אבל אני מקבלת בהבנה כי זה ישוב ממש צעיר וקטן, יותר נכון מאחז, אז הוא לא מאורגן על דברים כאלה,

זאת אומרת שזה ממש לא פעם ראשונה שמבקשים ממני לארגן להם כל מיני שנייה לפני..

אבל טקס יום השואה זה משהו רציני, ואני רוצה שזה יהיה ממש מכובד.. 

אפשר על אנשים מהשואה או דברים כאלה, עדיף יותר לקחת את הדבר הטוב מהם (ופחות להגיד את הזוועות) תדפיסי ותחלקי לאנשים שכל אחד אומר קטע, וכמה שמדליקים את הנרות (אפילו לא צריך לזכור בע"פ), זה הדבר הבסיסי, אם יש עוד זמן אפשר להוסיף עוד.

בהצלחה!

תבחרו שם מה מתאים לכם, תחלקו בניכם ותדפיסו, צריך גם לקרוא את התהילים וכדומה... אפשר אולי גם נציגים מבחוץ...

https://www.yadvashem.org/he/education/educational-materials/ceremonies.html

אני לא ממש יודע איך לעזור, אבל ככיוון כללי כדאי לשים לב - להתמקד בגבורה יהודית וכדו', ולא ב"אבלות".

זה קריטי הלכתית. (ר' אברום מאוד כעס שקבעו את זה בניסן. בניגוד להלכה)

ועוד נק' - גבורה יהודית היא לא רק גבורת גטו ורשא.. היא גם גבורה רוחנית..

אצלנו בבית לא נוהגים לציין בכלל את יום השואה בניסן, רק בטבת.. אבל עכשיו זה הישוב ביקש..

החלטנו שהנושא של הטקס יהיה בנושא התפילה בשואה, שמספר כמה אנשים ניסו למסור את הנפש למען זה..

זה בסדר מבחינת מה שאמרת?

במתכונתו הנוכחית.

אז נא לא  לראות בעזרתי הסכמה לעניין.. 

אבל אם עושים את זה, לפחות באמת להתמקד בגבורה היהודית, ולנצל זאת כמה שיותר לחיוב..

אז בהקשר למה שנשמה כללית אמר. ''הגבורה היהודית בשואה''. אני נותן כמה המלצות לקטעים נבחרים שאפשר מאד בקלות להשיג מהספרים הבאים. (קראתי את הספרים הנ''ל, מומלצים לקריאה בלי שום קשר ל'יום השואה', אלא מחובתנו לזכור בכל  יום ויום..)

באופן כללי, הייתי ממליץ להעזר בספרים הללו של יהושע אייבשיץ שכולם מדברים על גבורה יהודית בשואה.

בקדושה ובגבורה

בקרובי אקדש

האשה בשואה

וספריו של משה פראגר

''אלה שלא נכנעו''-על תנועת המתי'סוצביס.

''מן המיצר קראתי''- שירי הגטאות המחנות הפרטיזנים הנקם והקרב. (מרתק! אפשר לשלב.)

''ניצוצי גבורה''-על גבורה יהודית, ספר שנראה יותר מיועד לילדים ולנוער, אם מתאים לקחת משם סיפורים.

וספרו המדהים של דוד זריצקי, האש המתלקחת. שבו גם אפשר למצוא על העניין..

את כל הספרים הנ''ל, ניתן למצוא בחינם (חלק את כל הספר, וחלק שלשת רבעי וכו' ) באוצר החכמה. חוץ מאת ספרו של הרב דוד זריצקי.

בהצלחה.

הקישור לאתר אוצר החכמה. https://tablet.otzar.org/pages/?&restore=1&t=1617782061145&pagenum=2&book=172931

אשמח לדעת, למה אתה 'נגד העניין של יום השואה במתכונתו הנוכחית'? אתה מתכוון לזה שמציינים אותו בחודש ניסן או שזה משהו אחר?

