ומשתגעים ומתחבקים ועושים כל מיני דברים כי מה זה משנה אופי ואישיות העיקר שנינו יהודים ונמשכים זה לזו וזה מספיק.

ואני אמרתי - כן נשמע הגיוני שככה. והיא אמרה - טוב. ואני אמרתי - טוב. והיא נרעדה ואמרה - קר לי. ואני אמרתי - טוב. ועשיתי מה שגברים עושים כשנשים אומרות שקר להן. ואחר כך חזרתי הביתה וחשבתי שהיה מוצלח בעצם וסיפרתי הכל בטלפון לעומר. ועומר אמר - עזוב, היא תזרוק אותך בסוף.

ואני אמרתי איך אתה יודע. ועומר אמר כי היא לא רוצה אותך, היא רוצה מישהו באופן כללי, ואתה פשוט הזדמנת למקום. פשוט קר לה בנפש, וברגע שיתחמם היא תבין שהיא לא רוצה אותך ותלך. ואני אמרתי איך אתה יודע, והוא אמר כי רק נואשים מדברים על שואה ומין ואלוהים וקור בדייט ראשון.

ואני אמרתי - גם אני נואש. והוא אמר - הכל עובר בסוף, וגם לך זה יעבור. ואני אמרתי - מה אתה מבאס. ועומר אמר- מה אתה יוצא לדייט ביום השואה. ולא היה לי מה לענות לו, מה גם שהוא צדק והיא נפרדה ממני אחרי חודש בשיחה של שלש שעות שמתוכן היא שתקה שעתיים ושלשת רבעי. ועומר אמר כן, זה היה ברור שהיא תשתוק. ואני שאלתי למה, והוא אמר - כי אחרי השואה כבר אי אפשר להגיד כלום, רק לשתוק.

וזה היה קצת בדיחת שואה, אבל גם קצת נכון.

• שיהיה גבוה, אבל לא שחצן.

• חתיך, אבל שלא יידע שהוא חתיך.

• חכם, אבל שלא יתקן אותי.

• עשיר, אבל שיהיה עניו.

• תורני, אבל שלא יהיה "כבד".

• קליל, אבל רציני.

• מצחיק, אבל שידע מתי להפסיק.

• רגיש, אבל גברי.

• גברי, אבל מחובר לרגשות.

• ספונטני, אבל מתכנן הכול מראש.

• כריזמטי, אבל צנוע.

• מנהיג, אבל שייתן לי להוביל.

• אוהב לטייל, אבל גם אוהב להישאר בבית.

• ספורטאי, אבל שלא יהיה מכור לחדר כושר.

• בשל רגשית, אבל עם נשמה של ילד.

• חברותי, אבל שלא יהיו לו יותר מדי חברות.

• שיהיה לו תואר.

• רצוי שניים.

• ועדיף שגם יעשה מילואים בלי להתלונן.

• שיהיה לו עסק מצליח או עבודה בהייטק.

• אבל שיסיים לעבוד בארבע כדי להיות עם הילדים.

• שיאהב ילדים.

• אבל שלא ייתן להם מסכים.

• שידע לבשל.

• ושלא יעשה מזה עניין.

• שיקום מוקדם לתפילה.

• אבל גם יישאר ער לדייט עד חצות.

• שילמד דף יומי.

• וגם שיספיק לקרוא ספרי פסיכולוגיה.

• שיהיה מחובר לרב.

• אבל שיחשוב בעצמו.

• שידע לרקוד.

• אבל לא יותר טוב ממני.

• שיאהב מוזיקה.

• אבל שלא ישמיע טראנסים באוטו.

• שיהיה כריש במשא ומתן.

• אבל עדין איתי.

• שיזכור כל תאריך חשוב.

• בלי שאני אזכיר.

• שידע להחליף גלגל.

• לתקן ברז.

• להרכיב איקאה.

• להבין במשכנתאות.

• להשקיע בבורסה.

• ולהוציא את הזבל בלי לבקש.

• שיהיה עמוק.

• אבל גם זורם.

• שידע להכיל.

• אבל גם להציב גבולות.

• שיכבד את ההורים שלי.

• ויאהב את האחים שלי.

• ויצחק מהבדיחות של אבא שלי.

• שיהיה בן 29.

• עם ניסיון החיים של בן 45.

• והאנרגיות של בן 23.

• בלי מטענים.

• בלי אקסיות.

• בלי דרמות.

• ועם אינטליגנציה רגשית של מטפל זוגי.

