עלתה לראשי קושיא:
י' טבת הוא תאריך עצוב, יום הקדיש הכללי, על החורבן ועל השואה. ואני רוצה לשאול- לא נראה לכם שכשעושים טקס בבי"ס ע"י בנות זה מוריד מערכו???
בכיתה ד' חשבתי על זה. עשינו את הטקס- ובעצם אפאחת לא זכרה או שמה לב שזה יום עצוב. רק שמחו שיוצאים מהשיעור להתאמן, שלא לומדים בכלל בי' טבת, והבנות בתפקיד ראשי- על זה שיהיה להם תפקיד גדול מול הבית-ספר. לא היה באמת צער או הבנה. רק טקס ש"בזכותו" הם לא למדו וקיבלו תשואות. זה הכל.
השנה היה טקס של השכבה שלי. אולי השנה לא היה כמו בכיתה ד'- אבל הבנה לא היתה. לא היה כבוד למעמד- רק הנאה מזה ש"לא לומדים". לא החדירו לנו את העצב- זאת אומרת, השחקנית ידעה לבקש שנזכור אותם, אבל... כאילו, הכל היה הצגה- ואין מי שמבין את מה שבאמת היה, או זוכר ובוכה על זה.
השאלה שלי- אולי כדאי לבטל את זה שיש כיתה שמארגנת לה בהנאה את הטקס, ולעבור לכל מורה בכיתה או בשכבה שלה- מספרת, מדברת, בוכה- בהתאם לרמת הגיל.
איך זה הולך אצלכם ( בבית ספר \בישיבה \ באולפנה), ומה אתם חושבים על מה שקורה אצלכם, ועל מה שקורה אצלי?
מה אתם חושבים?!
