בתור אחת שעברה גם חירום וגם מתוכנן , זה עולם אחר וכל כך יותר טוב!

את באה בנחת... כמו נסיכה ישנה, קמה מתקלחת! לוקחים אותך לניתוח, את יכולה להיות ערה! מה שלא קורה בחירום.. את פוגשת את העובר מיד בלידתו ויכולה להחזיק אותו וזה אוט' יוצר קרבה...

והכי חשוב- ההתאוששות הרבה הרבה יותר קלה.. ברמה שרצתי במחלקה בעלי היה בשוק

בניתוח חירום שבועיים לא יכולתי לקום מהמיטה. והיה לי קשה נורא להתחבר לתינוקי כי ראיתי אותו לראשונה רק אחרי 12 שעות מהלידה וזה הרגיש לי כל כך זר, כי לא הייתי ערה בלידה עצמה ..

בקיצור חוויה מדהימה ביחס לקיסרי חירום.. במיוחד שאת יודעת בדיוק מתי את תלדי וככה מתכוננת הרבה יותר טוב מכל הבחינות..

בהצלחה !!

לצערי יש לי השלכות לא קטנות מהקיסרי ומכירה כמה כאלו...

אבל בהנחה שאין לך ברירה , תבואי שלווה , יש המון יתרונות וזה לא נורא כמו שחושבים

לפחות לא כשזה מתוכנן..

כי אחרת לא תמיד יש. תלוי ברופא שרצית וכו.

בקיצור אם זה על הפרק פרטי תתחילי להריץ עניינים 

מאוד משתנה וזה תלוי בסיבה לניתוח ומכלול הנתונים של היולדת. ניתוח בגלל עכוז עושים יחסית מאוחר- שבוע 39-40 בתקווה שאולי יתהפך בינתיים.

זה לא אומר שזה רצוי. השבועות האידיאלים ללידה הם 39-40. לא מיילדים באופן יזום לפני אלא אם יש סיכון בהמשך ההריון, למשל רעלת, סכרת, ניתוחים קיסריים חוזרים כשיש חשש לקרע ברחם.. עכוז בלידה ראשונה אין סיבה ליילד ב38. כשהמג עכוז יש פחות לחץ על צוואר הרחם ויותר קשה ללידה להתפתח. זה עדיין יכול לקרות כמובן, אם קורה אז מנתחים באופן דחוף. לכל אישה שקבעו לה תור לניתוח יש סיכוי להגיע בלידה לפני. 

דבר ראשון תשימי לב שפה את שמועת את כל אלו שההיפוך לא הצליח להם, כן? יש הרבה שכן מצליח ואז לא מגיעים לקיסרי.

אצלי - ההיפוך הצליח, איזה כיף. רגע לפני שהרופאה שחררה אותנו מהבית חולים אני אומרת לבעלי שאני מרגישה את הראש למעלה. הרופאה אמרה מה הסיכוי אבל יאללה בואי נראה אם יש חדר פנוי ונבדוק. שמחה וצהלה, אכן הילדונת התהפכה שוב... ניסו לעשות שוב היפוך במקום אבל היא כבר לא רצתה לזוז. והזמינו אותנו לקיסרי שבוע אחרי (שבוע 38 בערך, בגלל המשקל).

אני - קיסרי? מה פתאום!? אז החלטנו שלא הולכים.. והתחלנו לברר על לידת עכוז, ד"ר שווד בביקור חולים אמר שמבחינתו לידת עכוז אפשרית אם מתפתחת לידה וכל הפרמטרים תקינים, אבל תבואו וננסה היפוך שוב. ההיפוך לא הצליח... חזרנו הביתה (כלומר לבר מצוה של אחין אחרי שהודענו לכל המשפחה שיש מצב שאני יולדתהיום כי אמרו שאם ההיפוך יצליח יעשו זירוז).

מצויידים בהמלצה של ד"ר שווד אנחנו מחכים שתתפתח לידה ובינתיים ממשיכה מעקב כל יומיים שלושה במרכז בריאות האישה וכל פעם הרופאים רוצים לזרוק אותי למיון יולדות כי העובר הפוך וכדאי ניתוח.