לא חייב לענות.. אבל מעניין אותי לדעת

כיוון שמסתמא זה יגרור ויכוח.. (מבקש לא להכנס לויכוח על זה כעת אם אפשר.. שאלו שאלה, משתדל לענות בשתי מילים תשובה. מעדיף שלא להכנס לויכוחים..)

אבל רק אציין לזה. ואדגיש, יש לי התנגדות ליום השואה במתכונתו הנוכחית בלבד 

יום השואה – חב"דפדיה

זה לגבי זמן קביעת יום השואה.

דברים נוספים שמפריעים לי ביום השואה.

1. הצפירה ושאר מנהגי גויים ליום זה.

2. הדגשת הגבורה הגופנית בלבד. (אין בעיה מצד העניין בהדגשת הגבורה הגופנית, אבל מהכיוון שזה בא בד''כ, יש הרבה מאד בעיה, ואפשר לראות על העניין רבות בספרים שהפניתי אליהם מקודם, וכן בספרו של יהושע אייבשיץ ''כערער בערבה'' שבו הוא מספר את סיפורו האישי כניצול שואה..)

השתתפו ואף יזמו

בהתייחסו לאחת הטענות שהועלו, בין השאר, כאילו רבנים ויהודים שומרי תורה ומצוות סירבו להילחם כדי לא להתקומם נגד הגורל וכו', כותב הרבי (ליקוטי-שיחות, כרך כא, עמ' 398 ואילך):

רבים הם הרבנים ומנהיגים הדתיים בגטאות ובמחנות הריכוז אשר השתתפו ומהם שגם יזמו התקוממות נגד הנאצים ימ"ש... וגם אלה שלא התקוממו, או שהתנגדו להתקוממות, הסיבה היתה שכפי שהעריכו את המצב נראו הסיכויים להישאר בחיים גדולים יותר על-ידי אי-התקוממות מאשר על-ידי התקוממות, ולא חס-ושלום מפני פגיעה ב"גורל" וכו' – מושג שאין לו מקום בדת ישראל.

והרבי ממשיך ומציין:

''והאם יש צורך להדגיש עד כמה הפליגה תורתנו בעניין של פיקוח-נפש בכל הזמנים והתנאים, ושאין סומכין על הנס וכו'?!''

יש לנו תפקיד כפול

הנה קטע מדברים שהשמיע הרבי באוזני סטודנטים, באור ליום שני, ח' באדר תש"כ ('תורת-מנחם – התוועדויות' ה'תש"כ, חלק כ"ז, עמ' 405-404):

לאחר השמדות רחמנא-ליצלן של היטלר (ברוסיה, בפולין, בהונגריה וכו') שבהם אבדו שישה מיליון מישראל – מוטל על כל-אחד-ואחד מאתנו תפקיד כפול: נוסף על תפקידו האישי, נושא כל אחד ואחד מאיתנו גם את תפקידם של היהודים שנרצחו רחמנא-ליצלן, ועלינו להשלים העבודה שהיו הם יכולים לעשות – על-כל-פנים חלק גדול ממנה.

כל אחד ואחד נחשב לעניין זה, ואף אחד אינו מיותר.

'עיר' ו'מגדל' בקדושה

כך הסביר הרבי בדבריו לפני עסקני ישיבות תומכי-תמימים, שנתקבצו ובאו לחדרו הקדוש ביום חמישי, פרשת נח תש"כ ('תורת-מנחם – התוועדויות' ה'תש"כ, חלק כ"ז, עמ' 132 ואילך):

לאחרי ה"מבול" לפני שנים אחדות, שהכחיד מיליוני יהודים, ורק חלק מבני ישראל שליט"א ניצלו – צריכה שארית הפליטה ללמוד ולהבטיח שלא להתנהג חס-ושלום כמו שארית הפליטה של המבול ההוא, ועל-ידי-זה גם למנוע את התוצאות הבלתי-רצויות שהיו אז.

