כי זה לא מהנסיבות שקשורות אליו אבל פשוט בא לי להיות חרדית. לא חרדית כמו הדמות הראשונה שעולה לי, פשוט באמונה הזאת שהולכים איתה עד הסוףף! היחידה שנשארת ברורה ולא משתנית בלי חידושים וניסיונות ליפות ולהתאים ולהשתלב, כאילו הבעיה היא בתורה ולא בנו... לא להיות יצור כלאיים כזה, שתופס את היהדות שלו כדבר יפה אבל לא באמת תופס שכל מילה אמת.
ללכת אחרי היהדות בענווה ולא לנסות להחזיק אותה בידיים שלי.
באמת אני כבר לא יודעת מה אני רוצה ואיך אני אהיה, קל או לא, מה שאקבל יהיה תוצאות המעשים שלי.
אני שונאת, שונאת מגזרים.