בינתיים מנסה גם ספינינג בייביז (אחלה זמן איכות בערב עם הבעל...).

ונעה בין הרצון שהיא תתהפך או שתהיה לידה רגילה לבין ההשלמה עם ניתוח אפשרי. עמדה נפשית מאוד מבלבלת התנועה בין לעשות הכל לבין לקבל את מה שיש.

יום ראשון, שבוע 40+0, מיעוט מי שפיר באולטראסאונד. המשמעות כמובן היא שנסיון לידה רגילה לא אפשרי. יוצאת מהמרכז בריאות האישה, מתחילה צום (כי הולכים לניתוח). נוסעים לשערי צדק. מבלים במיון יולדות שעות (מוניטור, רופא, מוניטור, רופא וכו'). באיזה 5 וחצי אחרצ נכנסים שוב לרופאה, אחרי שהיא שומעת שאני בצום אומרת יאללה נבדוק אם אפשר לנתח היום.

אפשר! עוברים לחדר לידה להכנה, המיילדות והאחיות מקסימות ממש. מרגיעות, מכינות אותי לניתוח. המרדים בא ומסביר. ביקשנו כל הזמן שבעלי יהיה ואמרו שאפשר. לוקחים אותי לחדר ניתוח ומכניסים ולא נותנים לבעלי להכנס. המיילדת המקסימה שליוותה אותנו אמרה שהיא תדאג לו ללבוש מתאים שיוכל להכנס (הצוות חדר ניתוח לא היה כזה בעניין).

אני שם בחדר ניתוח, עושים הרדמה, המרדים היה כי נחמד שם מכולם וכל הזמן שואל אם אני צריכה משהו ואני רק בוכה שרוצה את בעלי.. מפחדת שיתחילו בלעדיו. בסוף הוא נכנס... 

הניתוח עצמו באמת נורא קצר. הייתי לחוצה ומרגישים לחץ בבטן כשהם מתעסקים שם, אבל ב"ה הנה בכי ומניפים לי את התינוקת מעל, אבל אני לא רואה כלום כי אני בלי משקפיים... (בדיעבד בעלי אמר שטוב שלא ראיתי כי היא היתה מלאה בדם...). אחרי זה הביאו לי אותה קצת. אושר גדול. 

בעלי יצא איתה ועם המיילדת, אותי הורידו לחדר התאוששות. אחרי כמה שעות עולים למחלקה. ממש רוצה שיביאו לי את התינוקת אבל היא צריכה חימום אז רק באמצע הלילה הביאו לי אותה.

התאוששות באופן יחסי לחוויות שאני שמעתי על קיסרי היתה ממש טובה. כמעט בקושי הייתי צריכה משככי כאבים. אבל רק בדיעבד הבנתי שברור שזה לא התאוששות מלידה רגילה (רק אחרי שלושה ימים הייתי מוסגלת ללכת לתינוקייה להביא אותה..). כשחברה מספרת שיומיים אחרי הלידה הם הלכו לקנות עגלה, ואני כזה - אחרי 5 ימים כשהשתחררתי מהבית חולים התלבטתי אם לעבור בבית בדרך להורים כי יש 3 קומות מדרגות לעלות...

אבל העיקר - שיהיה תינוק בריא ושלם!

בהצלחה, ותשמחי במה שיש

בפעם השניה (לפני השחרור מבית חולים) זה היה כזה על הדרך..

בעיקר התפללי מלא לפני.

והפעם אח"כ - אני לא יודעת אם בד"כ מנסים שוב ושוב, רק כי ד"ר שווד הציע היפוך ואז זירוז אז הלכנו על זה..

אפשר לעצב את השולחן בצורה מיוחדת, לקנות מפיות יפות מעוצבות לחג, להכין חידון או משחק למהלך הסדר, לבקש מכל אחד להכין משהו קטן.

לא יודעת מה יש לכם ברגיל/ בשגרה ומה היכולת הכלכלית, אז מציעה כל מיני דברים והלוואי ותמצאי פה משהו שיתאים לך.

