טוב אולי זה סתם משעמם אבל פתאום התחשק לי ממש לכתוב את סיפור הלידה של התאומים שלי שהיה בניתוח מתוכנן .
אז יש תאריך לניתוח . הגעתי כמה ימים לפני הניתוח לטרום ניתוח וכל הזמן יש בי עדיין תקווה קטנה שאולי לא אצטרך ניתוח והמוביל יתהפך למצג ראש.
אחרי כמה שעות טובות של בילוי במיון יולדות נפרדת לשלום מהאחות הראשית שם (ממש חמודה) אחרי שנותנים לי הוראות ליום הניתוח.
הימים לפני הניתוח ממש קשים. אני בקושי מצליחה לזוז ולנשום .
כל הזמן מנחמת את עצמי שהנה זה נגמר תכף. אני רועדת מפחד מהניתוח וכל הזמן חושבת איך יהיה מה יהיה אם יהיו לי כאבים בלתי נסבלים ואיך אשרוד את אחרי הניתוח.
מגיע יום הניתוח צריכה להיות שם בשעה 7:00 בבוקר. קמה מוקדם בבוקר מתפללת , נכנסת להתקלח הכנות אחרונות מסיימת לארוז תיק לאשפוז ויוצאים לדרך
. ביחד עם בעלי ואמא שלי עולים על מונית.
סיטואציה מוזרה ומרגשת ממש!!! בלי כאבים בלי צירים בשיא הרוגע עם אוויר צח ושקט של בוקר יודעת שהיום זה היום.
עוד כמה שעות אני אחרי הכל ויהיה לנו תוספת מכובדת למשפחה בעזרת ה'. עולים לחדרי לידה שם כבר מחכים לנו. מבקשת לעשות אולטראסאונד למקרה שאולי התהפכו
... והיתה לי עדיין תקווה כזאת.. נכנסת לאולטראסאונד הכל כרגיל.
חוזרת למחלקה מתמקמת שם ומתחילה להבין שזה הולך להיות המקום שלי לימים הקרובים. בינתיים אומרים לנו שזה מתעכב קצת.
מצטלמת עם בעלי ועם הצמידים שכבר שמו לנו על הידיים.... שניים על כל יד😱 מנסה קצת לשחרר את האווירה בעלי ואני בלחץ מטורף.
מביאים לי חלוק להחליף אליו ובאים לשים לי עירוי של נוזלים. שוכבת קצת עם הנוזלים ובאים לקחת אותי לחדר ניתוח. הולכים ביחד לחדר המתנה לפני הניתוח. בעלי ואמא שלי עומדים לידי ופתאום בפחד נוראי התחלתי לבכות בהיסטריה שאני מפחדת מהניתוח בעלי ואמא שלי מרגיעים אותי. נרגעת קצת ומגיעה אחות לקחת אותי לחדר ניתוח. נכנסת.
מגיע המרדים ועושה לי הרדמה. משו כמו אפידורל. נשכבת ומרגישה תוך חצי דקה בערך איך פלג גוף תחתון נרדם לי. מלחיץץץ.
אחרי כמה דקות הרופא נכנס אומר לי שלום ומתחילים להכין אותי לניתוח .
פתאום מרגישה נורא ואומרת למרדים שאני לא מרגישה טוב ואז אני פותחת עיניים ושומעת שהמרדים קורא לי ומבינה שהתעלפתי. ואז מתחילות לי בחילות נוראיות ותוך כדי גם מתחילה להקיא, שמים לי פראמין בעירוי כדי להקל עלי. מכניסים את אמא שלי היא עומדת לידי. ובעלי בחוץ אומר תהילים. פתאום אנחנו שומעים בכי ואני מבינה שהוציאו אחד.
אמא שלי מסתכלת מעבר לוילון שנמצא עלי ורואה ששניהם בחוץ. מסתבר שהם הוציאו את שניהם אבל הבת יצאה כחולה והם עבדו עליה קצת ונתנו לה חמצן עד שהתחילה לנשום ולבכות ולכן גם לא נתנו לי לראות את הראשון כי הם היו עסוקים. אמא שלי ביקשה שיביאו לה את הבן והיא החזיקה אותו ואני נישקתי אותו בלי סוף עם דמעות. לשניה ממש הראו לי את הבת היא היתה עם חמצן. אמא שלי ובעלי הלכו עם התינוקות והרופאה.
לקח קצת זמן עד שסיימו לתפור. ואז לקחו אותי להתאוששות . הרגשתי נורא והיו לי בחילות. הייתי צמאה ממש וביקשתי שם מים. האחות שם הסכימה לי ממש טיפה😞. אחכ העלו אותי למחלקת יולדות וכולם היו איתי. הביאו לי את התינוק. את הבת לא יכלתי לקחת ולא לראות כי היתה באינקובטור ועם חמצן. רק בערב הביאו לי אותה לכמה דקות. בלילה האחות עזרה לי לרדת מהמיטה והצלחתי ללכת לתינוקיה הנקתי קצת את הקטנטנים והתחלתי להרגיש קצת ולעכל את הסיטואציה המהממת והמרגשת.
זהווו היום הם כבר בני תשעה חודשים, מהממים מהממים לא מאמינה שהזמן עף ככה. וברוך ה' תודה לה' על תינוקות בריאים ושלמים על התאוששות מהירה וקלה יחסית מהניתוח ועל כל הטוב והשפע שהוא נותן לנו😍 לפעמים מתיש ממש ולא פשוט אבל מודה לה' על המתנה המדהימה הזאת!!!!
אז יש תאריך לניתוח . הגעתי כמה ימים לפני הניתוח לטרום ניתוח וכל הזמן יש בי עדיין תקווה קטנה שאולי לא אצטרך ניתוח והמוביל יתהפך למצג ראש.