כלומר, אנשי דור הפלגה שמו להם מטרה אחת ויחידה לבנות עיר שתנציח את שמם, ואילו עתה נדרש מכל אחד ואחד להפנות את עיקר המרץ והאנרגיה שלו לבנות עיר ומגדל דקדושה – בתי-כנסיות ובתי-מדרשות, ישיבות ותלמודי-תורה. בכך יש להשקיע מאמצים וכך מקיימים את הרצון העליון ובדרך זו נכנסים להיסטוריה הנצחית!

"בכל דור ודור"

מיד לאחר 'מלחמת ששת הימים' החלו דיבורי כניעה וּויתור לערבים. התבטא הרבי לא-פעם (הדברים מובאים כאן על-פי 'קראתי ואין עונה' (ספרו של הרב וויסמנדל זצ''ל) (כרך א, עמ' 2 – משיחת שבת-קודש פרשת בראשית תשכ"ט):

ישנם רודפי שלום המשוכנעים שמאז ש"זכינו" להיטלר והפרופסורים שלו יימח-שמם – כבר לא שייך ה"בא להורגך"! – כבר לא שייכת מציאות שגוי יבצע עוול ליהודים...

קביעת התורה היא אפוא, שכאשר ידוע לנו איזה חינוך ספג הגוי – אין כל ספק ש"בא להורגך"!...

שתיקת העולם ה'נאור'

כשאירע טבח הילדים במעלות – בחודש סיוון תשל"ד – התבטא הרבי (בשבת-קודש פרשת נשא) כנגד שתיקת אומות-העולם (ומהן שאף שמחו על מה שאירע). בין השאר אמר ('קראתי ואין עונה', כרך א, עמ' 88):

שתיקת האומות – אינה זרה לנו. גם בזמן שהנאצים יימח-שמם וזכרם טבחו – העולם שתק!

שיקול-דעת מוטעה

באחת הפעמים שבהם זעק והתריע כנגד מסירת שטחים לערבים אמר הרבי (מוצאי שבת-קודש פרשת בחוקותי תשל"ח ('קראתי ואין עונה', כרך א, עמ' 298):

אין זו פעם הראשונה בה נגרמים צרות בעטיים של יהודים הפוחדים 'להתגרות' בגוי: בזמן השואה האיומה יכלה ארצות-הברית, להפציץ את מסילות הברזל ובכך להפסיק (או לפחות – להמעיט) את נסיעת הרכבות למחנות המוות. היו אז יהודים שידעו על כך, והפעילו לחצים על נשיא ארצות-הברית דאז, רוזוולט, שיצווה לעשות כן. אך יהודים מסויימים באו והשתיקו את העניין בטענה שאסור ללחוץ על נשיא ארצות-הברית מצד "אל תתגרה בגוי"! ביניהם היו גם רבנים שקיבלו דיווח מסולף על המצב, ולפיו קבעו שאין להסתכסך עם הגוי! לחצים אלו – מנעו הצלת המוני יהודים שיכולים היו להינצל מהשמדה נוראית לוּ היתה ארצות-הברית מפציצה את מסילות הרכבת.

...כל התעניות שיתענו אין בכוחם לכפר על מותם של מאות אלפי יהודים שנרצחו בעקבות השיטה שלא להתגרות בגוי (ארה"ב)!...

עניין של רגש

בט"ו כסלו תש"ל (נדפס ב'תשורה' – כ"ט בכסלו תשס"ג, עמ' 85-84) כותב הרבי במענה לשאלת יהודי ממדינת וירג'יניה:

"שלום וברכה!

מאשר אני קבלת מכתבו מה-14 בנובמבר, בו הוא שואל דעתי האם להימנע מקניית תוצרת גרמניה היא "הפגנת חולשה או הנהגה לא כשורה", ומוסיף ש"שואל כיהודי, לאור ההלכה והמנהג".

ברור הוא שהשאלה הנ"ל היא יותר עניין של רגש מאשר הלכה או מנהג. לכן, כמו בכל עניין של רגש, קשה להביע דעה שתתקבל על-ידי כולם.