• וכמובן... כימיה. כי אם אין כימיה — כל השאר לא משנה.

כמובן ג'נרטתי את המקבילה לגברים (חלק חמודים, חלק קצת פספס והייתי עורכת יותר)

שתהיה צנועה, אבל נראית כמו דוגמנית.

תורנית ומשכילה, אבל שאין לה ידע הלכתי יותר ממני.

חכמה ושנונה, אבל שלא תנצח אותי בוויכוח.

זורמת וקלילה, אבל שתקפיד על קלה כבחמורה.

שתפרגן לי מול החברים, אבל שלא תגרום לזה להיראות כאילו היא מחנכת אותי.

נשית וענוגה, אבל שתדע להרים ספות כשמנקים לפסח.

דעתנית ומבינה, אבל שתיתן לי להרגיש הראש בבית.

עצמאית, אבל שתחכה להחלטה שלי.

שתרצה לפרנס את לימוד התורה שלי, וחס וחלילה לא שתפתח קריירה.

שתעשה תואר פרקטי.

עדיף בהוראה או חינוך מיוחד.

אבל שתרוויח כמו בהייטק כדי לשלם שכר לימוד לישיבות.

שתעבוד חצי משרה.

כדי שתהיה בבית כשאני חוזר מסדר ערב.

שתאהב ילדים.

שתגדל שבט של שמונה ילדים.

אבל שלא תיראה עייפה לעולם.

שתדע לבשל כמו אמא שלי.

ושלא תשתמש באבקת מרק.

שתכין חלות כמו במאפייה.

ותלמד את כל הסגולות להפרשת חלה.

שתאהב אורחים בשבת.

ותארח 15 חברים מהישיבה בהתראה של שעה.

ותשמח לשטוף את כל הכלים במוצאי שבת בלי להזעיק אותי.

שתהיה מחוברת לרבנית שלה לתמיכה רגשית.

אבל שתסכים עם הרב שלי בכל נושא.

שיהיו לה אידאלים לתמוך בחצי שנה רצוף מילואים.

אבל שלא תדרוש ממני לגור בגבעה.

שתדע לשיר זמירות שבת.

אבל שלא תשמיע קול ליד חברים שלי.

שתאהב מוזיקה יהודית עמוקה.

אבל שלא תביא לי שירי קרליבך של שלוש שעות.

שתעשה ספורט ותשמור על כושר.

אבל בצניעות ובלי לעשות מזה עניין.

שתדע לנהוג בצורה בטוחה.

אבל שתיתן לי לנהוג תמיד.

שתדע לקפל את הציצית היטב בלי שהפתילים יסתבכו בכביסה.

ותגהץ לי את החולצות הלבנות בלי קמט אחד.

שתהיה עמוקה מחשבתית.

אבל שתסתפק בוורטים פשוטים על הפרשה.

שתדע להכיל את הספקות שלי.

אבל שתהיה יציבה כמו סלע אמוני.

שתכבד את ההורים שלי.

ותאהב את השטויות של אחים שלי.

ותצחק מהווארטים הנאמרים בשולחן שבת של אבא שלי.

שתהיה בת 21.

עם בגרות נפשית של בת 50.

והמראה הרענן של בת 16.

בלי היסטוריה של דייטים.

בלי חפירות של 'לאן הקשר הולך' - שפשוט תזרום עד האירוסים.

ועם יכולת הקשבה של פסיכולוגית קלינית אחרי יום עבודה.

וכמובן... שיהיה ענווה ופשטות. כי אם אין פשטות — איפה כל התורניות?

יש שיר כזה

אגב זו תשובה לכל אתגר

חתן מתוק מדבש*

אני חושב שכולנו רוצים לבנות בית ורק מחכים לזה

שיעור ד' זה לא צעיר

לא צריך לקחת אותי כפרוייקט כדי לשדך לי?

לא הייתי חושש מזה לשניה

מהסיבה הפשוטה שאיני אוהב לנהל שיחות.

טאקט ויכולת להתאים את עצמך לסיטואציה שאתה נמצא בה היא נכללת בכישורי חברה בסיסיים.

ברור שיש מקרים שעדיף לוותר על הנימוסים ולדבר ישירות, אבל הרבה יותר מעצבן בן אדם שלא יודע להתאים את עצמו לסיטואציה.

אוקי,

למשל אם בן אדם "מתאים את עצמו לסיטואציה" ולמעשה נרצה או לא, צבוע כלפי הצד השני,

איך נדע שהוא לא עושה את זה איתנו ?