אחרי כמה שעות טובות של בילוי במיון יולדות נפרדת לשלום מהאחות הראשית שם (ממש חמודה) אחרי שנותנים לי הוראות ליום הניתוח.
הימים לפני הניתוח ממש קשים. אני בקושי מצליחה לזוז ולנשום .
כל הזמן מנחמת את עצמי שהנה זה נגמר תכף. אני רועדת מפחד מהניתוח וכל הזמן חושבת איך יהיה מה יהיה אם יהיו לי כאבים בלתי נסבלים ואיך אשרוד את אחרי הניתוח.
מגיע יום הניתוח צריכה להיות שם בשעה 7:00 בבוקר. קמה מוקדם בבוקר מתפללת , נכנסת להתקלח הכנות אחרונות מסיימת לארוז תיק לאשפוז ויוצאים לדרך
. ביחד עם בעלי ואמא שלי עולים על מונית.
סיטואציה מוזרה ומרגשת ממש!!! בלי כאבים בלי צירים בשיא הרוגע עם אוויר צח ושקט של בוקר יודעת שהיום זה היום.
עוד כמה שעות אני אחרי הכל ויהיה לנו תוספת מכובדת למשפחה בעזרת ה'. עולים לחדרי לידה שם כבר מחכים לנו. מבקשת לעשות אולטראסאונד למקרה שאולי התהפכו
... והיתה לי עדיין תקווה כזאת.. נכנסת לאולטראסאונד הכל כרגיל. חוזרת למחלקה מתמקמת שם ומתחילה להבין שזה הולך להיות המקום שלי לימים הקרובים. בינתיים אומרים לנו שזה מתעכב קצת.
מצטלמת עם בעלי ועם הצמידים שכבר שמו לנו על הידיים.... שניים על כל יד😱 מנסה קצת לשחרר את האווירה בעלי ואני בלחץ מטורף.
מביאים לי חלוק להחליף אליו ובאים לשים לי עירוי של נוזלים. שוכבת קצת עם הנוזלים ובאים לקחת אותי לחדר ניתוח. הולכים ביחד לחדר המתנה לפני הניתוח. בעלי ואמא שלי עומדים לידי ופתאום בפחד נוראי התחלתי לבכות בהיסטריה שאני מפחדת מהניתוח בעלי ואמא שלי מרגיעים אותי. נרגעת קצת ומגיעה אחות לקחת אותי לחדר ניתוח. נכנסת.
מגיע המרדים ועושה לי הרדמה. משו כמו אפידורל. נשכבת ומרגישה תוך חצי דקה בערך איך פלג גוף תחתון נרדם לי. מלחיץץץ.
אחרי כמה דקות הרופא נכנס אומר לי שלום ומתחילים להכין אותי לניתוח .
פתאום מרגישה נורא ואומרת למרדים שאני לא מרגישה טוב ואז אני פותחת עיניים ושומעת שהמרדים קורא לי ומבינה שהתעלפתי. ואז מתחילות לי בחילות נוראיות ותוך כדי גם מתחילה להקיא, שמים לי פראמין בעירוי כדי להקל עלי. מכניסים את אמא שלי היא עומדת לידי. ובעלי בחוץ אומר תהילים. פתאום אנחנו שומעים בכי ואני מבינה שהוציאו אחד.
אמא שלי מסתכלת מעבר לוילון שנמצא עלי ורואה ששניהם בחוץ. מסתבר שהם הוציאו את שניהם אבל הבת יצאה כחולה והם עבדו עליה קצת ונתנו לה חמצן עד שהתחילה לנשום ולבכות ולכן גם לא נתנו לי לראות את הראשון כי הם היו עסוקים. אמא שלי ביקשה שיביאו לה את הבן והיא החזיקה אותו ואני נישקתי אותו בלי סוף עם דמעות. לשניה ממש הראו לי את הבת היא היתה עם חמצן. אמא שלי ובעלי הלכו עם התינוקות והרופאה.
לקח קצת זמן עד שסיימו לתפור. ואז לקחו אותי להתאוששות . הרגשתי נורא והיו לי בחילות. הייתי צמאה ממש וביקשתי שם מים. האחות שם הסכימה לי ממש טיפה😞. אחכ העלו אותי למחלקת יולדות וכולם היו איתי. הביאו לי את התינוק. את הבת לא יכלתי לקחת ולא לראות כי היתה באינקובטור ועם חמצן. רק בערב הביאו לי אותה לכמה דקות. בלילה האחות עזרה לי לרדת מהמיטה והצלחתי ללכת לתינוקיה הנקתי קצת את הקטנטנים והתחלתי להרגיש קצת ולעכל את הסיטואציה המהממת והמרגשת.
זהווו היום הם כבר בני תשעה חודשים, מהממים מהממים לא מאמינה שהזמן עף ככה. וברוך ה' תודה לה' על תינוקות בריאים ושלמים על התאוששות מהירה וקלה יחסית מהניתוח ועל כל הטוב והשפע שהוא נותן לנו😍 לפעמים מתיש ממש ולא פשוט אבל מודה לה' על המתנה המדהימה הזאת!!!!
, עולים למחלקת יולדות לחדר שמול האחיות ומחכים שם (ב8 וחצי) שיקראו לנו. מנצלים את הזמן, קצת מדברים, בעלי לומד, אני קוראת תהילים. מתישהו מחליטים לשאול את האחות מתי הניתוח שלנו. היא בודקת אומרת שב12. מה?? אז למה אמרו לנו לבוא בשבע?? היא גם לא יודעת אבל אומרת שיכול להיות שאם הכל ילך שם חלק יקראו לנו יותר מוקדם. מחכים.