מכל-מקום, בטח אי-אפשר לקרוא להנהגה כזו "חולשה", אדרבא, החלטה כזו דורשת רצון חזק, בפרט שהיא כרוכה בקושי כלשהו.

גם אי-אפשר לקרוא להנהגה כזו "הנהגה לא כשורה", כי מבוססת היא על ההנחה שהנהגה זו היא בכלל "זכור את אשר עשה לך עמלק". כי, כידוע, האכזריות הבלתי-אנושית כו', שממנה סבלו אחינו חסרי ההגנה והחפים מפשע, לא בוצעו על-ידי קבוצה קטנה, אלא מתוך ידיעה, הסכמה ואף שיתוף-פעולה של הרוב המכריע של העם הגרמני. יתר על כן, אינני סבור שיש אחד שמאמין ברצינות שהעם הגרמני של היום הוא שונה לגמרי מהעם הגרמני של לפני שני עשורים.

[הערה שלי.. זהו פרט חשוב שנוטים היום לשכוח, ולהראות כאילו הגרמנים של היום הם כבר שונים.. כבר יותר טובים ו''חברים'' שלנו. צריך לזכור שאלה אותם נאצים ארורים שהיו פעם. ואכמ''ל]

שואה רוחנית

"ה'פיתרון הסופי' שהיטלר יימח-שמו רצה לבצע יכול לבוא וללבוש צורה של תהליך סמוי שהוא לא פחות הרסני מזה הגשמי – הכוונה להתבוללות ונישואי תערובת תהליך שהחל בגרמניה הרבה לפני היטלר ימ"ש, כשחלק מבני העם היהודי השתדלו להסתיר את זהותם היהודית ולהתנהג כמו שכניהם ועמיתיהם הגרמנים וכו'" – הסביר הרבי במכתב באנגלית, מט"ו בכסלו תש"ל ('תשורה' כ"ט בכסלו תשס"ג, עמ' 85). הרבי מסיק מכך שכל מי שמודע למצב זה מחוייב להתגייס לעצירת גל ההתבוללות ולעסוק בפעילות חיובית ומסורה לחיזוק הערכים הנצחיים של היהדות והמוסדות התורניים שבקהילתו ובסביבתו. [הערה שלי, כדאי לקחת את ה'טקס' לכיוון כזה, לכיוון של חובתנו וההוראה אלינו, מה אנחנו צריכים לעשות, נגד הצלחת ה'פיתרון הסופי' של הרשע ימ''ש!]

[ בקיצור- הוא כותב שזה נקבע שלא על דעת חכמים ושעדיף לתקן ביום זה את ערכי המשפחה ולעודד נישואים וילודה, וגם מי שלא עושה את זה- ראוי שלא יפרוש מהציבור]

מוזמנים לקרוא: יד – יום הזיכרון לשואה ולגבורה – פניני הלכה

א"כ ראה בערך צפירת זיכרון בויקיפדיה.

זה מעולה.

בדיוק כמו בחיים האזרחיים

הציבור הדתי לאומי לא מתרכז בגבולות גזרה צרים - אלא נמצא בכל מגוון החיילות והתפקידים, קרביים, תומכי לחימה, ג'ובניקים, אנשי מחשוב, כלכלה, הנדסה, המון עתודאים שמתפזרים בכל יחידות הצבא עם סיום התואר בכל מגוון התפקידים הפתוחים בעתודה האקדמאית.

ובהמשך בחיים האזרחיים- בכל ענפי המשק, הכלכלה, התעשייה, האקדמיה, חקלאות, מסחר 

אבל בוודאי שיש הרבה הכוונה בציבור הדתי לאומי לצאת דווקא לתפקידים משמועתיים ומובילים בכל מקום ובפרט בצבא

אחד הפעילים זיהה אדם שהניח תפילין בשבוע שעבר והציע לו להניח שוב. להפתעתו, האיש ענה: "לא". כשנשאל מדוע, הוא הסביר בחיוך: "בפעם הקודמת שהנחתי אצלכם, הרגשתי התעוררות כל כך גדולה, שלא רק שקיבלתי על עצמי להניח בכל יום – אלא שכבר הזמנתי דוכן תפילין קבוע למספרה שלי!"