כי אצל הבן אדם הישיר, עם כולם, נדע שמה שהוא אומר, זה מה שהוא חושב

ואם הוא רוצה "להתאים את עצמו לסיטואציה", הוא לא מחרטט הוא פשוט שותק.

ואם הוא אוהב את הצד השני הוא מחייך לו ואם הוא לא אוהב הוא לא מחייך. הכל ברור. בלי לעגל פינות. בלי צביעות.

אחרי ההבהרה הזו,

איזה אופי תעדיפו יותר ?

גם אני מעדיף בחורה יפה וגם שמאוד אוהבת את המטבח וגם אוהבת מאוד לגדל ולחנך ילדים (ממש אוהבת, נהנית מזה)

אבל מה אני מעדיף יותר ? שתאהב לגדל ולחנך ילדים.

אין לי בעיה שהיא לא תהיה יפה ושלא תאהב את המטבח, למרות שגם אלה דברים חשובים, אבל אם צריך לבחור, בחרתי. ויתרתי.

רואה ? עניתי על התשובה.

עכשיו תורכם (פנייה לנשים וגברים)

מה חשוב לכם יותר ? ישיר כלפי כולם (סותם במקרה שלא רוצה לפגוע אבל לא מחייך ולא מספר סיפורי סבתא)

או...מעגל פינות ? זורם ? ונרצה או לא מחרטט קלות. או זה או זה.

זו השאלה.

שאלה שיש לה תשובה ברורה מאוד וניתן לענות עליה בצורה החלטית,

גם אם זה פחות נח, אבל זה פורום אנונימי, אז אני מאמין שזה אפשרי.

זכיה ב 20 מיליון שקל בשנה הקרובה , לעונים.

שייך,

סביר מאוד שאפילו לא קיבלו את הפרטים שלך בגלל זה.

לפעמים דווקא כשהאדם כבר לא רלוונטי עבורנו הדמיון מתחיל להשלים את כל מה שלא באמת קרה. הוא בונה בראש מה היה יכול להיות ובקלות מצייר תמונה מושלמת ( מידי) שלא בטוח שהייתה קיימת במציאות.

כשאתה רואה אותה עם בעל וילד אתה לא באמת רואה את החיים שהיו יכולים להיות לכם. אתה רואה תוצאה מוגמרת והמוח באופן טבעי משלים את החסר..

אל תשכח שגם אם הייתם נפגשים אף אחד לא יודע אם באמת הייתם מתאימים. יש הבדל גדול בין פוטנציאל שדמיינו במשך שנים לבין זוגיות אמיתית שנבנת יום יום .

ובעיניי, המשפט שכתבת מה אני אמצא? הוא כנראה הדבר שבאמת יושב מתחת לכל זה. מתי שלי תגיע

אל תיתן למחשבות האלה לשכנע אותך שפספסת את האחת. יכול להיות שהן פשוט מזכירות לך כמה אתה רוצה כבר להקים בית משלך. וגם זה, בעזרת ה' יגיע.

ועם כל מה שכתבתי לי יש כלל ישר שקופץ לי לא להשוות לאחרים תתרכז בעצמך זה באמת הרבה יותר כיף

זה באמת מה שחשתבי בהתחלה... מי אמר שאנחנו בכלל מתאימים. וזהעבד טוב

רק שבחודש האחרון לא יודע פתאום נכנס למח

עכשיו הגעתי לבית אז אני יותר מיושב. שניה רגע עוצר כי נשרף לי האוכל.

אוקי שומעים? אז בקיצור, עכשיו אני פתאום קולט את הפספוס. היא היתה עם האח שלה (בנינו זה הבן שלה אבל אני מעדיף לחשוב שהיא לא נשואה)

קיצר זרקה לו פירגונים בקול .. "מלך מלך!" אני סתם הסתובבתי. נראה לי היא חצי התפדחה למרות שהיא לא מהמתפדחות. אולי מהמפדחות זה כן. בקיצור....

מה רציתי להגיד, חשבו על הסיטואציה שאני מסתובב ואומר לה "יותר ממני?..." מה לדעתכם היתה התגובה שלה? אני אומר הייתה מבקשת את המספר לא שאני משוויץ עכשיו או משהו.

סתם טוב אני רואה שאני שוב מדרדר לכן נעצור כאן. יש למישהו משהו להוסיף?

זה בסדר אתה גם ככה מדבר לעצמך אין מה להוסיף . אוקי... הבנתי.

אני הולך.

🤣🤣🤣

קשה לדעת.