•לערוך שולחן מראש, מוקדם

•אפשר להרגיש מיוחד ומרגש בפריט לבוש חדש או מיוחד. יכול להיות תכשיט פשוט ב20₪ שרק נותן גיוון...

•אפשר להוסיף פרחים יפים לשולחן החג

•להתחדש בכלי או אביזר, יפים ומיוחדים: מפה/ ראנר/ מפיות/ כוסות/ צלחות/ מגש למצות/ מרכז שולחן כלשהו, אפילו פלייסמנט או אגרטל לפרחים יפים...

אפילו להתחדש במשהו לבית, לא לשולחן דווקא. וילון, תמונה, מדף, וכו'.

•כריות להסבה בכל כיסא בשולחן עם ציפית לבנה חגיגית.

•אוכל מיוחד שאין בד"כ.

•משחקים תוך כדי הסדר. אם את בקטע של כאלו אולי יוכלו לעזור לך בזה פה...

•חידון. חידות בציורים...

אחרי שנים שזה היה בלית ברירה, היום אנחנו לא מוכנים להתארח בשום מקום

רוצים רק סדר פרטי עם הילדים....

וגם באשר החגים. בשל מורכבות משפחתית א"א להתארח אצל הוריי והורי בעלי כבר בשלב שמתארחים אצלי הילדים.

אני למדתי שאת האוירה אנחנו עושים

שום דבר חיצוני/אורחים.

עורכים שולחן סדר מפואר

לבושים בבגדים יפים

בעלי מספר את ההגדה בצורה מרתקת ומוסיף להם סיפורים מעניינים

את שאר אמירת ההגדה "המשעממת" אנחנו מריצים...

יש אוכל טעים

והכל נראה חדש ונקי.....

בהצלחה לכם.

בונים כל שנה בליל הסדר שולחן נמוך מיוחד.

שולחן בגובה שולחן סלון, וכולם יושבים על כריות מסביב. דמייני מאהל בדואי כזה? אז ככה.

זה ממש נצרב לילדים שלי, וגם כמה אורחים שהתארחו אצלנו אימצו אח''כ את הקונספט. זה שונה ומיוחד ממש.

אפשר גם להחליט שחלק מהסדר עושים בכלל בספות (מתבקש ה'מגיד' וה'הלל נרצה'), ולהוסיף לספות מיליון כריות להסבה.

מעצבים מרכז השולחן עם בדים כחולים ובאמצע אנשי פליימוביל, או חיות פלסטיק קטנות שצריך למצוא לאן במהלך ההגדה הן שייכות (חיות של ערוב, צפרדעים, קורבנות).

השנה ביקשתי מכל ילד לכתוב שלוש משימות על פתקים נפרדים, ובמהלך כל שיר נעביר קופסא עם הפתקים, ומישהו שלא יסתכל יגיד 'סטופ' ויצטרכו לבצע את המשימה (סוג של חבילה עוברת). נראה איך יהיה.

הוא אמר לשטוף טוב וזהו

תודה רבה

עשיתי סטריליזציה לחלק מהדברים שאפשר

שאלה די מטומטמת כי התינוק מסרב לקחת בקבוק .... אבל בימים האחרונים כל יום מנסה לתת פעם אחת ולא רוצה לשבור את הרצף

כבולעו כן פולטו.. הסטריליזציה זה מים רותחים וזה מספיק אני חושבת. כמובן רק לחלקים שצריכים שטיפה. האחרים גם ככה לא נוגעים בכלום, רק אויר עובר שם.אולי הייתי מנגבת מבחוץ בקטנה.

תזכרי שגם חלב אם וגם תמל זה תמיד כשר לפסח

אם היה צורך בבקבוק, קניתי בקבוק חדש.

אחר כך או שהמשכתי להשתמש בבקבוק החדש, או ששמרתי אותו לפסח הבא.

פעם ראשונה שלא השתגעתי על פסח בכלל

בעלי שכנע אותי.. ופעם ראשונה הוא הצליח

התחלתי מוקדם,  אבל נצמדתי רק למה שבאמת צריך.

