אבל אבל

למה? אלוהים? למה??? לא שאני חס וחלילה מפקפקת בך, אבל אני באמת מנסה להבין, אנחנו יהודים זה הבית שלנו, ויש כאן סתם ערבים חראות שמשתלטים לנו על הארץ הזאת, ולא רק זה, הם גם רוצחים אותנו ופוגעים בנו. 23 אלף חיילים נהרגו מהקמת המדינה, וכל פעם זה רק מתרבה.

קראתי השבוע כתבה שבר רפאלי אומרת "למה טוב למות בעד ארצנו? מה, לא עדיף לחיות בניו יורק? למה ילדים בני 18 צריכים למות? זה דבילי שאנשים צריכים למות כדי שאני אגור בישראל" כאילו כמה חוסר רגישות? באמת אני לא מסוגלת כבר שאנשים מתנהגים ככה. זאת הארץ שלנו, ואנשים מתים עליה, לפחות אל תשמיצי אותם ותגידי שהם מתו לשווא. לא. הם מתו בשבילנו בשביל שיהיה לנו בית, בשבילנו. בעולם כל כך מרושע וכואב. למה ילדים מתים? למה? אני בת 17, עוד מעט 18 ואני לא רואה אותי מסיימת את החיים בקרוב חס וחלילה, אני אגדל ואקים משפחה בעזרת השם, לעומת שלושת החטופים, שיישארו לנצח בגיל 17, או כל מיני חיילים שזהו, נחתכו להם החיים, נגמר. אני כל הזמן חושבת מה היה קורה אם הערבי לא היה עוזר חי והייתי נתקעת בשטח A, אני היום גם הייתי מאלה שאומרים עליהם קדיש, זה היה בגלל טיפשות, כי אני מפגרת, אז אולי זה מגיע לי, אבל שאר החיילים והנרצחים כל אלה שמתו על קידוש ה', היה להם מטרה. היה להם בשביל מה, בשביל מי, סיבה. ופשוט מזלזלים בהם, למה בכלל מלכתחילה הם מתו??? הלוואי שהיית הורג אותי במקומם, במקום כל האחים שלי שעכשיו בשמיים כי הם רצו לעזור, זה כל כך כואב. ומצד אחד אני רוצה להגיד "ברוך השם שזה לא קרה לאף אחד מהמשפחה שלי", אבל זה כן המשפחה שלי, כל יהודי שנהרג על קידוש השם זה כואב לי, ואולי זה יישמע לא אמין אבל אני ממש בוכה, והיום בצפירה הייתי באוטובוס ופשוט בכיתי וכל האנשים הסתכלו עלי אבל לא היה לי איכפת, כי כואב לי. כואב לי. כואב ליייי. אוף. 

פתח ליבך ברחמים על בניך אבא. פתח ליבך. אנחנו צריכים את זה. אנחנו כבר לא שורדים.

אנחנו זקוקים לך. אנחנו צריכים אותך.

אני לא רוצה שאחים שלי ימשיכו להיהרג כמו נמלים, וכולנו נשתוק.

לא.

#סוף_פריקה

Don't do this

you'll regret it

Please

Find a way to escape this

Please

For you

God I hate that I hate that so much

He told her. Like it couldn't get any worse

I should probably talk to them about it tomorrow

And I fucking don't want to

Tatte why are you giving me those things

I can't take it

I have no power for this

She told me today that I have a lot of mental strength

But after this I do not think I do

What am I supposed to do

I really don't know

How can I open up to him if the fear is too real

There's an outside world and an inside world and I need to know the difference between them

It's so harddddd I can't I just can't

And I'm about to finish the treatment there and it's just getting worse

Tatte help me

I don't know what to do

I'm lost

How can I heal if I can't even talk to him

Look him in the eyes

I'm tired. I'm fucking tired

I need to sleep forever

But even when I sleep I have nightmares

So even this can't help me

Aaaaaaaaaa

Tatte I need you

Please help me

Okay? 

כל כך קשה לרפא טראומות.
כל גל כעס מחודש אני חושבת שזז משהו ושהכיוון חיובי, אבל איך התהליך כזה ארוך.
אני כל כך כועסת וזה נראה שהכעס לעולם לא ייגמר וכמוהו הסליחות. 
חוזרת על אותם דברים בכל פעם רק בניתוח יותר עמוק.
ואיזה טראומה מוזרה. טראומה ייחודית מאד. מורכבת מאד. עדינה ועוצמתית. ממש תואמת אישיות.
זו דרך נחמדה לבחור להסתכל על טראומה, לא? חח. לפעמים כדי להיות שפוי צריך להיראות משוגע קצת.
מה עושים עם הכעס הזה. 
אני חושבת: 'לעזאזל איך נהייתי סמרטוט'... ועדיין אני מפחדת להרים את הראש.
אני רוצה ליישם את המסקנות והרצונות החדשים כבר היום אבל זה לגמרי חסר איזון. עוד לחכות. שתתפתח מוכנות.
גם זה, בינתיים, ניגון.

ניגון של לב שבור.

נשמע רומנטי. זה כל כך לא נראה כך במציאות. רק אני יודעת, ורק האמונה שלי בו מה שיהפוך אותו... לניגון שלם בסוף, ולניגון יפה בעודו שבור.

המחשבות המחשבות המחשבות

שמישהו יעצור את המחשבות

שמישהו יעצור את זה

אי אפשר לנשום

הכל כבד

הכל מציף

כמה מחשבות

אין דקה של שקט

שמישהו יעצור

להקיא

למות

מה מאמי?

למה את ככה?

תדברי אהובה שלי

תדברי

מנסה להבין מה פשר הניסיון הזה?

אפשר הסבר, הוראות הפעלה, כיוון, יעד, משהו??

הו התסכול