לא מבינה איך מסתדרים ככה חודש- בעבודה, בתפקוד בסיסי בבית (אני עושה ממש מינימום! בעלי עושה פה הרוב)
ומעבר לתפקוד המינימלי הנצרך, מתוסכלת מתחושת המוגבלות והנזקקות. מרגישה שלא עושה כמעט כלום, והבוקר בעלי ביקש ממני לעשות משהו קטן ונאלצתי לסרב כי הרגשתי שאני לא מסוגלת, אחרי שהוא עושה פה כל כך הרבה ורק הבוקר קם מוקדם לילדים, אירגן אותם והוציא אותם. הרגשתי ממש רע עם הסירוב שלי.
חוץ מזה שבאופן כללי אני מרגישה שהחוסר פעילות הזאת גורמת לי לשקוע. כבר כמה ימים מרגישה פחות טוב נפשית, ודי ברור לי שאם הייתי עסוקה בעשיה הייתי מרגישה הרבה יותר טוב. אבל לא מסוגלת.
תודה על התגובה!