ממש תחושת שחרור

ומרגישה הקלה לדעת שפסח לא חייב להיות האימה

מתפללת שאצליח להתגבר על עוד תבניות שיש לי בראש ודברים שמפעילים אותי..

שהמפגש עם xyz לא יפעיל אותי

שאצליח לאזן בחזרה לעבודה את ההשקעה בעבודה שלא תבוא על חשבון הבית

אמנם עייפות קיצונית אבל הכל היה בנחת. נשארו רק משימות בודדות ונראה שגם היום היום יהיה נינוח בע"ה.

האיראנים (או פיקוד העורף, איך שתבחרו להסתכל על זה) העירו אותי בשעה שרציתי לקום 😅

ובדיוק בזמן כדי להציל את הכביסה שלקחתי סיכון והשארתי בלילה בחוץ מהגשם.😄

כתבתי ספציפית על החג, ולא על השנה, מקווה שזה חוקי..

אלא של אתגר מתמשך...

אבל בתוך המהלך הזה היו גאולות קטנות

לא של גאולה כמו בדמיון שלנו

מרגישה שבזוגיות אחרי משבר של שנתיים התחלנו לעלות על הגל הנכון..לא לגמרי ולא מושלם אבל סוג של אתחלתא כזה..מהלך שעושה טוב...

וילדתי השנה ב''ה ❤️ שזה בטח תמיד גאולה והיא השמחת לב שלי לגמרי

שתראי ותרגישי ניסים גלויים!

כל כך לא פשוט.

מתפללת בשבילך...

בעז"ה שתראו ישועות בקרוב!

אם תרצי לתת שם לתפילה בפרטי - מוזמנת בשמחה. אם מתאים לך...

מתפללת בעבורכם לחירות אמיתית מכל המיצרים❤️

שתזכו לראות את ידו הגדולה של הקב"ה!

שיהיו ניסים ודברים יסתדרו בדרך ומעל הטבע!

שכבר לא תרגישי חנוקה ♡♡♡

מה לגבי ל את עם בעלך לתפילה והוא יקח את הילדים לגינה ואת תלכי לטבול ותחזרי זריז?

סקרנת עם הניסים.

בעלי אמור להתפלל יחד עם המארחים אז יהיה חשוד אם לא יבוא איתם לתפילה, הקטנה שלי תפטפט בלי הפסקה בביכ, אז לא שייך להכניס אותה.

מספיקים לחזור מהמקווה לפני שהתפילה מסתיימת? אם לא זה ממש פדיחה שאגרום לסעודה להתעכב

כנראה כתבתי מאנונימי

אצלי מה שהיה בסוף זה שסיפרתי לחברה שגרה שם באיזור והיתה באותה שבת על המקווה

קבעתי להפגש איתה כאילו סתם עם הילדים והכל

היא שמרה לי על הילדים בגינה קרובה ואני טבלתי..

בעקרון אם את מנוסה בטבילות ליל שבת את יודעת שזה די זריז ומוקדם.. אם תגיעי מספיק מוקדם ואם לא יהיה עומס חריג את אמורה לחזור בזמן

אגב אני טיפה התעכבתי כי היה עומס במקווה והוא גם היה ממש רחוק מהמארחים אבל זה התקבל טוב כי "היה ככ כיף עם החברה שלא שמנו לב לשעון..."

וניסים מעל הטבע..

כבר מאוחר אין חי כח לפרט אבל זה היה משהו לא נורמלי

אפילו בעלי לא האמין שדברים כאלה קורים

ואם נוסעים ויהי מה, אז לצאת כולם ביחד לתפילה עם הילדים, אחרי קבלת שבת (בחוהמ נראה לי מקוצרת) בעלך לוקח ממך את הילדים לטיול ואת הולכת למקווה. הוא משלים את התפילה בחדר ביחידות... 

לומר למארחת בשקט שחברה שלך ביקשה שתשמרי לה על הילדה לחצי שעה עכשיו...

שהיא תחשוב שהחברה צריכה ללכת למקווה ואת עוזרת לה

תלכי עם תבנית עוגה בתן0וך התבנית את יכולה לשים מגבת;)

להביא לחברה שלך ואת כמה דק חוזרת וזהו