קצת על הגרמנים ימ"ש.
יש תיאוריה שנקראת "הגזע הארי" שהכוונה בכללי היא ש- אנחנו, דהיינו הגרמנים, בגלל שאנחנו הכי יפים, שרים מושלם ומנגנים מושלם, צריכים לשלוט בעולם. ומי שנראה פחות ונשמע פחות אין לו זכות קיום. כלומר- השמחה והחיים תלויים אך ורק במדד ההצלחה. אם אתה מוצלח- יש לך זכות לחיות ואם לא- לא. הקליפה הזאת היא הסטרא אחרא בעצמה והיא עדיין נמצאת בהרבה ספרים וסרטים של התרבות המערבית. סליחה ומחילה אבל אי פעם ראית גיבור סרט עם חצ'קונים? לא. המדיה התקשורתית שופכת טונות של כסף על איפור לשחקנים ותפאורה מושלמת כשהמטרה כמובן היא שיראה הכי יפה והכי מושלם וככה לאט לאט חודרת אלינו ההכרה שאם אני מוצלח/ אם אני נראה ככה/ אם אני מתנהג ככה- אז יש לי זכות להיות שמח ואם לא אז לא.
זה דופק לכולנו את החיים.
האמת היא שה' אוהב אותנו כמו שאנחנו ונכון שצריך להשתפר אבל בלי שום לחץ ובלי להאשים ולהרוס את עצמנו (וחוץ מזה שבכלל הצלחה בעולם הזה לא נקראת הצלחה אלא רק תורה ומעשים טובים זה מה שישאר איתנו אחרי שנהיה כבר באדמה בבור עם מלא תולעים..)
לא בכדי המשיח הוא דווקא עני ודווקא יושב על חמור ועוד כתוב שהוא מוכה שחין יושב בשערי רומי.. ממש לא דמות הגיבור. אלא שזה הלימוד של היהדות שהנאצים ימ"ש ניסו להחריב- מהי הצלחה? שלמרות הכל, למרות שאני נראה כמו שאני נראה, למרות שאני מוכה שחין מבחינה חיצונית ואפילו מבחינה פנימית אני יושב בשערי רומי, מחוץ לקדושה- למרות הכל אני מאמין שרחמי ה' אין להם גבול ואין שום ייאוש בעולם כלל. הפך הגרמנים שכל מגמתם היא ייאוש. אם אתה לא נראה כמו שצריך- מוות.
אם כן יהודים יקרים אכריז את הקריאה שהדהדה אפילו בגטו ורשה ואפילו אחר כך בדרך למשרפות חסידי ברסלב היקרים רקדו ושרו "גוואלד יידן! זייט אייך ניט מייאש! ייאוש איז גאר ניט פאר האנדין!" "אוי יהודים! אנא אל תתיאשו! אין שום ייאוש בעולם כלל!"
מסופר על החסידים בגטו ורשה שרצו מאוד לקיים את מצוות רבינו "מצווה גדולה להיות בשמחה" אך איך זוכים לשמחה בתוך כל החושך הנורא? התייעצו לקחת ספסל והעמידו אותו בתור מגלשה וככה, זקנים עם נערים התגלשו כולם ועשו עוד כל מיני שטויות העיקר להינצל מהגרמנים ומהייאוש. אז אני לא יודע מה אמורים לעשת היום, אולי בפשטות לזכור, אולי גם להצטער קצת שנפלנו לייאוש הזה ולהתגעגע לתקווה, אבל אני יודע מה ודאי אסור לעשות- אסור להיכנע! אסור להיות עצוב.
שנזכה...