אז הקטן בן חצי שנה. תינוק טוב ורגוע בדרך כלל. אז מה הבעיה? שאני לקחתי שלושה ימי חופש מהעבודה כדי להגיש משהו חשוב ללימודים ובאנו לאמא שלי ואני מרגישה שבקושי היא עוזרת לי (ומרגישה כל כך כפוית טובה שאני בכלל כועסת על זה! כי היא לא חייבת כלום). אבל היא יודעת שיש לי את הלימודים וכל שניה הולכת לטלוויזיה בישולים וכו ומשאירה אותי עם הנסיך ואז אני לא מצליחה ללמוד. היא יצאה לפנסיה מוקדמת ככה שהיא בבית ויש לה זמן אבל מרגישה שאין לה סבלנות והיא לא תתאמץ בשביל זה. מרגישה שהיא לא באמת מבינה את החשיבות של זה.
וכואב לי כי מצד אחד זה כפיות טובה שלי. כי היא מבשלת לנו אבל מצד שני זה לא מה שאני צריכה! אני צריכה זמן כדי להתקדם בלימודים ואני בלחץ מטורף מזה! ואז חסרת סבלנות לתינוק ומגלה תעצומות נפש כדי להיות אליו סבלנית כי הוא נהיה ממש נודניק עכשיו. וממה שנראה אני לא הולכת להספיק להגיש בזמן! ובעלי עובד עד מאוחר ואני מרגישה אבודה וכועסת ולחוצה ומאוכזבת ומה לא... והיה עדיף שכבר אשאר בבית כי כשמצפים לעזרה ולא מקבלים או מקבלים חצי שעה כל 5 שעות.. זה עוד יותר מאכזב ומעצבן. אוף.
עידודים וחיזוקים יתקבלו בברכה.. צריכה את זה.
וכואב לי כי מצד אחד זה כפיות טובה שלי. כי היא מבשלת לנו אבל מצד שני זה לא מה שאני צריכה! אני צריכה זמן כדי להתקדם בלימודים ואני בלחץ מטורף מזה! ואז חסרת סבלנות לתינוק ומגלה תעצומות נפש כדי להיות אליו סבלנית כי הוא נהיה ממש נודניק עכשיו. וממה שנראה אני לא הולכת להספיק להגיש בזמן! ובעלי עובד עד מאוחר ואני מרגישה אבודה וכועסת ולחוצה ומאוכזבת ומה לא... והיה עדיף שכבר אשאר בבית כי כשמצפים לעזרה ולא מקבלים או מקבלים חצי שעה כל 5 שעות.. זה עוד יותר מאכזב ומעצבן. אוף.
עידודים וחיזוקים יתקבלו בברכה.. צריכה את זה.
תודה על התגובה!