הופכים את העולם!
מתחברים - הנקודה היהודית שלי | קירוב לבבות והפצת יהדות

!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

אין תשובה "נכונה" אחת לשאלה הזו, וההחלטה צריכה להתבסס על סדרי העדיפויות, הערכים והצרכים האישיים שלך.

כמדריכה בסניף הנפרד, המחויבות שלך היא לבנות ולהעביר תכנית הדרכה מתאימה לערכים שאת דוגלת בהם. ואף להוות דוגמא אישית לבנות שאת המדריכה שלהן.

האם העיסוק המקביל בחב"ב בסניף המעורב יוצר אצלך קונפליקט פנימי או מסר בעייתי?

האם האופי והרקע הדתי של הבנים המגיעים לסניף המעורב מקשים עליך?

או שיש פעילויות שהאופי שלהם סותר את הערכים שלך?

העובדה שציינת שאם לא תלכי לחב"ב, "סביר להניח שלא יהיה לך חברה אחרת" היא נקודה קריטית. קשרים חברתיים הם דבר בסיסי וחשוב מאוד. אם החב"ב המעורב הוא הדרך היחידה שלך כרגע לשמור על קשרים משמעותיים, עזיבה עלולה לגרום לבדידות ולקושי.

מדוע שלא יהיו לך קשרים חברתיים מחוץ לסניף המעורב? החברות שלך רק שם? אין דרך אחרת לשמר את הקשר עם החברות האלה?  (מפגשים מחוץ לסניף, פעילויות אחרות?)

אולי  לצמצם הגעה לסניף המעורב, לא להפסיק לגמרי? 

זהו הבעיה היא שאני חייבת את זה... זה כאילו השחרור שלי מכל הלחץ והבלאגנים של השבוע...

הרמה הרוחנית של החברה אצלנו היא די גבוהה ובאמת שלא נראלי זה משפיע... פשוט אני חוששת שזה קצת מוזר...

אם הרמה גבוהה מה הבעיה לנסות לעשות הפרדה?

לא כי אני מכיר את הנושא מקרוב, סתם נראלי שזה אמור להיות ככה.

זה מאוד מורכב כי הרמה הרוחנית שלהם גבוהה יחסית לחברה בעיר שלנו...

אני מדייק קצת יותר, חלקם מגיעים מבתים מסורתיים וחלקם חוזרים בתשובה... אני בכלל מהקצה השני, למי שמכיר אני לומדת באולפנת תפארת שזה אולפנה יחסית דוסית וזה פחות או יותר הכיוון שלי...

עכשיו מבינים קצת יותר??

אם כן, המצב יותר מורכב ויש יותר על מה לדון, גם בגלל הצד של הקירוב רחוקים שבעניין, ושזה מחזיק את המתחזקים בתור דתיים, ומראה להם שאפשר להיות שם ולהיות דתיים...

חוץ מזה יש על זה לרב שניאור הרבה דיבורים בעניין, היו כאלה שאחרי בירור אישי מלווה ברבנים גדולים (כדוגמת הרב שמואל אליהו), הרב שניאור הסכים להם להשתתף בפעילויות של סניף מעורב, בכל מקרה אם זה מעניין אותך יש יהודי שעוסק בכל ההקלטות של הרב שניאור ע"פ נושאים, כנראה שיהיה לו הקלטה בנושא, מוזמנת לשלוח לו מייל harav.shneor.ketzשטרודל גימייל נקודה קום. את יכולה לבקש ממנו חומרים בנושא, אם זה מעניין אותך. 

אתה יודע על איזה עוד נושאים יש??

אני ממש מפחדת שבסוף זה גם ישפיע עליי...

כאילו לכו תדעו מה יקרה, זה יכול חס וחלילה לדרדר...

בקיצור מורכב ביותר...